סימן קמ'ח - מדת היראה בעצמה וכו' – סימן קע'ז

סימן קמ'ח - מדת היראה בעצמה וכו'

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל, מה שעשתה ענוה עקב לסילותה וכו', נמצא שיש יראה למעלה מיראה וכו'. עיין ירושלמי שבת פרק א' סוף הל"ג, ובפירוש הפני משה שם ותבין. עוד יש לומר, כי בכתבי האריז"ל מובא מאמר זה בנוסח אחר, מה שעשתה ענוה וכו' עשתה יראה עטרה לראשה, עיין שם על פי סוד (ומוכרח לומר כי החכמה הנ"ל הוא בחינת חכמה תתאה שהיא בחינת מלכות בחינת יראה כידוע). וכפי נוסחא זו מבואר, כי מדת היראה בעצמה יש לה גם כן בחינת יראה, שהיאעטרה לראשה ועקב לסילותא של ענוה, כי יש יראה למעלה מיראה כמבואר בפנים:

סימן קנ'ה - אריכת אפים

מאמר "אריכת אפים" שם, שעל ידי ארץ ישראל זוכין לאריכת אפים ולבטל הכעס וכו'. עיין נדרים כ"ב. תמה ר' יוחנן מכדי כתיב (דברים כ"ח) ונתן ה' לך שם לב רגז וכו' בבבל כתיב. ופירש רש"י, תמה ר' יוחנן על דהוה ליה לההוא בר חוזאה כעס כל כך וכו' הואיל דהוה בארץ ישראל, אמר ליה בההוא שעתא לא עברינן ירדנא, ופירש הר"נ ז"ל ועבר הירדן לא נתקדש וכו', מבואר כדברי רבינו ז"ל. ומבואר גם כן, מה שמשה רבינו ע"ה היה בעבר הירדן והשתוקק לבוא לארץ ישראל ממש דייקא. ועיין עירובין ל"ב. שהקפיד הקב"ה על יהושע שהיה לו זכותא דארץ ישראל ולא ביקש רחמים לבטל יצרא דעבודה זרה, מבואר גם כן לעניננו:

ב)

שם במאמר הנ"ל וחד אמר אמת ראה, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכו'. לכאורה רוצה לומר, דלא פליגי בפירוש הפסוק, ושניהם מפרשים (שמות ל"ד) ויקוד ארצה וכו' שהיה מתלהב לארץ ישראל (מלשון יקוד אש). ועיין בליקוטי הלכות הל' תפילין הל"ה אות מ"א שפירש דלא פליגי כי אמת ואמונה כחדא חשיבי, כי אמונה אתקריאת כד אתחביר בה אמת, וכן עיקר אריכת אפים שהיא בחינת אמונה הוא על ידי אמת וכו'. ועיין שם בהלכות תפילין הנ"ל נפלאות רבות על פי מאמר זה. ולפי דברי רבינו ז"ל יתבאר היטב סמיכות דברי רבותינו ז"ל בסנהדרין קי"א. ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה (שמות ה), אמר לו הקדוש ברוך הוא חבל על דאבדין ולא משתכחין, באשר שהאבות לא הרהרו על מדותי וכו', ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת וכו' עתה תראה וכו', במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמת ל"א מלכים, וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו, מה ראה משה וכו' ארך אפים ראה, ורבנן אמרי אמת ראה תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה וכו'. כי מחמת שכבר ידע משה שלא יכניס את ישראל לארץ ממה שאמר לו שלא יראה במלחמת ל"א מלכים, ונענש בזה על שפגם כביכול בבחינת האריכות אפים ולא היה יכול לסבול צער ישראל עד שאמר והצל לא הצלת כנ"ל, ועל כן אמר לו הקדוש ברוך הוא אמרתי לאברהם (בראשית י"ג) קום התהלך בארץ ביקש לקבור את שרה ולא מצא וכו'. אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת וכו' אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה וכו' ולא הרהר אחר מדותי וכו', היינו שהוכיחו על זה כי ארץ ישראל הוא בחינת אמונה בחינת אריכת אפים, והשם יתברך הבטיח לכל אחד מהאבות על ירושת ארץ ישראל, ואם חס ושלום מהרהרין אחר מדותיו חס ושלום ולא היה להם אריכת אפים כל כך בענין זה בעצמו, בזה היו פוגמין חס ושלום בקדושת ירושת הארץ ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת וכו', על כן אי אתה רואה במלחמת ל"א מלכים ולא תכנס לארץ ישראל. ועל כן כששמע שהקדוש ברוך הוא אומר שיש לו יתברך בעצמו גם כן מדת ארך אפים לצדיקים ולרשעים נתעורר בו התלהבות גדול להשתוקק ולכסוף גם הוא לארץ ישראל ששםזוכין למדה זאת, כי אף על פי שפגם כבר במדה זו כביכול שבשביל זה נענש כנ"ל, אף על פי כן הלא יש גם להקדוש ברוך הוא כביכול מדת אריכת אפים ואפשר לו להאריך אפו גם עליו ולהכניסו לארץ ישראל. ועל כן גם בעת שפגמו ישראל בקדושת ארץ ישראל על ידי המרגלים התפלל משה לעורר מדה זו ואמר (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר כמו שדרשו רבותינו ז"ל שם (קי"א:) בענין זה עצמו. עיין שם עוד בענין ה' לאורך ימים וכו' והכל סובב על קוטב זה הנ"ל:

ג)

שם במאמר הנ"ל שיהיה לו כיסופין וגעגועים לארץ ישראל וכו'. רוצה לומר כי אף על פי שאינו זוכה לבוא לארץ ישראל מחמת מניעות רבות וכו', אף על פי כן על ידי הכיסופין שיש לו לזה נמשך עליו גם כן איזה הארה מקדושת ארץ ישראל, בפרט על ידי הגעגועים שיש לכל הצדיקים לארץ ישראל, שעל ידי זה נמשך ביותר קדושת ארץ ישראל גם לכאן, שזה בחינת ויקוד ארצה וישתחו הנאמר במשה, שעל ידי זה פעל אחר כך בתפלתו שיכנסו כל ישראל בארץ ישראל כמובן מדברי רבותינו ז"ל הנ"ל:

סימן קס'ה - ואהבת לרעך כמוך

ואהבת לרעך וכו' כי מצינו רע בצירי שהוא גם כן מלשון רעה כמו שכתוב (דברים כ"ו) וירעו אותנו המצריים, וכן (בראשית כ"ו) אל נא אחי תרעו וכמוהם רבים. וכן מרעים הם אנשים רעים כמו (תהלים כ"ט) בקרוב עלי מרעים וכיוצא, ומרעים דשמשון (שופטים י"ד) הם לשון אהובים ורעים. ומצינו בדברי רבותינו ז"ל (ב"מ פ"ד ע"ב) ברבי אלעזר בן רבי שמעון שקרא להיסורין שלו ואמר להם אחי ורעי באו, וכתב בחדושי אגדות שם קראם אחי ורעי מאחר שקבלם באהבה וכו'. וכמו כן במאמרינו הנ"ל מאחר שפירש רבינו ז"ל (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך היינו שתקבל באהבה כל הרעות והיסורים הבאים עליך וכו' ומאחר שיקבלם באהבה אז נקראים באמת ריעים אהובים כנ"ל. ועיין תמורה דט"ז (דברי הימים א ד) ועשית מרעה שיזדמנו לי רעים כמותי, נמצא שדורש רעה מלשון ריעות. ועיין חגיגה ט"ז אל תאמינו ברע דורש כמו ברע בפתח וכו'. ועיין בפרי עץ חיים שער הלימוד בענין יום השבת, שפירש זה הפסוק גם כן על ענין זה רק באופן אחר:

סימן ק'ע

מאמר ה' מה רבו צרי וכו' כי כל אחד וכו' כך יש לו יסורין וכו' וכל אחד על ידי היסורין נושא האנשים שיש לו יסורין מהם וכו'. לכאורה רוצה לומר, שיש לו יסורין מהם, היינו שהם מצערין ומצירין אותו והוא נושא אותם עליו, כי מאחר שמצירין לו בוודאי כולם הם עליו כמשא כבד. אך מחמת שעל ידי היסורין נכנע גופו וחומרו ונתגדל נפשו, על ידי זה יכול לישא עליו משא כבד של אנשים הרבה המצירין לו. אך כפי זה אינו מובן מה שמסיים רבים קמים עלי, כי על ידי זה אני נושא ומקים ומרים רבים לשרשם, אם לא שנאמר שזה ענין בפני עצמו שלא נתבאר לעיל כלל, רק עכשיו מודיעינו עוד ענין חדש, שעל ידי שיש לו צרים רביםמתגדל נפשו ויכול להקים ולהרים רבים לשרשם. ואפשר שרוצה לומר שמקים אותם הרבים עצמם המצירים לו לשורשם, כי דרכי הצדיקים ז"ל נפלאים מאתנו. ויש עוד לפרש באופן אחר, דרוצה לומר, דכל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו כך יש לו יסורין. יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן וכו', אינו רוצה לומר שהם עצמם מצירים לו חס ושלום, רק רוצה לומר שהוא משתתף בצרתם ונושא עליו גם כן היסורין שלהם, כגון מבניו ומאביו וכו' שאין להם פרנסה וכיוצא והוא יש לו יסורים מזה. ואדם גדול נושא עליו היסורין מכל העיר. ויש שיש לו יסורין מכל העולם היינו ממה שחסר להם, ועל פי רוב כל אחד מלא יסורים, והוא מצטער גם כן מזה ויש לו יסורים גדולים מזה, ועל ידי זה הוא נושא אותם עליו וכו'. וכל זאת על ידי שנכנע חומרו על ידי היסורים הנ"ל ונתגדל נפשו. וכפי זאת אתי שפיר מאוד מה שמסיים, כי על ידי זה אני נושא ומקים ומרים רבים לשרשם. וצריכין לדחוק ולפרש (תהלים ג) ה' מה רבו צרי, היינו שאינם מתכוונים חס ושלום להציר לו, רק אדרבא על ידי שאוהב אותם יש לו יסורים וצרות רבות מהצרות והיסורין שעוברים עליהם, ועל ידי זה מתגדל נפשו ויכול להקים ולהרים רבים לשרשם כנ"ל:

סימן קע'ה - עיקר מעלת הבכיה

בכיה מתוך שמחה נאמר בשבת תשובה במוצאי שבת שנת תקס"ה:

סימן קע'ז

ויאמר ה' סלחתי כדברך (במדבר י"ד).

א)

זה נאמר בתחלת חורף תקס"ה, בשבת פרשת נח בר"ח חשוון. ובשבת זה היה הפארשפיל של בתו מרים ז"ל, ואז נאמר מאמר זה הנ"ל בסעודה שלישית, ואז פסק הר"ר נתן ז"ל לומר קדיש על אמו, וגם זה נכלל במאמר זה הנ"ל, ובענין השבת הזה יש הרבה סיפורים נפלאים ונוראים וקצת מהם מבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן, מקום לידתו סימן י"א):

ב)

שם במאמר הנ"ל, האומנם אלם וכו' ונעשה אלקים כי י"ה הם בחינת המוחין וכו'. רומז למה שכתוב בכוונות קדיש יתגדל ויתקדש שמיה אותיות שם י"ה וכו' ע"ש, ושם מבואר ויתקדש אותיות ת"ק שדי רומז לבחינת יסוד אבא וכו'. ואפשר שזה מרומז בדבריו ז"ל שכתב כאן וזה תלוי בשמירת הברית וכו', היינו כי ברית נקרא יסוד ושם עיקר הקדושה כמו שאמרו רז"ל, ושם שדי רומז על בחינת יסוד בחינת שמירת הברית, ושם זה במילואו גימטריא יתקדש כמבואר שם בכוונות והיינו כנ"ל:

ג)

שם, כי צריך האדם לבטל רצונו לגמרי נגד רצון השם יתברך שלא ירצה שום רצון אחר רק כמו שרוצה הש"י הן שיהיה לו בנים או ממון או לאו חס ושלום וכו'. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי הגם שצריך האדם בוודאי להתפלל על כל צרכיו, אבל לא יכוון בזה כדי שימלא השם יתברך רצונו של האדם עצמו רק לכוון בתפלתו בכדי לעשות מזה עצמו גם כן רצון השםיתברך, כי כבר גילו לנו רבותינו ז"ל שהשם יתברך רוצה מאוד שיתפלל האדם לפניו על כל צרכיו, ויש אומרים שמצות התפלה היא דאורייתא, על כן הוא מחוייב לעשות את שלו להתפלל לפניו על כל צרכיו שחסר לו אפילו על ענינים גשמיים הצריך להם, כי מי יודע אולי רצונו יתברך למלאות חסרונו, ומה שחסר לו הוא בכדי שיתפלל לפניו יתברך. ועל דרך שאמרו רז"ל (יבמות ס"ד.) מפני מה היו אבותינו עקרים בכדי שיתפללו לפניו יתברך על בנים, כי הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים. נמצא האדם מחוייב לעשות את שלו ולהתפלל על כל דבר שחסר לו, רק שיכוון העיקר בכדי לעשות בתפלה זו עצמה גם כן רצונו יתברך כנ"ל. וכבר ידוע באמת מספרי יראים שעיקר התפלה צריכה להיות בשביל השכינה כביכול, שהיא בעצמה בחינת מלכות בחינת כבוד בחינת רצון המבואר במאמר זה. כי רצונו יתברך בוודאי להשפיע כל טוב לכל אחד מישראל, ועל כן כשחסר לו לאדם איזה דבר צריך לידע, שבוודאי זה בא מחמת שיש גם למעלה ברוחניות כביכול איזה בחינת פגם וחסרון כזה, ועל כן צריך להתפלל למלאות החסרון ברוחניות, ואז ממילא יתתקן בגשמיות גם כן, וכמבואר בסי' י"ד במאמר להמשיך שלום וכו':

ד)

וכן ידוע מה שמבואר בספרי יראים על פסוק (תהלים קמ"ה) רצון יראיו יעשה וכו', כי היראים באמת אין להם שום רצון לשום דבר גשמי כלל מחמת שדבוקים תמיד באלוקות, אך השם יתברך בעצמו כביכול עושה להם רצון שיהיו רוצים איזה דבר בכדי שיתפללו על זה, ואז ואת שועתם ישמע ויושיעם, ונתגדל שם שמים על ידי זה, ועוד יש בזה כמה פרטים אשר אי אפשר לבאר כל כך. נמצא כי היראים באמת שאין להם באמת שום רצון אחר רק רצון השם יתברך, אזי אדרבא כשבא על דעתם איזה רצון לאיזה דבר, אז הוא יודע שבוודאי רצון השם יתברך גם כן כך, והוא יתברך שלח בדעתו רצון זה בכדי שיתפלל אליו יתברך על זה ויעשה רצונו, ויהיו נעשין על ידי זה תיקונים גדולים ונפלאים ברוחניות ובגשמיות כפי חיוב חכמתו ורצונו יתברך כידוע. גם על פי פשוט יש לומר גם כן, כי רצונו הפשוט יתברך בוודאי להטיב לכל נבראיו בפרט לעמו ישראל, רק שהעוונות של האדם מכריחין אותו יתברך כביכול לייסר אותו ולמנוע ממנו טובתו שזה היפך רצונו הפשוט, וגם זה לטובת האדם כידוע, ועל כן בוודאי מותר לו להתפלל שימחול לו, ואז ייטיב עמו ממילא כרצונו הפשוט יתברך וכנ"ל: