סימן קפ'א - כשמתקשרים בקשר – סימן רי'א
סימן קפ'א - כשמתקשרים בקשר
שם וכשמפילין איזה אדם עיקר הנפילה שנופל לתאוות ניאוף רחמנא ליצלן. שמעתי מאבי זקני ז"ל (רבי אהרן רב דברסלב) שבזה מובן היטב מה שאמרו רז"ל ויקנאו למשה במחנה שכל אחד קינא לאשתו ממשה, ואמרו רז"ל עוד שחשדוהו באשת איש, והוא פליאה גדולה ודברי המפרשים בזה ידוע. אך כפי הנ"ל מובן כפשוטו גם כן, כי מאחר שסברו שעל ידי המחלוקת שלהם על משה יפילו אותו חס ושלום, ועיקר הנפילה לתאוות ניאוף, על כן חשדוהו כנ"ל:
סימן ק'צ
ויענו כל העם יחדיו וכו' (שמות י"ט), כי מאחר שיצא הדיבור מפי ה' לעשות זאת המצוה הרי אין שום בחירה והרי אנו מוכרחים במעשינו וכו', והשיב לו הקדוש ברוך הוא הנה אנכי בא אליך וכו' בדברי עמך, היינו שלא אדבר הדברות רק עמך לבד וכו' ולא לנוכח ישראל וכו', ועל ידי זה יהיה להם בחירה וכו'. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, הגם כי יש כמה מצוות שנאמרו בלשון רבים לכלליות ישראל, ואף על פי כן יש להם בחירה, יש לומר דזה מאחר שלא נצטוו עליהם מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו שידבר עמהם לנוכח רק על ידי שליח היינו על ידי משה רבינו ע"ה, על כן יש להם בחירה, אבל במעמד הר סיני שדיבר ה' עמהם פנים בפנים, ואם היה מדבר עמהם בלשון נוכח לכלל ישראל היה מתבטל הבחירה אצלם על כן דיבר ה' עם משה לבד והם שמעו. הגם שכוונתו יתברך היתה עליהם גם כן, אף על פי כן מאחר שלא היה הדיבור עמהם לנוכח, על ידי זה היה להם בחירה:
ב)
ועיין בספר חיי מוהר"ן (נסיעתו וישיבתו באומין סימן י"ב) מבואר שהמובן מדברי רבינו ז"ל היה, אצל הצדיקים הגדולים עיקר הבחירה שלהם הוא רק בבחינת (שבת פ"ז) משה הוסיף יום אחד מדעתו המבואר במאמר זה הנ"ל. כי בדבר שיש בו מצוה מפורשת דאורייתא או דרבנן וכל כיוצא בזה, אין להם שום בחירה כלל שלא לעשותה, ומכל שכן בדבר עבירה ממש חס ושלום, בזה אין להם שום בחירה כלל לעשותה חס ושלום, ועיקר הבחירה שלהם הוא בדבר שצריכין להבין מדעתם, אם רצון השם יתברך לעשות הדבר או שלא לעשותו, וצריכין לשקול בשכלם הדבר הטוב ולהכריע איך להתנהג בזה, בפרט בענינים הגבוהים והנוראים של הצדיקים הגדולים ז"ל, ויבואר עוד במקום אחר:
סימן קצ'ז
לשון הרע פוגם את העניוות. זה נאמר קודם שבועות תקס"ה, ומבואר במקום אחר בספר חיי מוהר"ן (שיחות השייכות לתורות):
סימן ר'ד - מעלת הצדקה
שם, כי בעת שגילה זאת סיפר איזה מעשה לענין זה וכו'. המעשה הזאת אינה לענין מעלת הצדקה לתלמיד חכם הנ"ל, רק לענין מעלת קביעת עתים לתורה שמסוגל למעות ופרנסה, ושם מבואר גם כן מענין מעות ראשי תיבות ו'אין ע'בירה מ'כבה ת'ורה וכו'. ומבואר בספר חיי מוהר"ן:
סימן ר'ה - תיקון למקרה לילה
ענין זה נאמר אחר שבועות תקס"ה, ואז לא גילה עדיין בפרטיות איזה הן העשרה קפיטיל תהלים המסוגלים לתיקון זה, ואחר כמה שנים היינו בשנת תקס"ט אז גילה סוד ענין זה של העשרה קפיטיל תהלים בפרטיות, וכבר מבואר מזה במקום אחר באריכות קצת ונדפס (עיין שיחות הר"ן קמ"א):
סימן ר'ו - תעיתי כשה אובד
שמעתי מהר"ר נתן ז"ל, שבשעה שגילה רבינו זצ"ל לפניו את המאמר הנ"ל, אמרלו אז שזה המאמר הוא עכשיו (בעתים הללו) ההתבודדות שלו:
ב)
אמר המחבר, אתה המעיין עמוד והתבונן והתפלא מאוד על גודל תמימות צדקתו של רבינו זצ"ל, אם ידעת ושמעת קצת מגודל נפלאות יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' מימי נעוריו ממש, וגודל נפלאות השגתו הקדושה והנוראה והנפלאה מאוד כידוע, וכמובן קצת לכל המעיין בספריו הקדושים אשר זכו העולם ליהנות מהם, לבד משאר חיבוריו הקדושים אשר לא זכו העולם ליהנות מהם, בבחינת (בראשית א) וירא ה' את האור כי טוב ליגנז, והם רזין ורזין דרזין שלו כמבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן נסיעתו ללעמבערג באריכות) אפס קצהו מזה. לבד מתעלומות חכמה אשר זכה להשיג אשר לא זכינו לידע מהם כלל, אפילו רק על פי השמועה והידיעה לבד, ועל כל זאת נכנס בעבודת ה' בתמימות אמיתי כל כך, עד שהתבודד לפני השם יתברך תעיתי כשה אובד וכו' ובאופן המבואר במאמר זה הנ"ל:
ג)
אך באמת הלא פסוק זה עצמו אמרו דוד המלך ע"ה בסוף המאמר של תמניא אפי, שיש בו סודות נוראים ונשגבים מאד כידוע, וכן בכל מזמורי תהלים שאמרם דוד המלך ע"ה, שכולם מלאים סודות נוראים ונפלאים מאד, ומי לא ידע ויאמין גודל מעלת ומדריגות דוד המלך ע"ה, ואף על פי כן אמר על עצמו תעיתי כשה אובד וכו', כי לגדולתו יתברך אין חקר. ועיין לעיל במאמר סוד כוונת המילה בענין שלום לרחוק ולקרוב, שכל מה שהצדיק קרוב ביותר להשם יתברך הוא יודע שרחוק ממנו יתברך מאד וכו'. ועיין בליקוטי הלכות חו"מ הל' אומנין בסוף הל"ד, מענין מה שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ט) עדת קרח עתידה להתבקש דכתיב בהם (תהלים קי"ט) ויאבדו מתוך הקהל, ובדוד המלך ע"ה כתיב תעיתי כשה אובד בקש עבדך וכו' עיין שם:
סימן רי'א
מה שנוסעין על ר"ה לצדיקים
א)
מאמר זה מחובר ומקושר עם מאמר חדי ר' שמעון סימן ס"א, וכבר מבואר קצת בענין זה (עי' פרפראות לעיל) במאמר חדי ר' שמעון הנ"ל: