שער הקדושה · פרק יב · חלק ג
וכן הרוצה לקיים מדת אמת אל ירגיל לשונו לדבר שקר אפילו בדברי הבאי, משום (ירמיה ט, ד) למדו לשונם דבר שקר, כדגרסינן ביבמות (דף סג ע"א) רב הוה מצערא ליה דביתהו וכו'. ולא זו בלבד אלא כל מי שהוא ירא שמים יש לו לקיים בפיו מה שהסכים בלבו לקיים, (תהלים טו, ב) ודובר אמת בלבבו, כמו שקיים ענין זה רב ספרא, כמבואר במכות (דף כד ע"א) ובבא בתרא (דף פח ע"א) עיין שם.
אמנם מפני דרכי שלום מותר לשנות, כדפי' שם ביבמות (דף סה ע"ב), מפני שמדתו הוא המיחד הכל כאומרו (משלי ג, יז) וכל נתיבותיה שלום, כדפי' בזוהר (פ' מקץ) והוא עמוד האחרון המקיים העולם (אבות פ"א מי"ז). ומכאן ידין המעיין שאין לשנות מפני השלום אלא בדבר שהוא קיום העולם, או בדבר שבין איש לאשתו, וכענין שמואל שאמר (שמ"א טז, ה) לזבוח לה' באתי, שהוא דבר פקוח נפש.
וכן תיקון למי שרוצה לשוב בתשובה הוא שידבר אמת, שאם ירצה לעשות דבר שאינו כראוי, אם יאמרו לו עשית כך וכך, אם ידבר אמת מוכרח שיאמר כך עשיתיו, ויתבייש, ופעם אחרת לא יעשה. או יאמרו לו לאיזה מקום אתה הולך, אם הוא הולך לעשות עבירה, אם יאמר אמת ימנע מעשותה מפני הבושה.
ומה שצריך ליזהר שנכשלים בו הרבה, בעדים החותמים בשטר, שלא יחתמו עד שיקראו השטר לפני הלוה והמלוה מלה במלה, ואז יחתמו, כדי שלא יבאו להעיד שקר.
עוד מצאתי למחבר מן המחברים המדברים בדברי החסידות בכתיבת יד, מדבר בענין אמת יפה, ונעתיק לשונו בעזרת ה', זה לשונו מדת האמת, שהנשמה נבראת ממקום רוח קדוש של השם, שנאמר (בראשית ב, ז) ויפח באפיו נשמת חיים, ונחצבה ממקום טהרה, ונבראת מזוהר העליון ומכסא הכבוד, ואין שקר למעלה במקום קדש הקדשים אלא אמת, שנאמר (ירמיה י, י) וה' אלהים אמת, והאלהים עשה את האדם להיות ישר (קהלת ז, כט) להשתמש בחותמו, כי חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת (שבת דף נה ע"א), וכתיב (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, וכשאדם עוסק בשקר אז אין השקר דבוק לאמת. וכשיש אמת כביכול מכון שבתו בשמים כנגד בני אדם, כי כשיש אמת בבני אדם אז הם מודים שעשה שמים וארץ והים והכל, וזהו (תהלים קמו, ו) עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם, וסמיך ליה השומר אמת לעולם, וכשיש בבני אדם שקר כביכול אין מקום שבתו בשמים ובארץ.
ומי שהוא זוכה להתבונן בדברים האלו נשמתו נחצבת ממקום האמת, ויעשה כל ענייניו באמת, ולא יכניס השקר במקום קדושה ואמת, לכך נאמר (תהלים קמה, יח) קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ואיזה דבר נקרא קריאת אמת, זה המפנה לבו מכל ענין שבעולם ומתקרב אל השם לבד, ושכלו הולך ומתחזק להדבק באור העליון, וישים מחשבתו בחשקו תמיד. וזה הענין ישיג האדם כשהוא מתבודד בחדרו, ומפני זה ירבה כל חסיד להתבודד ולהפרד, ולא יתחבר עם שום אדם רק לצורך גדול. אבל אם יתפלל בהנעת שפתיו יהפוך פניו אל הכותל, ואתה מחשב בענייניך וצרכיך, ותקרא בלשונך בענין ביתך. או להתכבד, כי תחשוב בלבבך היאך קולך ערב ותשתדל בתפלתך למצא חן בעיני בני אדם לקבל שבח מהם זה, אין עבודתך אמת. ולכן אנו מתפללין וטהר לבנו לעבדך באמת, שנעשה כל עבודתינו באמיתות להאמין ובלב שלם ובנפש חפצה, ולא מפני האנשים, ולא בשביל ממון או רעות רוח.
וזהו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים טו, א-ב) מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. התבונן במה שאמר ודובר אמת בלבבו, ולא אמר דובר אמת בפיהו, אלא ר"ל שיהיה האמת תקוע וקבוע בבני אדם ובלבבו. לכך החסידים הראשונים כשהיו להם מקח וממכר היו נותנים אותו לקונה כפי הסכמתם בלבם איך שהיו מסכימין ליתן, אפילו אם היה הקונה רוצה להוסיף לא היו לוקחים אלא כפי הסכמתם בלבבם. ואדם חשוב ההולך בדרך זה לדבר אמת בלבבו, אם קבל עליו במחשבה לעשות דבר אחד, יכתוב אותה המחשבה שלא ישכחנה ושלא יחל דבר ממחשבתו, ואם אינו יכול לעמוד בו ילך אצל חכם ויתיר לו מחשבותיו שגמר בלבו, ואף על פי שלא הוציאם מפיו.
וכל הדובר אמת בלבבו, ואינו רוצה לדבר שקר, אפילו דברים שיחשוב ושידבר אף על פי שלא יתכוון להם, מכל מקום דבריו מתקיימין, שנאמר (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך. ומי שהוא איש אמת בכל משאו ומתנו הן במקח וממכר הן בהלואה, לעולם יאמר בפעם הראשון סוף דעתו, וירגיל אותם המתעסקים עמו שידעו כולם שלא ישנה דבריו ולא יעדיף ולא יחסר.
אמר החכם תשים דעתך תמיד האמת לעומתיך, רצה לומר שיעשה סימן לעצמו בבואו לעשות משא ומתן שיזכור ולא יאמר שקר, ויכתוב בכתב ויבא אצלו ויראה בו קודם משאו ומתנו, וכן יכתוב בבית מדרשו ועל שולחנו שיזכור ולא יאמר שקר כדי שלא ישתכח ולא ידע דבר אמת. וכן עשה חכם אחד, כתב על הכותלים למעלה זכור את יום מותך ולא תחטא.
ומי שאינו מדבר אלא אמת יחיה ויאריך ימים וינצל מכל רע, וראיה מרבי יהושע בן לוי כשקפץ וכו' שלא שלט מלאך המות בו ובחייו, שלא דבר כל ימיו שום דבר שקר וכזב, ועדיין הוא בגן עדן בחייו (כתובות דף עז ע"ב), סמך לדבר מה שאמר הפסוק (ירמיה י, י) וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם. ואם לא ידבר אלא אמת ינצל כל ימיו מכל רע, דכתיב (מלאכי ב, ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו כי מלאך ה' צבאות הוא, כי המלאכים העליונים הם צורת אמת ואינם בגופות, והנשמות נגזרות מהם כאור, והנשמות הם כגופים, על כן אינם יודעים הנסתרות רק מעט ובמראה הלילה שאין הנשמה מתעסקת בצרכי הגוף. והיודע סוד הנשמה יעיד בדבר כי החלומות מעין המחשבות, (דניאל ב, כט) רעיונך על משכבך סליקו, והחלומות באות על ידי המלאך המלוה בני אדם, ולפי שאין כל המחשבות אמת על כן אין כל החלומות אמתיים. ומי שמרגיל עצמו להיות כל מחשבותיו אמתיות גם יראה בלילה מראות אמת וידע העתידות, כמו המלאכים.
המדבר אמת אין כל מעלה טובה הימנו, לכן ראש דברך אמת (תהלים קיט, קס), והזהיר (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק. גם הרמיזות של אדם יהיו אמת כי שכר אמת גדול מאד. לכן ירגיל אדם עצמו לילך באמת, וללמוד תורה כדי שידע האמת, וכדי שיוכל לעשות המצות על אמיתתן וכהלכתן, ולעולם יודה על האמת, ואפילו בדברי אגדה שאין בו קיום מצוה ילמוד, כדי שיאמין הלב דבר אמת. אל תבוש לקבל האמת מאיזה המקום שיבא, אפילו מקטן שבקטנים ונבזה שבנבזים תקבל האמת ממנו, כי מרגלית טובה שהיא ביד קטן ונבזה לעולם היא חשובה כמרגלית.
עתה בעוונות משהאריך הגלות יותר מדאי, יש לישראל להבדל מהבלי העולם, ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת, ולקדש עצמם אף במותר להם, ושלא לשקר לא לישראל ולא לנכרי ולא להטעותו בשום ענין, שנאמר (צפניה ג, יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, וכתיב (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ, כלום אדם זורע כור אחד שלא ימצא כמה כורים, כך זורע הקדוש ברוך הוא לישראל במדינות כדי שיתוספו עליהם גרים (פסחים דף פז ע"ב), וכל זמן שמתנהגין עמהם ברמאות מי ידבק בהם. והנה הקדוש ברוך הוא הקפיד על גזל של רשעים, שנאמר (בראשית ו, יא) ותמלא הארץ חמס.
ומעשה היה ברבי שמעון בן שטח שלקח חמור מישמעאל אחד, הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה תלויה בצוארו, והביאו האבן לרבי שמעון בן שטח ואמרו לו ברכת השם היא תעשיר, אמר להם חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי, וחזר והביא לאותו ישמעאל, וקרא אותו הישמעאל ברוך ה' אלהי רבי שמעון בן שטח (דב"ר ג, ג). וכן יש בירושלמי (ב"מ פ"ב ה"ה) כי החכמים הראשונים קנו חטים מנכרים ומצאו בהם צרור של מעות, והחזירו להם, ופתחו הנכרים ואמרו ברוך ה' אלההון דיהודאי. וכן יש הרבה מעשים דהזהירו על קידוש השם יתברך.
וכשיש אמת למטה אז ישקיף השם בצדק על הארץ, שנאמר (תהלים פה, יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, לכן תאחוז באמת, ואם ענין רע או טוב האמת אל תניח, ותסמוך על הנאמן, דכתיב (דברים ז, ט) וידעת כי ה' אלהיך וגו' האל הנאמן שומר הברית והחסד וגו', ומה היא אמונתו שהוא שומר הברית, ואם יש צדיק שחטא הוא נפרע לו גמולו בעולם הזה. וזהו דבר ברור שיותר טוב לצדיק להיות נידון אפילו ביסורין של איוב בגופו כל ימיו, שהוא דבר בזוי ובזמן הקצר שהוא בעולם הזה, ולתת גמולו הטוב בדבר הנכבד בעולם העליון להגיע למעלות עליונות ובזמן הטוב שכולו ארוך ואינו פוסק עולמית, זה יותר טוב לצדיק ממה שהיה שלם בעולם הזה ולא היה נפרע מחטאיו בעולם הזה, והיה נידון בעולם הבא ביסורי גיהנם, או מחמת חטאו ימעט נשמתו מן מעלתה בעולם הנשמות, והדבק לזיו מעלות העליון, אשר לזו ההנאה אין ערך ודמיון, ולרשעים נותנין להם גמולם בהנאה מועטת הפוסקת, ובעולם הקצר הוא העולם הזה, והחטא שמור לעולם הארוך ובצער גדול שהוא גיהנם אשר אין ערך לאותו צער, ומקרא מלא הוא (דברים ז, י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, פירוש הקדוש ברוך הוא משלם לרשע זכיותיו בעולם הזה כדי להאבידו לעום הבא. ועוד נאמר (שם) לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו, פירוש זה נאמר על צדיק שישלם לו חטאיו בעולם הזה כדי שיהיה לו עולם הבא. הרחמן הוא ידריכנו באמתו, ויביאנו לחדריו להגיע לאור אשר שם חביון עוזו ונוי תפארתו, עד כאן לשונו.
ובזה נכלל הפרק: