סימן י'א - אני ה' – סימן י'ב - תהלה לדוד

סימן י'א - אני ה'

מאמר זה נאמר בשבועות תקס"ג, ולא נודע לנו השיחות והענינים השייכים למאמר זה, ושם נאמר מענין תבונות התורה לעומקה, ושמעתי מפיו הקדוש של הר"ר נתן ז"ל שאמר לו רבינו ז"ל: שענין זה כלולמג' בחינות, היינו תבו"נות התו"רה לעומ"קה:

ב)

שם, במאמר רבב"ח, ציפרתא דא בחינת הדיבור שהיא אמצעי בין האדם וכו', ובין שמים שהוא בחינת תבונות התורה וכו'. רוצה לומר, מחמת שתבונות התורה היא בחינת מדריגה גבוהה ורמה, נקרא שמים בחינת (תהלים ק"ג) כגבוה שמים. ויש לומר עוד, על דרך שכתוב (תהלים קל"ו) עושה שמים בתבונה ועוד פסוקים כיוצא בזה:

ג)

שם, במאמר רבב"ח. שהם רודפים אחר הכבוד שהוא בחינת מים, כמו שכתוב (תהלים כ"ט) אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים. על דרך שפירשו המפרשים שם, שכבודו יתברך נראה על ידי מי הגשמים, כמו שכתוב (איוב ט) עושה גדולות עד אין חקר וכו'. ועיין משלי ח' באין מעיינות נכבדי מים, ובישעיה ס"ו וכנחל שוטף כבוד גוים:

ד)

שם, בסוף המאמר הוא שמי יחודא תתאה. רוצה לומר, על דרך כי שמי בקרבו הנ"ל באות ה"א, וגם כי יחודא תתאה הוא ברוך שם כבוד וכו' כנ"ל אות א':

סימן י'ב - תהלה לדוד

"תהלה לדוד" זה המאמר נאמר בשבת נחמו שנת תקס"ג הנ"ל, והמתיק בתוכו פירוש הפסוק "נחמו נחמו עמי וכו'", נחמו נחמו היינו תרין צדיקים, צדיק עליון וצדיק תחתון וכו' כמבואר בלשון החברים. אך אחר כך, כשנתן להעתיק את המאמר הזה מכתיבת ידו ז"ל, כי מאמר זה הוא לשון רבינו ז"ל כנדפס אצל המאמר בתחילתו, השמיט פירוש הפסוק נחמו נחמו הנ"ל, וה' יודע כוונתו ז"ל:

ב)

[אגב ראיתי לבאר להמעיין ענין מה שאצל כמה מאמרים כתוב שהם לשון רבינו ז"ל. הענין הוא כי אלו המאמרים שרבינו ז"ל כתבם בעצמו בכתיבת ידו הקדושה ז"ל, ונתן להעתיקם מכתב ידו ז"ל אצל אלו המאמרים נרשם שהם לשון רבינו ז"ל. ושאר המאמרים נכתבו גם כן מפיו הקדוש ז"ל, אך לא מכתיבת ידו, רק הוא ז"ל היה יושב ואומר לפני המעתיק הדברים בלשון חול ופשוט (אשכנז) שאנו מדברים בו, והמעתיק כתב הדברים לפניו ז"ל בלשון הקודש, ונתן לו אחר כך לעיין אם נכתבו הדברים כהוגן כפי כוונתו ז"ל. ולפעמים גם הוא ז"ל אמר לפני הכותב קצת דברים בלשון הקודש וקצת דברים בלשון חול, לבד מאיזה מאמרים קטנים שנכתבו שלא בפניו ז"ל, וגם המה ניתנו אחר כך לרבינו ז"ל לעיין בהם אם נכתבו כהוגן כפי כוונתו ז"ל, רק קצת מאמרים שנרשם אצלם שהם מלשון החברים, נראה שנכתבו שלא בפניו ז"ל, והם מהמאמרים שנאמרו קודם התקרבות הר"ר נתן ז"ל אליו, ובהם על פי רוב הלשון של החברים אין מסודר יפה כל צרכו, ומסתמא גם אלו המאמרים הובאו למראה עיניו ז"ל. ואם הלשון אינו מסודר כראוי, אף על פי כן תוכן כוונתו ז"ל מובן גם בהם, וגם הם דברים נפלאים ונוראים וישרים למוצאי דעת]:

ג)

שם במאמר תהלה לדוד הנ"ל אות ג'. כי כל העולם מקבלים פרנסתם משמאלהכמו שכתוב (משלי ג) בשמאלה עושר וכבוד, ובשביל זה נפל וכו' לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה לבחינת שמאלה, כדי שעל ידי זה יקבל שפע ופרנסה לעולם וכו', כמו שכתוב בשמאלה עושר וכבוד וכו'. הקושיא בזה מפורסמת, כי הלא אמרו רז"ל שבת דף ס"ג. אמר רב ששת, מאי דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, אלא בימינה אורך ימים איכא, עושר וכבוד ליכא [פירש"י בתמיה כיון דאיכא אורך ימים כל שכן עושר וכבוד], אלא למיימינים בה אורך ימים איכא כל שכן עושר וכבוד וכו'. נמצא, הרי מבואר בדברי רז"ל שגם בימינה כל שכן דאיכא עושר וכבוד, ואם כן למה צריך הצדיק ליפול כחוט השערה לבחינת שמאלה, בשביל להמשיך עושר וכבוד, מאחר שגם בימינה של תורה איכא עושר וכבוד? ושמעתי מפי אדוני אבי זקני ז"ל (רבי אהרן אבד"ק ברסלב) שהקשה זאת לפני רבינו ז"ל, וגם אמר על זה תירוץ לפני רבינו ז"ל וקלסיה רבינו ז"ל, אך שכחתי כל הענין. ולכאורה נראה לעניות דעתי, שהתירוץ על זה מבואר בדברי רבינו ז"ל באות זה אחר כך, במה שכתב: ויספר לו את הדברים האלה, פירש רש"י שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטל ממנו ממונו וכו', פירוש שלא בא לבחי' הזאת שיסבול תורתו משמעות ערמימות אלא מתוך אונס אחיו, ושנטל ממנו ממונו כדי בשמאלה עושר וכבוד, ולכאורה, תיבת מתוך אונס אחיו אינו מבואר כלל, אך הענין הוא, כי עכשיו בזמן הגלות בזמן התגברות שליטת עשו וכו', הם נוטלין כל השפע, וישראל ניזונין רק מתמצית כמבואר בזוה"ק, ועיקר אחיזתם הוא מסטרא דשמאלה כידוע, ועל כן אי אפשר עכשיו להמשיך שפע עושר וכבוד, רק משמאלה של תורה ולא מימינה (והדבר מובן ממילא קצת ואי אפשר להאריך בזה). וזה מדוקדק בדבריהם ז"ל, שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטל ממנו ממונו, היינו שנטל הוא כל השפע שלו, ובשביל זה מוכרח הצדיק עכשיו ליפול קצת לבחינת שמאלה דייקא, בכדי להמשיך משם שפע גשמיות של עושר וכבוד:

ד)

ויש עוד סמך וסעד לדברינו אלה, ממה שאמר רבינו ז"ל (ונדפס בשיחות הר"ן ד') שמיום שחרב בית המקדש נפל העשירות בעמקי הקליפות, בבחינת (איכה א) ותרד פלאי"ם אותיות אלפי"ם וכו', ועל כן קשה לאיש כשר באמת שיהיה לו עשירות גדול אלפים הרבה מזומנים וכו'. והביא שם מה שאמר זקינו הקדוש וכו' מוהר"ר נחמן (מהורדענקא) זצוק"ל, על מאמר רז"ל כל שכן עושר וכבוד, ואמר ר' נחמן ז"ל שהוא רק כל שכן אבל לא בפירוש, כי אף על פי שהוא כל שכן אין להם מזומנים וכו'. מבואר להדיא, שאף על פי שבוודאי גם בימינה כל שכן דאיכא עושר וכבוד. אף על פי כן עכשיו שנפל העשירות קשה מאוד שיהיה להמיימינים בה גם עשירות רב מזומן, - אם כן יש לומר, שמפני כך מוכרח הצדיק עכשיו ליפול לבחינת שמאלה דייקא, בכדי להמשיך עושר וכבוד לישראל במזומן קצת גם כן כנ"ל:

ה)

אך לבאר הדברים ביותר קצת, נראה על פי מה שהביא רבינו ז"ל במאמר לשמש סימן מ"ט, כי באורייתא של עכשיו יש ימיןושמאל ובשמאלה עושר וכבוד, אבל בעתיקא לית שמאל ולית עושר תמן [ועיין אידרא נשא דף קכ"ט לית שמאלה בהאי עתיקא סתימאה כולא ימינה וכו']. ולכאורה גם שם יש להקשות כנ"ל, הא גם בימינא כל שכן דאיכא עושר וכבוד? אך המובן משם הוא, כי אף על פי שבוודאי יכולין להמשיך משם שפע גשמיות במכל שכן, אך הזוכה למדריגת ימין אינו עולה על מחשבתו כלל שיהיה חפץ בשפע גשמיות, מאחר שיכול להמשיך משם שפע רוחניות של אורך ימים, שאין להשפע גשמיות שום ערך כלל כנגד אור השפע רוחניות, על כן הוא ממשיך משם רק שפע רוחניות, וגם השפע גשמיות של עושר וכבוד מחליף שם על שפע רוחניות. וגם זה מובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות, במאמר צוית צדק סימן כ"ג. ובמאמר סוד כוונת המילה סימן ס"ג, ובסימן ר"מ דיבור המתחיל 'כל השפעות', ועל כן מוכרח הצדיק ליפול כחוט השערה לבחינת שמאלה, בכדי להמשיך משם שפע גשמיות כנ"ל. ועיין בליקוטי הלכות הלכות תלמוד תורה הלכה ג' מבאר שם, שעיקר שורש השפע של עשירות ופרנסה נמשך גם כן רק מבחינת "עתיקא" שנקרא "מזלא" ששם כולא ימינא כנ"ל, אך שם כולא חד ואין בהשפע שום ציור כלל, וגם שפע העשירות הוא רק אור צח ומצוחצח, ולמטה כשנמשך השפע לימין ולשמאל אז נצטייר השפע בשמאל לעשירות ופרנסה, ומחמת זה צריך הצדיק ליפול לבחינת שמאלה בכדי לצייר השפע שם לעשירות. אבל אז, כשנופל לבחינת שמאל תוכל הסטרא אחרא להתגבר חס ושלום, ולהתאחז בהשפע ולהמשיך לעצמם כל השפע חס ושלום, על כן צריך לחזור תיכף משמאל לימין ולאכללא שמאלה בימינא, ואז ממשיך הפרנסה לעולם בקדושה גדולה. עיין שם שהאריך בזה בדברים נפלאים:

ו)

והנה מבואר כאן במאמר זה, שעל ידי שמוכרח הצדיק והתנא ליפול קצת כחוט השערה לבחינת שמאלה, בשביל להמשיך שפע גשמיות גם כן, על ידי זה יש בתורת הצדיק והתנא שני משמעויות, משמעות טוב בחינת צדיקים ילכו בם, ומשמעות להיפוך בחינת ופושעים יכשלו בם. והתלמיד חכם שאינו הגון, כשרואה בתורת התנא המשמעות להיפוך חס ושלום, חושב שגם הוא לא אמר תורתו אלא בערמימיות חס ושלום, ועל כן אינו חוזר בתשובה על ידי לימודו, רק אדרבה לוקח מזה כח לדבר על הצדיק שבדור עתק בגאוה ובוז וכו'. ועיין שם עוד, איך שהצדיק האמת לוקח התורה שבעל פה, היינו השכינה מהגלות שבפה הלמדן ומעלה אותה לשרשה ממדריגה למדריגה וכו', עד שמביא אותה לבחינת שכינתא בין תרין צדיקייא יתבא, ומשפיעין בה הצדיק העליון והצדיק התחתון וכו', ע"ש נפלאות מתורתינו הקדושה.

ז)

והנה מזה וממה שביארנו לעיל, תבין נפלאות בדברי צחות הקדושה של רבינו ז"ל (חיי מוהר"ן תצ"ג) שאמר פעם אחת: הלה על ידי הקושיות שמקשין עלינו (היינו עליו ז"ל ועל שאר צדיקי אמת), על ידי זה יש לנו פרנסה ועשירות, כי כל הפרנסה והעשירות נמשך על ידי קושיות כמו שהקשו רז"ל (שבת סג:) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד (משלי ג), והקשו: בימינה אורך ימים איכא, עושר וכבוד ליכא? ותירצו, מכל שכן עושר וכבוד! נמצא שעל ידי הקושיא דייקא שהקשו רז"ל בזה הפסוק, על ידי זה נמשך העושר והכבוד של הצדיקים המיימינים בה עכ"ל. ועיין בחיי מוהר"ן תצ"ד שכתב שם הר"ר נתן ז"ל שיש בדברי צחות אלו עמקות גדול וסוד עמוק מאד:

ח)

ולכאורה, אין לדברים הללו שום ביאור, מה ענין הקושיות שהחולקים מקשים על הצדיקי אמת, להקושיא שהקשו רז"ל בהיפוך שמגיע גם להצדיק אמת עושר וכבוד. אבל לפי הנ"ל תבין קצת עומק נפלאות כוונתו הקדושה ז"ל, וגם בזה תבין ביותר מה שנתבאר לעיל. כי באמת זו הקושיא שהקשו בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, זהו בעצמו בחינת הדחייה וההפלה שמפילין את הצדיקים המיימינים בה לבחינת שמאלה גם כן, בשביל להמשיך עושר וכבוד כי כבר נתבאר שבשעה שהצדיק דבוק בבחינת ימינה של התורה, אזי אין חפץ כלל בעושר וכבוד, רק אדרבא, מחליף גם השפע של עושר וכבוד גם כן על אורך ימים. ואז בוודאי לא קשיא ליה כלל היכן העושר והכבוד שבימינה, מאחר שאינו חפץ בזה כלל, ויודע שבוודאי נמשך משם גם שפע גשמיות במכל שכן, רק שהוא אינו חפץ בזה כלל, רק בשפע רוחניות של אורך ימים. ובשביל זה, מוכרחין להפיל אותו לאיזה בחינת שמאלה. ומזה בעצמו נמשך, מה שהקשה עושר וכבוד ליכא, כי הגם שהעיקר הוא דבוק בבחינת ימינה, ואינו חפץ לנתק עצמו מבחינת ימין ולירד לשמאלה לגמרי בשביל עושר וכבוד חס ושלום, רק על ידי הבחינה הנ"ל שמפילין אותו לאיזה בחינת שמאלה שמשם עושר וכבוד, על ידי זה עולה אז על מחשבתו להקשות היכן העושר והכבוד שבימינה, כי באמת גם עכשיו הוא רוצה להמשיך שפע רק מבחינת ימינה, רק שזה שמקשה עושר וכבוד ליכא, זה בעצמו הוא בחינת שגיאה הדקה שנפל לבחינת שמאלה. ואז תיכף חוזר לימין, וכולל שמאל גם כן בימין, ומתרץ לעצמו, אלא בימינה אורך ימים איכא כל שכן עושר וכבוד! ועל ידי זה ממשיך באמת השפע של עושר וכבוד בקדושה גדולה גם כן מבחינת ימינה, ועל ידי בחינת שמאלה, היינו על ידי הקושיא הנ"ל שנמשך מבחינת שמאלה [ועיין לשון הגמרא ופירש"י המובא לעיל ותבין ביותר]. ובזה ממילא, מיושב ביותר הקושיא המפורסמת הנ"ל שהקשו, הלא בימינה יש גם כן עושר וכבוד, כי זה העושר והכבוד שבימינה נמשך ונצטייר גם כן על ידי הקושיא שבא מבחינת שמאלה כנ"ל:

ט)

והנה, מזה שמפילין את הצדיק לבחינת שמאלה גם כן, בשביל להמשיך עושר וכבוד על ידי הקושיא של עושר וכבוד ליכא כנ"ל, מזה נמשך ונשתלשל מה שיש כח להלמדן ללמוד תורת התנא והצדיק שלא לשמה ממש, עד שעל ידי זה מקשה קושיות וחולק על צדיקי אמת שבדור, ומקבל כח זה מהתורה שבעל פה שלומד, ואז התורה שבעל פה שהיא השכינה כביכול בגלות בפה הלמדן כנ"ל. ואז הקדושה בבחינת עניות ודלות גדול, כי מהלימוד שהוא שלא לשמה ממשחס ושלום, אין יכולין להמשיך אפילו עושר וכבוד לישראל בפרט להצדיקים והכשרים שבישראל, כי אז נוטלין העכו"ם כל השפע חס ושלום, כמבואר בליקוטי הלכות הנ"ל. אך כשהצדיק שומע כל אלו הצירופין של הקושיות והמחלוקות של אלו החולקים עליו [שכל זה נמשך בשורשו מבחינת הקושיא של עושר וכבוד ליכא, שזו היא הבחינת שגיאה דקה של שמאלה שנפל הצדיק לתוכה בשעת אמירת תורתו, שמזה נמשך הכח שיש להחולקים להקשות ולחלוק עליו], והצדיק לוקח אלו הצירופין ועושה מהם הלכות ומעלה השכינה מהגלות שבפה הלמדן, אז נמתק ועולה בחינת שמאלה של תורה ונכלל בימינה, ואז נמשך שפע ועשירות גדול על ידי בחינת שמאלה דייקא כנ"ל. נמצא, שהקושיות שמקשין החולקין על הצדיקים נמשכין ונשתלשלין בשורשן מבחינת הקושיא שהקשו רז"ל עושר וכבוד ליכא, שזה בחינת מה שמפילין את הצדיק לבחינת שמאלה, ומזה נשתלשל כל כך עד שנכנס ערמימיות בהלמדן וחולק על הצדיקים ומדבר עליהם עתק וכו', ועל ידי זה בעצמו עיקר התיקון כי הוא מכוון גדול מהשם יתברך וכו' כמבואר בפנים. כי על ידי זה הצדיק מעלה השכינה מהגלות שבפה הלמדן, וחוזר הבחינת שמאלה לשורשה ומקומה, ששם הוא בדקות גדול מאוד, והיינו בבחינת הקושיא הנ"ל שמשם נמשך פרנסה כנ"ל.

י)

ולבאר הדברים ביותר קצת ובדרך קצרה הוא, כי עיקר מה שממשיך הצדיק פרנסה על ידי שנופל לבחינת שמאלה, הוא רק על ידי שחוזר אחר כך תיכף לבחינת ימינה, וכולל גם שמאלה בימינא, ועל ידי זה עיקר המשכת השפע כמבואר בליקוטי הלכות הלכה הנ"ל. והנה השגת הצדיקים הגדולים האמיתיים בלימוד תורתם הוא בבחינת עתיקא, ששם כולא ימינא ולית שמאל ועושר תמן, כי אף על פי שעיקר שורש העשירות נמשך רק משם, אבל אי אפשר לקרותו בשם עושר, כי שם כולו רוחני בבחינת אורך ימים בימינה ולא שייך שם להקשות כלל עושר וכבוד ליכא כנ"ל. רק מחמת שצריכין להמשיך לישראל גם עושר וכבוד, על כן מפילין אותו קצת בדקות גדול לבחינת שמאלה, וזהו בעצמו מה שמתחיל לעלות על דעתם להקשות עושר וכבוד ליכא כנ"ל, שזה בערך מעלתם כמו איזה נטייה קצת אל בחינת שמאלה, ששם שייך עושר וכבוד רק מגודל קדושתם וצדקתם אינם שוהים הרבה במדריגה זו שמשם בחינת הקושיא הנ"ל, רק תיכף חוזרין למקומן שהוא בחינת ימין ומתרצין לעצמן אלא וכו' כל שכן עושר וכבוד. שבזה כוללין הבחינת שמאלה גם כן בימינה, כי מגלין שגם הבחינת עושר וכבוד שבשמאל נמשך בשורשו רק מבחינת ימין, היינו מבחינת עתיק ששם כולא ימינא, רק ששם אינו ניכר השפע של עושר וכבוד מחמת גודל קדושת הארת השפע של בחינת אורך ימים שנמשך משם כי הקטנות בטל לגבי הגדלות. רק על ידי שנפל הצדיק גם לבחינת שמאלה על ידי הקושיא הנ"ל, ועל ידי ששב וחוזר ונכלל בימין שזה בחינת התירוץ של כל שכן עושר וכבוד, על ידי זה זוכה להמשיך הפרנסה דקדושה לישראל. רק שמחמת הנטייה קצתלשמאלה, מזה בא השורש של בחינת הלימוד שלא לשמה, שהוא בחינת גלות השכינה שעל ידי זה מתמעטת השפע ביותר. אך, על ידי שזה הלמדן שלומד שלא לשמה הוא חולק ומקשה על הצדיקים, והצדיקים בונים מזה הלכות ומעלין השכינה מגלותה, על ידי זה חוזר השפע אל הקדושה, בבחינת כל שכן עושר וכבוד כנ"ל:

יא)

שם אות ד', ביאור הדברים בקצרה. שעל ידי שהצדיק מבין שאלו הדברים שהלמדן דובר עליו, הם צירופים מאותיות שבתורה שבעל פה ומבין מאיזה הלכות נעשו הדיבורים הללו [וענין ההבנה הזאת הוא בחינת בינה], ומקבל הדיבורים האלו בשמחה ובאהבה, על ידי זה מעלה את השכינה לבחינת חיבוק, ואז היא בבחינת ירוקה כחבצלת, כי על ידי זה שהצדיק מקבל את הדיבורים האלו [שהם ניצוצות מתורה שבעל פה, שהיא בחינת השכינה שנפלו בגלות בפה הלמדן שאינו הגון], והוא מקבל אותם באהבה, ואהבה הוא בחינת ימין, בחינת וימינו תחבקיני זה בחינת חיבוק הנ"ל. ועל ידי השמחה ששמח ביסורין ומקבל הדיבורים של החרפות והקושיות הנ"ל בשמחה, ושמחה באה מהלב כמו שכתוב (תהלים ד) נתת שמחה בלבי והלב הוא בינה, ועל כן על ידי זה מעלה השכינתא לבחינת בינה ליבא, שמבחינת בינה נמשך קו ירוק המקיף את כל העולם כידוע, וכמבואר בהקדמות תיקוני זוהר דף י' ירוק כזהב מסטרא דאימא עילאה וכו' קו ירוק דאסחר כל עלמא, ואז השכינה כביכול בבחינת אני חבצלת השרון בחינת ירוקה כחבצלת, בחינת אסתר ירקרוקת היתה אלא שחוט של חסד נמשך עליה, בחינת החסד. והאהבה שהוא בחינת ימין בחינת חיבוק כנ"ל.

יב)

וזה שמצינו אצל אברהם בשעה שרדף אחר המלכים להציל את לוט, כי ראה שממנו יצא נשמת דוד ומשיח, שהם בחינת מלכות בחינת תורה שבעל פה כידוע, וכמבואר גם כאן בסוף המאמר, דוד זה בחינת תורה שבעל פה, על כן כתיב אז, וירק את חניכיו, חניכיו זה בחינת חסדים בחינת חיבוק כמבואר בפנים, ואז נמשך על השכינה הארה מעולם הבינה שזה בחינת ירוק כנ"ל, ובחינת הנשיקין הוא על ידי חכמה ועל ידי חכמה עיקר בנינה שאז היא ראויה לזווג וכו' כמבואר בפנים. ועל כן כשהצדיק משכיל בחכמתו וכו' עד שלומד הצירופין וחוזר ועושה מהם צירוף ההלכה שהיה מקודם שנתקלקל, על ידי זה מעלה הצדיק את השכינה לבחינת נשיקין, ואז מתעורר זווגא דגופא בגופא שהשכינה בין תרין צדיקייא יתבא וכו' כמבואר בפנים. ועיין בפירוש ספרא דצניעותא, ענין הדרוש של אני חבצלת השרון שושנת העמקים הנ"ל בביאור יותר:

יג)

שם בסוף המאמר (תהלים קמ"ה "ארומימך אלקי המלך", התרוממות שלה על ידי אלקי בחינת חסד אל כל היום וכו'. ולכאורה אינו מובן, ויש לפרש על פי הידוע ומבואר בכתבים ומובן גם בזוה"ק פרשה לך לך צ"ד [ובסבא משפטים דף צ"ו צ"ז ובפירוש הרמ"ז שם], כי שם אלו"ה שרשו הוא שם א"ל שהוא בחינת חסד אל כל היום,שנעשה לבוש לאותיות וא"ו ה"א, ושם א"ל יוצא משם ס"ג שבבינה, עיין בספר ערכי הכינויים לרי"צ ז"ל. ועיין ב"שערי גן עדן" שער האותיות בענין שם א"ל שסוד חסד אל כל היום, כי על ידו נשלם אותיות ו"ה שבשם הוי"ה ואותיות מ"י שבשם אלקים, ועיין שם גם כן מסוד שם אלוה הנ"ל, נמצא מבואר כי שורש שם זה הקדוש הוא מבחינת חסד אל וכו' כנ"ל. ועל פי המסורה כתוב כאן שם זה בוא"ו ה"א: