סימן מ'ד – סימן מ'ח - על אשר מעלתם

סימן מ'ד

מה שמכין כף אל כף בתפלה וכו'

א)

"אתם נצבים" זה המאמר נאמר בשבת שקודם ראש השנה של שנת תקס"ג בשבת הראשון שנתקרבתי אליו. ודע שבאותו העת שאמר זאת אז היה סמוך לכניסתו לבראסליב, ואז דיבר הרבה מענין מחאת כפיים בתפלה. וספרו לי, שבתחלת כניסתו לשם, עמד פעם אחת על פתח בית המדרש שבביתו, והוכיח את העולם על אודות התפלה שאינם מתפללין כראוי. וענה ואמר: שאין שומעין משום אחד מהמתפללים שום המחאת כפים. ומזה הבינו מיד שהוא רוצה להחזיר העטרה ליושנה, שיחזרו להתעורר ולהתפלל בכוונה ובחיות והתלהבות ובכח גדול, כמו החסידים הראשונים שהיו בימי הבעש"ט ותלמידיו הקדושים ז"ל שהיו בדורות שלפנינו. גם בעת ההיא קודם השבת שלפני ראש השנה הנ"ל היו אצלו שני חסידים מהחשובים קצת וסעדו אצלו ז"ל, ובתוך שיחתם עמו היו מתלוצצים קצת מאחד שדרכו להרבות במחאת כפים בתפלה, והקפיד רבינו ז"ל על זה, ודיבר אתם קשות ואמר להם: וכי אתם יודעים מהו מחאת כפים בתפלה וכל הענינים שיש בזה, עד שאתם מתלוצצים מזה האיש הנ"ל שלא נתקבל אצלכם מחאת כפים שלו. ואחר כך בשבת שאחרי זה, שהוא שבת שלפני ראש השנה, באתי על שבת, ואז אמר מאמר אתם נצבים הנ"ל על ענין מחאת כפים, והוא המאמר הראשון שזכיתי לשמוע מפיו הקדוש, ותיכף כתבתי אותו בעזרת השם יתברך:

ב)

גם אחר כך בסמוך אחר סוכות, בא איש אחד אליו, והוא היה האיש שהיה אצלו קודם ראש השנה, והיה מתלוצץ ממחאת כפים של אחד כנ"ל וכו'. והראה לו רבינו ז"ל מאמר אחד בפרי עץ חיים, בענין וישם לך שלום שהוא ראשי תבות של"ו, שהוא בחינת (איוב ט"ז) שלו הייתי ויפרפרני וכו', וצוה עליו שיאמר לפניו זה הענין, והוכרח לאמר לפניו. ואחר כך אמר לו רבינו ז"ל, התורה על ענין מחאת כפים שבסימן מ"ו מענין הג' ידים וכו' עיין שם (כל זה הנ"ל הועתק מספר חיי מוהר"ן סימן ע"ח וע"ש עוד):

ג)

אמר המחבר, שמעתי מאיש אחד מאנ"ש שאמר רבינו ז"ל, אנחנו כבשנואת עיר בראסליב במחאת כף וריקודין, כי באמת בתחילת כניסתו לבראסליב דיבר תיכף הרבה מענין מחאת כפים בתפלה כמבואר במאמר אתם נצבים הנ"ל. ובמאמרים הסמוכים אליו וכן מאמר משפטים סי' י' נאמר בחורף זה, ובשנה הזאת רקד הרבה כידוע ומבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן קט"ו קט"ז):

סימן מ'ז - ואכלתם אכול ושבוע

שם ארץ אוכלת יושביה, פירוש שהיא מקבלת שפע מבחינת יעקב וכו'. רוצה לומר כי פשוטו של מקרא מורה גם כן על זה, כי מחמת שמקבלת שפע מבחינת יעקב שהוא בחינת אמת, שמחמת זה מאיר עיקר אור ההשגחה בארץ ישראל כמבואר לקמן, מחמת זה היא אוכלת יושביה, היינו אותם שאינם הגונים לישב בה כגון העכו"ם, כי אינה יכולה לסבול אותם, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים ק"א) (ועיין לקמן סימן קפ"ז):

ב)

שם, ראה חיים עם האשה וכו'. רוצה לומר לייחד בחינת ישראל שהוא בחינת אמת בחינת תפלין בחינת חיים עם אשה (ר"ת הנותן אמרי שפר), היינו עם ארץ ישראל שעל ידה מקבלין השפע, בחינת הנותן אמרי שפר. או אפשר דרוצה לומר כי לפעמים אחר שמקבלין שפע הפרנסה שנמשכת מבחינת חיים בחינת אמת וכו' כנ"ל, פוגמין בה אחר כך על ידי תאות אכילה, שעל ידי זה בא הסתרת פנים חס ושלום שהיא היפוך בחינת חיים. על כן מזהיר הכתוב שלא לפגום בהשפע, ולראות שתהיה בבחינת חיים דייקא:

ג)

והנה במאמר זה מבואר, ששפע ארץ ישראל הוא בחינת אמת בחינת כלליות הגוונין בחינת עשירות, וכשפוגמין בזה חס ושלום בא עליו בושה על ידי שהוא נצרך לבריות מחמת עניות וכו'. ומזה תבין דבר נעלם שמחמת שארץ ישראל עכשיו בגלות, על כן דייקא אנשי ארץ ישראל רובם ככולם צריכים לבריות, ואפשר שהוא במכוון גדול לטובה מאת השם יתברך, כי על ידי זה שרוב פרנסת יושבי ארץ ישראל עכשיו הוא מחוץ לארץ, על ידי זה נתקדש גם השפע של ישראל שבחוץ לארץ בבחינת שפע ארץ ישראל. ועיין זוהר תרומה קנ"ז: ובגין כך אף על גב דישראל לבר מארעא קדישא עם כל דא מחילא וזכותא דארעא אשתכח מזונא וסיפוקא לכל עלמא, ועל דא כתיב (דברים ח) וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, דהא בגינה מזוני וסיפוקא אשתכח בעלמא מאן דאתעדן על פתורא וכו' אית ליה לאדכרא ולדאגה על קדושה דארעא קדישא וכו':

סימן מ'ח - על אשר מעלתם

מאמר זה נאמר באסרו חג סוכות תקס"ג:

א)

שם, וזה בחינת בינה ששם נוצר הולד וכו'. רוצה לומר כי שם הויה שבבינה הוא בניקוד צירי כידוע ושם נוצר הולד, ושם שני בחינות חסד ודין, כי משם דינין מתערין, וגם כי בינה הוא בחינת סוכה שהיא בחינת חסד בחינת חיבוק יד ימין כידוע:

שם, והוא בחינת כח התפילה וכו'. רוצה לומר, כי תפילה בכח הוא גם כן בחינת סוכה הנ"ל, כי הגידין והעצמות הן בחינת סוכה, וכשמכניס כל כח עצמותיו בתוך התפלה זה בחינת סוכה הנ"ל. כי הדיבורים שאדם מדבר בכח ובכוונה גדולה בתפלתו, הם בחינת דבר ה' ממש בחינת (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך, והם בחינת כח מעשיו כח אתוון דעובדא דבראשית, ומשם מקבלין העשרה מאמרות שהם בחינת חסד בחינת סוכה בחינת חיבוק יד ימין כנ"ל. וזה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך בחינת סוכה וכו'. [וזה שסיים לנטוע שמים וליסוד ארץ, כי הם ממש בחינת דבר ה', כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שבהם נבראו שמים וארץ]:

ג)

שם, אבל הדיבורים וכו'. רוצה לומר, כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו בחינת סוכה הנ"ל, אבל כשנפגם הכח הזה חס ושלום על ידי דיבורים שאינם קדושים, שעל ידי זה נתעורר חס ושלום בחינת סוכת נוצרים סוכת עכו"ם, אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר, אזי גוברים העכו"ם חס ושלום, ונתעלם בחינת קדושת ארץ ישראל, ובני ישראל יורדין בגלותא ואז השכינה כביכול בבחינת ריב וכו' בגין בנהא דאינון בגלותא. וזה שכתוב (תהלים ל"א) תצפנם בסוכה מריב לשונות, כי על ידי בחינת סוכה הקדושה נצפנים וניצולים מהריב הזה, שבא על ידי התגברות הלשונות שאינם קדושים:

ד)

שם, ובשביל זה סוכה היינו תפלה בכח הוא סגולה לבנים וכו' ואחר סוכות הוא שמיני עצרת וכו'. כי כל זה מחמת בחינת (תהלים קל"ט) תסוכני בבטן אמי וכו', וכן ארץ ישראל מסוגל לבנים מחמת זה, כי עיקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו,וכח הזה הוא בחינת סוכה בחינת תסוכני בבטן אמי ששם נוצר הולד כנ"ל: