סימן כ'ז - מאמר רציצא – סימן כ'ט - מאמר 'האי גברא דאזיל בעי אתתא'

סימן כ'ז - מאמר רציצא

מאמר "רציצא". אמר המחבר, ממאמר זה יכולין לפרש מדרש פליאה, הובא בספר מאמר מרדכי ובשאר ספרים גם כן וזה לשונו: הים ראה וינוס, מה ראה ברייתא דרבי ישמעאל ראה. והוא על פי מה שמבואר במאמר זה, שעל הים נתגלה בחינת ברית כמאמר רז"ל (מדרש רבה וישב פ"ז) הים ראה וינוס ויצא החוצה. והענין הוא, כי ידוע מהקיטרוג שהיה בשעת קריעת ים סוף הללו עובדי עבודה זרה וכו', ואם כן יש להבין, במה נמתק זה הקיטרוג כשראה את ארונו של יוסף שזכה לשמירת הברית? אך, על פי הנ"ל מבואר היטב, כי על ידי תיקון הברית זוכין להדרת פנים היינו בחינת הזדככות החכמה בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, ועל ידי זה זוכין להזדככות קול רנתו, ועל ידי זה זוכין לשלום, ועל ידי זה משליכין הכל אלילי כספם וזהבם ופונים רק אל השם יתברך לעבדו שכם אחד. נמצא, שעל ידי בחינת ברית נתבטלין כל העבודה זרה כנ"ל, על כןעל ידי זה נמתק הקיטרוג שעל הים. וזה שכתוב (שיר השירים) יונתי בחגוי הסלע וכו', שמדבר שם מהדוחק שהיה לישראל על הים מחמת הקיטרוג הנ"ל - הראיני את מראיך בחינת הדרת פנים - השמיעיני את קולך בחינת הזדככות הקול, שעל ידי כל זה היה קריעת ים סוף:

ב)

וזהו שאמר המדרש גם כן הים ראה, מה ראה היינו, הגם כי מבואר ראה וינוס, כמו שדרשו רבותינו ז"ל על זה שראה ארונו של יוסף, אבל מכל מקום יש להבין, איך נמתק הקיטרוג על ידי זה? ועל זה תירץ ברייתא דרבי ישמעאל ראה! היינו שעל ידי בחינת זכותו של יוסף בחינת ברית, נמשך בחינת הארת פנים שהוא בחינת ברייתא דרבי ישמעאל, היינו שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, והדרת פנים הוא בחינת יעקב שעל ידי זה בא שלום, ועל ידי זה נתבטלין כל העבודה זרה, ויטו כולם שכם אחד לעבודתו יתברך, שזה בחינת (בראשית נ"ב) ויבוא יעקב שלם עיר שכם, ועל כן על ידי זה נקרע הים. וזה שכתוב מה לך הים כי תנוס, היינו בחינת הקשיא הנ"ל, והתירוץ מלפני אלוה יעקב, היינו בחינת התגלות אלקות שנמשך על ידי בחינת יעקב בחינת הדרת פנים, שעל ידי זה יתתקן כל העולם כנ"ל. ועיין זוהר בשלח דף מ"ז. רבי יהודה אמר, זכותא דיעקב אגין עלייהו דישראל וכו' ע"ש:

ג)

ועיין מדרש רבה בשלח פרשה כ"ג, נאים אנו לומר שירה לפניך וכו', היינו בחינת הדרת פנים שהוא בחינת יופי ונוי, בחינת ואנוהו המבואר בפנים, שעל ידי זה נזדכך קול רנתו שזה בחינת השירה. והרי המילה מעידה עלינו שאנו טהורים, לכך נאמר (שמות ט"ו) את השירה הזאת, ואין זאת אלא מילה שנאמר (ישעיה נ"ט) זאת בריתי, היינו כי להדרת פנים זוכין על ידי שמירת הברית כמבואר בפנים:

ד)

אות ח', בהיינו דעאל, היינו בזה שנכנס בו רוח שטות היינו הרהורי זנות והוא משבר תאוותו וכו'. יש לומר, שזה גם כן בכלל מה שמבואר לעיל, שדרך השלום והרפואה להתלבש במרירות וכו', כי ההרהורים הנ"ל הם עיקר בחינת המרירות בחי' מיין מרירין כמבואר לקמן סי' נ', וכמו שכתוב (קהלת ז) ומוצא אני מר ממות וכו', וכשזוכה לשבר תאוותו על ידי זה הוא מוציא כל ניצוצי הקדושה של פגם הברית, נמצא שעל ידי זה דייקא עיקר רפואתו שהוא בחינת שלום. וזה (שמות ט"ו) ויורהו ה' עץ, ודרשו רז"ל (ילקוט שמעוני שם) שדרך הקדוש ברוך הוא להמתיק מר במר, היינו כנ"ל שדייקא על ידי שמתגרין בו ההרהורים המרים והוא משבר אותם, על ידי זה ממתיק המרירות של פגם הברית שפגם מכבר, וצריכין לבאר עוד בזה:

סימן כ'ח - בני לן ביתא

מאמר "בני לן ביתא" אות ב', כי תולע הוא בחינת אמונה וכו' והוא בחינת אברהם שהוא ראש למאמינים וכו'. נראה לעניות דעתי בדרך אפשר, שמרמז למה שכתוב בכוונות התמיד, מענין עולת גימ' אב"ג ית"ץ שהוא בחסד וכו', בסוד (בראשית כ"ב) וישכם אברהם בבוקר, והוא סוד (ישעיהמ"א) אל תיראי תולעת יעקב וכו'. וכתב שם בפע"ח בהג"ה, כי תולע"ת הוא בגימטריא השם ש"ק־וצי"ת וכו' (ועיין בלקוטי תורה פרשת תרומה). וידוע, כי שם זה הוא במלכות שהוא בחינת אמונה, כי האמונה בחינת מלכות והחסד קשורים זה בזה, עיין סימן ל' - מישרא [כי כל זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם, וכשנשלם האמונה נמשכין חסדים כמבואר גם בסימן י' ובסימן י"ג] וכמו שכתוב (תהלים פ"ט) ואמונתי וחסדי עמו וכו', ובמאמר זה מביא גם כן בתחלה, וכשיש ליראי השם חרפות ובושות וכו', עצה על זה (תהלים כ"ב) אנכי תולעת וכו'. וזה שכתב אחר כך, כי תולע הוא בחינת אמונה, היינו בחינת השם הנ"ל שהוא במלכות בחינת אמונה, והוא גימטריא תולעת, והוא בחינת אברהם שהוא בחינת חסד, היינו השם אב"ג ית"ץ שהוא בחסד והוא בגימטריא תול"ע, כי שניהם קשורים זה בזה כנ"ל, ועל כן אברהם היה ראש למאמינים והיה איש החסד, ועל כן על ידי זה משבר ומבטל העבודה זרה והכפירות ומתגבר על האויבים וכו', ובזה החסד הוא מתקן את אלו האלפין הנפולין וכו':

ב)

שם אות ג', כי המכניס אורחים תלמידי חכמים לתוך ביתו כאילו הקריב תמידין. רוצה לומר, וכוונת קרבן התמיד הוא בחינת ביטול העבודה זרה, וסוד בחינת השם של חסד שבגבורה ובחינת האלפין הנ"ל. ועל כן גם על ידי שמכניס אורח תלמיד חכם לתוך ביתו, וכבוש תחת יד רבו ומשמש אותו, נעשה גם כן בחינת תיקון הנ"ל. ועיין מה שכתב שם, ובזה השמוש שעומד עליהם ומשמש אותם זוכה לחסד הנ"ל, אפשר שמרמז, למה שכתוב אצל אברהם בשעת הכנסת אורחים (בראשית י"ח) והוא עומד עליהם וכו':

ג)

ועיין בלקוטי הלכות, הל' ברכת המזון הלכה ד', שביאר שם, שכל הטלטולים של ישראל בפרט של הצדיקים והתלמידי חכמים, שהם נעים ונדים ומטולטלים בדרכים לפעמים, הכל רק בשביל לברר ולהעלות התורות הנפולות בחינת אלפין הנפולין שהם בחינת אווירא דעלמא, שזה בחינת הליכת ישראל במדבר עם המשכן והארון והלוחות ושם דייקא בררו כל מצוות התורה וכו', שזה בחינת (במדבר י) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וכו' ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, שחזרו ושבו האלפין הנפולין שנתבררו, ונחו על מקומם בשלום. ועל כן זה התלמיד חכם הצדיק שהוא מטולטל בדרך, ובכל מקום שהוא הולך אז גם השכינה והתורה הולכין עמו וכמבואר בזוהר הקדוש, וכל טלטולו הוא רק בשביל בירור האלפין הנ"ל. על כן, מי שזוכה להכניס אורח הקדוש הזה לתוך ביתו, הוא נותן מקום מנוחה ממש לבחינת התורות הנפולות שנתבררו על ידו כנ"ל, ועל כן על ידי זה דייקא, הוא מתקן ומעלה האלפין הנפולין כי הם בחינה אחת ממש וכו'. ועיין שם עוד נפלאות מענין מאמר זה הנ"ל:

ד)

שם במאמר הנ"ל אלף בית וכו' הא ואו זיין חית, היינו הצעקות ומריבות וחרפות ובזיונות הנמשכין מהתורות הנפולות שלהתלמיד חכם שד יהודי, שזה בחינת התולע הטמא הנ"ל הזה, בחינת (איכה ג) לעות אדם בריבו וכו' המבואר בכוונות הנ"ל, טית טוביה גניז בגויה וכו', היינו על ידי הכנסת אורחים תלמידי חכמים לתוך ביתו זוכה להוציא גם הטוב הגנוז בהתורות הנ"ל בבחינת תוכו אכל קליפתו זרק, ועל ידי זה מתקן האלפין הנ"ל שזה בחינת יוד:

סימן כ'ט - מאמר 'האי גברא דאזיל בעי אתתא'

מאמר "האי גברא דאזיל בעי אתתא" זה המאמר נאמר בקיץ שנת תקס"ו בחג השבועות שחל אז ביום ו' ז', ובאותו העת לבש פעם ראשונה בגדים לבנים, ואזי נכלל בהמאמר הזה בגדים לבנים כמבואר באות ג', גם איש אחד הביא בתו הבתולה שהיה לה חולי נופל רחמנא ליצלן, וגם הביא יין וכל זה נכלל שם באות ז' ח' וכו' וכו', ועוד כמה דברים נפלאים שראינו בעינינו שנכללו בהתורה הזאת, מלבד הנסתרות, כי עצם כוונתו בכלל ובפרט אי אפשר להשיג. גם אמר שהתורה הזאת עומדת על ענין הצרפת, כי מדבר שם מכסף וממון דהיינו מענין תיקון הכללי של המשא ומתן, וכן מדבר שם מענין תיקון הדיבור שהוא על ידי שבח הצדיקים, ומבגדים לבנים היינו מתקון הכללי שהוא תקון הברית שזה עיקר בחינת צדיק כידוע, וזה כסף' נבחר' לשון' צדיק' סופי תיבות פרנ"ק (כל זה הועתק מספר חיי מוהר"ן סימן כ):

ב)

שם במאמר הנ"ל אות ב' כשמשבחין ומפארין את הצדיקים על ידי זה נתרומם הדעת. רוצה לומר כי על ידי זה נתעורר הרשימו והארה של כח וזכות הצדיקים האלו שמשבחין אותם, ועל ידי זה נתרומם הדעת, ואז נמשך הדיבור מהדעת ויש בו טוב, ועל ידי זה הוא נשמע ונתקבל:

ג)

שם אות ג', ועל ידי זה עושה פירוד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה. נראה לפי עניות דעתי דרוצה לומר, שבזה שנמצא רבב על בגדיו שמרמזין לבחינת המלכות בחינת השכינה, בזה מרמזין לו שגם ברוחניות פגם כביכול בבחינת המלכות על ידי מעשיו הפגומים ועל ידי זה עושה פירוד וכו':

ד)

שם, בבחינת (ישעיה ס"ג) מדוע אדום ללבושיך וכו'. הגם שפסוק זה נאמר על שעת הישועה והנקמה, מכל מקום ידוע שבשעת הנקמה כביכול הוא מתלבש בזאת הבחינה שהיה בשעת הפגם והשפלות וכביכול כמרומז בדברי רבותינו ז"ל:

ה)

שם, בבחינת (קהלת ט) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, בכל עת דייקא היינו שלא יהיה שליטה להשפחה בישא בשום עת כלל, רק בכל עת יהיו בגדיך לבנים היינו ההיפוך מבחינת מדוע אדום ללבושיך הנ"ל, רק בבחינת דם נעכר ונעשה חלב, שאז בימי ההנקה האשה בחזקת מסולקת מדם טמא והיא בחזקת טהרה אז:

ו)

שם אות ד', בבחינת (איוב כ"ב) והיה שדי בצריך וכו'. וגם הפירוש הפשוט אתישפיר לפי זה, כי על ידי תקון הברית נכנעת השפחה בישא עת רעה, ואז ניצולין מכל הצרות:

ז)

שם אות ה', לא תאכלו על הדם וכו'. (כי אכילת ישראל אסור להיות מבחינת התגברות הדמים, שאז הקדושה בבחינת עניות ושפלות והשפע הולכת אל החיצונים רחמנא ליצלן, שזה בחינת שליטת השפחה בישא עת רעה, ואכילת ישראל אסור להיות בבחינה זו רק מבחינת דם נעכר ונעשה חלב):

ח)

שם אות ו', כי רבי שמעון היה קשת הברית וכו'. ועל כן לא נראה הקשת בימיו כמאמר רבותינו ז"ל:

ט)

שם אות יו"ד, שקיל סיכתא וכו' היינו בחינת דברי תורה וכו' דצה לתתא ולא עאל וכו'. רוצה לומר כשאין לוקחין הדיבור מהדעת, כי המוחין עדיין בבחינת שינה ותרדמה, אז לא עאל, היינו שאינו נשמע ונתקבל, אף על פי שהדיבורים הם בבחינת דברי חכמים כדרבונות וכו', אף על פי כן לא נתקבלו. דלי דצה לעילא ועאל, היינו כשהרים את המוחין והדעת ואז לקח הדיבור מהדעת ונשמע ונתקבל. וזה כבר מבואר לעיל, שעיקר התעוררות המוחין מתרדימותן והתרוממות שלהם, הוא על ידי בחינת צדיק בחינת כנשר יעיר קנו וכו', שעל ידי זה ממשיכין לבנונית מן המוחין בבחינת (שיר השירים ד) ונוזלים מן לבנון שזה ענין בתר דשכיב ר"ש וכו' או בחיוהי דר"ש וכו' כנ"ל. וזהו שאמר האי נמי אתרמיא ליה בת מזליה, היינו בחינת המוחין בחינת ונוזלין מן לבנון. ויש לומר שזה פירוש אתרמיא ליה בת מזליה היינו בחינת התרוממות המוחין, היינו מאחר שתיקון כל דבר תלוי העיקר בהתרוממות המוחין, והתרוממות המוחין הוא רק על ידי תיקון הכללי וכו' כמבואר בפנים:

י)

שם לעיל אות ט', כי הצדקה הוא בחינת כלליות הגידין וכו' בבחינת זרע גד וכו', כי זה מרמז על בחינת צדקה שהוא בחינת (הושע י) זרעו לכם לצדקה, והוא בחינת ג"ד גומל דלים כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת ק"ד.):

יא)

שם אות ד', עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים הוא על ידי תיקון הברית בבחינת (שמות י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. עיין זוהר בשלח ס"א. לא בעא קודשא בריך הוא למיהב להו אורייתא עד דקריבו בהדיה, ובמה קריבו בהדיה, בגילויא דרשימא דא וכו', לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דעאלו בחולקא דצדיק וזכו ביה וכו':

יב)

שם סמוך לסוף המאמר, כי העינים הן בחינת שערות וכו'. עיין ב"ב דט"ז הרבה נימין בראתי באדם וכו' שאלמלי ב' יונקות בגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם: