סימן ב - ימי חנוכה

כח)

א! )

"ימי חנוכה" מאמר זה, נאמר בשבת חנוכה תקס"ט ויבואר עוד לקמן:

ב)

שם במאמר הנ"ל אות ג', ומזה בא הולדה בנקל וכו'. אמר המחבר, בזה יובן סוד מאמר רז"ל (סנהדרין צא:) כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברים שבמעי אמן מקללין אותו וכו', כי על ידי לימוד ההלכות שהם בחינת תודה מזה באה הולדה בנקל, ועל כן כשמונע זאת, אז העוברים מקללין אותו כי יהיה לידתם בקושי חס ושלום על ידי זה. בפרט כפי המבואר בסוף המאמר, שהקישוי לילד הוא על ידי שיש קליפה שאומרת (מלכים־א ג): וגם לי גם לך לא יהיה וכו', והמונע הלכה מפי תלמיד הוא גם כן חס ושלום בבחינה זו, כי גם לו היה מגיע טוב אם היה לומד לתלמידיו, כמו שאמרו רז"ל (שם)ואם למדו מה שכרו, זוכה לברכות כיוסף וכו', היינו על ידי השפעת החסד שבא על ידי לימוד ההלכות כמבואר בפנים. וכן אמרו שם שזוכה ללמד גם בעולם הבא, היינו בחינת שעשוע עולם הבא המובא בפנים:

ג)

שם, כי ההלכות הם תיקון וקיום הרגלין וכו'. רוצה לומר, כי על ידי ההלכות שהם בחינת חסד, חוזר ונתמלא החסרון של התמכי אורייתא כנ"ל:

ד)

שם אות ד', כמ"ש (שמות ד) ואתה תהיה לו לאלקים וכו' הוא יהיה לך לפה וכו'. היינו זה יהיה לך לפה, היינו זה יאיר להדיבור שלך מה שאתה תהיה לו לאלקים ותרגומו לרב, כי על ידי שהרב מורה דרך ישר לתלמידיו בתורתו, על ידי זה זוכה לבחינת (ירמיה ט"ו) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה וכו':

ה)

שם, ה' זה בחינת שידוכים וכו'. הגם כי מסתמא רוצה לומר גם כפשוטו, כי על ידי שידוכים הגונים נשלם הדיבור וכו', מכל מקום, אי לאו דמסתפינא הוי אמינא, כי תורה ותפלה הם בעצמן בחינת תודה הלכה הנ"ל. כי שלימות התפלה, הוא בחינת תודה הודאה כמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרשה ט' אות ז) כל התפילות בטילות לעתיד לבוא והודאה אינה בטילה, כל הקרבנות בטילות לעתיד לבוא וקרבן תודה אינו בטל, שנאמר (תהלים נ"ו) אשלם תודות לך, שני תודות, כנגד תפלה וכנגד הקרבן וכו'. וכן לענין התורה, העיקר הוא לימוד ההלכה למעשה, כי (אבות א) לא המדרש עיקר אלא המעשה, וכן אמרו רז"ל בכמה מקומות, שעיקר תכלית הלימוד של פשטי תורה, הוא לידע ההלכה למעשה. נמצא, שתודה הלכה הם בחינת תפלה ותורה בחינת אל אלקים, והחיבור של תורה ותפלה ביחד, זה בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כידוע. וזה בחינת שידוכים בשרשם כידוע. וזה בחינת ה', ששם זה בעצמו קריאתו (אדנ"י) וכתיבתו (יהו"ה) ביחד (יאהדונהי), מורה על יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכנ"ל, והוא בחינת שלימות הדיבור שהוא על ידי אמת, היינו שיהיה פיו ולבו שוים, שזה גם כן בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, יחוד שני השמות הנ"ל כמבואר בזוהר הקדוש:

[אות ו' נדפס ונשמט בטעות בכל המהדורות הקודמות בספר "באבי הנחל" ושייך לפה]

ו)

שם אות ו', בענין המבואר שיחיד ורבים הלכה כרבים מאחר שרבים מסכימים לדעת א' שז"ב שפעולות משתנות נעשין אחדות הפשוט וכו'. מובן מזה מה שמבואר במ"ר ויקרא פ' ד לענין שאלת אחרי רבים להטות ואו"ה מרובים מישראל והשיב שם עשו שש נפשות היו לו וקרוין נפשות הרבה ע"ש שעובדין לאלקות הרבה ויעקב שבעים נפש היו לו ונקראים נפש על שעובדין לאלוה אחד היינו כנ"ל שמחמת שמסכימים לדעת א' על כן הם הרוב נגד או"ה שמחולקין לדעות הרבה ובזה מבואר כוונת ריב"ק שהשיב בתחלה להגוי ששאל אותו על זה אמר לו יש לך בנים א"ל הזכרתני צרתי א"ל למה א"ל הרבה בנים יש לי ובשעה שהם יושבין על שולחני זה מברך לאלוק פ' וכו' ואין עומדין משם עד שמפצעין את מוחם אלו את אלו כו' א"ל עד שאתה משוה אותנו לך לך והשווה את בניך כו' היינו כנ"ל שעיקר מעלת הרבים הוא דייקא כשמסכימים לדעת א' ונכללין הפעולות משתנות באחדות הפשוט משא"כ כשהרבים בעצמן מחולקים בו בדיעותיה שוב אין מעלה ברבוייהם כנ"ל.

כי ר' אליעזר הלכה כמותו בכל מקום וכו'. רוצה לומר כמו שאמרו שם (בבא מציעא נ"ט), שיצתה בת קול: מה לכם אצל ר' אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום:

ז)

שם, וזה בחינת עבדו את ה' בשמחה וכו'. עיין בפרי עץ חיים בכוונת מזמור לתודה, מבואר שם ענין מאמר רז"ל (מדרש רבה צו ט) כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה. וענין ה'ריעו ל'ה' כ'ל ה'ארץ ראשי תיבות הלכ"ה. וענין עבדו את ה' בשמחה, עבד הוא בחינת מט"ט וכו' עיין שם:

ח)

שם, שנתיים ימים, בחינת הימים שנחשבים לשנים, על ידי לימוד הלכות בחינת (ישעיה נ"ח) יום יום ידרושון וכו'. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי בזה מבואר ענין מאמר רז"ל (חגיגה ה:) על האי בר בי רב דחד יומא, שיום אחד בשנה חשוב שנה. כי מאחר שלימוד הלכות הוא בחינת שעשוע עולם הבא, ועולם הבא הוא בחינת יום שכולו ארוך, על כן יום אחד בשנה חשוב שנה. גם לפי מה שנתבאר לעיל ששעשוע עולם הבא הוא בחינת (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ופירש"י שבעה פעמים שבעה, היינו מ"ט פעמים שבעה וכו'. וידוע דברי המפרשים ז"ל, על ענין (תהלים צ) שמחנו כימות עניתנו, היינו על פי הנ"ל כי לעתיד יהיה יום אחד ארוך כמו שנה שלימה, ועל כן על ידי לימוד הלכות שהם בחינת שעשוע עולם הבא, על כן יום אחד בשנה חשוב שנה כנ"ל. ועיין נפלאות רבות על פי המאמר זה בליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה הלכה ד', ושם מבאר בזה כל הכוונות של חנוכה. ועיין גם כן בהלכות פריקה וטעינה הלכה ד':

ט)

עיין בספר חיי מוהר"ן (סימן ע"ט) שכתב הר"ר נתן ז"ל, שלפי דעתו, המשיך רבינו ז"ל בזה המאמר, בחינת תיקון ה"קרבן תודה", שהיה צריך להביא על שחזר מלבוב לביתו, קודם ראש השנה תקס"ט הנ"ל. כי היה זה ישועה גדולה ונפלאה מאד לנו ולכל ישראל,כי אם היה נשאר שם בלעמברג אפשר האור היה מסתלק לגמרי חס ושלום, ולא היינו שומעים כל הנוראות שגילה אחר כך בתורותיו ושיחותיו הקדושים, ובפרט המעשיות, שעיקר המעשיות הגדולות גילה אחר כך, בפרט המעשה של הז' בעטלערס. ובוודאי ראוי להביא קרבן תודה על ישועה כזאת. גם כמה פעמים נשמע מפיו הקדוש בעצמו גם כן שנתן שבח והודיה גדולה להשם יתברך על שחזר משם. גם מבואר שם (סימן פ), שמה שנאמר במאמר זה, בסוף המאמר מענין בר בי רב דחד יומא, זה נתגלגל על ידי איש אחד מבני הנעורים, שנסע אליו ז"ל על שבת חנוכה מבראהילוב, ונתעכב בנעמריב, ולא בא על אותו שבת ואחר שבת בא לכאן (לברסלב). ורבינו ז"ל, בעת שאמר התורה הנ"ל בשבת חנוכה, לא סיים לפרש המקרא ויהי מקץ על פי המאמר הנ"ל, עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת, ואז התחיל לפרש המקרא הנ"ל, על פי מה שאמרו רז"ל מענין בר בי רב דחד יומא, והיה מענינא. כי זה האיש הנ"ל, היה אז ממש בר בי רב דחד יומא, כי בשבת לא היה אצלו, רק אחר כך בחול יום אחד לבד וכו'. גם מה שמבואר שם, על הד' דברים שהראה ר' אליעזר חרוב יוכיח וכו', לא גילה בשעת אמירת התורה רק בדרך כלל, אבל לא ביארם בפרט כמו שמפורש עתה, עד שבא אחיו ר' יחיאל ז"ל עם עוד אנשים, שנסעו גם כן על אותו שבת ונתעכבו גם כן, ואחר כך כשבאו, אז דייקא גילה ענין הנ"ל, וביאר הד' דברים הנ"ל על פי המאמר הנ"ל בפירוש הנ"ל. והכלל, כי כל דיבור ודיבור יצא מפיו הקדוש בפלס ובמשקל גדול, והכל כפי הנפשות שנמצאו אז לפניו וכו' עיין שם עוד: