שער הקדושה · פרק ז · חלק ג

ומהמאמר הזה שהעתקנו מהתיקונים נראה בפירוש שלא יקראו מארי תורה שהם כנגד מדת יעקב אלא אותם העוסקים בה מחצות לילה ואילך, כמ"ש מסטרא דעמודא דאמצעיתא דביה חצות לילה הוה קם דוד לחברא ליה בשכינתיה. והטעם שהוצרך הרשב"י לומר ענין זה, הוא לפרש מלת מארי תורה שלשונו בלשון הקדש בעל תורה, והנה בחסידים וגבורים שהם כנגד חסד וגבורה כבר פירש טעם לעיל, אבל טעם לעוסקים בתורה שיקראו בעלי תורה ולא עוסקי תורה, ותירץ מפני שהם מיחדים למדת התורה עם לילה, שכך דוד היה עושה, שהיה קם חצות לילה לחברא ליה בשכינתיה על ידי עסק התורה, ובפרט במה שביארו בזוהר (פ' לך לך דף צב ע"ב) בענין חצות לילה אקום להודות לך, יתיישב הענין יפה.

וזהו ענין עסק תורה לשמה שפירשו בתיקונים (דף ב ע"א) שהכוונה הוא ליחד קודשא בריך הוא שם ידו"ד, בשכינה, והיינו לשמה לשם ה'.

מכאן תראה גודל מעלת העוסק בתורה מחצות לילה שראוי שיקרא בעל תורה, שהוא מזדווג עם התורה שהיא בת מלך, ובלי ספק שהמתמיד במדה זו יתגלו לו סתרי תורה, שאין האשה מגלה סתריה אלא לבעלה.

ומדרש ואלה הדברים בפסוק (דברים ל, יא) כי המצוה הזאת וגו' לא נפלאת היא ממך וגו' אמר רבי שמואל בר נחמן למה הדבר דומה, לבת המלך שלא היה אדם מכירה, והיה למלך אהוב אחד והיה נכנס למלך בכל שעה, והיתה בתו של מלך עומדת לפניו, אמר לו המלך ראה איך אני מחבב אותך, שאין בריה מכיר את בתי ועומדת לפניך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, ראו כמה אתם חביבין עלי, שאין בריה בפלטין שלי מכיר התורה ולכם נתתיה, שנאמר (איוב כח, כא) ונעלמה מעיני כל חי, אבל אתם לא נפלאת היא ממך אלא קרוב אליו הדבר מאד. אמר להם הקדוש ברוך הוא בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים, שכן כתיב (תהלים קמח, יד) לבני ישראל עם קרובו, עד כאן לשונו. ואחר שהתורה נמשלה לבת מלך בלי ספק כי יותר בת מלך תגלה לאהובה בלילה יותר מביום, כי בלילה הוא דרך צניעות, וכתיב (משלי יא, ב) ואת צנועים חכמה.

וכפי הנראה בתיקונים (תז"ח דף צז ע"ב) נמצא אצלינו בכתיבת יד, שהקורא בתורה מחצי לילה ואילך לשם יחוד נקרא עוסק בתורה לשמה, אמר שם ולית מאן דישתדל באורייתא לסלקא שכינתא מגלותא ולחברא לה עם בעלה, דאינון אטימין עיינין סתימין לבא, ובגין דא קלא נפיק בכל ליליא כד נחית קודשא בריך הוא בגנתא דעדן דסלקין, וההוא קלא אמר מה אקרא (ישעיה מ, ו) זיל ואימא דישתדלון באורייתא לחברא שכינתא עם קודשא בריך הוא כגוונא דדוד דאמר (תהלים קלב, ד) אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה', ואיהו הוה אשתדל באורייתא דאתמר בה (משלי א, ח) ואל תטוש תורת אמך, עם בעלה וכו'. ואמר לקמיה ועל אלין דלא משתדלין בה לשמה רוחא דקודשא דאיהי שכינתא לא שריא עלייהו, ושאר לשונו העתקנו בשער האהבה (פ"ח).

וכן אמר בתיקונים (דף ב ע"א) ואלין דלא משתדלין בה לשמה אתמר בהון (דברים כב, ז) שלח תשלח את האם, את לרבות שם ידו"ד דאסתלק עמה מההוא בר נש, עד כאן לשונו.

ועיקר עסק התורה לשמה הוא לקרות בה מאהבה, שהרי כמה פעמים נצטוינו במצות אהבה, וכשיהיה האדם קם לאהבת זווג העליון, וידמה זווג עם הארץ באשתו בחצות כיצד הוא מאהבה, כן יבער בלבו אהבת הבורא, כל שכן אַחַר שהוא תלמיד חכם, כדפירשנו לעיל, וכן אמר בזוהר (פ' וארא דף ל ע"א) כד אתפלג ליליא אינון דתיאובתא דילהון לאדכרא תדיר לקודשא בריך הוא, לא יהבי שכיכו לליבא וכו', והיינו החשוק ההולך לבו בוער בחשוקתו שלא ינום ולא יישן מרוב האהבה בה.

ועם היות שהארכנו במעלת עסק התורה בלילה, גם צריך לעסוק בה ביום, כמבואר במאמר שהעתקנו לעיל מפרשת בשלח (דף מו ע"א), וכן פי' במדרש שיר השירים (רבה ה, י), זה לשונו על פסוק (שה"ש ה, יא) קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, דאמר רבי עזריה אפילו דברים שאתה רואה אותם שהם קוצין בתורה, תילי תילים הן, במי הם מתקיימות - שחורות כעורב, במי שהוא משכים ומעריב. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר אין רנה של תורה אלא בלילה, מה טעם (משלי לא, טו) ותקם בעוד לילה, וכתיב (איכה ב, יט) קומי רוני בלילה. רבי שמעון אמר ביום ובלילה, על שם שנאמר ותקם בעוד לילה, והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח). אמר ריש לקיש וכן למדנו רבי יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה, אמר ריש לקיש כד הוינא לעינא באורייתא ביממא, הות מנהרא לי בליליא, דכתיב והגית בו יומם ולילה, עד כאן לשונו. ומימרת ריש לקיש שאמר כד הוינא וכו' הוה מנהרא, נראה לי שסודו הוא כאור הנר המאיר בתוך העששית, וכשמש שמסתלק מלהאיר ביום ומאיר בלילה בירח ובכוכבים, כך עסק התורה ביום הוא סוד אור השמש, ולכן גורם להמשיך הארה לנשמה בלילה. ומחלוקת זה מרבי יוחנן וריש לקיש הובא באופן אחר במדרש (שמו"ר שלהי פ' כי תשא).

וכן לענין קימת חצות לילה, לא יתמיד בה מי שלא יעסוק בתורה בחשק ביום ויכוון בה לסוד היחוד, וכן בתפלותיו יכוון גם כן לסוד היחוד, ובשכבו יחשוב באהבת השכינה, ויחשוב בדעתו מתי יגיע עת דודים לעשות רצון קונו, וכן היה אומר דוד המלך ע"ה (תהלים קא, ב) אשכילה בדרך תמים מתי תבא אלי וגו'. וכאשר בחצות לילה הנשמה חוזרת לגוף, השכינה באה עמה כדי שתתיחד על ידי הנשמה ההיא.

ואחר שביארנו החיוב המוטל עלינו לקום, והשכר כמה הוא, רצוננו לבאר עוד הערות על פי השכל כדי לזרז את האדם. רבינו יונה כתב בריש ספר היראה, שבבקר כאשר יתעורר האדם משנתו ראוי שיתן אהבת הבורא בלבו שהטיב עמו שהחזיר נשמתו אליו, שכמה שכבו על מטתם ולא קמו, ועל זה אנו אומרים המחזיר נשמות לפגרים מתים, ואז לא יסב על מטתו דרך עצלות, ויחשוב אילו היו קוראים אותו לעבודת המלך כמה היה זריז לקום, או אילו נפלה דליקה בחצר. ועם היות דבריו אלה לענין התפלה, ראוי שנלמוד מהם לענין השכמת חצות, שכבר כתבנו שבחצות לילה הקדוש ברוך הוא מחזיר הנשמות אל הגופים כדי שיעסקו בתודה בגין דלא יהא ליה פטרא דפומא וכו', אם כן ראוי לתת אל לבו הערות אלו הנזכרות.

ושתי בחינות אלו הם מפני היראה, כי ראוי לתת עליו מורא שמים כמורא בשר ודם, כי העובר על מצות המלך ראוי לעונש. וראוי שיחשוב שאם לא ישוב בתשובה ויקום לעסוק בתורה יפול בדליקת אשו של גיהנם, שכל לילה שלא קם עתיד ליתן את הדין שפגם ימיו, שהרי תיקון הלילה הוא על ידי עסק התורה, וכיון שלא תיקן מדת לילה הרי ימיו חסרין ופגומים. וכבר ידעת מה שאמר בזוהר (פ' ויחי דף רכד ע"א) ווי לההוא דגרע יומוי לעילא וכו', כמו שהעתקנו לשונו בשער היראה (פ"י).

וכן ביארו בעונש מי שאינו קם שם (ריש פ' לך לך) זה לשונם תא חזי בשעתא דאתער פלגות ליליא, וקודשא בריך הוא עאל לנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא, כולהו אילנין דבגנתא דעדן מזמרן ומשבחן קמיה, דכתיב (דה"א טז, לג) אז ירננו עצי היער מלפני ה' וגו', וכרוזא קרי בחיל ואמר, לכון אמרין קדישין עליונין מאן מנכון דעייל רוחא באדנוי למשמע, ועינוי פקחין למחמי, ולביה פתח למנדע בשעתא וכו', ווי לאינון דאינון ניימי שינתא בחוריהון לא ידעין ולא מסתכלן או יקומון בדינא דחושבן אתפקד וכו', והאריכו שם יותר.

ואי חשבון אשר יתן האדם אם לא ישתדל לקיים דבר זה, הא כתיב (מלאכי א, ו) בן יכבד אב ועבד אדוניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, הרי אנו נקראים בנים ונקראים עבדים, בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד, א), כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם (ויקרא כה, נה), הרי אנו חייבים לכבד לאבינו שבשמים על ידי התורה הנקראת כבוד חכמים ינחלו (משלי ג, לה), ומי שאינו קם לעסוק בתורה הרי אמרו דלא אשגח ליקרא דמאריה, והרי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו (אבות פ"ו מי"ב), אם כן מה תועלת בבריאתו אחר שאינו נותן כבוד לבוראו.

וכן בחינת המורא, שהוא אדון עלינו שהוא מושל עלינו, ובידו אנו מפקידים נשמותינו, ובידו לסלקם כרגע, כמ"ש (איוב יב, י) אשר בידו נפש כל חי. ולפי הסוד, שמדת היראה היא השכינה, והיא מדת הלילה, ואליה אנו מפקידים נשמותינו, צריך לירא מדיניה, ולכן אמרו בסנהדרין (דף צב ע"א) אמר רבי אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו, שנאמר (איוב כ, כו) כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר (יואל ג, ה) ובשרידים אשר ה' קורא. והאש הזה לא דוקא, אלא סוד הדין הניתך עליו. ומטעם זה העוסקים בתורה בלילה הם נקראים יראים ועליהם נאמר (תהלים קמז, יא) רוצה ה' את יראיו, וכן טרף נתן ליראיו (תהלים קיא, ה).

גם מהדברים שצריך לתת אל לבו, שהרי ב' פעמים אנו קורין בכל יום קריאת שמע שכתוב בה (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו', ומכלל האהבה הוא הקם בחצות לילה לאהבת השכינה כדפי' בזוהר (פ' אחרי מות דף סח ע"א) בפסוק (ישעיה כו, ט) נפשי אויתיך בלילה, וכתיב (משלי ח, יז) אני אהבי אהב ומשחרי ימצאונני. וכן אנו אומרים (במדבר טו, מ) והייתם קדושים לאלהיכם, וקדושה שידד האדם שינה מעיניו הרי הוא מכלל הקדושות, שלא ידמה עצמו לבני עולם הישנים כל הלילה, אלא ידמה לבני העולם העליון הצדיקים הקדושים הקמים בחצות לילה לעסוק בתורה, והוזהרנו שלא ימשך אדם אחר עצת יצרו (דברים יא, טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו', נמצא מי שאינו קם לעסוק בתורה בלילה מבטל ממנו אהבה ויראה וקדושה. והמתענג בשינת הלילה אפשר שיטמאוהו בקרי, כמו שפירש הרשב"י ע"ה (זוהר פ' בראשית שלהי דף יט) זה לשונו תו תענוגי בני אדם, דמתענגי בשינתא דליליא, נפקא מנייהו שדה ושדות, עד כאן לשונו. ובפ' י"ח פירש טעם לזה.

ועוד הזהירונו רבותינו ז"ל על השינה, ואמרו שהתורה נקנית במיעוט שינה (אבות פ"ו מ"ו), ואמרו בבראשית רבה (פרשה מד, יז) בפסוק (בראשית טו, יב) ויהי השמש לבא וגו' זה לשונם רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, תחילת מפולת שינה, דמיך ליה ולא לעי באורייתא, דמיך ליה ולא עביד עבידתא, עד כאן לשונו.

ועוד בברייתא דמסכת כלה (פ"ד) זה לשונם למוד להיות מקבל את כל דברי התורה בצער, תנינא כל המחיה עצמו בדברי תורה אין התורה מתחברת עמו, התם בתענוג נפש הכא בשינה, עד כאן לשונו. ומה שהקשה מכל המחיה עצמו בדברי תורה, פי' שמענג עצמו בהיותו עוסק בתורה, וכן דרשו בתנחומא ריש פרשת נח - ולא תמצא בארץ החיים (איוב כח, יג), לא תמצא במי שיבקש עונג אלא במי שממית עצמו עליה. ותירץ התם בתענוג נפש, פירוש פסוק ולא תמצא בארץ החיים הוא בתענוג נפש, דהיינו אכילה ושתיה, ומה שאמר למוד להיות מקבל דברי התורה, היינו צער שידוד שינה מעיניו.

וכן הזהירנו על זה שלמה המלך ע"ה באמרו (משלי כ, יג) אל תאהב שינה פן תורש פקח עיניך שבע לחם. ועם היות פשט הפסוק על עוני הממון, גם פירש בתנא דבי אליהו (זוטא פי"ד) על עוני התורה, אמר בתנא דבי אליהו וכו' על פסוק זה ואין לחם אלא תורה, שנאמר (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי וגו', ואומר (ישעיה נ, ד) ה' אלהים נתן לי לשון למודים וגו', הא למדת שאין דברי תורה נבלעין אלא במי שהוא מייעף בהן, כך היתה רוח הקדש מבשרת את תלמידי חכמים ואומרת, בני אף על פי שנתתי לכם טובה בעולם הזה איני צ"ל בעוה"ב, מפני ששכר גדול יש לכם, אל תזלזלו בתורתי ואל תרבו באכילה ושתיה, עד כאן לשונו. וכוונת אומרו אל תזלזלו בתורתי ואל תרבו וכו', מפני שהמאכל מביא את השינה, והמרבה באכילה ושתיה מרבה בשינה, נמצא בטל מדברי תורה.

וכן מובן מתוך דברי תנא דבי אליהו לעיל מזה, דקאמר זה לשונו מי מוריש את עצמו, מי שהוא מרבה באכילה ושתיה, נאמר (משלי כג, כא) כי סובא וזולל יורש, ואומר אל תאהב שינה פן תורש פקח עיניך שבע לחם, ואין לחם אלא תורה וכו'. ומה קשר לפסוק אומרו אל תאהב שינה פן תורש, לפסוק כי סובא וזולל יורש, אלא כוונת אומרו מי מוריש את עצמו, אין הכוונה על עניות הממון אלא על עניות התורה, ולמד מגזרה שוה שכשם שפסוק אל תאהב שינה פן תורש היא על עניות התורה, והראיה מסופיה פקח עיניך, כן פסוק כי סובא וזולל יורש הוא על עניות התורה, מהטעם שפי'.

נמצא שמי שירצה לקום בחצות לילה צריך שלא ירבה באכילה גסה שהיא מרבה שינה, וכן יזהר מלהשתכר ביין, ולא ירבה גם כן בשתיית המים, כי שתית המים הרבה מרבה שינה לפי הטבע, ובפרט מי שישתה מים בהשכמה תרבה עליו שינה, ואמרו רבותינו ז"ל על יחזקאל שנאמר לו (יחזקאל ד, יא) ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד עת תשתה. כי משורה מדה קטנה, אחת משלשים בלוג, ומה שאמר ששית ההין, לא אמר שהמשורה ששית ההין אלא שלא ישתה מעת לעת אלא ששית ההין, ומאותו ששית ההין ישתה במשורה מעט מעט, שלא ישבע מהמים באחד מן הפעמים, כך כתב הרד"ק ע"ה בפירוש הפסוק. וששית ההין שיעורה י"ב ביצים, שההין י"ב לוגין, והלוג ששה ביצים, זהו השיעור שישתה האדם מעת לעת וישתה במשורה מעט מעט, ואפשר שלזה כוונו רבותינו ז"ל באומרם (אבות פ"ו מ"ד) ומים במשורה תשתה.

וקרוב לזה כתב הרב יוסף יעבץ ז"ל בפירוש הפרקים (אבות שם), זה לשונו ועוד פת במלח הוא טוב לזכירה, והמים משכחים, ומושכב בפאת מטה ובדמשק ערש, יקשה בעיניו לקום בשפרפרא לעיין בתורה, והמצטער על התורה ישמרנה, עד כאן לשונו.

ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה דף כא ע"ב) על פסוק (משלי ח, יב) אני חכמה שכנתי ערמה, אמר רבי אסי בר חנינא אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשים עצמו ערום עליהם, שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה, עד כאן לשונו.

גם ראוי שיתרצה במה שימצא מוכן ממאכל בלילה, ולא יתעכב עד שיבושל לו תבשיל, שנמצא מבטל עבודת קונו בעבור אהבת גופו. גם הרוצה לקיים מדה זו להיות מתלמידי חכמים המסרסים עצמם מלילי שבת ללילי שבת, צריך ליזהר שלא לאכול בשר ויין בלילה בששת ימי חול, פן יבא לידי חמום ויוציא זרע לבטלה, אלא אם יתענה כי אז לא יבא לידי זה, כי סיגוף התענית יבטל כחו ולא יבא לידי חמום, ודבר זה תלוי כפי טבע האדם, יש מי שטבעו קר שאפילו יאכל בשר וישתה יין לא יבא לידי חמום, ויש שטבעו חם, וכל אחד יבחון את טבעו וישמור עצמו שלא יצא שכרו בהפסדו.

גם ראוי לתת אל לבו שראוי לשוב בתשובה לתקן שאר הלילות שנשארו מימיו שלא יהא נתבע עליהם, ואם ישוב כראוי אפשר שלא יזכר לו מה שפגם מכמה לילות שלא עסק בתורה, שהלילה שלא עסק בתורה הלכה לה ואין לה תקנה יותר.

ואין לומר שאם לא עסק בתורה בלילה יעסוק ביום, כי במקום שפגם צריך לתקן, כמו שאמר בזוהר (פ' פנחס דף ריז ע"א) בפסוק (במדבר כה, ד) והוקע אותם לה' נגד השמש, דברי רבי שמעון ע"ה זה לשונו אלא מהכא אוליפנא, באתר דחב בר נש לקודשא בריך הוא לההוא אתר אצטריך למעבד תקנתא לנפשיה, אינון חבו בברית קדישא דאקרי שמש, בגין כך דינא ותקונא איהו נגד השמש ולאו באתר אחרא, מכאן דלא אצטריך בר נש לתקנא נפשיה אלא בההוא אתר דחב לגביה, ומאן דלא יעביד הכי לית ליה תקונא לעלמין כדקא יאות, עד כאן לשונו. הרי שבמקום שפגם שם צריך התיקון.

ונראה לי שאם פגם במדת לילה בקרי, תקונו שידד שינה מעיניו בלילה בעסק תורה, והיינו בהיות הקרי מחצות לילה ואילך, כדפי' לעיל בני אדם דמתענגי בשינתא דליליא וכו'. וכדי שלא יראה קרי עד חצות טוב שיעסוק בתורה קודם שישכב, כמ"ש במסכת ברכות (דף יד ע"א) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר (משלי יט, כג) ושבע ילין בל יפקד רע, וכבר נודע (זוהר פ' שלח קנח ע"א) כי רע נקרא המוציא זרע לבטלה.

גם ראוי לתת אל לבו מה שאמר הכתוב (מיכה ו, ג) עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי, הרי אנו רואים כי עבדי המלך כמה ממיני העבודה מוטלים עליהם והם עובדים בלב טוב ובשמחה. וראוי שיחשוב, שאילו היה שבוי, ונודע שהשבויים נותנין עליהם עול כבד, כן ראוי שיקבל עליו עול תורה לקום לעבודת מלכנו אף על פי שיהיה קשה כ"ש כי העבד אם יאמר לו אדניו בעבור אהבתי שתעשה כך וכך לתת לי נחת רוח, כמה יזדרז העבד ההוא, והרי השכינה אומרת (שה"ש ח, יג) חברים מקשיבים לקולך השמיעני.

עוד ימשול, אם שליח המלך היה בא לקרוא אותו לבית המלך, בפרט אם הוא שר ונכבד, כמה ראוי שיזדרז לקום במהרה. כך יחשוב ששליח המלך היא נשמתו השבה לקרותו שיקום לעסוק בתורה, בפרט שהשכינה עצמה היא החוזרת הנשמות בשעה זו, וראוי שיקום בזריזות ששר ואדון ממתין עליו. וראוי שיקום בשמחה ואהבה, כאשר יחשוב שהוא עומד לפני עלת כל העלות לפני כל הצדיקים שבגן עדן, שהרי אין שום מסך בינינו לבינו, שהרי מחזיר לנו נשמותינו.

וראוי כל אדם לחשוב בתחיית המתים שנעשה בו, כענין מה שאנו אומרים המחזיר נשמות לפגרים מתים, בפרט שהחזיר נשמתו חדשה, כאומרו (איכה ג, כג) חדשים לבקרים, ולכן ראוי שיקום בשמחה ולא יחשוב בקימתו היות עול כבד עליו, כי הוא נענש דכתיב (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה, כי מאחר שהוא עומד לפני המלך העליון ולפני כל עבדיו ומשרתיו, והמלך אומר לו רצוני שתהיה מעבדי המשוררים לפני, מי הוא העבד הרע שלא ירצה להיות מעבדי המלך, ויאמר בלבו מהיכן זכיתי אני שאהיה מבני היכל המלך העומדים לפניו. ויחשוב בטובות הבורא העודפות עליו, כמו שהארכנו בשער האהבה (פ"ב), וראוי שלא יהיה כפוי טובה אלא שיזדרז לעבודת מלכו, וידמה עצמו לעבד שרבו הקדים לו שכרו בפנים יפות, שראוי שהעבד יזדרז לעבוד תמורת מה שנהנה, בפנים יפות ומאהבה, וכבר נודע מאמר רבותינו ז"ל (ע' תנחומא אמור ז) מי הקדימני ואשלם (איוב מא, ז) שהעתקנו בשער האהבה (פ"ב).

ויחשוב שאילו בקומו היה חופר ומוצא מטמון כיצד היה קם בזריזות, בערך זה יהיה עבודת הבורא, כמו שנאמר (משלי ב, ד) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה', הרי טוב העולם הזה כלה ואבד, וטוב עולם הבא עומד וקיים לעד, ודברי תורה נחמדים מזהב ומפז רב.

ואם יעור משנתו בלילה ומפנה לבו לבטלה הרי הוא מתחייב בנפשו, כי הוא חייב לקום לעסוק בתורה, ואם אינו קם הוא מתלוצץ על שכר המלך, כענין מה שפירש החסיד (יעב"ץ) ע"ה בענין שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שפי' במקומו בפרקים (אבות פ"ג מ"ב).

ולכן ראוי שיקום בזריזות ולא יהיה מסב על מטתו דרך עצלות, לחשוב במה שחלם, שיחזור לישן, וכל חלום שהוא מסטרא דקדושה לא ישלוט בו שכחה.

ואם תאמר הרי שאינם מתעוררים בחצות לילה, יש לומר שזה ממיעוט התעוררות מעשיהם ותורתם. והטעם, שכאשר הנשמה חוזרת בלילה למקומה, השכינה מתעוררת על ידה ומתקשטת אל היחוד מהתורה והמעשים הטובים שעסק ביום, ואחר כך חוזרת למקומה, וכן ביארו בזוהר (פ' ויקהל דף ריג ע"ב) זה לשונם בליליא ישוי רעותיה דהא אתפטר מעלמא דא, ונשמתיה נפקא מניה, ויהדר לה למארי דכלא, בגין דכל ליליא וליליא רזא דרזין קיימא למנדע אינון חכימי לבא, רקיעא דא תתאה ברזא דההיא נקודה דקיימא כמא דאמרן, ההוא רקיעא כלול מעילא ומתתא ויסוד דיליה לתתא, כהאי שרגא דסלקא נהורא אוכמא לאתיחדא בנהורא חוורא יסודא דיליה איהו לתתא בההיא פתילה במשחא, אוף הכי לתתא בההיא נקודה, ביממא אתכלילת מלעילא, בליליא אתכלילת מלתתא, באינון נשמתין דצדיקיא.

ואמר עוד לקמיה, שהמלאך סורי"א ממונה להעלות נשמות הצדיקים בכל לילה קרבן להקדוש ברוך הוא, והוא מריח בנשמות כענין שעתיד מלך המשיח להריח, דכתיב (ישעיה יא, ג) והריחו ביראת ה', והכוונה שמריח בהם ובמעשיהם אם ראויים לעלות למעלה.

ואמר שם עוד רזא דא למארי מדין, כד האי נקודה אתעברת כאתתא דמתעברא, אתהני מההיא הנאותא דאתכלילת נשמתא מהאי עלמא באינון עובדין ובההיא אורייתא דישתדל בה ביממא, ונטלא ההוא רעו דהאי עלמא וביה אתהני בחדוה, ואתכלילת מכל סטרין, לבתר אפיקת לון לבר ואולידת לון כמלקדמין, ונשמתא איהי חדתא השתא כמלקדמין, ורזא דא (איכה ג, ח) חדשים לבקרים, חדשים ודאי כמא דאתמר, עד כאן לשונו לעניננו.

ובזוהר (פ' משפטים דף קיט ע"ב) אמר, שצריך שנשמתו תעלה בכל לילה על ידי תורה ומצוה שעסק ביום, ופי' שם בתורה דאיהי עשר דברות וכו' ובמצות תפילין וכו', עיין שם.

וכן ליזהר בתפלת ערבית להקדים לה תורה, כמו שאמרו (ברכות דף ד ע"ב) אדם בא ממלאכתו בערב אם רגיל לקרות קורא לשנות שונה, ולא יאמר אוכל קמעא ואישן קמעא ואחר כך אתפלל, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.

וסדר הלילה כך הוא, קודם שישכב יבדוק במעשיו במה שעשה ביום ההוא, ויכתוב מעשיו ברמז לבל ישכחם, לקיים וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה), וכן כתוב בספר חסידים (סימן כא). ובזוהר (פ' קרח דף קעח ע"א) זה לשונו על פסוק (קהלת ט, י) כי אין מעשה וחשבון ודעת וגו', אמר זה לשונו מאן דאית ביה עובדא טבא, או דאיהו מארי דחושבנא, הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא, ויתוב מנייהו, ויבעי עלייהו רחמי, מאי טעמא בההיא שעתא, בגין דבההיא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא, וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ובעי בההיא שעתא למעבד חושבנא מעובדוי ויודי עלייהו, בגין דאיהי שעתא דמותא, ואלין אקרון מארי דחושבנא, עד כאן לשונו. וכן פירש גם כן שם (פ' וישב דף קצא ע"א). ובענין הוידוי יש עוד פרטים נתבארו בזוהר (פ' צו ברע"מ דף לג ע"א).

וטוב מאד שיבכה על עונותיו בהתודותו על עונותיו, שכאשר תעלה נשמתו על ידי דמעה בודאי שתעלה למעלה בקדושה, שכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה (ע' ברכות דף לב ע"ב).

ואחר כך יאמר אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה וכו', שבו שם מ"ב בראשי תיבות, ופירש בתיקונים שסגולת שם מ"ב הוא להעלות הנשמה למעלה ולהסתירה מכל מלאכי חבלה, ונמצא ענין זה אצלינו בכתיבת יד (תקוני ז"ח דף צד ע"א) זה לשונו ואלין שבע תיבין אב"ג ית"ץ, קר"ע שט"ן, נג"ד יכ"ש, בט"ת צת"ג, חק"ב טנ"ע, יג"ל פז"ק, שק"ו צי"ת, עלייהו אתמר (ישעיה ו, ב) שש כנפים שש כנפים לאחד וגו', והאי שמא איהו סגולה דיליה לכסאה לנשמתא כד סליקת לעילא בכל ליליא וליליא, לאסהדא על עובדין טבין דבר נש ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ורוחין ולילין ושדין, ובהון פרחת לעילא, בשתים אתוון מכל שם תכסה אנפהא מנהון, ובשתי אתוון תכסה רגלהא, ובשתי אתוון פרחת לעילא, ואוף הכי לרוחא, ואוף הכי לנפשא (ואית שם מ"ב בצורת חותמא דשעוה, ואית שם מ"ב דאיהו דיוקנא דמלכא חקיק על חותמא, ואית שם מ"ב דאיהו דיוקניה, איהו ידו"ד יו"ד ק"א וא"ו ק"א יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף, שם מ"ב דאיהו אהיה אשר אהיה, ציור מ"ב בשעוה על הכתב דא אבגי"תץ) עד כאן לשונו.

ואחר שיתודה, יכוון להעלות קרבן לה', ושנשמתו תעשה השכינה מיין נוקבין עד חצות, ובחצות לילה השכינה תחזיר לו נשמתו, וזהו כוונת בידך אפקיד רוחי.

גם ראוי להכין תרנגול שיעירהו בחצות לילה, שהרי מצינו רבי עקיבא שהיה הולך בדרך והיה מוליך עמו תרנגול כדפי' בפרק הרואה (ברכות דף ס ע"ב). גם אמר בזוהר (פ' לך לך דף צב ע"ב) זה לשונו רבי אבא הוה אתי מטבריא לבי טרוניא דחמוי, ורבי יעקב ברבי הוה עמיה, אערעו בכפר טרשא, כד בעי למשכב אמר רבי אבא למארי דביתא אית הכא תרנגולי, אמר ליה מארי דביתא אמאי, אמר ליה בגין דקאימנא בפלגותא ליליא ממש וכו', הרי שהחכמים האלו לא היו סומכים על חכמתם וחסידותם שיקיצו בחצות והיו צריכים סיוע, כל שכן אנחנו.

ולכן אני אומר שמי שאין לו תרנגול יבקש לו חבר שלא ישן עד חצות כדי שיקיצנו בחצות לילה ממש, וחברו יש לו שכר כדכתיב בענין דוד עם אנשיו (שמ"א ל, כד) כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו, וכן יחליפו, או שיהיה בעל מלאכה שאינו מקפיד על הדבר. ואם הוא במקום שלא יש אחד מהמציאויות הקודמים, ראוי שלא ישכב במטה מוצעת, ולא יפשוט כל גופו. ושמעתי שהחכם כה"ר יוסף טיטצ"ק ע"ה, ע' שנה לא ישן במטה מוצעת אלא משבת לשבת, ואמרו שהיה דרכו לישן על גבי תיבה אחת ורגליו תלויות, והיה קם בחצות ממש, ולא ידע אדם מזה עד אחר מיתתו שסיפרה אשתו.

וראוי לישבע ולידור לקיים המציאויות, שהרי מצינו דוד המלך ע"ה שנשבע ונדר בכיוצא בזה, שנאמר (תהלים קלב, ב) אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה וגו', ומכל מקום לא ישבע אלא דבר שישער בדעתו שיוכל לקיימו. ובתנאי הנדרים והשבועות כתבנו לקמן בפרק יד עיין שם. וכן ראוי לישבע שלא להרבות באכילה ובשתיה אלא שיעור שידע שלא יתרבה לו ממנו שינה.

ואם יזמין תרנגול ישתדל שיהיה שחור, שהוא מכוון יותר מהשאר, וכן פירשו בזוהר (פ' ויחי דף ריח ע"ב) זה לשונם ובגין כך בפלגות ליליא ממש, כד רוחא מסטרא דצפון אתער, חד שלהובא נפיק ובטש תחות גדפוי דתרנגולא וקרי, וכל שכן בתרנגולא אוכמא דאתכוון יתיר מאחרא, עד כאן לשונו.

גם מי שאינו רגיל להתענות ולא לקום בחצות, טוב לו שיאכל ביום קודם הלילה לפחות שעה אחת, כדי שיהיה זמן לעיכול המאכל ולא יתרבה לו השינה בקומו בחצות, ויתנהג בזה קצת זמן עד שיקבע במדה זו, ובפרט בימות החמה שהלילות קצרות.

גם ראוי שיתלמד לישן במקצת מלבושיו ולא ישן ערום בתוך הסדינים, כי יהיה קשה לו לקום, בפרט בקרירות, וזו היא מדת הזריזות - שהוא זריז קודם שיבא לידי מכשול, שהרי אמרו (אבות פ"ו מ"ד) כך היא דרכה של תורה על הארץ תישן, והטעם, שיצטער ולא ימצא גופו מנוחה שיבא לישן כל הלילה, וכן פירש ה"ר יוסף יעבץ ע"ה, ולפחות אם אין בו כח לישן בארץ לא יתענג לישן במטה מוצעת בסדינים. וכל זה ראוי לקיים מי שרוצה לשוב בתשובה ולתקן שאר לילותיו ושלא יתבעו ממנו כמה לילות איבד בשינה והיתול.