סימן מ - מי שיודע מארץ ישראל – סימן ס'ב - אלה מסעי בני ישראל.

סימן מ - מי שיודע מארץ ישראל

כבר מבואר במקום אחר (לעיל בחלק א' סי' ס"א) שענין זה המאמר נוהג גם עכשיו. כי על ידי שמסתכלין על כלל הקיבוץ שמתקבצין אליו ז"ל על ראש השנה, ובערב ראש השנה משתטחין על קברו הקדוש ואומרים העשרה קפיטיל תהלים כפקודתו ז"ל, ומתפללין שם הרבה על התשובה, ולזכות לעבוד את ה' כראוי כל אחד כפי בחינתו. ואחר כך בראש השנה מתפללין ביחד בבית המדרש הנקרא על שמו ז"ל, ובוודאי השם יתברך מקבל התפארות גדול מזה. ומי שמסתכל על זה בעין האמת, ומתבונן בגודל כח וזכות הצדיק שזכה וזיכה את הרבים בחייו כל כך, - עד שגם עכשיו זה שנים רבות אחר פטירתו ז"ל, עדיין עומד ומשמש במרום ומזכה את הרבים כל כך בספריו הקדושים ובקברו הקדוש, וזה מה שנראה גם לעיני בשר הגשמיים, מלבד מה שעוסק ברוחניות בתיקון נפשות ישראל, להחזירם בתשובה ולקרבם להשם יתברך, וביותר נראה זכות ההתפארות הזאת בראש השנה בזמן הקיבוץ הגדול. - ומי שיש לו עינים לראות, הוא מתפלא מאד בכל שנה ושנה בעת וזמן הקיבוץ. כי מי פועל ועוסק זאתלקבץ בכל שנה ושנה קיבוץ גדול כזה ה' עליהם יחיו, ורובם ככולם הם בעלי תורה, והרבה מהם גם בעלי עסק, ויש שיש להם עסקים גדולים מאד בביתם, ולפני ראש השנה משליך כל אחד מהם כל עסקיו שבביתו ובא ביגיעות וטירחות גדולות. ויש שבאים ממקומות רחוקים וכו' ואין עושים שם שום דבר, רק כל אחד מבקש ומתחנן ושופך נפשו לפני ה' לזכות לתשובה שלימה וכו', ושיתתקנו כל פגמיו שפגם עד עתה ושמעתה לא יפגום עוד, ומרבים שם בתחנונים רבים ובבכיות גדולות והתעוררות גדול עד אין חקר, הן על קברו הקדוש קודם ראש השנה, הן בבית מדרשו הקדוש בראש השנה בעצמו, וכל אחד מקבל הארה והתעוררות מחבירו. ובכל שנה ושנה מתחדש ומתחזק בעזר ה' האהבה וההתקשרות והאחדות שבין כלל הקיבוץ לשם שמים ושאינה תלויה בשום דבר כלל. וגם בעזר ה' בכל שנה נתוספין נפשות חדשות אל כלל הקיבוץ. ורואין בחוש ממש, הפעולה הטובה שיש לכל אחד מאנשי הקיבוץ בכל השנה על ידי זה ברוחניות, וכמעט שהחיות וההתחזקות של כל אחד בעבודת ה' כל השנה כולה, הוא על ידי החיות דקדושה וההארה הגדולה שמקבלין אז בזמן הקיבוץ. וכשנתתקן ברוחניות ממילא מסתמא נתתקן גם בגשמיות גם כן, כמבואר במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן סימן י"ד). ומי שמסתכל על כל זה בעין האמת (וממילא מובן, כי אי אפשר לבאר בשלימות כל עניני ההתפארות הקדושים שיש להשם יתברך על ידי זה), בוודאי הוא גם כן בבחינת (ישעיהל"ג) מלך ביפיו תחזינה עיניך, וזוכה גם כן לכל הבחינות המבוארים בפנים:

ב)

שם, אבל יש שפע כפולה וכו'. הקשר שיש לענין זה עם המאמר הנ"ל, עיין בליקוטי הלכות הל' ברכת המזון הלכה ד' אות ט"ז מה שביאר בזה, ועיין שם נפלאות ע"פ המאמר הנ"ל:

סימן מ'ג

על ידי חלישות הלב נופלים פחדים וכו'. וזה שכתוב (דברים כ) איש הירא ורך הלבב פירש רש"י וכו'. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כמו שלענין מלחמה בגשמיות, עיקר הגבורה הוא בלב, שאל ירך לבבו ולא יתפחד מאויביו, רק יבטח בהשם יתברך שיעמוד בעזרתו לנצח המלחמה. כמו כן לענין מלחמת מצוה בעבודת ה', עיקר הגבורה הוא בלב, שיחזיק את לבו בה' שיהיה בעזרתו להתגבר על יצרו ולנצח המלחמה בשלימות, ואל ירך לבבו כלל אפילו מעבירות שבידו מכבר חס ושלום, רק יאמץ לבו בהשם יתברך ויתגבר בכל כחו להתגבר על יצרו מעתה על כל פנים, ולעסוק בעבודת ה' בכל כחו ויכלתו. ועל העבר מה שפגם כבר, יבקש סליחה ומחילה מלפני השם יתברך ויתחרט על זה מעומק לבבו, ויאמין בהשם יתברך כיהוא רב סליחות, ויהיה איך שיהיה, אפילו אם חס ושלום אינו בטוח בשלימות שלא יקבל עונש על חטאיו בעולם הבא, כי יודע כי גדלו פשעיו רחמנא ליצלן, אף על פי כן יחזק את לבו, שלא יתבלבל על ידי זה מעבודת ה' באמת, מעתה על כל פנים. כי הנפילה שנופל בדעתו על ידי זה, זה גורם לו שיתגבר עליו יצרו ביותר חס ושלום, כי תחלת נפילה ניסה כמו שאמרו רז"ל (סוטה מ"ב:). ועל כן עיקר הגבורה והנצחון בשלימות, מעתה על כל פנים הוא בלב, שיחזק את לבו שלא יבלבל אותו שום דבר כלל, ויהיה איך שיהיה לא יניח את מקומו מלעסוק בעבודת ה'. ואם יהיה חזק בלבו באמת בזה, אזי סוף כל סוף, יזכה לנצח המלחמה בשלימות כרצונו יתברך, וכמבואר מזה הרבה בדברי רבינו ז"ל ובספרי ליקוטי הלכות הקדושים:

סימן ס'א - השם יתברך למעלה מהזמן

שם, ועל כן יאמר לו השם יתברך (תהלים ב) אני היום ילדתיך וכו', כי כל הזמן שעבר אין ואפס לגמרי וכו'.

ב)

אמר המחבר, בזה מובן מה שאמרו רז"ל סנהדרין צ"ח. ששאל ר' יהושע בן לוי למשיח, אימתי יבוא ואמר לו היום, ולמחר כשלא בא פירש לו אליהו דרוצה לומר, (תהלים צ"ה) היום אם בקולו תשמעו, היינו על ידי תשובה שהוא גם כן בחינת למעלה מהזמן, שזה בחינת אם בקולו תשמעו גם כן, כמבואר לקמן בסימן ע"ט ובספר המדות (תשובה ח"ב א) על ידי זה יבוא משיח, ואז יבינו כל ישראל אמיתת דברי משיח, שאמר שיבוא היום - היום ממש, כי כל הזמן שעבר אין ואפס לגמרי כנ"ל. ובזה יש לפרש גם כן הפסוקים: (איכה ה) אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, כי השם יתברך בוודאי למעלה מהזמן, ואין כל הזמן של הגלות עולה אצלו כהרף עין, אך למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, כי דעת שלנו קטן ואנחנו בתוך הזמן, וקשה לנו לסבול אורך הזמן של הגלות, השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם היינו כנ"ל:

ג)

ועיין בליקוטי הלכות הל' מילה והל' עבדים אות י"ז, שנשמע מפי רבינו ז"ל סמוך להסתלקותו, שאמר שהוא הולך עתה רק עם זה המאמר הנ"ל, שגילה על פסוק (תהלים ב) אני היום ילדתיך, שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו'. והמובן מדבריו היה, שאמר זאת לענין מה שהוא עוסק ביגיעות גדולות כל כך, לקרב נפשות ישראל להשם יתברך, ועדיין לא עלתה בידו כרצונו, והמחלוקת והמניעות בגשמיות ורוחניות מתגברין ומתפשטין מאד מאד, בכלליות ובפרטיות על כל אחד ואחד עד אשר כשל כח הסבל וכו', ולענין זה אמר, שהוא מחיה את עצמו עם ענין זה של אני היום ילדתיך, היינו שהשם יתברך יעזרהו לדלג על הכל, וסוף כל סוף יתגלה האמתוכולנו נשוב להשם יתברך באמת, וכל הימים הראשונים יפלו, כי כל הזמן יתבטל ויוכלל הכל בבחינת למעלה מהזמן וכו'. ועיין שם עוד דברים נפלאים מאד על פי מאמר הנ"ל:

ד)

שם במאמר הנ"ל, וכן אנו רואים במקום גם כן וכו'. הגם כי הדברים מבוארים בפנים, אף על פי כן נראה לעניות דעתי כי גם זה בכלל כוונת דבריו ז"ל, כי המקום מקושר לזמן והזמן מקושר למקום. כמו למשל, המעת לעת שהוא יום אחד ולילה אחת הוא מחמת המקום, כי במקום זה נראה השמש ונקרא יום ובמקום זה כבר אינו נראה ונקרא לילה. וכן כלל המעת לעת, הוא מה שהגלגל מקיף כל הכדור עד שחוזר למקומו, זה הוא שיעור מעת לעת. וכן שיעור החודש מה שהירח מקיף כל הכדור עד שחוזר למקומו וכו'. וכן השנה, מה שהשמש מקיף וכו' עד שחוזר למקומו ונקודתו. נמצא, כי שיעור הזמן הוא על ידי המקום. וכן שיעור המקום הוא לפי הזמן, כי ממקום זה למקום זה מהלך שעה אחת, ולמקום זה מהלך שני ימים וכו', וכל זה כפי מהלך הבינוני, ומי שכחו גדול יכול לילך מהלך זה ביום אחד, ומי שכחו גדול עוד יותר, יכול לילך מהלך זה בזמן עוד פחות מזה, אבל על כל פנים הכל מקושר בהזמן. אבל כשזוכין לדעת כזה, שהוא בחינת ביטול הזמן בחינת למעלה מהזמן, אז ממילא נתבטל גם המקום. והגם כי אין לנו שום תפיסה בענינים כאלה, אף על פי כן גם לפי קטנות דעתנו, יכולין לפרש, דרוצה לומר, כי רוב מחשבות האדם ותחבולותיו נופלין תחת בחינת הזמן ותחת בחינת המקום. אבל מי שזוכה לדעת שלם כזה, אזי כל מחשבותיו ועניניו בבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום, מאחר שדעתו גדול כל כך עד שבחינת הזמןוהמקום בטלים אצלו לגמרי כנ"ל. אך גם זה, אי אפשר לבאר היטב בפרט בכתב:

סימן ס'ב - אלה מסעי בני ישראל.

שם, וזה ישראל ר"ת א'ל ש'די י'תן ל'כם ר'חמים וכו', כי הרחמנות נעשה על ידי מסעי בני ישראל. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי שם ישראל מורה על בחינה זאת, כשזוכין שנמסר בידינו הרחמנות אז נקראים ישראל בחינת (בראשית ל"ב) כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, מאחר שכביכול הממשלה בידינו לרחם על עצמינו כפי חיוב דעתינו. ולעניות דעתי בא ליישב בזה קושית המפרשים, מה שכתוב תחלה (במדבר ל"ג) ויסעו מרעמסס, ואחר כך כתיב (שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות; כי בתחלה מספר בכלל מיציאתן ממצרים שיצאו מרעמסס, ואחר כך כשמתחיל לספר בפרטיות כל המסעות שלהם, שעל ידי זה נתתקן פגם אמונה וכו' אז קראם בני ישראל. והנה, אף על פי שבמסעות האלה יש מסעות שהיו קודם לחטא העגל, היה בזה לתקן פגם אמונה שהיה מכבר מדורות הראשונים, שזה היה גם כן כל ענין גלותם במצרים לתקן הפגמים שמכבר כידוע, ובמסעות אלה השלימו התיקון של פגם אמונה הנ"ל. אך אחר כך, על ידי חטא העגל חזר הקלקול למקומו, והוצרכו למסעות הרבה, לתקן הפגם של (שמות ל"ב) אלה אלקיך וכו':

ב)

ויש לבאר בזה עוד. כי עיקר ענין העגל וכן הענין של כל עבודות זרות היה מחמת זה הענין המבואר כאן. כי בוודאי, כל מהשעושה השם יתברך להאדם, אפילו אם מביא עליו יסורים ועניות חס ושלום, הכל הוא מחמת רחמנות, אך להאדם קשה להבין את הרחמנות הזאת, ועל כן עשו את העגל, להמשיך ההשפעה על ידו כרצונם וכפי דעתם, בעל כרחו של השם יתברך כביכול (ועיין בליקוטי תורה פרשת כי תשא מבואר כעין זה). וזה היה הענין של כל העבודות זרות של הקדמונים כמבואר ברמב"ם הלכות עבודה זרה. וגם עכשיו יש בחינות כאלו, שפוגמין באמונה ובטחון, ואינו רוצה להשליך יהבו על ה' ולהתנהג בפשיטות ובתמימות לעשות משא ומתן באמונה, ושיהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי כמו שאמרו רז"ל (אבות א), ולסמוך על השם יתברך שבוודאי יצליח אותו גם במלאכתו המועטת, וכן כל כיוצא בזה בשאר צרכי האדם. וכל זה, מחמת שהאדם יודע שאי אפשר להבין רחמנותו יתברך, והוא רוצה דייקא שיהיה הרחמנות כפי רצונו דייקא, שיהיה לו עושר וכבוד וכל כיוצא בזה, ומחמת זה הוא טרוד אחר פרנסתו ביגיעות גדולות ומחליף בדיבורו וכן כל כיוצא בזה, אף על פי שהוא יודע שהוא נגד רצונו יתברך, והוא בחינת פגם אמונה ועבודה זרה כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ב.) באמת כל המחליף בדיבורו כאלו עובד עבודה זרה. ועיין בזה במאמר צוית צדק וכו' סימן כ"ג בליקוטי הראשון, ועיין גם כן במאמר ויסב וכו' סימן ס"ב (שם), מענין שלא לעשות מהסיבות עיקר וכו'. נמצא, כי כל תחבולות האדם שהם נגד האמונה הקדושה, הכל הוא מחמת שהוא רוצה דייקא שיהיה הרחמנות כפי רצונו וחיוב דעתו. ועל כן גילה לנו רבינו ז"ל במאמר זה, כי הדבר בהיפוך ממש חס ושלום, כי אדרבה על ידי זה שפוגם באמונה שזה בחינת פגם עבודה זרה, על ידי זה יש חרון אף חס ושלום, ואז יתנהג עמו בוודאיההיפוך מרצונו ודעתו חס ושלום. ודייקא על ידי שזוכה לתקן פגם אמונה, על ידי זה זוכה שיהיה הרחמנות כפי רצונו, בבחינת (בראשית מ"ג) ואל שדי יתן לכם רחמים וכו' כמבואר בפנים. ועיין נפלאות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות, הלכות תחומין הלכה ג'. ועיין בפרשת ראה (דברים י"ג) ולא ידבק בידך מאומה וכו', למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך, מכוון ממש לדברי רבינו ז"ל הנ"ל: