סימן ס'ח – סימן ע'ח - בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק.

סימן ס'ח

עיקר שלימות הצדיק וכו'. מאמר זה איך שנאמר נתבאר למעלה, במה שביארנובמאמר כי מרחמם ינהגם סימן ז' [עיין לעיל, שם סימן כ"ד]:

סימן ע'א - חבלים נפלו לי בנעימים

זה המאמר נאמר בליל שבת שירה, לענין השיחה שהיה אז מענין המחלוקת הגדולה שהיה אז בין המפורסמים, אודות המעות של ארץ ישראל וכו', וקצתם היה בהם פניות של כבוד וכו'. וגם בארץ ישראל יש על פי רוב מחלוקת כעין זה כידוע. ואחר כך ענה רבינו ז"ל ואמר כל המאמר הנ"ל, ושם נכלל כל ענין השיחה הנ"ל. ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות, הל' ברכת הפירות הלכהד', ובהל' תפלת המנחה הלכה ו', ובהל' כיבוד אב ואם הלכה ב':

ב)

שם במאמר הנ"ל, שפרה זה בחינת יוסף בחינת נועם. עיין זוהר תולדות קמ"ב: לענין שופריה דיעקב:

ג)

שם בסוף המאמר וזה בחינת השירה וכו'. וזה שאמרו רז"ל (ערכין י:) אין אומרים שירה אלא על נס שבארץ ישראל, כי שם בחינת נועם בחינת נעים זמירות ישראל:

סימן ע'ב - מאמר חיים נצחיים

מאמר חיים נצחיים וכו', נאמר בשבת פרשת יתרו (ונראה שזה היה בשנת תק"ע), שבא אצלו על שבת קודש צדיק אחד מפורסם גדול. ורבינו ז"ל לא אמר אז שום תורה בליל שבת קודש ולא ביום שבת קודש. ואחר סעודת שחרית של שבת וכבר ברכו ברכת המזון נשאר רבינו ז"ל עדיין יושב על מקומו, וגם הצדיק הנ"ל עדיין נשאר יושב לפניו. בתוך כך ענה רבינו ז"ל ואמר: כשרואין את עצמו עם הצדיק, אפילו כשאין שומעין תורה מפיו גם זה טוב מאד, כי על ידי זה מקבל גדולה, והתחיל לומר תורה הנ"ל. בתוך דבריו כשנכנס באמירת התורה הנ"ל, ענה ואמר: הלא בתוך כך אני אומר תורה, ואף על פי כן גמר כל התורה הנ"ל:

ב)

ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה, בליקוטי הלכות הל' תפילין הלכה ו' ובשאר מקומות בדבריו ז"ל. ועיין שם בהל' תפילין הנ"ל אות כ"ז, מובן משם, שכשמעיינין היטב לשם שמים בספרים הקדושים של הצדיק האמת, ומתבוננים היטב בנפלאות נוראות השגתו הקדושה, ובנעימות אמתת דבריו ועצותיו הקדושים והתמימים וכו', על ידי זה ממשיכין התיקונים המבוארים בפנים שזוכין על ידי ראיית פני הצדיק, כי בהספרים הקדושים הנ"ל, שם מאיר פניו ושכלו ונשמתו של הצדיק וכו':

ג)

שם, וזה אותיות יתרו וכו'. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי יתרו הוא מלשוןשמשים עצמו כשירים בבחינת (ישעיה ב) הנשאר בציון והנותר וכו', היינו בחינת שפלות:

ד)

שם, במאמר הנ"ל למרק שתי חזיונות, דהיינו כפי מה שרוחצין עצמן מתאוה הזאת, כמו כן ממרק ומצחצח שתי חזיונות בחינת (שמות י"ח) ואתה תחזה וכו', ובחינת (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו וכו'. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי התחלת המאמר הוא, שהראיה לבד שזוכה לראות עצמו עם הצדיק הוא גם כן טוב מאד כי על ידי זה מקבלין גדולה וכו', ועיין שם מענין חזית איש מהיר במלאכתו וכו'. ואחר כך מבאר, שעל ידי שזה החכם הכולל רואה ומסתכל בו, על ידי זה מתנוצץ מוחו ועל ידי זה מקבל גדולה, ושזה בחינת ואתה תחזה וכו'. על כן נראה לעניות דעתי, כי אף על פי שעיקר התיקון הוא על ידי שהחכם מסתכל בו בבחינת ואתה תחזה שנאמר על משה רבינו ע"ה, כי על ידי זה מאיר בו חכמה ומוחין, אף על פי כן צריך גם הוא, להסתכל ולראות בפני החכם, בבחינת (ישעיה ל) והיו עיניך רואות את מוריך, בכדי שעל ידי זה, יזכה לקבל הארת התנוצצות המוחין שרוצה החכם להאיר בו. ועל דרך שאמרו רז"ל עירובין י"ג: האי דמחדדנא טפי מחביראי דחזיתיה לר' מאיר וכו' דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך וכו'. וזה בחינת השתי חזיונות הנ"ל. כי פסוק (שמות י"ח) ואתה תחזה, נאמר על הראיה שהחכם מסתכל בו, ופסוק (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו, נאמר על החזיון והראיה שחוזין ומסתכלין בפני החכם שהוא איש מהיר במלאכתו, וכמו שדרשו רז"ל (פסיקתא רבא ו' ח) שזה נאמר על משה רבינו ע"ה. ועל ידי קדושה ופרישות של הצדיק והחכם שזה בחינת (מלכים א כ"ב) והזונות רחצו, על ידי זה ממרק ומצחצח שתי חזיונות, כי לא די שהחכם עצמו זוכה על ידי זה לעינים זכים, עד שעל ידי ההסתכלות שלו לבד מאיר התנוצצות המוחין וכו' כנ"ל, כי אםאף גם, על ידי זה ממרק ומצחצח העינים של תלמידיו המסתכלים עליו, כי גם עליהם נמשך קדושה ופרישות על ידי זה, שזה בחינת מה שבשעת מתן תורה זכו כל ישראל לקדושה ופרישות כמבואר בפנים לקמן, ועל ידי זה יש להם גם כן עינים זכים, שיקבלו על ידי זה התנוצצות המוחין שרוצה החכם להמשיך להם כנ"ל:

סימן ע'ד - אחר פורים קורין פרשת פרה

כי פורים הוא דרך לפסח. אמר המחבר, עיין חסד לאברהם עין הקורא נהר נ"ז, ששלשים יום קודם לפסח, מתחיל הקדוש ברוך הוא להוציא נפשות ישראל מהיכלות הטומאה מעט מעט, באופן שבליל ביעור חמץ, כל פושעי ישראל עומדים בפתח וכו'עיין שם. מבואר, שהתחלת התיקון של פסח מתחיל מליל פורים. וזה שכתוב בשלחן ערוך סימן תכ"ט, שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, וכתבו האחרונים על זה, ומתחילין מיום הפורים עצמו היינו כנ"ל:

סימן ע'ח - בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק.

זה נאמר בשבת נחמו שנת תק"ע באומן. וכבר מבואר הענין קצת בהשיחות (שבסוף ספמ"ע) סימן קנ"ג קנ"ד עיין שם:

ב)

שם, כי יש אוצר של מתנת חנם וכו'. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, וזה האוצר הוא בוודאי מבחינה גבוהה מאד, מאחר שמשם מקבל אפילו מי שאין לו זכות כלל. ואם כן איך אפשר לומר שזה האוצר מוכן רק בשביל הרשעים שאין להם זכות, כי אם כן הרשע מקבל מבחינה גבוהה ממדריגת הצדיק. אך האמת כי מזה האוצר בוודאי אינו מקבל רק הצדיק לבד, אך על ידי שהוא מקבל משם על ידי זה יכול להגן בזכותו ולהמשיך חיות משם גם למי שבאמת אין לוזכות כלל. על כן מוכרח הצדיק לירד וליפול לפעמים לתוך פשיטות להיות איש פשוט ממש איזה עת, כי על ידי זה הוא ממשיך חיות לכל הפשוטים אפילו אותם שרחוקים באמת מן התורה, אף על פי כן הוא ממשיך להם חיות מהתורה הנעלמת בתוך העשרה מאמרות. וכל מה שהאדם סמוך ביותר אל קדושת התורה ואל הצדיק, הוא מקבל על ידי זה חיות גבוה יותר מבחינת התורה הנעלמת הנ"ל כמבואר בפנים:

ג)

שם, וזהו בחינת הדרך של ארץ ישראל וכו'. נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי באמת, ארץ ישראל ניתנה לישראל רק בשביל שקבלו התורה ובשביל שיקיימוה, כמו שכתוב (תהלים ק"ה) ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. אך אם כן היו יכולין העכו"ם לטעון ליסטים אתם, כי מה יש לכם אצל המקום שלנו, כי לפי דעת העכו"ם נדמה שהם מקבלים חיות שלא על ידי התורה, כי באמת הם רחוקים ממנה מאד, ואם כן יכולין ליטעון לישראל מה לכם ולנו. אך על ידי בחינת כח מעשיו וכו', היינו שמגלין שכל העולם אפילו עכו"ם מקבלים חיות רק על ידי התורה, כי אף על פי שהם רחוקים מהתורה, אף על פי כן מקבלים חיותם בכמה וכמה השתלשלות ולבושין ובדרך נעלם מאד, מהתורה הנעלמת בתוך העשרה מאמרות, רק שכל מה שהאדם סמוך להתורה ביותר מקבל חיות יותר גבוה משם, והכל מקבלין רק על ידי הצדיק שזכה לקיים התורה בשלימות, ואף על פי כן הוא מוכרח לפעמים להיות איש פשוט בכדי להמשיך חיות משם לכל הפשוטים, ודייקא הוא יכול לקבל משם מחמת שהוא סמוך להתורה ביותר. ואז כשנגלה להם ענין זה, שגם הם אינם הפקר לגמרי ורשות בפני עצמם חס ושלום, רק הם מקבלים בהעלם גדול גם כן חיות מהתורה הנעלמת, ודייקא על ידי ישראל שזכו לקבל התורה בנגלה גם כן, ודייקא על ידי הצדיק הגדול שבישראל שהוא סמוך ביותר להתורה, ואז כשנודע להם זאת בטלה טענת ליסטים אתם וכו'. כי באמת כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ובשביל הצדיקים שבישראל, ומה שהם ישבו שם עד עכשיו היה רק ברצונו יתברך, כי התורה היתה עדיין בהעלם וקדושת ארץ ישראל נעלמת, ועכשיו בא העת לגלות קדושת ארץ ישראל וליתנה לישראלדייקא. וזה שכתוב לקמן שעל ידי כח מעשיו וכו' יש לנו רשות לכבוש כל העולם ולקדשו בקדושת ארץ ישראל וכו':

ד)

שם, וזה בחינת דרך ארץ וכו'. אמר המחבר, בזה יש לפרש מה שאמרו רז"ל (ברכות ל"ב:) ד' דברים צריכין חיזוק תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ. היינו כנ"ל, כי בוודאי צריכין להתחזק ולהתאמץ מאד בלימוד התורה ובעשיית מעשים טובים שזה עיקר קיום העולם וחיותו, אך אף על פי כן, מחמת שאי אפשר להיות דבוק בהתורה בתמידיות וצריכין להיות איש פשוט לפעמים, ואז צריכין לקבל חיות מבחינת האוצר מתנת חנם שזה בחינת דרך ארץ, והחיות שמקבלין משם, הוא על ידי תפלה ותחנונים שזה בחינת ואתחנן המבואר לקמן, וכמבואר בלקוטי הלכות הל' תפלה. על כן צריכין להתחזק ולהתאמץ גם בתפלה ודרך ארץ, כי שניהם הם מבחינה אחת כנ"ל, על כן ואתחנ"ן גימטריא תפל"ה כמובא, וכן הוא גימטריא דר"ך אר"ץ היינו כנ"ל:

ה)

וזה שאמרו רז"ל (ברכות ל.) יכוון את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר (מלכים א ח) והתפללו אליך דרך ארצם, דרך ארצם דייקא בחינת דרך ארץ הנ"ל. היה עומד וכו' יכוון את לבו כנגד בית קדשי קדשים, ששם נקודת האבן שתיה שממנה הושתת העולם על ידי העשרה מאמרות, ושם היה עומד הארון והלוחות שבהם עשרת הדברות. וזה שאמרו רז"ל (שם דף ל"ב) גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, מי לנו גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו ולא נענה אלא בתפלה וכו', עיין תוספות שם. היינו כנ"ל, כי במעשים טובים אינו נענה אלא כפי ערך המעשים טובים, ועל כן לפעמים גורמין לו מעשיו שלא יהא נענה אפילו אם הוא אדם גדול, מה שאין כן בתפלה ממשיכין מהאוצר מתנת חנם כנ"ל:

ו)

שם במאמר הנ"ל, ועל כן משה רבינו ע"ה כשביקש לבוא לארץ ישראל ביקש מתנת חנם, כמו שכתוב (דברים ג) ואתחנן אל ה' וכו'. יש לומר שביקש על דרך זה, הלא עיקר הדרך לכבישת ארץ ישראל הוא על ידי בחינת כח מעשיו וכו', היינו על ידי שמגלין שגם קודם מתן תורה, שנתקיים העולם רק בחסדו יתברך בחינת מתנת חנם, היה גם כן קיום העולם על ידי התורה הנעלמת בעשרה מאמרות, שבשביל זה מוכרח הצדיק להיות איש פשוט לפעמים בכדי שימשיך משם חיות להחיות כל הפשוטים כנ"ל, כי דייקא הצדיק הגדול שסמוך ביותר אל התורה שבנגלה, הוא יכול לקבל מבחינת התורה הנעלמת שהוא בחינת אוצר מתנת חנם הנ"ל ולהחיות בזה את הכל כנ"ל, ואם כן ראוי ביותר שאבוא לארץ ישראל, כי מי לנו גדול במעשים טובים וסמוך אל התורה יותר ממשה רבינו, ואף על פי כן אמר לו השם יתברך לא תעבור את הירדן הזה. נמצא שעל פי התורה ומעשים טובים שלו אינו יכול לבוא לשם. אבל אף על פי כן מי לנו סמוך ביותר אל התורה עד שעל ידי זה יוכל לקבל גם מהתורה הנעלמת מבחינת האוצר מתנת חנם כנ"ל יותר ממשה רבינו ע"ה. ועל כן אדרבא דייקא על ידי שאירע לו ענין מי מריבה וכיוצא עד שעל פי התורה אינו רשאי לבוא לארץ ישראל, ומוכרחמחמת זה להמשיך מבחינת התורה הנעלמת בחינת אוצר מתנת חנם, ואם יבוא לארץ ישראל על ידי זה כי זה עיקר הדרך לכבישת ארץ ישראל כנ"ל, על ידי זה ימשיך ביותר החיות מהאוצר מתנת חנם להחיות בו כל הפשוטים. והשיב לו השם יתברך, שמוכרח לישאר שם במדבר בכדי להעלות מתי מדבר (עיין מדרש ואתחנן). ובזה נתגלה ביותר ענין זה שהצדיק בעצמו מוכרח לירד לפעמים ממדריגתו להיות איש פשוט שזה בחינת מדבר [שאינו מקום ישוב, כי עיקר קיום העולם ויישובו הוא על ידי התורה וכנ"ל], בכדי שעל ידי זה יחיה כל הפשוטים שהם בחינת מתי מדבר. וזה בחינת (דברים ג) ויתעבר ה' בי למענכם היינו כנ"ל. ויאמר אלי רב לך וכו'. וידוע מה שאמרו רז"ל לא נתאוה משה לכנוס לארץ ישראל רק בכדי לקיים כל המצוות הנוהגות בה. נמצא שרצה לפעול בתפלתו להמשיך בחינת החסד חנם בחינת התורה הנעלמת, ולכנוס על ידי זה לארץ ישראל בכדי שיקיים התורה כפשוטה בפועל ממש, כי זהו העיקר באמת לקבל חיות מהתורה הנעלמת על ידי הצדיק הגדול, עד שיזכה על ידי זה בעצמו לקיים התורה בשלימות, שזה בחינת מה שכתב בסוף המאמר אשרי למי שזוכה להתקרב בעודו בחיים חיותו להצדיק האמת וכו' היינו כנ"ל, כי אז יכול לקבל ממנו עד שיזכה על ידי זה לקיום התורה ולתשובה שלימה בפועל ממש. מה שאין כן הטובה שמקבל האדם אחר פטירתו על ידי הצדיק האמת הוא רק חסד חנם לבד, ואף על פי כן אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה שהתיקון הזה שלא בא לארץ ישראל לקיים את התורה שם בשלימות ונשאר במדבר שזה בחינת שירד לפשיטות, על ידי זה ימשיך ביותר מבחינת האוצר מתנת חנם הנ"ל, עד שדייקא על ידי זה יוכל יהושע להכניסם לארץ, ושם יקיימו כל ישראל כל המצוות בפועל ממש. נמצא שהוא יהיה לו חלק בכולם, שזה בחינת מה שדרשו רז"ל (סוטה ד' י"ד עיין שם ותבין ביותר לעניננו) על פסוק (ישעיה נ"ג) לכן אחלק לו ברבים וכו' ואת עצומים יחלק שלל אלו האבות, היינו שזכו לקיים התורה הנעלמת גם כן, כמבואר בזוהר על יעקב שפיצל את המקלות וכו'. ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הל' תפלה הלכה ב', בית הכנסת הלכה ה', נדרים ושבועות הלכה ב', מילה הלכה ג', שומר שכר הלכה ד', גזילה הלכה ג', ובשארמקומות בדבריו ז"ל:

ז)

ולעניות דעתי, יש למאמר זה שייכות עם מה שמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן קמ"ב) שבחזרתו מהנסיעה לארץ ישראל אמר: שבהדרך הזה קיים כל התורה בכל האופנים, כי השיג קיום כל התורה ברוחניות, שאפילו אם יהיה בין העכו"ם חס ושלום, ולא יהיה לו טלית ותפילין וכו', ולא שום מצוה וכו' אף על פי כן יקיים כל התורה כולה וכו' עיין שם, היינו על ידי בחינת התורה הנעלמת הנ"ל. ועיין בשבחי הר"ן הנדפסים בנסיעתו לארץ ישראל סימן כ"ד, מבואר שם גם כן, שזכה להשיג בחינת קיום התורה של האבות וכו' היינו כנ"ל, אך שם היה בעת חזרתו משם: