שער הקדושה · פרק יז · חלק ד
ובמעלת הקושר לילה ביום על ידי עסק התורה ביאר הכתוב באומרו (תהלים לג, יח) הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב, ועין ה' פי' באדרת (נשא דף קכט ע"ב) שהוא עינא פקיחא דאריך וכו' עיין שם. ובודאי שהעושה זה הוא מתקן מדת צדיק עם השכינה שנמשך לו ולה חוט של חסד, כדפי' בכמה מקומות. וכנגד מה שהפריד לשכינה בהמשכת טיפה לחוץ, וסוד הטיפה היא חיוורא ונמשכת מצד הימין כדפי' בתיקונים (דף מא ע"א) בענין והמן כזרע גד הוא (במדבר יא, ז), כנגד זה קושר לילה ביום לקבל חוט של חסד. וכן פי' בזוהר (פ' ויגש דף רז ע"ב) בפסוק (תהלים פח, ב) ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך, שהקם בחצות ועוסק בתורה שהוא עומד במדריגת צדיק חי העולמים, ואז ביום זוכה אל חוט של חסד, והיינו אומרו אלהי ישועתי, כי חוט של חסד הוא ישועה כאומרו (תהלים ס, ז) הושיעה ימינך, ולא נעתיק לשונו כדי שלא להאריך.
עוד צריך ליזהר שלא יזדווג באשתו כי אם משבת לשבת, ובראש חדש, ויום טוב, שאין יחוד למעלה על ידי צדיק אלא בזמנים האמורים, כדכתיב (ע' יחזקאל מו, א) שער הפונה קדים יהיה הסגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, וכן פי' בזוהר (פ' נח דף עה ריש ע"ב) ז"ל בפסוק זה האי קרא אית לאסתכלא ביה, דאיהו רזא במה דאתמר, יהיה סגור ו' ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, אמאי יהיה סגור כל אינון ו' ימי המעשה, אלא אלין יומין דחול דתרעא דא יהיה סגור דלא לאשתמשא חול בקודשא. וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, דהא כדין שמושא דקודשא בקודשא, וכדין אתנהיר סיהרא לאיתחברא בשמשא, עד כאן לשונו לעניננו.
ומכל מקום היותר מוסכם בתיקון לעונת תלמידי חכמים הוא משבת לשבת, וכן אמר עוד בתיקונים (דף כא ע"א) ועוד בכל עץ דא צדיק דאיהו עץ פרי עושה פרי למינו (בראשית א, יא), ודא יום השבת, דתמן זווגא דשכינתא עם קודשא בריך הוא, ותמן אית ליה נייחא, ועליה אתמר (תהלים א, ג) והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, דא עתו דצדיק דאיהו ליל שבת, דמניה פרחין נשמתין חדתין בישראל בערב שבת, דאתקריאו פנים חדשות, עד כאן לשונו.
עוד בתיקונים (דף צ ע"א) דרש שם בענין העריות, ואמר אחר כך, ואף על גב דאיתמר כל אלין עריין בספירן ובשמא דידו"ד, לאו באתריה דלעילא, אלא כד שכינתא גלת כל ספירן נחתו עמה, ולית פרודא בה ובין עשר ספירן, וכד נחתו אתלבשו בשית יומין דחול שית ענפין וכו', ואמר אחר כך ואמאי אית פירודא, בגין דלית צדיק דא אות ברית תמן, ורזא דמלה אין צדיק בארץ דאיהו אות ברית תמן, ובשבת דאיהו יומא שביעאה תמן קריבו ויחודא דשמא דיוד"ד וכל ספירן, ובגין דא תלמידי חכמים זווגייהו מלילי שבת ללילי שבת, דהא עריין אינון ודאי לתתא, אבל לעילא איתמר (תהלים ה, ה) לא יגורך רע. וצדיק דקריב לאתתיה ביומין דחול, ההוא בן דעביד עליה אתמר צדיק ורע לו, דגרים דאתעביד קדש חול, דאיהו יום הז', ובההוא זמנא איהו רזא דצדיק ורע לו, אבל לעילא לית ערוה וקצוץ ופרוד, עד כאן לשונו.
ומה שאמר דאתעביד קדש חול, פיר' כי מדת צדיק נקרא יום השביעי, וכן פי' בתיקונים (דף פד ע"א) אבל ממשלה דצדיק יום השביעי ביה אתקריאו כל ספירן שביעיות. והטעם מפורש בתיקונים תיקון תלתין תחלת התיקון (דף עג ע"ב) ע"ש שסודו סוד אות ז' שהוא בצדיק דהיינו י' על ו' עטרה על ראשו, וכיון שהוא שביעי הוא קדש כדפי' בתיקון מ"ז (דף פד ע"א), ואין להמשיכו בחול שלא לערב קדש בחול, עכ"ל.
וכן מתיקון אות ברית לגלות סוד למי שהוא צדיק וירא שמים, דכתיב (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו. וכן אמר בתיקונים (תיקוני זוהר חדש דף ב ע"א) נמצא אצלינו בכתיבת יד, וכל מאן דמגלי רזין לצדיקיא גרים לצדיק לאנהרא ברזין דאורייתא ולשכינתא, דאור רז אתקרי, ובההוא זמנא (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, עד כאן לשונו.
וגם המתלמד, יתקן נפשו בעסק התורה על ידי הסוד, כדפי' בתיקונים תיקון תלתין (דף עג ע"ב) בעונש המונעים עצמם מלקרות בחכמת הקבלה, זה לשונו בקיצור דאלין עבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמה בקבלה, דגרמין דאסתלק נביעו דאיהו יו"ד מינה ואשתארת ב' יבשה, ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזא והרג ואבדן בעלמא, עד כאן לשונו, ושאר לשונו העתקנו בהקדמה.
והמגלה רזין בתורה למי שאינו ראוי, מלבד עונשו בעולם הבא, גם עונשו בעולם הזה שעניות רודף אחריו, וכן אמר בזוהר (ריש פרשת ויקרא דף ב ע"ב) האי את קיימא על עונשא דמגלה רזין וסימנך ריש וקלון, עד כאן לשונו.
וכן ברעיא מהימנא (פ' פנחס דף רמד ע"א) בענין מה שכתב שם שהזורק פירורין בארץ עניות רודף אחריו, אמר רעיא מהימנא מאן דמזלזל בפירורין דנהמא וזריק לון באתר דלא איצטריך, האי, כל שכן מאן דמזלזל בפירורין דמוחא דאינון דזרע דזריק לון בארעא, דאתמר (בראשית ו, יב) כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, או דזריק לון בנדה או בבת אל נכר או בשפחה או בזונה, כל שכן וכל שכן מאן דמזלזל בפירורין דאורייתא דאינון קוצי אתוון ותגי אתוון דאתמר עלייהו כל המשתמש בתגא חלף, כל שכן מאן דמסר רזין דאורייתא וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים דלאו אינון הגונים דשליט עלייהו יצר הרע אשה זונה דאתמר בה (משלי ו, כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, ולית לחם אלא אורייתא ולית ככר אלא הלכה אחת, עד כאן לשונו.
וברעיא מהימנא (פ' עקב דף ערב ע"א) פירש שכמו שעניות רודף אחריו בענין המזון כך עניות רודף אחריו להשגת התורה, זה לשונו ויו"ד אינון ניקודין דשמא קדישא אתקרו פירורי כזית, ואלין לקבל טפין דזרע, ומאן דמזלזל בהון וזריק לון באתר דלא אצטריך, עניותא קא רדיף אבתריה ואזיל נע ונד, הדא הוא דכתיב (איוב טו, כג) נודד הוא ללחם איה, ולית לחם אלא תורה, והוא צווח "איה" מאן דרחים עליה, ולא ישכח, ופירורין בכזית אינון בצדיק דאיהו כתוש כתישו מאינון זתים, עד כאן לשונו.
גם מהמדות הזוכים למדת צדיק, המשכים להיות ראשון בבית הכנסת הוא עומד במדרגת צדיק, וכן פירש בזוהר (פ' תרומה דף קלא ע"א) זה לשונו וכל מאן דאקדים אתחבר בשכינתא בחיבורא חדא. תא חזי ההוא קדמאה דאשתכח בבי כנישתא ואוריך בבי כנישתא זכאה חולקיה, דאיהו קיימא בדרגא דצדיק בהדיה דשכינתא, ודא איהו (משלי ח, יז) ומשחרי ימצאונני, דא סליק בסליקו עילאה, עד כאן לשונו לעניננו.
עוד הזוכה למדת צדיק, להיות בעל צדקה, וזה פי' בפי' בתיקונים שהוא תיקון לאות ברית, וכן לקיים מצות עונג שבת, זה לשון התיקונים (דף נח ע"א) ועוד שכינתא אתקריאת צדקה וקודשא בריך הוא בעל צדקה, ובגלותא איהי עניה ובנהא עניים, וקודשא בריך הוא כביכול עני כד איהו בר מאתריה, ובגיניה אתמר (ישעיה לג, ז) הן אראלם צעקו חוצה, ובאן אתר איהו עני ואיהי עניה, בצדיק דאיהו ברית, ובגין דחבו ביה ישראל לתתא איהו נהר יחרב ויבש בבית ראשון ושני, ושכינתא איהי ביה חרבה ויבשה, ובגין דאינון גרמין דיתכנשון מניה מיין ושכינתא אשתארת יבשה, הדא הוא דכתיב (בראשית א, ט) יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, וכל מאן דעביד צדקה במסכנא גרים ההוא נהר דאתמשך מעדן דאיהי אימא עילאה להשקות את הגן דאיהי דלת, דלה מסכינא. ועני איהו יום שבת, ומאן דמקיים ביה עונג שבת גרים לאשקאה ההיא דלת, וההוא עני איתמלי ואיתקרי נהר, ומאן דאית ליה רשו למעבד עונג שבת ולא עביד אתהפך ליה עונג לנגע צרעת, וחריב ביתיה וממוניה, עד כאן לשונו. וכן בעונש זה, אמר בסוף דף יח.
עוד בתיקון כד (דף סט ע"ב) בענין עונג שבת וצריך לקיימא ביה עונג דאיהו צדיק, דנפיק מעדן דאיהי בינה עלמא דאתי, להשקות, דא שכינתא תתאה, ונהרא איהו ו' דנפיק מן י"ה ואזיל חמש מאה שנין דאינון חמש ספירן, ומטי לצדיק לאשקאה מניה גנתא דאיהו ה', ועל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו (בראשית ב, כד), עד כאן לשונו.
עוד בענין הצדקה שיהיה זוכה למדרגת צדיק, פירש בזוהר (פ' בהר סיני דף קי ע"ב) זה לשונו וכי תאמרו מה נאכל (ויקרא כה, כ), רבי יהודה פתח (תהלים לז, ג) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה, לעולם בר נש יהא זהיר במאריה וידבק לביה במהימנותא עילאה, בגין דיהא שלים במאריה, דכד יהוי שלים ביה לא יכלין לאבאשא ליה כל בני עלמא, תא חזי בטח בה' ועשה טוב, אלא הכי תנינן בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא, והא אוקמוה ועשיתם אותם, כביכול אתון תעבדון להון, בגין דהוא אתערותא דילכון דאתון עבדין לתתא ואתער לעילא, ועל דא ועשה טוב כתיב, ואין טוב אלא צדיק, דכתיב (ישעיה ג, י) אמרו צדיק כי טוב, כיון דאתון עבדין הא ודאי האי טוב אתער, כדין שכון ארץ ורעה אמונה, וכלא חד, שכון ארץ ארץ עלאה, דהא לית לך דייכול למשרי בהדה עד דיתער האי טוב לגבה, כיון דאתער ליה כביכול הוא עביד ליה, וכדין שכון ארץ - שרי בגוה איכול איבה, אשתעשע בהדה, ורעה אמונה דא ארץ, וכלא חד, כמד"א (תהלים צב, ג) ואמונתך בלילות, ורעה אמונה - הוי דכר לה לכל רעותיך. ואי לא תתער לקבלה האי טוב, אתרחק מינה ולא תקרב בהדה, לא תקרב לגו אתון נורא יקידתא, ואי תקרב בהדה, בדחילו, כמאן דדחיל מן מותא, דהא כדין נורא דליק ואוקיד עלמא בשלהובוי, וכיון דאתער לקבלה האי טוב כדין (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.
תא חזי, בני מהימנותא מדברי להאי רעותהון בכל יומא, מאן אינון בני מהימנותא אינון דמתערי האי טוב לקבליה, ולא חס על דיליה, וידעי דהא קודשא בריך הוא יהיב ליה יתיר, כמד"א (משלי יא, כד) יש מפזר ונוסף עוד, מאי טעמא, בגין דהאי יתער ברכאן לקבליה, ולא יימא אי אתן האי השתא מאי אעביד למחר, אלא קודשא בריך הוא יהיב ליה ברכאן עד בלי די כמה דאוקמוה, עד כאן לשונו.
וכאשר יסתכל המעיין במאמר הזה ימצא היות הצדקה תיקון לפגם אות הברית, והענין שכמו שבעון הפגם מסתלקים החסדים מצדיק שהוא כולל ה' חסדים, כדפי' באידרא (דף קמב ע"א), והוא נהר יחרב ויבש, ולכן נקרא טוב, כן בצדקה ממשיך החסדים להמתיק הדינים, והוא יחוד גמור כמבואר במאמר.
וכן מבואר יותר בזוהר (פ' בחוקותי דף קיג ע"ב) זה לשונו בכה רבי שמעון ואמר, ווי לון לבני נשא דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון, מאן עביד שמא בכל יומא, הוי אימא מאן דיהיב צדקה למסכני. וסוף דבריו זכאה חולקיהון מאן דזכי למעבד שמא קדישא לעילא, בגין כך צדקה סליק על כלא, והני מילי צדקה לשמה, דהא אתער צדקה לצדק לחברא לן כחדא ולמהוי כלא שמא קדישא כדקא יאות, דהא צדק לא אתתקן ולא אשתלים אלא בצדקה, דכתיב (ישעיה נד, יד) בצדקה תכונני, ולכנסת ישראל אתמר, בגין כך ועשיתם אותם וגו', עד כאן לשונו.
ובפרט אם יזכה להיות גבאי צדקה, שהוא עומד במדריגת צדיק ונוטל שכר כנגד הכל, וכן פירש בזוהר (פ' ויגש דף רח ע"א) בפסוק (תהלים קיב, ט) פזר נתן לאביונים, זה לשונו ובגין כך פזר נתן לאביונים דא צדיק, צדקתו עומדת לעד דא כנסת ישראל, דבגין כך איהי קיימא ברזא דשלם בקיומא שלים, רשע יראה וכעס דא מלכות עובדי ע"א. תא חזי מלכות שמים איהי בי מקדשא, לקיימא כל מסכינין בגו צלא דשכינתא, וצדיק דא איקרי גבאי צדקה למיחן ולמיזן לכלא, דכתיב פזר נתן לאביונים, בגין כך גבאי צדקה נטלי אגרא לקבל כלא, עד כאן לשונו. וכל דרוש הצדקה שהעתקנו לעיל מבואר שם, ולא העתקנו לשונו כדי שלא להאריך.
וגם יכוון בכל יום לעשות עצמו צדיק, ויתן צדקה רוחנית, כמו שכתוב בתיקונים (דף לג ע"א) זה לשונו ואלין דיהבין דורונא לך בימינא דאיהי צדק"ה, צ' תשעים אמנים, ד' ארבע קדושות, ק' מאה ברכאן, ה' חמשה חומשי תורה, עד כאן לשונו. ובמקום אחר פירש כי מצדי"ק הם י' קדישים שצריך לענות בכל יום.
גם הזוכה למדת צדיק, הוא להיות אוהב שלום ורודף שלום, כנודע כי מדת צדיק נקרא שלום (זוהר פ' צו דף לג ע"א), וכמו שהוא הפריד השלום כן יבקש לתווך השלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. וכן מבואר בפסוקי דוד המלך ע"ה (תהלים לד, יג) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, ואמר סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, ובחינת אוהב ימים לראות טוב הוא תיקון למדת צדיק, וכנגדה אמר סור מרע בקש שלום ורדפהו, שהוא הנקרא המוציא זרע לבטלה, ועשה טוב, יתקין מדת טוב על ידי הצדקה כמבואר לעיל, וכן לסמוך גאולה לתפלה כמו שפי' (ברכות דף י ע"ב) והטוב בעיניך עשיתי (ישעיה לח, ג), שסמך גאולה לתפלה. וכוונת עשה טוב, הכוונה תיקון מדת טוב הנקראת צדיק לסוד הייחוד, ולכן צריך גם כן שיבקש שלום כדפי', ובחינה זו היא העשה. ובחינת סור מרע הנוגע לבחינת פגם הצדיק, הוא שמירת הלשון מכל דבר הפוגם בה כדפי' לעיל (בפרקין, ופי"א) בענין נצור לשונך מרע, שהפוגם לשונו מטמאין אותו, ואין צורך להאריך יותר בזה.
ובכלל תיקון מדת השלום הוא שיהיה שומע חרפתו ולא ישיב, שכיון שמדת השלום קטיגורו יקבל דין שמים בסבר פנים יפות. ודוד מפני שחטא בענין בת שבע קבל עונשו כאשר חרפו שמעי בן גרא, ואמר (שמ"ב טז, י) ה' אמר לו קלל, ושתק.
גם לתיקון אות הברית שיהיה שח עינים, כי על ידי ראיית העין נפגם הברית, כדכתיב (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה), וכשהעין הוא פגום נקרא רע עין, כאומרו (משלי כג, ו) אל תלחם את לחם רע עין, והטעם כי כמו שפגם הברית נקרא רע, כן הפגם בבית עין שהיא י' יקרא רע, שמוציא ראות הקדש לבטלה ולמקום ערוה וכיוצא. וכיון שמצינו שתיקון הברית הוא סור מרע, בכלל הוא שלא יהיה רע עין, והיינו סור מרע סתם, כל בחינת רע, בין שיהיה בעין, בין בלשון כאומרו נצור לשונך מרע, בין בברית, שבכולם צודק רע כמו שהארכנו.
והשומר הראות מתקשר בחסד, שכן אריה אל הימין כדפי' בתיקונים כמה פעמים (דף קכב ע"א), וסימנך (יחזקאל א, י) ופני אריה אל הימין, ואריה הוא ראיה. ואברהם אבינו עליו השלום מפני שהיתה כוונתו לעולם להתקשר בימין, אמר (בראשית יב, יא) הנה נא ידעתי וגו', ופי' רבותינו ז"ל (תנחומא לך לך ה) שראה פרצופה במים. וכל בחינות תיקוני העינים שפי' לעיל כלם תיקון לאות ברית, כי יוסף אוחז בעינים כדכתיב (בראשית מט, כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. וגם בבחינת ניתוח העין שם יוסף אחוז, כדפי' במקומו (ש' הקדושה פ"ח). ובפרט כי הזרע מאור עיניו של אדם (רמב"ם דעות פ"ד הי"ט), וכיון שפגם בזרע יורד מעיניו דמעה, והדמעה ממעטת הזרע כדפי' במס' גיטין (דף ע ע"א), כי הדמעה גם כן מאור העינים.
גם הנוגע לתיקון מדת צדיק הוא להיות חסיד, וליזהר בכל המדות שפי' בשער האהבה (פי"א) שהם מגיעות שיקרא חסיד, והטעם כי מדת צדיק נקרא חסד, וכן פיר' באדרא (פ' נשא דף קמב ע"א) זה לשונו והאי אמה חסד הוא דאתקרי, וכן בשלהי אדרת האזינו (דף רצו ע"א-ע"ב), וכיון שפגם בחסד ראוי לתפוס בכל מדות החסד כדפי' שם.
ואשרי מי שיוכל לקיים הסיגוף שעשה רבי ישמעאל כדפי' בפרקי היכלות כמו שהעתקנו בשער התשובה פרק ה. כי בעשותו אותם הדברים מסתלק מכוחות הדין והגבורה ומתדבק בחסד.
והזוכה למדת צדיק הוא הזוכה שתשרה עליו שכינה, כי בהיות הברית פגום נוגע הפגם בה כדפי' כי הברית כולל מילה ופריעה שהם צדיק וצדיק כדפי' בפרשת אמור (דף צא ע"ב). ואחר תיקון הברית הוא הכנה לזכות אל ארץ החיים, כאו' (תהלים לז, כט) צדיקים ירשו ארץ.
וכן אמר עוד בזוהר (פ' שלח לך דף קס ע"א) בענין עצות היצר, אמר בענין סתירת עצותיו אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי, אם חפץ בנו ה' ונתנה לנו, כיון דישתדל בר נש ברעותא דלביה לגבי קודשא בריך הוא לא בעי מינן אלא ליבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא, שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, עד כאן לשונו.
גם שמעתי לענין תיקון אות הברית, שישתדל להחזיר בני האדם בתשובה, כנגד מה שפגם שהוציא זרע לחוץ, וכל טפת זרע היא נשמה העשוקה ביד החיצוני, ולכן כנגד זה בני אדם אשר מסורים ביד החיצוני ישתדל להוציאם משם ולהכניסם פנימה לקדש, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים נא, טו) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו, ונודע כי צדיק נקרא לשון למודים כדפי' בפרשת פנחס (דף רנ ע"א).
כל אלו הם בחינות פרטיות הנוגעות למדת צדיק. אבל צריך גם כן לתקן כל בחינות המדות לכל שיעור קומה, מפני שפגם הברית נוגע בכל שיעור קומה, שהברית כולל ידו"ד שהוא כלל כל השיעור קומה כדפי' לעיל, ולכן אמר הרשב"י ע"ה (זוהר פ' ויקהל דף ריד ע"ב) והעתקנו לשונו לעיל, שאמר בענין פגם הברית והני מלי בדלא עבד תיובתא שלימתא, תיובתא דאיהי אתחזייא לחפאה על כל עובדוי. וסוף דבריו בגין דלית חובה דקשיא קמיה דקודשא בריך הוא כהאי מאן דמשקר ופגים להאי את קיימא קדישא, על חובא דא כתיב (בראשית לח, י) וירע בעיני ה' אשר עשה, עד כאן לשונו.
והטעם כבר פי' לעיל, כי בברית חתום שם ידו"ד כמ"ש בתיקונים (דף סה) *מי *יעלה *לנו *השמימה* ראשי תיבות מיל"ה סופי תיבות ידו"ד, וכשם ששם ידו"ד שורש לכל השמות כנודע, כן הברית עיקר המקיים כל הגוף, והפוגם בו כאלו פוגם בידו"ד ממש שהוא כולל כל המדות. ולכן צריך תשובה דאיהי אתחזייא לאחפיא על כל עובדוי, פי' כאלו פגם בכל אבריו וכל מעשיו יהיו פגומים, ועל ידי תשובה זו יתקן הכל.
והא כיצד, צריך לעשות מצות בכל אבריו. וכן כתב רבינו יונה ע"ה בשערי תשובה (ש"א) זה לשונו העשירי, להטיב פעליו בדבר אשר זדה עליו, אם הסתכל בעריות יתנהג בשיחת עינים. אם חטא בלשון הרע יעסוק בתורה. ובכל האברים אשר חטא ישתדל לקיים בהם המצות, וכן אמרו רבותינו ז"ל (שמ"ר כג, ג) הצדיקים באותו הדבר שחוטאים הם מתרצים, עוד אמרו (ויק"ר כא, ד) אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, יהיו רצין לדבר מצוה. לשון שקר, אמת יהגה חכו, ופיו יפתח בחכמה, ותורת חסד על לשונו. ידים שופכות דם, פתוח יפתח את ידו לענייו. עינים רמות, יהא דכא, ושח עינים. לב חורש מחשבות און, בלבו יצפון אמרי התורה ויהי הגות לבו תבונות. משלח מדנים בין אחים, יבקש שלום וירדפהו, עד כאן לשונו.
וכן פירשו רבותינו ז"ל בפסוק (קהלת ז, יט) והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים, ועוד מאמרים אחרים בענין זה העתקנו בשער זה בפ"ה, עיין שם.
ועד"ה צריך שיהיה רחמן ועניו כנגד הראשונה, ויהיה חכם כנגד השניה, וכן יטהר מחשבותיו ושיהיה נבון ובעל תשובה כנגד המדה השלישית, גומל חסדים כנגד המדה הרביעית, גבור הכובש את יצרו כנגד המדה החמישית, בעל תורה לשמה כדפי' עניינו בענין קימת חצות לילה כנגד מדה ששית, יהיה ממחזיקי ידי לומדי תורה כנגד ב' מדות שביעית ושמינית, שומר הברית כתיקונו כדפי' כנגד המדה התשיעית, יכוין בכיסוי ציצית כנגד המדה העשירית, וכן מציאות המצוה הם לתיקוניה, ובפרט אם יקבל עליו יסורין ובכוונתו לטהרה מהקליפות ממה שפגם הוא בה, וכן שיקבע עתים לתורה כנגד עונתה שהיא בת מלך, ועוד יש כמה פרטים הנוגעים לתקון מדה העשירית וכבר ביארנו מקצתם בשער האהבה.
והזוכה לטהר מדת הברית בכל התנאים שפירוש יזכה שיהיו מחשבותיו טהורים ויזכה להיות דבק בידו"ד. והטעם, כי י' עליונה שהיא בסוד החכמה תלויה בי' התחתונה, שם סוד שני יודי"ן שבא' וכן ב' יודי"ן שבשני שמות ידו"ד ואדנ"י כדפי' בתיקונים, וכיון שהתחתונה היא פגומה גם העליונה היא פגומה, ובעוד שאין האדם עושה תשובה לטהר מדת הברית הפגומה אי אפשר שיהיו מחשבותיו טהורות להיות דבק בידו"ד בהיותו עומד בתפלה, והמטהר בריתו הרי מטהר כביכול ידו"ד שבו, ויזכה להיות דבק בו.
וכן פי' בזוהר (פ' לך לך דף צד ע"א) שעל מדת הברית נאמר (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בידו"ד אלהיכם, וכלא תליא בהאי את, ועל דא כתיב (איוב יט, כו) ומבשרי אחזה אלוה, דא שלימותא דכלא, מבשרי ממש, מהאי את ממש. ועל דא זכאין אינון ישראל דאחידן ביה בקודשא בריך הוא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב ואתם הדבקים בידו"ד וגו', בגין כך, חיים כלכם היום.
וכן בזוהר (פ' ויקרא דף יד ע"ב) זה לשונו אבל ישראל קדישין בני קדישין דגזעין ושרשין אתבסמו במהימנותא שלימתא קדישא, בשעתא דאתגזר שריא בכלא, דכתיב (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בידו"ד אלהיכם חיים כלכם היום, עד כאן לשונו. השם יזכנו להיות משומרי בריתו ומצותיו להיותנו דבקים בו.
ובזה נכלל הפרק ונכלל השער הזה: