סימן ע'ג - כי תעבור במים – סימן ק'ד

סימן ע'ג - כי תעבור במים

מאמר זה נאמר בשבת הראשון אחרי שחזר מנסיעתו הקדושה לארץ ישראל, ואז אמר בליל שבת תורה על פסוק (במדבר כ"א) עשה לך שרף ושים אותו על נס, ואחר כך בסעודה שלישית אמר תורה על פסוק (ישעיה מ"ג) כי תעבור במים אתך אני שהוא מאמר זה הנ"ל. וזה המאמר היה גדול ויקר בעיניו מאד [כל זאת בספר חיי מוהר"ן (סימן קמ"ג). ועיין שם במקום אחר (סימן קמ"ז) מבואר, שגם קודם נסיעתו לארץ הקודש בסמוך לנסיעתו אמר, שנודע לו עתה על פסוק כי תעבור במים אתך אני, איך יכולין לראות את האבות אברהם יצחק יעקב מתי שרוצין, והיה חידוש אצלו מפני מה נודע לו זה על פסוק זה דוקא. אך הוא חושב שזה מחמת שצריך לעבור על הים, על כן רימזו לו הענין בפסוק זה כי תעבור במים וכו' עיין שם עוד, ומהנראה שלא כיוון אז עדיין על מאמר זה הנ"ל]:

סימן ע'ד - רומה על השמים

יש שני מיני דינים דינא דמסאבא וכו' ויש דינא קדישא וכו'. עיין זוהר פקודי דף רכ"ג: דינא דקודשא בריך הוא איתרעי ביה, איהו דינא ברור איהו דינא דאתער רחימו וחדוה (היינו בחינת יסורין של אהבה ובחינת ושמחין ביסורין שאמרו חז"ל), אבל חייביא כד אינון בעלמא כלהו דינא דזוהמא וכו', ועל דא לא בעא לאערבא דינא קדישא בדינא דמסאבא דזוהמא וכו':

ב)

שם במאמר הנ"ל וזהו מאמר הכתוב (תהלים פ"ד) כי שמש ומגן ה' אלקים וכו'. עיין זוהר פקודי הנ"ל דף רכ"ד: ושם לעיל מבואר גם כן מענין הזהב וסוספיתא דדהבא, שזה בחינת מה שמבואר במאמר זה אחר כך, שבבחינת הדין יש שני בחינות, יעקב הוא הדיבור ובחינת עשו הוא הסיגים שזה בחינת אלה תולדות יצחק וכו' היינוכנ"ל. וזה מרומז במה שאמר הכתוב (שמות כ"ח) וזהב התנופה, ופירש שם בזוה"ק איהו ארמותא לעילא וכו'. ובמקום אחר אמרו רז"ל תנופה תנו פה, כי כשמניפין ומרימין את הדין שהוא בחינת דינא דמלכותא בחינת מלכות פה בחינת (תהלים נ"ח) צדק תדברון, אז עולה אל שרשו שהוא בחינת חכמה בחינת יעקב שהוא בחינת דיבור בדיעה, והסיגים שהם בחינת עשו נופלים למטה וכו':

סי' ע"ו - ויהי אחר הדברים:

א)

שם, וזה פירוש הפסוק (תהלים מ"ב) צמאה נפשי וכו' ואראה פני אלקים. רוצה לומר כי צדיקייא אנפי שכינתא, ועל ידי התקרבות לצדיקים זוכה שתהיה עבודה שלו בבחינת ראיה בבחינת גבול וזמן. ועוד יש לומר כי אלקים הוא בחינת דינים ומוחין דקטנות שמזה בא בחינת צמאון הנפש, ופני אלקים הוא בחינת שם הקדוש א"כ"ד"ט"ם [שהם האותיות שלפני אלקים, חוץ מאותיות א'ם' שאינם מתחלפים כידוע. הוספת המהדיר] שהוא השם של בטחון בסוד (ישעיה כ"ו) בטחו בה' עדי עד כידוע, והסתכלות ובטחון הוא בחינת העבודה שהוא בבחינת גבול וזמן, וזוכה על ידי זה להתחדשות המוחין בכל פעם שזה בחינת מוחין דגדלות, ועיין בפרי עץ חיים בכוונות פסח ותבין:

ב)

שם במאמר הנ"ל, על כן בכל יום ויום צריך התחדשות המוחין וכו'. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי כשהעבודה היא אצלו בבחינת גבול וזמן אז הוא בכל פעם בבחינת התחדשות המוחין, שזה בעצמו בחינת (מנחות צ"ט) לפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה, היינו כי על ידי זה נתחדשין המוחין שזה בחינת חידוש המוחין שבכל יום על ידי השינה, שזה בחינת (איכה ג) חדשים לבקרים וכו' וכמבואר לעיל במאמר אשרי זרקא סי' ל"ה. מה שאין כן כשעבודתו את ה' הוא בלא גבול וזמן רק בבחינת צמאון, אז אין לו התחדשות המוחין, ואז המוחין שלו בבחינת מוחין דקטנות, שזה בחינת אחר הדברים כמובא בפנים:

ג)

שם, אך על ידי הסתכלות בבטחון עושה להשפע גבול וזמן שתבוא בעת שהוא צריך וכו'. רוצה לומר כי על ידי שמסתכל בכיוון על ההשפעה שרוצה לקבל (כגון על מזונות או מלבוש או דירה וכיוצא), והסתכלות הזה הוא בחינת אור הישר, ומגיע הראות והבטחון ומכה כביכול בבחינת ההשפעה הזאת, ואז חוזר הראות אליו בבחינת אור החוזר, ועל ידי זה הוא ממשיך עמו גם ההשפעה הזאת בעתו ובזמנו. עוד יש לומר להיפך, כי בחינת אור ההשפעה בהשגחתו יתברך הוא בחינת אור ישר, אך הוא עדיין בבחינת למעלה מגבול וזמן, על ידי שהאדם המקבל ההשפעה מסתכל ומצפה להשם יתברך בבטחון חזק לקבל ההשפעה שזה בחינת אור חוזר שמצד המקבל בחינת נוקבא כידוע, ועל ידי זה נעשה כלי לקבל ההשפעה בגבול וזמן:

סימן ע'ח

מאמר ויתן עוז למלכו נאמר בזלאטיפאלי בר"ה תקס"א, שחל אז ביום שבת קודש וביום א':

סימן ע'ט - בטח בה'

ובחינת מט"ט גם כן בחינת שדי וכו'. רוצה לומר, כי אף על פי שמבואר לעיל, שאלו שאין תשובתם שלימה עדיין, רק משתנה בכל פעם מרע לטוב ומטוב לרע וכו', הוא בחינת מט"ט בחינת ששת ימי המעשה וכו', אל יאמר אדם שתשובה כזו איננה נחשבת כלל אצלו ית', מאחר שחוזר בכל פעם למקומו הראשון, לא כן הדבר, כי גם בחינה זו הוא בכלל תשובה שהוא בחינת שבת, בחינת שדי, כי לא סגי בלאו הכי, כי אי אפשר לזכות לתשובה שלימה תיכף ומיד, וההכרח לעבור בתחלה דרך בחינות אלו שהם בחינת כשר ופסול טמא וטהור וכו'. וכשאינו מייאש עצמו אף על פי כן, וחוזר ושב בכל פעם, ונכסף ומשתוקק ומתגעגע ומצפה בכל פעם לזכות לתשובה שלימה באמת, אזי סוף כל סוף יזכה על ידי תשובות אלו בעצמן לתשובה שלימה, ואז ישלמו ויתתקנו גם כל התשובות הנ"ל על ידי שיוכללו גם כן בתוך בחינת התשובה שלימה שהוא בחינת שדי בחינת שבת באמת, מאחר שזכה על ידם לתשובה שלימה, שזה בחינת מה שמובא בפנים שבשבת גם מט"ט נכלל בבחינת שדי היינו כנ"ל:

סימן פ - ה' עוז לעמו יתן

שם, ויבוא ישועות וברכות בגשמיות וברוחניות כ"ש (ישעיה י"ב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ותרגומו ותקבלון אולפן חדת וכו'. רוצה לומר, שבזה מביא ראיה שעיקר תכלית כוונות הבורא יתברך בהברכות והישועות שמביא על ישראל, הוא בכדי שעל ידי זה יכירו יותר גדולתו וחסדו יתברך עמהם, ויזכו על ידי זה למוחין חדשים, שזה בחינת ושאבתם מים בששון, ותרגומו ותקבלון אולפן חדת ממעיני הישועה, היינו שעל ידי מעיני הישועה בגשמיות יזכו לקבל ולשאוב על ידי זה אולפן חדת שזהו עיקר תכלית הישועה. וזה גם כן בחינת ה' עוז לעמו יתן, בחינת התורה ואולפן חדת על ידי שהשם יברך את עמו בשלום כמובא בפנים.

ויש לבאר יותר קצת, כי מאחרשעיקר הכלי שעל ידה באין כל הברכות לישראל הוא השלום, שהוא בחינת יוסף שעל ידי זה מושרש בכל אחד מישראל למסור נפשו על קידוש ה' כמבואר בפנים. נמצא מובן ממילא שתכלית כוונות הברכות שמקבלין על ידי הכלי הזאת, הוא רק גם כן בשביל שעל ידי זה יתגדל ויתקדש שמו יתברך ביותר על ידי המוחין שמקבל על ידי זה שזה עיקר הקדושה כמובא בפנים, כי מאחר שכל אחד רוצה למסור נפשו וחיותו לגמרי בשבילו ית'. וזהו בחינת הכלי שעל ידה באין כל ההשפעות וכל הברכות, ממילא אין להיות לו שום חפץ בהברכות כי אם שיבוא על ידם גם כן לתכלית הטוב, היינו שעל ידי זה יבא למוחין חדשים ויתקדש שם שמים על ידי זה כנ"ל:

ב)

שם, אפילו פושעי ישראל הערו את נפשם למות על קדוש השם וכו'. רוצה לומר כי לכאורה גם דבר זה הוא בחינת שני הפכים, כי הפושע ישראל שקשה לו לעמוד בנסיון קל ולשבר איזה תאוה קטנה, ואף על פי כן יהיה מרוצה למסור נפשו על קידוש ה'. אך הוא מחמת שנתעורר בו בחינת יוסף וכו':

ג)

שם, כשנדחי ישראל מי שהיה נדחה מבחינת ישראל אחר כך כונס. רוצה לומר שזה בחינת יוסף, שמאל דוחה וימין מקרבת:

סימן פ'ג - מתן בסתר וכו'

והנה הקליפה הנ"ל יונקת מן הא"ב כמנין שמה היינו מן הפאין הנ"ל וכו'. אמר המחבר ידוע מהקדמונים ז"ל הובא גם כן במדרש תלפיות ענף בנימין, ענין הפסוק (במדבר כ"ו) לשפופם משפחת השופמי לחופם משפחת החופמי, שיש בפסוק זה ששה תיבות ובכל תיבה יש פ"א אחד נגד ששה פאין הנ"ל וכו' עיין שם. ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר קצת, כי מכירת יוסף למצרים שהוא ערות הארץ היה בבחינת פגם הברית על ידי קליפה הנ"ל, כי יוסף הוא בחינת ברית כידוע, ומצרים הוא בחינת הקליפה הנ"ל שזה בחינת הת"פ אלפים חיילות שהיה לפרעה כמבואר במגלה עמוקות אופן קפ"ד. ועיין זוהר ויצא קנ"ג ע"ב מענין יוסף ובנימין וענין בני בנימין שנקראו כולם על שם מכירת יוסף וכו', על כן רימזה התורה בשמם הששה פאין הנ"ל. כי באמת אדרבא למחיה שלחני אלוקים, כי יוסף הצדיק הכניע שם הקליפה הנ"ל ותיקן בחינת הפאין הנ"ל:

סימן צ'ו

זומם רשע לצדיק

א)

מאמר זה נאמר זמן רב קודם נסיעתו לארץ ישראל. ומה שכתוב שם דע כי יש קבלה בידי וכו', דבר זה הודיע לו הצדיק הקדוש וכו' כמוהר"ר ליב ז"ל מטראסטענעץ אחר פטירתו בעת שבא אל רבינו ז"ל לבקש ממנו שיקרב את בניו וכו', ויש בזה ספור נפלא ויבואר במקום אחר:

סי' צ"ז

א)

ה"א בג' ציורין שלה גימטריא חלב עם ב' הכללות. לכאורה צריך לומר בג' מילואין שלה, ורוצה לומר ה"י ה"ה ה"אגימטריא ל"א, והכולל של הששה אותיות והכולל של הג' ההין לבדם הם תשעה בסך הכל גימטריא חלב. וזה שכתב עם ב' הכללות, רוצה לומר עם שני מיני כוללים הנ"ל כך מבואר בעץ חיים שער הכללים פ"ג. ועיין מאורי אור אות ח' חלב שכתב שם בציור ה' ד"י ד"ו ג' וואוין עם הכולל כמנין חלב עם האותיות וכו'. ואולי רוצה לומר גם כאן כך, הא בג' ציורין שלה היינו כנ"ל גימטריא חלב עם שני הכללות, רוצה לומר הה"א הנ"ל עם הכולל שלה גימטריא מ"ג, לכן חלב עם הכולל של השלש אותיות גימטריא גם כן מ"ג כנ"ל:

סימן ק'א - בקרוב עלי מרעים

יש אומרים שעל מאמר זה אמר רבינו ז"ל שהוא סוד כוונת קידוש. ועיין פרי עץ חיים בסוד כוונת קידוש של שבת מובא שם ענין הג' שכליות שהם חכמה בינה דעת, וענין הג' י"ה גימטריא אדם, וענין הג' ידים וכו', וענין (ישעיה כ"ו) כי ביה ה' צור עולמים, וענין שני פעמים י"ה במילואן [יו"ד ה"י] גימטריא עי"ן ואחד פשוט, וכולם גימטריא פ"ה וכו'. ומענין עי"ן תיבין שבקידוש וכו' עיין שם:

סימן ק'ד

איתא במדרש וכו' כי רצו ליטול חלק בארץ גם כן כמובא. ובלשון החברים כתב יד איתא שם כמובא במסכת קידושין. ובאמת במסכת קידושין לא נמצא מזה דבר, ואדרבא במקרא מבואר להדיא שאמרו (במדבר ל"ב) אל תעבירנו את הירדן, וכן אחר כך אמרו (שם) כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה וכו'. על כן נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, שלא מאסו חס ושלום בישיבת ארץ ישראל כמו שחשדם משה שהם כמו המרגלים שהניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ וכו'. רק אדרבא גם אצלם היה חשוב מאד ישיבת ארץ ישראל, ורצו גם כן ליטול חלק בארץ, רק המקנה רב ועצום מאד שהיה להם דבר זה הכריחם לבקש את משה שיתן להם נחלתם מעבר לירדן, נמצא שהם אנוסים בדבר ואינם נחשבים כמי שאין לו אלוק חס ושלום. וזהו שאמרו (שם) כי באה נחלתינו אלינו מעבר הירדן מזרחה, כאילו אומרים בוודאי גם אנחנו היינו חפצים יותר ליטול חלקינו בארץ ישראל עצמה, אך מה נעשה כי סיבת המקנה רב גרם לנו שבאה נחלתינו מעבר הירדן מזרחה. וזה שכתב רבינו ז"ל כי רצו ליטול חלק בארץ גם כן. ידוע כי מאמר זה הוא לשון החברים, ועל כן הלשון בכאן מסורס קצת, וכאילו כתיב כי רצו גם כן ליטול חלק בארץ רק שאונס המקנה גרם להם. ומה שכתב כמובא במסכת קידושין רוצה לומר, כי שם דף סא: מבואר שמה שהאריך משה לבאר שבאם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתוככם בארץ כנען זה היה בשביל טובתם, כי באם לאו הוי אמינא שאבדו נחלתם שבעבר הירדן, וגם לא יטלו חלק בארץ ישראל גם כן. עיין רש"י שפירש שהיו קצין בה מפני מקנה רב שלהם וכו', והתוספות פירשו שסלקו עצמם ממנה וכו' ע"ש. ומאחר שמשה רבינו ע"ה השתדל לטובתם שלא יאבדו את חלקם בארץ ישראל גם אם לא יעברו לפני אחיהם, מובן מזהממילא כי אחר כך עמד על כוונתם וסוף דעתם שאינם ממאסים חס ושלום בישיבת ארץ ישראל רק אדרבא כנ"ל: