שער הקדושה · פרק ז · חלק ה
אם תדרשנו ימצא לך, כאן הורה מה שביארנו מדברי הרשב"י ע"ה (פ' יתרו דף סט ע"א) דמאן דבעי לאמשכא רוחא דלעילא צריך יראה ותבירו דלבא וכו' כמבואר, וזה אם תדרשנו, כי צריך דרישה עד שימצא לך, והוא מענין (דברים יג, טו) ודרשת וחקרת, וכן (ויקרא י, טז) דרוש דרש משה, מדלא קאמר אם תמצא לו ימצא לך. ואפשר שפי' דרישה כפירוש הרד"ק בשרשים, שהוא הזמנה, כענין (ישעיה סה, א) נדרשתי ללא שאלו, שהכוונה נמצאתי ונזדמנתי, וכן (תהלים קיא, ב) דרושים לכל חפציהם, מזומנים ונמצאים וכו', וכן בהזדמן האדם ובהכין עצמו לקבל הקדושה הקדוש ברוך הוא ימצא לו, אבל אם אינו מכין עצמו כראוי לא ימצא הקדוש ברוך הוא אליו. וממה שאמר ימצא ולא אמר ידרש לך, הורה על מה שאמרו (יומא דף לט ע"א) בא ליטהר מסייעין אותו, כי מצוי הוא חשוב יותר מדרישה. ואומרו לך, פירוש מצדך צריך הוא שימצא לך, אבל הוא מעצמו הוא מצוי.
ואם תעזבנו יזניחך לעד, והוא כענין מה שאמרו ז"ל (ירושלמי סוף ברכות, מדרש שמואל א) אם יום תעזבני יומים אעזבך, משל לב' אוהבים שהיו זה אצל זה זה פנה לדרכו דרך יום כה למזרח, וזה פנה גם כן לדרכו דרך יום כה למערב, נמצא ביניהם מהלך ב' ימים, והיינו יומים אעזבך, והיינו יזניחך לעד. ועוד ירצה יזניחך לעד, שלא יהיה מבני עלאה הנקראים עבדי ה' כדפי' בזוהר, והטעם שאינם עולים שם אלא אותם שהם דבקים לעולם במחשבה כדפי' בפרק ד. ולכן צריך אדם כשיתחיל לתפוס בקדושה ולהדבק בקונו יום אחד, שיסמוך לו יום אחר, ביען שיהיה לו טורח כפלים למצוא הדבקות ממה שהיה לו, וכמו שאמרו ז"ל אם שכח תשכח (דברים ח, יט), שכח אדם מעט משכחין אותו הרבה, והיינו אומרו תעזבנו, אפילו עזיבה מועטת, ולא אמר אם תזניחהו, והיינו יזניחך לעד מן הטעם האמור שהוא על דרך אם יום תעזבני וכו'.
עוד מהדברים הגורמים קדושת המחשבות גילה לנו שלמה המלך עליו השלום באמרו (משלי טז, ג) גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך, והכוונה היא כמה דברים, וכולם נוגעים לקדושת המחשבה.
הא' כפשוטו, שהוא כענין (תהלים נה, כג) השלך על ה' יהבך, ופירשו בגמרא (ר"ה דף כו ע"ב) שיהבך פירושו משא, והכוונה משא דברי העולם כענין כלכול האדם בני ביתו ופרנסתו ומקחו, ושישליכם על ה' שבידו לתקן הכל, וכל אלו דברים יבלבלו אל האדם מחשבתו, ולזה אמר גול אל ה' מעשיך ובזה יכונו מחשבותיך, וזו מעלה ממדות הבטחון כמו שהאריך בחובת הלבבות (ש' הבטחון הקדמה) שהוא מנוחת הנפש מפגעי העולם ומללכת בדרכים וכיוצא שהוא בוטח באדונו שלא יחסר לו פרנסתו, כמו שנאמר (תהלים כג, א) ה' רועי לא אחסר, כי ידו"ד שהוא בראו הוא יודע עניינו בטוב לו, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (שם קלא, ב) כגמול עלי נפשי. וכאשר יתחזק האדם בבטחון בו יתברך תהיה סבה גדולה לטהרת המחשבה, כי כיון שמשליך כל דבריו על ה' אין לו מחשבה אחרת אלא אותו הדבר שהוא עוסק בו, תפלה או תורה או מצוה, הכל היא לעבודה אלהית בלי שום פניה.
זהו פשט הכתוב, ירצה גול אל ה' מעשיך, הוא בריאות אברי גופו, כענין (דברים לב, ו) הוא עשך ויכוננך, כמו שפירשו רבותינו ז"ל (בר"ר יב, א) הקדוש ברוך הוא ובית דינו נמנו על כל אבר וכו'. וגול אל ה' פירושו, שאף על פי שאברי האדם וגופו הם גשמיים כאשר יגול אותם ויקשרם בשרשם שהוא ידו"ד יזדככו האברים ויכונו המחשבות. ודבר זה פירש הרשב"י ע"ה בכמה פנים שנמצא ידו"ד נרמז באברי האדם, אמרו בתיקונים (דף קלא ע"ב) זה לשונם ידו"ד הוא אשתכח בכל אבר ואבר, הוא אשתכח בד' גוונין דשערא, ובד' גוונין דעינא, ובד' אדרין דאודנא, ובד' גווני דאנפין, ובקלא ובדבורא ובקריאה ואמירה, ובעשיה דידין, ובכל אבר ואבר דגופא, איהו ידו"ד וכו', עד כאן לשונו לעניננו. ושאר לשונו העתקנו בשער היראה.
עוד פירשו בתיקונים שימצא שם ידו"ד בגופו של אדם, י' ברישא, ה' ה' בידין, ו' בגופא. זה לשונו (דף קכח ע"ב) תא חזי איהו רישא ואיהו מדה דעיינין דאודנין דאנפין דתרין נוקבין דחוטמא, מדה בפומא, שקל הקדש דא ו' שקל דגופא, כנפי השקל ה' אצבען דימינא וה' דשמאלא, ובגין דשמא דידו"ד איהו מדה ושעור ומשקל אמר קרא (ויקרא יט, לה) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, עד כאן לשונו.
עוד פירשו בתיקונים (דף סח ע"ב) שהשם מלא באלפין יו"ד ק"א וא"ו ק"א נמצא רמוז באברי האדם, זה לשונם ובגין דא אתקשר שוקא ימינא דאית ביה תלת פרקין עם דרועא ימינא לשריא ביה ה"א, וכן דרועא שמאלא עם שוקא שמאלא דשריא ביה ה"א, וכן גוף וברית אינון ו"ו ושרין בהון א' דאיהי אימא ואתעבידא י"ג וא"ו. יו"ד שריא בעשר אצבען דידין ובעשר אצבען דרגלין, משום דאתחלתא דשמא קדישא מחכמה שריא דאיהו באצבען, כתר עילאה שריא ברישא דבר נש דתמן מחשבה סתימא, וכמה דמחשבה איהי סתימא הכי איהו סתים, עד כאן לשונו. ואמר לקמיה ארבע יסודין דגופא בהון שריא ידו"ד, עד כאן לשונו לעניננו.
ועוד בתיקונים כתיבת יד (תז"ח דף קיד ע"ב), שכל אבר ואבר שבאדם כלול מעשר, ורומז לשם יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ונאמר עליו (בראשית א, כו) נעשה אדם, שאדם הוא ט' במספר קטן, ושכינה דמות אדם המשלמת בחינה עשירית בכל אבר ואבר. ובסוף דבריו אמר דא שכינתא תתאה איהו שלימו דעילאין ותתאין, והכי אזיל בכל אבר ואבר ובכל ספירה וספירה, ואמר נעשה אדם עד דאתכלילת שכינתא בכל ספירין ובכל אבר, בההוא זמנא דאשתלימו כל אברין בה כל חד לעשר כגוונא דא יו"ד ק"א וא"ו ק"א, לבתר נחית לארבע וכו', צריך עיון שם, עד כאן לשונו.
ואחר הצעת ידיעת המאמרים האלו יתבאר הפסוק על ב' בחינות, וכולם נוגעות למעשה. האחד גול אל ה' מעשיך, הוא כי אחר שידע שכל אבריו שהם נקראים מעשים כדפי', חתומים בשם ידו"ד, צריך שלא יחטא בהם, כמו שאמר הכתוב (ויקרא יט, לה) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, ופי' שארבע מדות אלו הם כנגד שם ידו"ד, משפט י', מדה ה', משקל ו', משורה ה'. ואמר הרשב"י ע"ה לעיל מהמאמר שהעתקנו (תקונים דף קכח ע"ב) ובגין דא לא תעשו עול במשפט במדה וכו' במדה דא מדה דשעור קומה, דכל מאן דלאו איהו בעל מדות אכחיש שיעור קומה דלעילא, ולא אתנטיל מתמן, דעשר ספירן דלעילא כלהו אזלין במדה מסטרא דאת י', ובמשקל מסטרא דאת ו', תרי מאזני השקל אינון ה' ה', עד כאן לשונו. ואחר היות האברים נקיים והם כסא אל ידו"ד יכונו המחשבות וכדפי' לעיל בפרק ששי שהמחשבה העליונה אינה שורה אלא בכסא שלם ומתוקן כראוי.
וכן כאשר יחשוב שהמוחין שבראשו יש בהם רמז שם ידו"ד, וד' מוחין כנגד שם ידו"ד, והם כנגד ד' פרשיות שבתפילין שהם נקראו שם ידו"ד כדפי' בזוהר (פ' משפטים דף קיט ע"ב), ראוי שיטהר מחשבותיו, והיינו בכלל גול אל ה' מעשיך, שפי' ששם ידו"ד נרמז בכל אבר ואבר שבאדם, ובפרט בד' מוחין רמוז יותר.
ועוד נתבאר ענין זה יותר בארוכה, ביאר שם (דף קל ע"א) הרשב"י ע"ה ד' בחינות, ראיה שמיעה ריח דבור. ואמר אחר כך לית תקונא מאלין ד' אתוון דלא אתכלילן בה עשר ספירן דאינון יו"ד ק"א וא"ו ק"א, וארבעה אתוון דאינון ידו"ד איהו לא אשתני בכל אתר, איהו שמע לשמאלא לישראל, ואסתכל בימינא עלייהו, ובדרום איהו מרחף עלייהו, הדא הוא דכתיב (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ובמערב איהו ממלל עמהון, שנויין אינון במאני דגופא אבל ביה לית שנויא כלל, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג, ו) אני ה' לא שניתי, וכל אבר ואבר דאיהו נרא דכל פקודא, בעי בר נש לאמלכא לקודשא בריך הוא ולתקנא ליה אתר דכיא ונקייא לשריא ליה תמן, ובגין דא צריך בר נש לבערא מניה מכל אבר ואבר כל מחשבין וכל הרהורין בישין וטנופין דאינון קליפין, וצריך ליקרא לון בכל פקודין דשריין על כל אבר ואבר דאינון נרות, דכל פקודא נר אתקריאת, הדא הוא דכתיב (משלי ו, כג) כי נר מצוה, נר ה' נשמת אדם (שם כ, כז), עד כאן לשונו לעניננו. ומה שאמר איהו שמע לשמאלא וכו' ובמערב איהו ממלל וכו' נתבאר לעיל מהמאמר הזה, ואינו לעניננו.
והיוצא מכלל פשט המאמר הוא, כי צריך האדם לתקן כל אבריו שיהיו כסא שישרה בהם שם ידו"ד, שהוא הנשמה השורה בפנים, וכל איזה פגם שיהיה באיזה אבר, שם ידו"ד מסתלק, כמבואר שם לקמיה, והעתקנו כל המאמר בשער היראה פרק ט עיין שם, והיינו גול אל יי' מעשיך כדפי', ובזה יכונו מחשבותיך - דהיינו שם המחשבה יו"ד ק"א וא"ו ק"א שהוא נשמה פנימית המתפשטת באברים.
ובפרט במה שנתבאר לעיל במאמר הרשב"י ע"ה מסוף תקון כ"ב (דף סח ע"ב) ששם המחשבה יו"ד ק"א וא"ו ק"א הוא רמוז באברי האדם, יאמר גול אל ידו"ד סתם, והכוונה גול אל השם הזה מעשיך, האברים הרמוזים בשם הזה, ויכונו מחשבותיך, כי בהטהר האברים שישרה בהם השם יכונו המחשבות, כי השם הזה הוא קשור במחשבה כמו שנתבאר.
ובזה נכלל הפרק הזה: