סימן ב - אמור אל הכהנים – סימן ג - אקרוקתא

סימן ב - אמור אל הכהנים

"אמור וכו'" אות ג', ומי שזכה לחרב הזה צריך לידע איך ללחום עם החרב, שלא יטה אותה לימין או לשמאל וכו'. עיין ליקוטי הלכות חושן משפט, הלכות נחלות הלכה ד' אות כ' שכתב שם, שגם זה הוא בכלל מה שכתב כאן, שצריכין בתפלה להיות קולע אל השערה ולא יחטא ולא יטה לימין או לשמאל. היינו שלא יטעה חס ושלום, שהתפלות הם לריק חס ושלום מחמת שזה כמה שצועקין ואינם נושעים, שזה בחינת נוטה לשמאל, שעושה מדת רחמיו יתברך כאילו הוא אכזרי חס ושלום, וכאילו אין השם יתברך שומע תפלת ישראל. וכן אל יטעה לומר, מאחר שאי אפשר לפעול בתפלתינו כי אם בחסדו יתברך, אם כן למה לנו להרבות בתפלה כלל נסמוך רק על חסדו לבד, שזה בחינת נוטה מן הצד לימין שלא כראוי שסומך רק על חסדו לבד. ובאמת שניהם כאחד טובים, שצריכים להרבות בתפלה מאד תמיד, ולידע שאין שום תפלה מתפלתינו נאבדת חס ושלום; וכן צריכין לידע האמת, שאין אנו כדאין לפעול בתפלתינו כי אם בחסדו יתברך, ואף על פי כן אנו צריכין לעשות את שלנו להרבות בתפלה תמיד, והשם יתברך יעשה את שלו, וימשיך עלינו חסדו יתברך למענו ויושיענו מהרה, וכמבואר כל זה בסוף המאמר הנ"ל. ועיין שם עוד דברים נפלאים בענין זה הנ"ל:

סימן ג - אקרוקתא

"אקרוקתא". וכד אתפלג ליליא וכו'. זוהר ויחי דף רי"ז: עיין מקדש מלך שם, ועיין בעץ חיים היכל ז' שער ח' שער הקליפות פרק ב', שם מבואר כל ענין הצפרים הנ"ל בשלימות. ושהם יונקים מדדי המלכות ויניקתם הוא רק בלילה ושהם בחינת מוחין דמלכות דקליפה וכו' [ועיין זוהר לך לך דף צב: בענין שהיה דוד קם בחצות לילה וכו', דמלכותא דילי' בהא תליא וכו', דהא ליליא דינא דמלכותא הוא וכו' עיין שם. ועיין זוהר ויחי דף רמ"ב: שעל ידי לימוד תורה בלילה אחר חצות, כל אינון זינין בישין עאיל לון בנוקבא דתהומא רבא וכו']:

ב)

והתיקון הוא וכו' על ידי שילמוד בלילה תורה שבעל פה וכו', היינו על ידי שילמוד ששה סדרים יתקן השית עיזקאין וכו'. וכן אחר כך מבואר שם שיתין בתי היינו שיתין מסכתות. וכבר ידוע, שאין גמרא על כל השיתין מסכתות, מזה נראה, שהתחלת התיקון על ידי לימוד ששה סדרי משנה שהם עיקר תורה שבעל פה, שהוא בחי' לילה והוא בחינת (המובא ב"פתח אליהו") מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה. רק מחמת שעיקר שלימות לימוד המשנה הוא על ידי גמרא, כמאמר רז"ל (בבא מציעא ל"ג.) גמרא אין לך מדה טובה הימנה, על כן עיקר השלימות הוא שילמוד המשנה עם פירוש הגמרא בלילה. ועיין מה שפירש התרגום על פסוק (איכה ב) קומי רוני בלילה, קומי וכו' עסוק במשנה בליליא:

ג)

שם, אך כשלומד שלא לשמה היינו בשביל שיתקרי רבי, הלימוד אינו בחשיבות כל כך וכו'. [עיין תוספות ברכות דף י"ז ובתוספות תענית ד' ז', שלימוד זה הוא בכלל מה שאמרו רז"ל (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ובפרק מקום שנהגו שם נ:) אמרו, שעל זה כתוב (תהלים נ"ז) כי גדול עד שמים חסדך, אך אף על פי כן אינו בחשיבות כל כך כמו הלומד לשמה ממש].

וכשלומד בלילה חוט של חסד נמשך עליו (חגיגה י"ב:) ומגין עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל. לכאורה יש לומר, דרוצה לומר שאף על פי שיחשוב המחשבה הנ"ל [שהוא מחשבה של הנאת עולם הזה, שעל ידי זה החסד אינו אלא עד השמים וכמו שפירש בחידושי אגדות בפסחים שם], אף על פי כן, על ידי החוט של חסד שנמשך עליו על ידי לימוד הלילה, על ידי זה יועיל הלימוד גם לענין הנ"ל [שהוא ענין נפלא ורוחני בחינת מעל השמים], וכזה מצאתי מפורש במאמר זה בנוסח כתיבת יד. וכן יש לדקדק קצת, ממה שנאמר אחר כך אתא תנינא בלעה וכו', היינו על ידי שילמוד שלא לשמה יבלע אותה הנחש וכו' אתא פושקנצא ובלעה היינו על ידי שילמוד בלילה מגין עליו מן הנחש. ונראה לכאורה, דרוצה לומר שאף על פי שלמד שלא לשמה רק בשביל שיתקרי רבי, אף על פי כן מגין עליו מן הנחש על ידי החוט של חסד. אך יש לדקדק, גם בלא החוט של חסד, למה בלעה הנחש אתהלימוד שבשביל שיתקרי רבי, מאחר שהוא בכלל שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ונאמר עליו (תהלים נ"ז) כי גדול עד שמים חסדך. ועוד יש לדקדק, ממה שסיים בסוף וזהו (תהלים ק"ח) כי גדול מעל שמים חסדך וכו' ומקרא זה דרשוהו רז"ל (פסחים נ:) על הלומד לשמה דווקא. על כן נראה לפרש, דרוצה לומר, שהחוט של חסד מגין עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל, היינו שלא יבא בשעת לימודו לבחינת המחשבה של שלא לשמה. וכן מבואר בספר ליקוטי עצות תלמוד תורה אות ז' וזה לשונו: על ידי לימוד גמרא בלילה חוט של חסד נמשך עליו וניצול ממחשבות שלא לשמה וכו', ולפי זה נכון מאד מה שהביא הפסוק (תהלים ק"ח) כי גדול מעל שמים חסדך:

אך עדיין יש לדקדק, שבקפיטיל נ"ז בתהלים נאמר עורה הנבל וכינור אעירה שחר, ופירשו ז"ל (ברכות ג:) שהיה לומד תורה בלילה והוא היה מעורר השחר [שבזה יתכן מאד סמיכת עורה הנבל וכינור לאעירה שחר, כי לימוד תורה בלילה הוא תיקון הנגינה כנ"ל], וסמיך ליה כי גדול עד שמים חסדך שפרשוהו רז"ל על העוסק שלא לשמה כנ"ל, וכן בקפיטל ק"ח נאמר עורה הנבל וכינור וכו' ושם נאמר כי גדול מעל שמים חסדך, נמצא מובן לכאורה שגם בלימוד הלילה יש חילוק בין הלומד לשמה ממש וכו'? על כן נראה לקרב הדבר אל השכל קצת, ובזה מיושב הכל ושני הפירושים הנ"ל יעלו בקנה אחד לפי זה. כי כמו שבכלל עבודת ה' יש דברים שהם חובה ומצוה, ויש דברים שאינם חובה ומצוה רק שהם היתר ורשות לעשותן, ויש דברים שהם איסור לעשותן כי הם מבחינת הקליפות הטמאות לגמרי. ובחינת רשות והיתר הוא בחינת קליפת נוגה שלפעמים נכללת בקדושה ולפעמים בסטרא אחרא, ומצוה הוא בחינת הקדושה לגמרי. כמו כן, יש בחינות כאלו בלימוד התורה, הלימוד לשמה ממש הוא חובה ומצוה והוא תכלית שלימות הקדושה. הלימוד שלא לשמה ממש רק לקנטר שלא על מנת לקיים ולעשות כלל, זה מבחינת האיסור וקליפות טמאות לגמרי, ועל זה אמרו (ירושלמי ברכות א' ב', ויקרא רבה ל"ה) מוטב לו שנהפך שלייתו על פניו ועוד כיוצא. וזה הלימוד שהוא על מנת לעשות ולקיים רק שמכוון להנאתו גם כן קצת בשביל שיתקרי רבי, זהו מבחינת נגה; ולפעמים בא על ידי זה, לבחינת הלימוד שלא לשמה לגמרי שזה בחינת נוגה הנכלל בסטרא אחרא חס ושלום, ולפעמים נכללת בקדושה, כי בא על ידי זה אחר כך לבחינת הלימוד לשמה ממש, בבחינת שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ומחמת שאי אפשר להשיג תיכף בהתחלת הלימוד מדריגת בחינת הלימוד לשמה ממש, על כן התירו רז"ל ואמרו (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם וכו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה. היינו מאחר שלומד על מנת לקיים, אם כן יודע שעיקר הלימוד צריך להיות רק לשמה לגמרי רק שאי אפשר לו עדיין לזכות לזה בשלימות בתחלת הלימוד, על כן התירו לו לעת עתה ללמוד כך ומתוך שלא לשמה בא לשמה. (וכבר האריכו כל המפרשים הרבה בענין זה):

ד)

ובזה יש לפרש גם כוונת רבינו ז"ל, כי הלימוד של תורה שבעל פה בלילה הוא תיקון הנגינה וכו' כמבואר שם. אך מאחר שהצפרים דסטרא אחרא הם בחינת מוחין שבמלכות דקליפה שהוא בחינת גאוה וגסות כידוע, אם כן יכולה שתאחז בהלימוד גופא שיהיה שלא לשמה. רק מחמת שגם מהלימוד שלא לשמה לגמרי כלל ישראל רחוקין מזה, אף שבתחלה ילמוד בבחינת שלא לשמה בשביל שיתקרי רבי (מחמת כי על ידי הלימוד זוכה לבחינת עשה לך רב כמבואר לקמן, יכולה היא שתאחז שילמוד בשביל שיתקרי רבי), ואחר כך יכול לבוא על ידי זה לבחינת הלימוד שלא לשמה לגמרי. וזה שאמר אתא תנינא ובלעה, היינו כי הנחש רוצה לבלוע את הלימוד ומסית את האדם ללמוד שלא לשמה לגמרי על ידי שמסיתו מתחלה שילמוד בשביל שיתקרי רבי, שזה בחינת רבה קאמר לה (ועיין גם בסי' ט"ו כעין זה), אך על ידי שלומד תורה בלילה, מושכין עליו חוט של חסד וניצול על ידי זה ממחשבת שלא לשמה לגמרי. וזה שפירש שמגין עליו שלא יזיק לו המחשבה כנ"ל, היינו שלא יבוא על ידי הלימוד שבשביל שיתקרי רבי לבחינת הלימוד שלא לשמה לגמרי. וממילא כשהחסד מגין עליו מזה אז אדרבא גם הלימוד הזה נכלל בקדושה בבחינת מתוך שלא לשמה בא לשמה, ועל כן גם על ידי הלימוד הזה נעשה תיקון הנגינה כנ"ל. וזה שנאמר בקפיטיל נ"ז כי גדול עד שמים חסדך, כי גם על ידי הלימוד שבשביל שיתקרי רבי נמשך עליו גם כן חסד [ובפרט כשלומד בלילה, שאז החסד מגין עליו שלא יבוא על ידי הלימוד הזה לבחינת לימוד שלא לשמה לגמרי], ואז ממילא אדרבא מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואז נאמר עליו כי גדול מעל שמים חסדך כנ"ל. ועיין בליקוטי הלכות, הלכות אפטרופוס הלכה ג', מבואר גם כן שהחוט של חסד מגין עליו שיזכה ללמוד לשמה עיי"ש עוד:

ה)

שם, צפרדע היינו צפור דעה. לשון זה מובא בתנא דבי אליהו ח"א פ"ז, ובכאן כוונתו הצפרים שהם מוחין שבמלכות וכו'. וכן מבואר בסידור האריז"ל בסדר הגדה של פסח במכת צפרדע: