סימן ל'ג - מי האיש החפץ חיים – סימן ל'ד - 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים'

סימן ל'ג - מי האיש החפץ חיים

שם אות ג', עושי דברו לשמוע בקול דברו היינו שהדבר היינו אותיות התורה מקבלין אור רב מלמעלה וכו'. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי מה שמבואר לקמן באות ד' וה' שבכל המדות שורה בהם אהבתו יתברך, ויש עוד אהבה למעלה מזו שהוא בחינת אהבה שבדעת. והנה בהמדות שהם בחינת ימים יש כנגדם בחינת ימי רע שהם מדות רעות (שזה בחינת יום ולילה אור וחשך שיש בכל יום), אבל הדעת הוא למעלה מהמדות ושם אין שום אחיזה להרע כלל, בחינת (ישעיה י"א) לא ירעו ולא ישחיתו כי מלאה הארץ דעה, כי שם (תהלים קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך, כי הוא בחינת (זכריה י"ד) יום אחד וכו' אשר הוא לא יום ולא לילה המבואר לקמן בפנים. אך כל זמן שהימי טוב מלובשין בימי רע, אזי אי אפשר להם לקבל אור מלמעלה היינו מבחינת אור האהבה שבדעת בכדי שלא יקבלו הימי רע על ידי זה יותר מכדי חיונו, אבל כשמלקטין ומבררין האותיות התורה שהיו מלובשין בהימי רע ומעלין אותם משם, אז נמשך עליהם אור רב מלמעלה, היינו שיכולין לקבל איזה הארה והתנוצצות מאור האהבה שבדעת, שזה בחינת זכיין למשמע קלין מלעילא:

ב)

שם אות ו', וזהו שאמרו רבותינו ז"ל כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו'. רוצה לומר, כי מי שזוכה שכפה את יצרו וביטל הימי רע שלו לגמרי אז הימי טוב שלו לבד היינוהאהבה שיש לו עם השם יתברך בזמן ובמדות, הוא בחינת אהבה שבדעת לפי מדריגתך, וגם כי על ידי זה הימי טוב שלו מקבלין מאור האהבה שבדעת כנ"ל, ועל ידי זה שתקבל ממנו הארת אהבה שבדעת על ידי זה ממילא יתבטלו ויפלו המדות רעות שלך, ויעלו מהם הימי טוב המלובשים בהם, ויקבלו גם כן התנוצצות מאור האהבה הזו שהוא בחינת אהבה שבדעת לפי מדריגתך, שזה בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת, היינו מה שהוא יכול להוציא מכח אל הפועל ולהביאו לבחינת דיבור, הוא לפי מדריגתך בחינת דעת, שהוא למעלה מהזמן והמדות. וגם כי מאחר שכפה את יצרו ועל ידי זה מקבלין הימי טוב שלו מאור האהבה שבדעת, אשר שם גם חשך לא יחשיך ממך כנ"ל. ועל כן בכל מקום שמסתכל שם נופל הרע משם, ועל ידי זה יודע את התורה אפילו מדברים גשמיים, בוודאי מרב כזה תורה יבקשו מפיהו:

ג)

שם אות ז', כי כל אחד מישראל יודע שיש אלקים בכלל וכו'. היינו כנ"ל כי הדעת הוא למעלה מהמדות ועל כן אין שם אחיזה להרע כל כך ועל כן יודע שיש אלקים, וגם יודע שמלא כל הארץ כבודו היינו שאפילו בתוך הימי רע בעצמן יש שם גם כן אלקותו יתברך ואותיות התורה שהם בחינת ימי טוב. אך הרשעים הם ברשות לבם, היינו שהימי רע שהם המדות רעות שבלב מתגברין כל כך, עד שאין הלב יכול לקבל אור הדעת הזה ואינו מרגיש אותו כראוי, ועל כן כשמקשר את לבו לדעתו וכופה את לבו להדעת הזה שהוא בעצמו יודע ולבו ברשותו, אזי מקבלין המדות שבלבו בחינת אור האהבה שבדעת, ורואה ומשיג אור הגנוז לפי בחינתו וכו'. ועיין נפלאות על פי מאמר זה הנ"ל בהלכות סוכה הלכה ג'. פורים הלכה ד', ובהלכות הלואה הלכה ה':

סימן ל'ד - 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים'

מאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" אות א', להנקודה השייך ללבו בעת הזאת וכו'. רוצה לומר כי מבואר לקמן שצריך כל אחד לעורר את לבו על ידי הנקודה של עצמו, וכן צריך לקבל התעוררות בלבו מהנקודה שיש בחבירו, וכל הנקודות הללו צריכין לקבל מהנקודה הכלליות שהוא הצדיק וכו'. וזה שכתוב גם כאן לקשר את לבו להנקודה השייך ללבו בעת הזאת, היינו לפעמים להנקודה של עצמו על ידי שמדבר בינו לבין קונו וכו', ולפעמים להנקודה של חבירו על ידי שמדבר עם חבירו, ובכלל צריך לקשר את לבו להנקודה הכלליות של הצדיק שהוא שורש כל הנקודות הנ"ל:

ב)

ועיין בלקוטי הלכות (הלכות מלמדים ותלמוד תורה הלכה ד'), שמרחיב הביאור בענין זה של התקשרות לנקודה השייך ללבו בעת הזאת דייקא, והאריך שם קצת בדברים נפלאים ובאופן אחר קצת מהנ"ל:

ג)

שם אות ה, ומלאפום וכו' הוא בחינת נקודה עם ואו וכו', בחינת חכמה ובינה וכו'. עיין שער ההקדמות עולם הנקודים דרוש ה':

ד)

שם אות ז' בסופו, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם וכו'. רוצה לומר, כי במאמר זה של דברי רז"ל הנ"ל נודע לנו שהכהונה ניתנה לאברהם שהוא בחינת אהבה, ועל כן כשניתנה הכהונה לפנחס נאמר שם (במדבר כ"ה) הנני נותן לו את בריתי שלום, כי שם שורה אור האהבה הקדושה וכו' כמבואר בפנים. וכן מבואר להדיא במאמר זה כתב יד מלשון החברים. אך ליישב ביותר קצת לשון רבינו ז"ל יש לומר שרימז בזה, כי גם שם הוא בחינת הצדיק בחינת ברית שלום, ועל כן אמרו רבותינו ז"ל עליו שנולד מהול, ועל כן זכה למלכות בחינת מלכי צדק על דרך ויוסף הוא השליט הנ"ל, ועל כן ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא הכהונה משם כי שם שורה אור האהבה. אך כבר נתבאר לעיל אות ג' שהצדיק הוא בחינת מלאפום, כי כל השפע שלו היינו הפה והדיבור של הצדיק הן במילואם ובשלימותן, ואחר כך באות ה' ו' מבאר שמלאפום היא נקודה עם ואו, והנקודה היא בחינת פה והואו היא בחינת הלב וכו', ועל כן כשהקדים שם ברכת אברהם לברכת המקום, זה היה כביכול איזה בחינת פגם הפה והדיבור שהוא בחינת הנקודה, ועל ידי זה ניטלה הכהונה ממנו וניתנה לאברהם שנאמר (תהלים ק"י) אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דברתי דייקא כנ"ל, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל בנדרים שם על דיבורו של מלכי צדק. ואפשר לרמז ד'ב'ר'ת'י אותיות דברת יוד, והיוד היא בחינת הנקודה בחינת חכמה בחינת (תהלים מ"ט) פי ידבר חכמות המבואר בפנים:

ה)

פעם אחת דברו עם רבינו ז"ל ממאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים הנ"ל שמדבר שם מהנקודה שהיא בחינת צדיק וכו'. ואמר אז רבינו ז"ל שבזאת התורה יכולין לראות כל הצדיקים שבדור מהות ומדריגת ומעלת כל אחד ואחד (זה הועתק מספר חיי מוהר"ן):

ו)

שייך לעיל. לענין הנני נותן לו בריתי שלום וכו'. יש לומר בדרך צחות, כי ידוע שבשעה שהרג פנחס את זמרי נתלבשו בו נשמת נדב ואביהוא, ועל כן זכה לברית כהונת עולם. והענין מובן על פי הנ"ל, כי אמרו רבותינו ז"ל בתורת כהנים שפגם נדב ואביהוא היה שלא נטלו עצה ממשה ואהרן, וגם לא נטלו עצה זה מזה. כי נקודה שלהם בעצמם לא האירה להם שהרי נכשלו, אך על כל פנים היה להם לקבל אחד מחבירו מנקודה שלו, וכן מהנקודה הכלליות של משה ואהרן, ועל ידי שלא נטלו עצה וכו' נכשלו, ועל כן נתתקנו דייקא על ידי פנחס שלא נטל עצה משום אדם, כי הלא אפילו ממשה נתעלמה אז ההלכה, כי גבר אז הפגם כל כך עד שנתעלם אז גם הארת הנקודה הכלליות כביכול. ופנחס בנקודת עצמו העיר גם נקודת משה ואמר לו כך מקובלני ממך וכו', ועל כן נתתקנו אז נדב ואביהוא על ידו ונתלבשו בו וזכה לברית כהונת עולם. ובזה יש לפרש מה שתירגם והמה בוכים וכו' בכיין וקריין את שמע, היינו כי מאחר שראו ישראל אז שנתעלם אור הנקודה כביכול על כן בכו (ועי' ליקוטי תנינא סימן ס"ז ותבין ביותר), אך אף על פי כן נתחזקו אז להחזיק על כל פניםבאמונת ישראל שקיבלו מיעקב אבינו, שהוא הנקודה כלליות של כל ישראל כפשוטו, כי ממנו יצאו כולם, ועל כן צעקו אז שמע ישראל (אבינו) ה' אלקינו ה' אחד (וזה שנסמך שמע אצל ואהבת כי שם אצל הנקודה הקדושה שורה אור אהבה הקדושה), ועל ידי זה נתעורר אור הנקודה של פנחס, ויקח רמח בידו דא רמח תיבין דקריאת שמע היינו כנ"ל. ועיין בסימן ל"ו מה שגילה רבינו ז"ל בפירוש תרגום הזה סוד נפלא: