סימן נ' - הצילה מחרב נפשי – סימן נ'א - אמר רבי עקיבא

סימן נ' - הצילה מחרב נפשי

וזה שאמרו רז"ל (תענית י"א:) צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא וכו'. לכאורה אין לזה קשר כלל להענין, ואפשר לפרש כי על ידי פגם הברית פוגם בנפשו חס ושלום, כי הכלבים מתגברים על בחינת נפש שלו, כי הם בחינת עזי נפש, וזה בחינת (תהלים כ"ב) הצילה וכו' נפשי דייקא, ואז המיין מרירין ממררין את נפשו בבחינת ונפשו מרה לו, ואזי נפשו בבחינת ונפש רעבה הן ברוחניות הן בגשמיות. כי כשזוכה לתיקון הברית שזה בחינת מיין מתוקין אזי טועם מתיקות בדיבורי התפלה ומשביע בהם את נפשו ברוחניות, בבחינת (תהלים ס"ג) כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי, וגם בגשמיות יש לו שביעה באכילתו בבחינת (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו, וצדיק הוא מאן דנטיר ברית כמאמר רז"ל (זוהר ח"א נ"ט:). אבל על ידי פגם הברית מתגברין עליו בחינת (ישעיה נ"ו) הכלבים עזי נפש, וממררין את נפשו ומבלבלין את תפלתו, וגם בגשמיות אין לו שביעה על ידי בחינת הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. ועל כן באמת אמרו רז"ל הפסח נאכל על השובע כדי שלא יבא לידי שבירת עצם (ועיין תוספות פסחים דף קב ד"ה מפטירין), כי פסח תלוי בתיקון הברית, שזה בחינת (שמות י"ב) ועצם לא תשברו בו הוא בחינת שובע כנ"ל. אבל פגם הברית הוא בחינת פגם הנפש פגם העצמות, שזה בחינת (תהלים ו) כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד, עיין לקמן במאמר ויבן ה' את הצלע סי' סז ואז אין לו בחינת שביעה כנ"ל. וזהו שאמרו: צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא, ואין יודע להשביע נפשו בשביל זה ליכול כלבא לשירותא וכו', דיתיב, דיתיב דייקא, כמובא בפנים. ועיין גם במאמר תפלה לחבקוק סי' י"ט שתיקון האכילה הוא על ידי תיקון הברית ושלימות לשון הקודש וכו'. ועיין בליקוטי תנינא במאמר תקעו אמונה סי' ה אות ט"ו מענין (קהלת ה) מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, מתוקה הוא בחינת תיקון הברית מיין מתוקין וכו':

סימן נ'א - אמר רבי עקיבא

נאמר בליל א' של שבועות תקס"ג, וחזר ונשנה אחר שבועות לפני הר"ר נתן ז"ל והוא יושב וכותב על הספר בדיו. ואלו התיבות. כי קודם הבריאה וכו' נאמרו במתינות גדול ובדיוק כל תיבה, מה שאי אפשר לבאר על הכתב:

ב)

שם בסוף המאמר, ומאחר שיהיה כולו אחד איך שייך חילוק (בקיבול שכר שלעתיד) בין אחד לחבירו לפי מדריגתו, אך יש בזה סוד שאי אפשר להבינו וכו'. אמר המחבר, בזה מובן ומבואר היטב פירושהפסוק (ישעי' ג') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. ולכאורה אינו מובן מה דפתח בלשון יחיד צדיק כי טוב, וסיים בלשון רבים כי פרי מעלליהם יאכלו. (ועיין סוף מס' סוכה רמזו רז"ל שהוא על דרך טוב לצדיק טוב לשכנו עיין שם). אך כפי הנ"ל מובן, כי עיקר תקות הצדיק וקיבול שכרו הוא בעולם הבא שאז יהיה בחינת כולו טוב כולו אחד. ועל כן נאמר על זה עין לא ראתה כו' כמבואר בפנים. ועל כן פתח בלשון יחיד כי אז יהיה כולו אחד, וכל הצדיקים מכונים אז בשם צדיק אחד, וכמו כן קיבול שכרם שזה בחינת אמרו צדיק כי טוב כי אז יהיה כולו אחד כולו טוב. אך אף על פי כן בענין השגת האחדות והטוב של עולם הבא, לא יהיו כולם שוה רק כל אחד כפי מדרגתו, שזה בחינת כי פרי מעלליהם יאכלו בלשון רבים, כי אף על פי שקיבול השכר של הצדיקים אי אפשר לאמר כי אם בלשון יחיד, כי אז יהיה כולו אחד כולו טוב שזה בחינת אמרו צדיק כי טוב כנ"ל, אף על פי כן כי פרי מעלליהם יאכלו, כי יהיו צדיקים רבים, וכל צדיק וצדיק יקבל אז אור האחדות וטובו כפי פרי מעלליו וכפי עבדותו שעבד את השם יתברך בזה העולם. ובאמת אי אפשר להבין זאת, כי יש בזה סוד כנ"ל, כי זה בחינת (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וכן לענין העונש של רשעים רחמנא ליצלן אמר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. כי מאחר שנמשך בעולם הזה אחר הטומאה והשקר והרע, ועל כן לעתיד לבא שיהיה כולו טוב ויתבטל הרע, אז גם על הרשעים נאמר (שם צ"ב) כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו, נאמר (שם א) ודרך רשעים תאבד, ובאבוד רשעים רנה:

ג)

או יש לומר, דרוצה לומר כי פרי מעלליהם יאכלו, כי זה יהיה עיקר קיבול שכרם על שגם בעולם הזה שהוא בחינת חשבונות רבים, בחינת הריחוק מאחד ושולט בו הנגדיות והרע והטומאה והשקר. והצדיקים זכו בעולם הזה לכבוש את יצרם ולשבר ולבטל את הרע והטומאה וכו', וזכו להמשיך השגחת השם יתברך, עד שעל ידי זה נכלל גם אחר הבריאה שהוא בחינת רבים בקודם הבריאה שהוא בחינת כולו אחד, כולו טוב כולו קודש, על ידי זה דייקא יזכו לעתיד לקבל שכרם ולהשיג אור האחדות וטובו, כל צדיק כפי מדרגתו כנ"ל. נמצא כי קיבול שכרם של הצדיקים וחילוק המדריגות שיהיה ביניהם גם אז, הוא דייקא על ידי בחינת הריבוי והנגדיות שיש בעולם הזה שזה בחינת (תהלים ל"ח) פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, נגד דייקא וכמבואר במקום אחר. ועיין זוהר פרשת בלק קצ"ו. אשר הלך חשכים אשר הלכו מיבעי ליה אר"א בגין דאינון שראן בחיבורא ומיד אתפרשן וכו'. ועיין שם במקדש מלך. כי בקדושה בתחלה היתה הנוקבא מחוברת בזכר אחור באחור, ואחר כך ננסרה וחזרה להתחבר עמו פנים בפנים, והקליפה כאשר ננסרה ונפרדה אז בא יום השבת ונשארה בפירודא ולא יכלה עוד להתחבר פנים בפנים, וזה שכתוב שארי בחיבורא וסיים בפירודא וכו' עיין שם בשם האריז"ל. ובזה יש לפרש גם כן הפסוק הנ"ל, כי בתחלה הם בחיבורא ואחר כך ננסרים ונזדווגים אחר כךפנים בפנים בכדי לעשות פירות שזה בחינת כי פרי מעלליהם יאכלו, אבל אל אחר אסתרס ולא עביד פירין, שזה בחינת מה שדרשו רבותינו ז"ל בקידושין דף מ' על פסוק זה עצמו, הזכיות יש להם קרן ופירות שנאמר (ישעיה ג) כי פרי מעלליהם יאכלו, עבירה אין לה פירות וכו' היינו כנ"ל:

ד)

ולעניננו הוא, כי הרשעים נמשכים אחר הריבוי והפירוד בחינת ההתרחקות מאחד, על כן לעתיד שיהיה כולו אחד אז דרך רשעים תאבד כנ"ל. אבל הצדיקים אדרבא דייקא על ידי הפירוד והנגדיות והריחוק מאחד שבעולם הזה, והם זוכים בעולם הזה לשבר את כל זאת ולכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה, שזו בחינת החיבור אחר כך פנים בפנים, שנעשה דייקא על ידי הנסירה כנ"ל, ועל ידי זה דייקא זוכין לפירות בעולם הזה ובעולם הבא, בבחינת כי פרי מעלליהם יאכלו כנ"ל. ועיין בלקוטי הלכות יו"ד הלכות ריבית הלכה ה' שמאריך שם בענין המאמר הנ"ל בדברים נפלאים: