סימן ס'ז - ויבן ה' אלקים את הצלע – סימן ע'ב - להתחזק בכל פעם נגד היצר הרע

סימן ס'ז - ויבן ה' אלקים את הצלע

מאמר "ויבן ה' אלקים את הצלע" סי' ס"ז נאמר בזאסלאב בשבועות שנת תקס"ז שחל אז ביום ו' ז', ואז נפטרה זוגתו הראשונה ז"ל בערב שבועות. גם באותו שבועות אמר דברי צחות מענין שאנשים פשוטים אוכלים בשביל שיהיה להם כח ללמוד, ואנשים הגבוהים במעלה לומדים כדי שיהיה להם דעת ומוח ושכל איך לאכול. ואמר הם מתווכחים עמי כי אני הייתי רוצה שיהיה סיום הסעודה בלימוד, שזה בחינת העבודה הפשוטה שאוכלים ואחר כך לומדים, דהיינו שאוכלים כדי שיהיה להם כח ללמוד כנ"ל, אבל הם מחזיקים אותי בגדולות, ונותנים בכל פעם עוד איזה מאכל, ורוצים שיהיה הסיום באכילה, שזה בחינת העבודה גבוה הנ"ל שלומדים ואחר כך אוכלים, דהיינו שלומדים כדי שיהיה להם דעת ושכל איך לאכול וכמבואר כל זאת בחיי מוהר"ן. ועוד היה אז כמה וכמה ענינים וסיפורים נפלאים והכל נכלל בתוך המאמר הזה אחר כך בפירוש או ברמז:

ב)

שם במאמר זה הנ"ל אות ה', וכנגד זה נזכר בתורה ה' פעמים צדקה וכו'. רוצה לומר הגם כי תיבת צדקה נזכר בתורה רק ארבעה פעמים, היינו ויחשבה לו צדקה (בראשית ט"ו), לעשות צדקה ומשפט (שם י"ח), וצדקה תהיה לנו וכו' (דברים ו), ולך תהיה צדקה וכו' (שם כ"ד), מוכרח לומר שחושב גם תיבת צדקה ממני וכו' (בראשית ל"ח), וצָדְקָה אותיות צְדָקָה. בפרט כפי המבואר כאן שעל ידי צדקה נעשה בחינת תיקון הכבוד והמלכות, שזה היה כל ענין המעשה של יהודה ותמר שמהם יצא משיח. ועיין זוהר אחרי מות ע"ב: מענין צדקה ממני הנ"ל. ועיין בפרי עץ חיים בכוונות ואתה מושל בכל ותבין ביותר, כי על ידי זה נגדלת פרצופה ונעשה בבחינת צדקה שזה בחינת צדקה ממני, כי על ידי זה נעשית בבחינת צדקה כנ"ל. ועיין שם בסוד מאמר רבותינו ז"ל (יבמות ל"ד:) כל ממעכות של בית רבי תמר שמם, תמר דייקא בחינת תמר הנ"ל.ועיין שם עוד מבואר כל ענין של אותיות צדק וצדקה המבואר כאן במאמר זה הנ"ל, ושעל ידי צדקה ממשיכין לה הה"א חסדים שלו כדי שתהיה עמו פנים בפנים, ואז נקראת צדקה שזה גם כן בחינת צדקה ממני וכו' הנ"ל. וזה גם כן בחינת מה שמבואר כאן שיהיה פנים אל הכבוד והמלכות שזה בחינת (ישעיה נ"ח) והלך לפניך צדקיך וכו' כמבואר בפנים:

ג)

שם אות ו', כשחוזר הכבוד אל המביני מדע וכו'. נראה לעניות דעתי שרימז בזה להסוד המבואר שם בפרי עץ חיים בכוונות ואתה מושל בכל הנ"ל, שגידול קו המדה של המלכות הוא מהארת שם אהיה שהיא הבינה וכו' (ושם מבואר גם כן מענין חילוף שם אהיה שהם אותיות ב"ו"כ"ו המרומזין בתיבות ב'כל ו'בידך כ'ח ו'גבורה וכו' ומבואר במאמר זה לקמן). וזה גם כן בחינת (בראשית ב) ויבן ה' אלקים את הצלע, היינו הכבוד והמלכות שהוא בחינת הצלע בחינת חוה אם כל חי, היינו שחזר הכבוד אל המביני מדע ונמשך עליהם הארת הבינה. אך מחמת שנתן בה בינה יתרה היינו בחינת מותרות המוחין על ידי זה יונקין משם האויבים על ידי השערות, על כן קלעה לחוה בחינת שערות קלועים כדי שיינקו במהרה כל המותרות וכו' כמובא בפנים. ועיין עוד מענין שם בוכ"ו הנ"ל בכוונות האריז"ל על ברכת מלך עוזר ומושיע ומגן ואתה גבור לעולם אדנ"י. ועיין נפלאות על פי מאמר זה בלקוטי הלכות חו"מ ה' חובל הלכה ג':

סימן ס'ח - חומר איסור כעס

שם, ועושה לו מחומה חימה וכו'. רוצה לומר על דרך שאמרו רבותינו ז"ל והמים להם חומה חמה כתיב וכו':

ב)

שם, כי כשהממון יורד להאדם הוא בבחינת טרף נתן ליראיו וכו'. כי הממון והפרנסה שרשו מבחינת גבורות כנ"ל שזה בחינת (איוב ל"ז) מצפון זהב יאתה. יראה היא גם כן בחינת גבורות כידוע, ועל כן טרף נתן ליראיו, ומחמת זה נתהפך לפעמים לכעס ונעשה בזה טורף נפשו באפו, כי הכעס הוא גם כן מבחינת גבורות כמבואר לעיל בפנים:

סימן ס'ט - חומר איסור גזילה

שם, וזה סוד כוונת הגמרא הגוזל את חבירו שוה פרוטה יוליכנו אחריו אפילו למדי וכו' היינו לימודי ה' היינו הבנים וכו'. אמר רבינו ז"ל להר"ר נתן ז"ל ששמע שהיו לומדים פירוש הגמרא כך במקום ששמע:

ב)

שם, לב חכם לימינו וכו' היינו שנושא אשה כדי שילמוד תורה בטהרה וכו'. רוצה לומר ועל ידי זה זוכה שיהיה לו בנים הגונים שיהיו בבחינת (ישעיה נ"ד) וכל בניך לימודי ה', מאחר ששורש יניקת האילן שהוא האשה והענפים והפירות הכל הוא מהבעל. ושורש מחשבתו שנשא אשה הכל בשביל התורה כדי שילמוד תורה בטהרה, על כן גם הפירות הן בבחינת זאת בבחינת וכל בניך לימודי ה', מה שאין כן כשנושא אשה לשם ממון וכו' כמבואר בפנים:

ג)

והנה בעת שאמר רבינו ז"ל זה המאמר עמד שם אחד מאנ"ש שלא היה לו בנים, ובאותו העת שגילה רבינו ז"ל זה המאמר הנ"ל אחר איזה ימים התחנן זה האיש מהחשוכי בנים לפני רבינו ז"ל אודות ענין שאין לו בנים, והשיב לו רבינו ז"ל הלא כבר שמעת ממני תורה על זה, וזה האיש לא הבין כלל כוונתו ז"ל, עד שעמד אחר כך על כוונתו ז"ל על ידי איזה אנשים מאנ"ש, שגילה לפניהם רבינו ז"ל שזה שאין לו בנים הוא מחמת שהיה אז איש אחד שהיה עשיר גדול מקודם ואחר כך ירד ממדריגתו, וזה האיש הנ"ל שלא היה לו בנים היה בתחלה במדרגה שפלה וקטנה, ואחר כך עלה ממדריגה למדריגה ונתעשר בכל פעם ביותר. ומחמת זה היה להאיש היורד הנ"ל קנאה גדולה עליו וחמדה גדולה על ממונו ועשירותו, וגם לוה ממנו ממון הרבה ולא החזיר לו, ועל ידי זה לא היה להאיש העשיר הנ"ל בנים וכמובא בפנים במאמר הנ"ל. אחר כך קודם הסתלקותו של רבינו ז"ל, צוה לקצת מאנ"ש שיאמרו להאיש הנ"ל שלא היה לו בנים שרצונו שיגרש את אשתו ויקח לו אשה אחרת ויהיו לו בנים. ועברו כך כמה שנים אחר פטירת רבינו ז"ל, עד שאחר כך יצא הדבר אל הפועל וגירש את אשתו. ובתוך כך מתה אשתו של האיש היורד הנ"ל, ונשא האיש היורד הנ"ל את אשתו של העשיר הנ"ל, ונתקיימו כל דברי רבינו ז"ל כמבואר במאמר זה הנ"ל. ועיין בזוהר תזריע נ"ב. ממונא באתתיה זכי ליה בר נש, הדא הוא דכתיב (משלי י"ט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת מאן דזכי באשה משכלת זוכה בכולא, וכתיב (משלי ל"א) בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר וכו' עיין שם:

סימן ע'ב - להתחזק בכל פעם נגד היצר הרע

מאמר זה נאמר בשנת תקס"ה סמוך לברית מילה של הילד בנו הקדוש שלמה אפרים ז"ל שהיה סמוך לר"ח ניסן:

ב)

שם במאמר הנ"ל, וגם למעלה אצלו יתברך מצינו בחינת יצר הרע וכו' זה הוא גבורת גבורתו שכובש את יצרו וכו'. יש נוסחאות שגורסין שכובש את כעסו. עיין רש"י שגורס שכובש את יצרו. ועיין בבא בתרא דף ט"ו כאדם שמסיתין אותו וניסת וכו' יורד ומתעה עולה ומרגיז וכו' הוא שטן הוא יצר הרע וכו'. ועיין סוכה דף נ"ט שבריאת היצר הרע הוא מהדברים שכביכול השם יתברך בעצמו מתחרט עליהם דכתיב (מיכה ד) ואשר הריעותי וכו', וכל זאת לשבר את האזן כפירוש המהרש"א ז"ל בחדושי אגדות בבא בתרא שם:

ג)

ולקרב אל השכל קצת הוא, כי בשביל שיהיה להאדם בחירה על ידי יצר טוב ויצר הרע האציל השם יתברך בחינת מדת הדין ושיתף עמה מדת הרחמים, ומזה נמשך ונשתלשל מה שיש גם בין המלאכים מיימינים ומשמאילים כמו שכתוב (מלכים א' כ"ב) וכל צבא השמים עומדין עליו מימינו ומשמאלו עיין רש"י שם, עד שנשתלשל גם בחינת השטן כ"ש באיוב (איוב ב) ויבא גם השטןלהתיצב על ה' עיין רש"י שם, ומשם נמשך שורש היצר הרע שבלב האדם שעל ידי זה יש לו בחירה. ועיין בתיקונים תיקון כ"א דף מ"ח בענין פרה אדומה שמטמאת טהורים דא גבורה דלסטרא סמ"א דנפיל מקדושתיה ומה דהוה טהור סאיב ליה וכו'. ושם דף ס' וגבורה תמן סמ"א דאיהו יצר הרע. ועיין זוהר ויצא סתרי תורה דף קמ"ח: וזוהר שמות דף כ"ו: בענין (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' לבבך יצר טוב ויצר הרע דאתכליל דא בדא ואיהו חד כדין תשכח כי (שם) ה' הוא האלקים דהא אתכליל דא בדא ואיהו חד וכו'. כי באמת גם מדת הדין של השם יתברך הוא רק בשביל טובות האדם, וכן השתלשלות היצר הרע הוא רק בשביל טובת האדם כמשל הבן מלך עם הזונה וכו' המבואר בזוהר הקדוש תרומה דף קפ"ג. ואותן הזוכין לכבוש את יצרם ולהפכו גם כן אל הקדושה בבחינת (דברים י"א) ולעבדו בכל לבבכם בשני יצריכם כמו שאמרו רז"ל, על ידי זה שמאלא אתכליל בימינא, ונעשה יחוד גדול למעלה בחינת כי ה' הוא האלקים כמובן בזוה"ק וארא הנ"ל. וכן מבואר בכתבי האריז"ל במקומות הרבה ששורש היצר הרע הוא מהגבורות. ועיין בזוהר הרקיע על סבא משפטים דף צ"ח. ועיין בספר שפע טל שער ג' פ"ג, ובספר נשמת אדם פ"ה ובמאורי אור אות יוד. והנה אמרו רז"ל (אבות ד) איזהו גבור הכובש את יצרו וכו', היינו כי לכאורה ענין מדת הגבורה הוא להראות גבורתו על אחרים ולנקום נקם מאויביו מאחר שהוא גבור ויכול לעשות נקמה בהם. ובאמת אצל הצדיקים אינו כן, רק אדרבא מאחר ששורש היצר הרע שמפתה את האדם לכעוס ולנקום הוא מהגבורות, על כן משתמשים במדת הגבורה בעצמה להתגבר על יצרו ולכבוש אותו, שזה בחינת (משלי ט"ז) טוב ארך אפים מגבור וכו', וכמו שפירש הרע"ב שם. וזהו גם כן מה שאמרו רז"ל שם ביומא לענין הקב"ה כביכול, שמתחלה אמרו איה גבורותיו מאחר שאינו נוקם מאויביו אם כן במה ניכר מדת גבורתו, ואחר כך אמרו אדרבא הן הן גבורת גבורותיו שכובש את יצרו ונותן ארך אפים לרשעים. היינו ממש כמו בחינה הנ"ל, כי צריכין להשתמש במדת הגבורה עצמה לכבוש את יצרו ששרשו ממדת הגבורה, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו' ירגיז דייקא, ועל ידי זה זוכה לאכללא שמאלא בימינא כנ"ל. ועיין נפלאות על פי מאמר זה בלקוטי הלכות הלכות שלוח הקן הלכה ד':

[שמעתי בשם הרב המופלג הוותיק וכו' הרב נחמן זכר צדיק לברכה אב בית דין מטשערין, שפירש הפסוק צמאה לך נפשי וכו' בארץ ציה ועיף בלי מים, כן בקודש חזיתיך; היינו, כי לפעמים יש להאדם הרהור תשובה ונתעורר לנסוע להצדיק שיורהו דרך השם ואחר כך כשבא להצדיק נופל מתשוקתו, ועל כן צריכין לבקש מהשם יתברך מאד מאד שלא יפול מהרהורי תשובה ומהכיסופין הקדושים גם אחר כך כשיבא להצדיק, וזה פירוש הפסוק הנ"ל; שדוד המלך ע"ה בעת שהיה רחוק מארץ ישראל אמר: צמאה לך נפשי בארץ ציה ועיף; היינו במדבר בעת שאני רחוק מארץ ישראל כוסף לך נפשי מאד כן בקודשחזיתיך, היינו כן אזכה להכיסופין האלה גם כשאזכה לראותך בקודש כשאחזור לארץ ישראל ולא אפול מהכיסופין לעולם (עיין בליקו"א סימן ע"ב) [נעתק מספר מי הנחל].