סימן נ'ב - הניעור בלילה

א)

מאמר "הניעור בלילה" נאמר תחלת שנת תקס"ג, ויש בזה סיפור שלם ונפלא איך שהמאמר הזה נאמר בבחינת עושי דברו והדר לשמוע בקול דברו. כי הר"ר נתן ז"ל קיים ענין זה מתחלה מדעתיה דנפשיה, ובאותו היום בא אל רבינו זצ"ל וכיון ברוח קדשו הנורא והנפלא מאד, וגילה לפניו הענין הנפלא הזה ואי אפשר להאריך בסיפור זה כאן. ויבואר במקום אחר אם ירצה ה':

מאמר ויהי מקץ - סימן נ"ד

א)

מאמר "ויהי מקץ" נאמר בשבת חנוכה שנת תקס"ה, ויש כמה וכמה סיפורים נפלאים מענין זה המאמר, אך איני בקי בהם כל כך, ושמעתי מהר"ר נתן ז"ל שהזכיר אז רבינו ז"ל מענין מה שלפעמים לרפואת כאב הראש מקיזין גידי הרגל (ואין בזכרוני לענין מה סיפר זאת). ולעניות דעתי, יש לסיפור זה שייכות לענין המבואר שם באות ב', שכל העולם הזה הוא התלבשות מדריגות התחתונות של הקדושה, היינו בחינת רגלין של הקדושה, בחינת (ישעיה ס"ו) והארץ הדום רגלי, אף שגם מדריגות העליונות של הקדושה יש מהם גם כן התגלות בעולם הזה, אך שאין ההתגלות מתלבש בעצם בעולם הזה כי אם הארה שמאיר בבחינת רגלין, אבל בחינת רגלין מתגלין בעצם בזה העולם וכו'. וגם אחר כך מבאר, איך שצריכין להמשיך המוחין שבראש, להעמיק מחשבתו ולהגדיל בינתו, להבין הרמזים וכו', שהם בחינת רגלי הקדושה המלובשין בזה העולם, אך ההגדלת השכל צריך להיות במדה ובצימצום וכו', גם צריך שיהי' לו מדת ההסתפקות וכו'. עיין פנים:

ב)

ועיין סוף המאמר שאמר אז: שזה בחינת הדלקת נר חנוכה, בחינת לאמשכא משח רבות קודשא ולאדלקא בוצינא וכו'. ועיין בכוונות חנוכה מבואר, כי יש ג' יחודים: [א] נגד נ'צח ה'וד י'סוד, כי עד שם מגיע קומתהלבד, ובזה היחוד הוא הוי"ה אדנ"י. [ב] ולפעמים היא נגד החזה ואז הוא הוי"ה אלקים. [ג] ולפעמים היא שוה עד הכתר שלו ואז הוא הוי"ה אהי"ה. וג' יחודים אלו הם גימטריא נ"ר וכו', ובחנוכה ממשיכין לה אור מג' יחודים אלו וכו', וזהו כוונת ההדלקה וכו'. כי בחנוכה הוא כנגד נה"י וכו', ואז ממשיכין לה אור מן הראש וכו', ולפי שעיקר ההמשכה הוא מאותו האור שנמשך אליה מן הראש שהוא יחוד הוי"ה אהי"ה, כי כשהם מלאים ביודין הם בגימטריא רג"ל, ואין האור הזה יכול להמשך אליה אלא זמן מועט, לכן גם מצוות הדלקת נר חנוכה אינו אלא זמן מועט, וזהו עד שתכלה רגל מן השוק וכו', ולכן אסור להשתמש לאורה וכו'. ועיין שם בכוונות ותמצא, כי כל דברי רבינו ז"ל הנ"ל מבוארים שם: על כל פנים מבואר להדיא, שאור היחוד שבבחינת ראש הוא בגימטריא רגל, וצריכין להמשיכו עד בחינת הרגלין כנ"ל, וזה מרומז גם כן בענין לאמשכא משח רבות קודשא, היינו בחינת המוחין שבראש של הזכרון הקדוש בעלמא דאתי שהוא גם כן בחינת שמן כידוע, ולאדלקא בוצינא היינו הג' יחודים הנ"ל שהם גימטריא נר. וגם כי ידוע בכתבי האריז"ל, כי כל הואו קצוות נקראים בוצינין וכו', היינו להמשיך אור המוחין של הזכרון לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי, עד שיבין כל הרמזים וכו', שהם בחינת רגלי הקדושה המלובשין בזה העולם, שזה בחינת (משלי ל) מי הקים כל אפסי ארץ המובא בסוף המאמר:

ג)

שם אות ג', בבחינת שמאלו תחת לראשי וכו'. עיין מדרש רבה שיר השירים ב', שמאלו תחת לראשי זו ציצית, וימינו תחבקני אלו תפלין:

ד)

שם בסוף המאמר הנ"ל, שנתיים ימים (בראשית מ"א) הוא בחינת מוציאי דבה הנאמר בהם יום לשנה יום לשנה (במדבר י"ד) שעל ידם נתקלקל ונפגם בחינת אהבה דקדושה שהוא בחינת (ויקרא ה) וקמץ הכהן, וזה מקץ שהוא בחינת פגם הקמץ וכו'. נראה לעניות דעתי, שמרמז בכאן טעם לעונש המרגלים מוציאי דבת הארץ, שנאמר בהם (במדבר י"ד) יום לשנה וכו' הוא, כי על ידי לשון הרע נסתלק ממנו הדעת דקדושה ונופל לאהבת הבהמיות שהם בחינת מדמה בחינת חלום וכמבואר שם. וזה רואין בחוש שבחלום נתארך הזמן, כי ברבע שעה נדמה לו בחלומו שעבר עליו זמן רב שנה ויותר, ועל כן היה עונשם גם כן באופן זה יום לשנה. ועי' בלקוטי תנינא סימן ס"א ותבין ביותר, וגם כי על ידי אהבה נתאחד הזמן על ידי ששנה שלימה נחשב אצלו כמו יום אחד שזה בחינת (בראשית כ"ט) ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו וכו'. אבל על ידי לשון הרע שעל ידי זה נפגם אהבה דקדושה בחינת וקמץ הכהן ונופל לאהבת הבהמיות, אזי אדרבה נתארך הזמן אצלו ביותר, שזה בחינת יום לשנה שזה בעצמו בחינת מקץ בחינת התגברות הזמן בחינת אחרית הימים, עיין בלקוטי תנינא סימן ע"ט:

ה)

ובאמת כל הנ"ל מובן ממילא ונראה בחוש, כי כשנופל חס ושלום מהדעת דקדושה שזה בחינת הזכרון לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, ונופל לאהבות הבהמיות וכל מחשבותיו טרודות בהבלי עולם הזה, אזי הוא חי חיי צער תמיד וכל ימיו כעס ומכאובות, וכל יום ארוך אצלו כמו שנה, מחמת גודל ההרפתקאות והתלאות והמרירות העובר עליו בכל יום, בחינת (דברים כ"ח) והיו חייך תלויים לך מנגד בבקר תאמר מי יתן ערב וכו', וממש הוא קץ בחייו כאלו כבר היה חי מאה שנה ויותר, ובאמת חיות כזה הוא בחינת קיצור ימים בחינת (איוב י"ד) קצר ימים ושבע רוגז ואלו אלף שנים יחיה וכו'. אבל מי שזוכה לבחינת הדעת דקדושה ולשמור את הזכרון לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, אזי נתקצר ונתאחד הזמן אצלו מחמת גודל דביקותו בעבודת השם יתברך באהבה גדולה, עד שנדמה לו על שנה שלימה שפרחה ועברה כמו רגע (וזה בחינת (תהלים ב) אני היום ילדתיך שבסי' ס"א הנ"ל), ובאמת הזמן שלו שבעולם הזה נכלל ונתאחד בבחינת עלמא דאתי ממש שהוא בחינת למעלה מהזמן ששם עיקר אריכות ימים בחינת יום שכולו ארוך. ועיין בסיפורי מעשיות בהמעשה של הז' בעטלירס, מענין הזקן שהתפאר באריכות ימים שלו:

ו)

וגם כי מי שנופל מהדעת דקדושה ואינו מדבק מחשבתו בעלמא דאתי באמת, רק כל מחשבותיו ותחבולותיו משוטטות בעניני העולם הזה הוא חי באמת חיים קצרים מאוד, כי כל ימי חיי עולם הזה הבל (קהלת א) ומה יתרון לאדם בכל עמלו שעמול וכו', וכמבואר בכתובים הרבה מענין קיצור חיות וקיום האדם בעולם הזה, כי לא הרבה יזכור את ימי חייו וכו' (קהלת ה) אדם להבל דמה ימיו כצל עובר (תהלים קמ"ד). ואף על פי כן, מחמת הקטנות הדעת של האדם נדמה לו כאלו הוא עולם של זמן ארוך מאוד, ורוצה לקבוע דירתו בעולם הזה ולמלאות בו תאותו, וטרוד כל ימיו באהבת הבהמיות שלו. נמצא, שעל ידי שטות דעתו וטעותו נתארך אצלו הזמן, כאלו ידוע לו שיש לו עוד זמן ארוך לחיות בזה העולם, ועל ידי זה בעבודת ה' דוחה את עצמו מיום אל יום, עד אשר על ידי זה מאומה לא ישא בעמלו חס ושלום, שזה בחינת קיצור ימים חס ושלום. אבל מי שדבוק בדעת האמיתי, אינו מסתכל כלל על הבלי הזמן, כי יודע כי גשמיות הזמן קצר מאוד, והוא מדבק את עצמו רק בעלמא דאתי שהוא באמת יום שכולו ארוך, עד שזוכה על ידי זה להבין גם הרמזים של עלמא דאתי המלובשין בכל עסקי העולם, ואז כל עשיותיו ומלאכתו ועסקיו, וכל מחשבה דיבור ומעשה שלו אפילו מעניני העולם הזה הם גם כן בחינת עלמא דאתי, - ואף על פי כן יש לו הסתפקות בעניני עסקי העולם הזה - ועיקר השתדלותו בתורה ותפלה ועבודת ה', שבהם יש התגלות ביותר מבחינת קדושת האור של עלמא דאתי. אצל אדם כזה, נתבטל בחינת גשמיות הזמן של העולם הזה מחמת שהוא רק בבחינת המדמה, אבל בפנימיות הדעת הוא קצר וקטן מאוד, וכל ימי חיינו הבל לפניך הבל ממש, [וכבר ידוע מאמר החכם בפשיטות גם כן "העבר אין והעתיד עדיין" וכו'], והיכןהוא הזמן שעבר מיום בריאת העולם עם כל הדורות שעברו בו עם כל עמקות מחשבותם ודיבורם ומעשיהם ותחבולותיהם של כל אחד ואחד. ואף על פי כן, הוא דווקא חי גם בעולם הזה חיים ארוכים וטובים מאוד, מאחר שמדבק מחשבתו רק בעלמא דאתי שהוא יום שכולו ארוך כולו טוב, ואפילו בעניני העולם הזה, הוא מסתכל ומבין בכל עת הרמזים הקדושים שמרמז לו השם יתברך איך להתקרב אליו על ידם, ועל ידי זה הוא חי חיים טובים חיים חדשים בכל עת, וימי חייו גדולים ורחבים וארוכים מאוד, מאחר שמשיג הטוב הגנוז בהם, וכמובן במאמר במה הארכת ימים סי' פ"ד, שזה בחינת (בראשית כ"ד) ואברהם זקן בא בימים, אברהם דייקא שזכה לאהבה דקדושה שזה בחינת שלימות הדעת, בחינת מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא, שעל ידי זה זוכין לבחינת ביטול הזמן והתאחדותו, בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל שזה עיקר בחינת אריכות ימים כנ"ל. ועיין נפלאות רבות מענין המאמר הנ"ל בלקוטי הלכות, הלכות ברכת הריח וברכת הפירות הלכה ה:

ז)

והנה בכאן מבואר, שעל ידי מוציא דבה נפגם הקמץ שהוא בחינת כהן וכו'. ועיין ב"משנת חסידים" מסכת תשובה, שהמוציא דבה יאמר פסוק (תהלים ק"י) נש'בע ה' ול'א ינ'חם, ויכוון בשם קדוש התובע דינו של מוציא דבה שהוא ש"ה ל"ן, שהם אותיות שניות של ארבע תיבות אלו וכו', ומרומז בפסוק יום ל'ש'נ'ה' וכו'. ובזה תבין סיום הפסוק, נשבע ה' וכו' אתה כהן לעולם. ובזה מובן ביותר ענין שנתיים ימים בחינת יום לשנה הנ"ל:

ח)

שייך לענין הנ"ל, שעל ידי לשון הרע מתגבר המדמה שהוא בחי' פרעה וכו'. ובזה יש לפרש, מה שנאמר (שמות ב) ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר: ופירש"י ראה שיש בישראל דלטורין, אמר: שמא אינם ראויים ליגאל, היינו כנ"ל, כי על ידי לשון הרע מתגבר בחינת גלות פרעה וכו':

מאמר אבא שאול - סימן נ"ה

מאמר "אבא שאול", שמעתי שנכתב בק"ק זאסלאב שנת תקס"ז:

א)

שם במאמר הנ"ל אות ח', וזהו (תהלים ל"ז) קוה אל ה' וכו'. ובזה יובן סמיכות הכתובים (שם) צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו, כמבואר במאמר זה לעיל אות ג', וסמוך ליה אחר כך קוה אל ה' וכו', היינו כמבואר במאמר זה אות ח' הנ"ל:

ב)

שם באות ט', ורצתי אחריו שלש פרסאות. היינו בחינת התפלה שהם ג' תפלות ועל ידם מתנוצץ אור ג' אבות שהם בבחינת רגלי הכסא וכו'. רוצה לומר כי פרסה הוא מלשון רגל כידוע. וכבר מבואר לעיל אות ה' שרגל זה בחינת התפלה, ועל כן השלש תפלות נקראים כאן שלש פרסאות ועל ידם מתנוצץ אור ג' אבות (כמבואר לעיל אות ח' וגם ידוע מאמר רז"ל תפלות אבות תקנום, כי הג' אבות תקנו השלש תפלות), והאבותהם בבחינת רגלי הכסא, ועל כן גם הם מרומזים בענין השלש פרסאות:

ג)

ועיין מדרש רבה דברים פרשה א' מענין עוג שהיה מכניס עין רעה ביעקב ובניו, ומה שנאמר בו (דברים ג) כי בידך נתתי אותו, כבר פסקתי דינו מימות אברהם יצחק ויעקב וכו', כי הכנעתו על ידי אור זכות אבות ותבין לענינינו:

ד)

שם, כי קודם כריתת הרשעים הי' פני ה' מכוסה ומוסתר בעושי רע כדי להכריתם וכו'. רוצה לומר כמו שמבואר לעיל באות ג', שהשם יתברך כובש משפטו ממנו והרשע זוכה בדין, וכל זאת בכדי להציל את הצדיק מרע עין של הרשע ולחזק מאור עיניו של הצדיק עד שרואה ומשיג צדקתו של השם יתברך ונתחזק אמונתו, וזוכה לתפלה כתיקונה ולירושת ארץ ישראל, ועל ידי זה בהכרת רשעים תראה, ואז כשרואין בכריתת רשעים ממש תיכף נתגלה פני ה' לעושי טוב וכו', ועיין בלקוטי הלכות הלכות פורים הל"ה:

ה)

שם, מענין כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל וכו'. עיין בפרי עץ חיים מבואר שיוצא מראשי תיבות של אלו התיבות שם קדוש כה"ת וכו' וזה סוד רק בעיניך תביט, ת'ב'י'ט' עם ד' אותיות עולה כה"ת והענין וכו', הרי כה"ת ב' עינים שבהם מביט ובכח השם הזה הוא מסתכל ברשעים ומענישם וזה סוד (תהלים צ"א) ושלמת רשעים תראה. ובזה מבואר ביותר דברי רבינו ז"ל הקדושים. ולעניננו לקרב הדברים אל השכל קצת נראה לעניות דעתי, כי הגם שהצדיק מתפלל תפלותיו בכל יום מסתמא כתיקון, אף על פי כן כשהרשע רודף אותו וצופה עליו ומבקש להמיתו חס ושלום, אז כשהצדיק רואה צדקת ה' איך שבזה שמזכה את הרשע בדין הוא עושה טובה גדולה להצדיק, אז הוא מתחזק ביותר בתפלתו שזה בחינת פרה דקבילת משור הנ"ל. נמצא שהרע עין של הרשע גרם להצדיק חיזוק התפלה ביותר, עד שעל ידי זה עצמו זוכה הצדיק לראות בהכרת רשעים כנ"ל, ואז מתחזק עוד ביותר בתפלתו שזה בחינת כפילת הנשימה שבא על ידי עין הרע שאז גם ההלל צריך לכפול היינו בחינת חיזוק התפלה ביותר הנ"ל, בפרט שצריכין להתחזק בתפלה והלל והודאה להשם יתברך שהציל אותו מעין הרע הזאת, והוא רואה בהכרת רשעים שאז נתגלה כביכול (ה') פני ה' לעושי טוב וכו' כמבואר בפנים:

ו)

ועיין לקמן בסי' ר"ח גם כן על פסוק (תהלים ל"ז) צופה רשע לצדיק וכו', שכתב שם: אבל אלו הרשעים מרבים במחלוקת מרבים במכסה וכו' וזהו ומבקש להמיתו כמו כשמכסין את האדם מראשו ועד רגליו עד שאי אפשר לו להנשים וכו'. נמצא מבואר שהרשעים רוצים לבטל נשימת הצדיק וחיותו לגמרי חס ושלום. וכן במאמר זה הנ"ל אות ד' מבואר גם כן, כי מתחלה נעקם לבו וכו' (וממילא מובן כי אז היה קשה לו להתפלל), ואחר כך כשרואה צדקת ה' ונתיישר לבו בשלימות אמונה אז מחזק את עצמו ומתפלל שזה בחינה הנ"ל, שלא די שאין הרשע מבטל את הצדיק מתפלתו ואמונתו שזה עיקר חיותו ונשימתו כמו שכתוב (חבקוק ב) וצדיקבאמונתו יחיה, וכתיב (תהלים מ"ב) תפלה לאל חיי (וכמבואר בדבריו ז"ל במאמר אמור אל הכהנים סי' ב' ובמאמר תהומות סי' ט' ובשאר מאמרים) אף גם גורם לו להתחזק יותר בתפלתו. גם בעת הצלחת הרשע שאז הוא בחינת פני ה' בעושי רע וכו' כנ"ל, שזה בחינת מה שגם בעת כפילת הנשימה שבא על ידי עין הרע צריכין אז גם ההלל לכפול כנ"ל, בפרט כשזוכה להנצל מעין הרע הזה ורואה בהכרת רשעים שאז נתגלה פני ה' לעושי טוב, אז בודאי צריך להתחזק בתפלה ביותר, שזה בחינת כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל וכו' שיוצא מראשי תיבות של השם הקדוש כה"ת, שבכח השם הזה הצדיק מסתכל על הרשעים ומענישם בבחינת רק בעיניך תביט וכו' כנ"ל:

ז)

ועיין בסידור קול יעקב בכוונות ובא לציון. מבואר לכוון בסופי תיבות של פסוק כי לא עזבת דורשיך ה' בשם הקדוש תכ"ה והוא מסוגל להכניע הקליפות ולהכרית הרשעים וכו'. ובפרי עץ חיים מבואר שהמכוון אז בזה השם ניצול באותו יום מאדם רע. וע' במגלה עמוקות אופן קצ"ה מובא גם כן ענין זה, ושם מבואר שזה סוד מה שהתפלל משה ליכנוס לארץ ישראל וכו' עיין שם (וביותר מבואר הענין לפי דברי רבינו ז"ל במאמר זה שעל ידי ירושת ארץ ישראל זוכין לראות בהכרת רשעים בחינת (תהלים ל"ז) וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה וכו' כנ"ל). ועיין שם עוד שזה מרומז גם בסוף התפלה על כן נקוה לך וכו' לראות מהרה' בתפארת' עוזך' ס"ת מרמז על שם הקדוש הנ"ל. ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר הענין ביותר, כי כל תפלתינו עכשיו הוא שאנו מחזקים עצמינו בתפלה גם בעת הגלות וזמן הצלחת הרשעים שאז כביכול פני ה' מכוסה ומוסתר בבחינת (תהלים ל"ד) פני ה' בעושי רע וכו', ואנו מאמינים כי צדיק ה' ושכל זה הוא לטובתינו וכו' כנ"ל. וכבר נתבאר שעל ידי תפלה כתיקונה זוכין לראות בהכרת רשעים שאז נתגלה פני ה' לעושי טוב, שזה בחינת מה שמט"ט שר הפנים שהוא ביצירה מאיר לעשיה. וכבר ידוע מה שמבואר בזוהר הקדוש כי תפארת מקנן ביצירה וזה בפנימיות עוד יותר שזה בחינת התגלות פני ה' ממש, על כן מתפללין בסוף התפלה לראות מהרה בתפארת עוזך וכו' כי עכשיו כביכול פני ה' מוסתר, וכמובן גם במאמר אית לן בירא סי' ל"א. וכל זה גם כן לטובתינו, ואנו מתפללין שנזכה לראות בהכרת רשעים שזה בחינת והגילולים כרות יכרתון, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות י.) חוטאים לא נאמר אלא יתמו חטאים וכו' (תהלים ק"ד), וזה להפנות אליך כל רשעי ארץ וכו' לפניך ה' אלקינו יכרעו ויפולו וכו' וכו', שכל זה בחינת התגלות פני ה' לעושי טוב בחינת לראות מהרה בתפארת עוזך לראות דייקא כנ"ל. ושם מרומז השם כה"ת הנ"ל, שהוא בחינת עינים בבחינת רק בעיניך תביט וכו' כנ"ל. ובזה מבואר גם כן מה שכתב רבינו ז"ל בקשו פניו תמיד, כי על ידי תמיד שהוא בחינת ארץ ישראל כמו שכתוב (דברים י"א) עיני ה' אלקיך בה תמיד, על ידי ארץ ישראל תזכו למצוא פני ה', כי על ידי ארץ ישראל תזכו לראות בהכרת רשעים היינו כנ"ל, כי מחמת שעיני ה' אלקיך בה תמיד,ועיני ה' הם בבחינת השם כה"ת הנ"ל, שעל ידו רואין בהכרת רשעים ונתגלה פני ה' על ידי זה. ועיין שם במגלה עמוקות אופן קצ"ה הנ"ל, מענין מה ששלחה אסתר להת"ך, מרמז גם כן על שהשתדלה בכח השם הזה הקדוש הנ"ל. וגם זה מבואר ביותר על פי מה שמבואר בלקוטי הלכות הל' פורים הלכה ה' הנ"ל:

ח)

ועיין שם עוד בפרי עץ חיים הנ"ל שכתוב: ששם כה"ת הנ"ל עולה במספר שמיעה שהיא באוזן וכו', ואחר כך כתב הרי כה"ת ב' עינים וכו' כנ"ל. ובזה מבואר סמיכות הפסוקים (תהלים ל"ד) עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם, שכל זאת הוא בחינת השם כה"ת הנ"ל, (שם) פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם, ועל ידי בחינת השם הנ"ל נתגלה פני ה' לעושי טוב כנ"ל לענין השם הקדוש כה"ת הנ"ל, וכפי מה שמבואר לעיל שאפילו קודם כריתת רשעים שאז כביכול פני ה' מוסתר בעושי רע וכו', אף על פי כן הצדיק רואה בעיניו שזה מצדקת השם יתברך וכו' בחינת (תהלים ל"ו) צדקתך כהררי אל, אף על פי שמשפטיך כבוש בתהום רבה. ובזה מובן מה שמציין בשערי ציון בהע"ב פסוקים המכוונים לע"ב שמות וכו' (שם קי"ט) ידעתי ה' כי צדק משפטיך וכו' כה"ת, וזה שסמך לזה (שם פ"ח) למה ה' תזנח נפשי תסתיר פניך ממני, כי אז פני ה' מוסתר עדיין כנ"ל: