תהלה לדוד - סימן י'ב – אשרי השגחה - סימן י'ג

תהלה לדוד - סימן י'ב

חיות הרוחני, אורך ימים בימינה. וחיות גשמי, בשמאלה וכו'. והתנא וכו', אינו מתיר את עצמו חס ושלום מכל וכל מחיות הרוחני וכו'. התנא הוא על שם יעקב, בסוף ועקבי השכר שלעתיד בחיות הרוחני הזה [כמובא לעיל בפנים], מהתענגותם בזיו השכינה, כפי שתקנו אותה כל אחד בהתיקונים המוב"פ. שעל זה סובב כל קיום ולימוד תורתם, שעל זה נאמר הכתוב הנ"ל, אורך ימים בימינה [מה שלומד לשמה כידוע (שבת ס"ג. ועיי"ש רש"י ד"ה למשמאילין וכו')]:

והנה, לכאורה יש להתפלא קצת בדבריו הקדושים. כי הלא מאחר שהתנא לטובת עצמו לא היה צריך כלל העושר והכבוד, איך שייך שלטובת העולם להמשיך להם עושר וכבוד, יורידו אותו מלמעלהבשגיאות שמאלה [לא לשמה] עד שישתלשל מזה מכשול הפושעים, להוריד השכינה בגלות צירופיהם הרעים, עד שכביכול יצטרך השם יתברך בכוונה מכוונת, ליתן בלבבם, להוציא הצירופים הרעים בדברי חירופין על הצדיק הדור, עיין היטב בפנים:

ולרמז קצת בישוב הפליאה הזאת. נשימה נא את לבינו לאות ד', ובהכתובים שמבאר מקודם בענין יעקב ורחל ולבן. ואחר כך כתב: אבל תלמיד חכם שד יהודי וכו', ויאמר לו אחי אתה וכו', כדי שהצדיק יקח התורה שבעל פה, שהיא השכינה, מגלותה שאצל לבן, ומעלה אותה וכו', לבחינת זיווג וכו'. ומבואר להמעיין, מלשונו הקדוש, שמרמז על אודות שאר הכתובים שבענין יעקב הנ"ל, שהשתדל להוציא מלבן את האמהות שהיו בבחינת השכינה והארץ המוב"פ כידוע (עיין חיי"מ עבודת ד' אות ק"כ, וע"ע זוהר ח"א קי"ב, ח"ג קפ"ז). ועיקר עבודתו היתה בשביל רחל, שהיתה יותר בבחינתה כמובן בפנים. וכל בירורם היה על ידי הקו הנמשך מבינה, ועבר מחסד עד מלכות כמובן בפנים, [דרך כל השבע [מדות ו]שנים כידוע (עיין ליקו"מ ח"א תורה ל"ג אות ד' ותורה ס"ד אות ד' וע"ע זוהר פנחס)]. ועל זה עסק גם במרעה הכבשים המוב"פ, עד שהעלה משם ניצוצי נפשותיהם, בבחינת חיבוק ונישוק וזיווג, שבסוד הדודאים המוב"פ. עד שיצאו מהם כל נפשות ישראל, שזה ענין הכתוב, תוצא הארץ נפש חיה המוב"פ:

והנה, בהאות ד' נראה מבואר לכל מעיין, שסמך עצמו בדבריו הקדושים על מה שמובא מהם בשאר ספרי אמת, וכל דבריו הקדושים על אודות ספירת המלכות דוד המוב"פ [שבנוגה הלבנה כידוע (בתיקו"ז תיקון ה' מבואר שלבנה הוא מלכות, ובזו"ח יתרו מבואר שנוגה הוא מלכות)] שהיא התורה שבעל פה והשכינה, שכל נפשות ישראל יוצאות מאתה [וגם נפש הצדיק העליון באה משם, אך נשמתו מעולה עוד במעלה יתירה כידוע], כי אורייתא וישראל כולא חד, והנפשות האלה, הן הן ההלכות הנגזזות מאתה המובא בפנים מגיזי ההלכות. וגם היא בעצמה, כל שלימות לבנונית אורה, [הוא] בבירור גיזוזי הלכותיה בהשלמה המוב"פ.

ומתהלתה וערבובה המוב"פ, נתערבבו ונחלפו כמה וכמה ניצוצי נפשותיהם, לצאת ולהיות בבחינת בהמות וחיות ממש, [והעיקר בבחינת הרחלים והכבשים, כמובא מזה בהלכות ראשית הגז (הלכה ה' עיי"ש), שעל התורה הזאת]. שלפי זה מבואר יותר ענין הכתוב הנ"ל, תוצא הארץ נפש חיה המוב"פ, לענין נפשות ישראל, כי כל זה מערבובה וגלותה הנ"ל, שהתחיל מקודם בריאת העולם, על ידי הדיבור של השם יתברך בעצמו, שהיה בו משמעות המיעוט והערבוב. שבאמת גם זה היה מכוון גדול מאת השם יתברך [כמובא מזה במקום אחר (מובא כמה פעמים בדברי המחבר ועיין כוכבי אור חלק אמת ואמונה אות ד) ועיין היטב בפנים], כי על ידי זה יצא אל הפועל בחינת השמאל [של קומתה] המוב"פ, שסוף כל סוף, תאיר ותתמלא יותר על ידי זה.

כי כל עצם בחינתה, היא בבחינת הרחל, ועושר הצאן שבבחינת השמאל דייקא, כמובן בפנים [על הפסוק] ותרץ ותגד לאביה, [ש]הערמה השמאלית שבה, [בא] במהירות יותר כמוב"פ. אך אף על פי כן, כל תיקונה, היא כשמחבקים וכוללים אותה בהימין המוב"פ, שהיא בסוד החסד [אל כל היום] כמוב"פ. כי בחינת הלבנה שבה, השולטת בלילה המוב"פ, לית לה מגרמה כלום כידוע. שמחמת זה יונקים מאתה קליפות בר לילותא המוב"פ, וביניקתם מאור לבנינותה, יעשקו גם את הנפשות שבה, להיות נהפכים למהות הנוגה וה'ל'ב'ן' שבהם. ומטבע הטוב למשוך עצמו לשרשו, מוכרחת כל פעם גם הרע שנתאחזת בו, להמשך אל הקדושה. שעל זה נאמר הכתוב המוב"פ, ויהי כשמוע לבן וכו', חודש ימים, להתחדש כמוב"פ. ולפעמים להיפך, נכללים שניהם בהטומאה, ויאמר לו, הכי אחי אתה וכו'.

ואף על פי שבכל דור ודור, עוסק הצדיק האמת, לברר מאתו מה שצריך לברר. אבל לגמור הבירור בשלימות, לא יהיה עד לעתיד, כי מוכרח לזה תחבולות רבות ונעלמות לאין ערך. כי כל אשר נמצא בעולם, הכל היה מן הארץ והשכינה כידוע (עיין היטב ליקו"מ תורה נ"ד סוף סעיף ג), שמחמת זה נקראה בשם "כל העולם" [כמובן בפנים בסוד החיבוק המרומז בהכתוב וירק את חניכיו וכו' שהוא קו הירוק, הנמשך מבינה, ומקיף את "כל העולם"]. שלפי כל זה תבין מרחוק בישוב פליאתינו הנ"ל, מה שמוכרחים הצדיקים להשתדל בטובת כלליות נפשות ישראל וכל העולם, המוכרחים להחיות הגשמי ופרנסת העושר והכבוד. כי אף על פי שמצד נשמתם, יעלו שמים כמוב"פ, כמו משה ברקיע [עיין היטב בפנים] לבל יהיו מוכרחים כל כך לאכילה ושתיה. אבל עיקר השלימות, הוא כשנתאחדים בהארץ והעולם, שהיא עולם הזה, בבחינת השכינה כנ"ל, שעיקרה בבחינת השמאל והשגיאה המוב"פ כנ"ל, הנמשכת מהשגיאה הראשונה שבדיבור השם יתברך, שהיה בו משמעות המיעוט והערבוב כידוע, ואף על פי כן היה באמת בזה מכוון גדול מאת השם יתברך, למסור וליתן אותה בהארץ לבני אדם דייקא, שהם יתקנו אותה [וכמוב"פ לענין העלאת השכינה, שאף על פי שגם בתחילה מעלה אותה יעקב הצדיק בבחינת וישק וכו'. אבל אחר כך, דייקא בהתגברותלבן, ויאמר הכי אחי אתה וכו', מעלה אותם גם בבחינת הזיווג].

והמלחמה בזה כבידה מאוד, כי גם הצדיק האמת, כשיורד בהשגיאה הזאת, שב[הכאת] יד שמאל, הוא מסוכן מאוד מאוד, ושוור מהאי להאי כמוב"פ, [לכוללה בימינא] לבל תהיה בבחינת שגיאה ממש. ומעוצם המלחמה שיש בזה, גם משה רבינו ע"ה לא זכה לכוין תכלית נקודת משקלה, ושגה כשערה דשערה בהכאתה [שהיא בבחינת צור כמוב"פ] שאז ניתוסף כח להקליפות הנתאחזות בה, שמאז צריכין לטרוח מאד מאוד בליבון כשמלה הנ"ל. ובכל דור ודור, עומד עלינו קליפת הלבן המוב"פ, המבקש לעקור את הכל. כי נ'ב'ל' הוא [כמובא מזה בדברי מהרנ"ת שעל התורה הזאת בשם האריז"ל (עיין היטב בליקו"ה הל' ראשית הגז ה"ה באות ג' ד' י"ג)] ונבילה שהיא בהמה מתה, אינה מסרחת בריחות רעות כמוהו. כי הוא תכלית ההיפך זה לעומת זה מבחינת יעקב, הזוכה לאורך ימים בהחיות הרוחני, גם אחר מיתתו. כי גם אז, נחזר נפשו לגופו, להתענג מזיו השכינה, בנישוק שפתותיו שושנים המוב"פ, וגם בזיווג הדודאים נתנו ריח טוב וערב לאין גבול עיין היטב בפנים.

ועיקר התיקון, יהיה על ידי משיח בן דוד המוב"פ, שגם כל תהילת וערבובי דבריו, קדושים בתכלית שלימות הקדושה, כי שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר כמוב"פ. ולא נטפא מנייהו, להארעא של הסטרא אחרא, שהיא זה לעומת זה כנ"ל. כי הוא אשר יעלה בשלימות להחכמה והבינה, שבה עלמא סתימא המוב"פ, להתייחד משם בהעלמא דאתגליא, שהיא השכינה כנ"ל, עד שתעלה אצלו בחינת שמאל ושלא לשמה [לשם טובת העולם] להיות בבחינת לשמה [לשם השכינה כידוע (עיין קהילת יעקב ערך תורה, ועיין שער המצוות פרשת ואתחנן ל"ג ע"ב, וע"ע בעש"ט עה"ת פרשת ואתחנן אות ל"ד)] יותר ויותר כנ"ל, [כי אני חכמה שכנתי ערמה כמוב"פ] שהחכמה הזאת, היא מקור כסא דברכתא, בחיים ועושר, שעל זה יסובב הכתוב הנ"ל, ואברכה שמך לעולם:

[העתק מכתב יד המחבר וכנראה שחסר הרבה]

....תבין מרחוק, שגם כל חלקי העושר שלה, יחשבו [כי הכל היה....] להשלימה ולבנותה בהם.... לחסרון יחשב [כאיכות נפשה הנ"ל.... בשלמתה כהשלמת הלבנה תתייחד באור החמה המאיר בה להתהפך בהשלמתה לבד כנ"ל:

בהכרח החיסרון הנ"ל תבין מרחוק, שזה זה הכרח גדול בצירוף העושר והכבוד הנ"ל:

בדבר החסרון בעצם השכינה הנ"ל, יש לבאר ענין השמאל הנ"ל [הכהה ומחוסרת [משלימות] האמיתי [לשמה] שהיא הגשר שלא לשמה הנ"ל, ושם העושר והכבוד, אשרבאיכות נפשה ועצמה יהיו בשמאל וחסרון כנ"ל [כי על זה לבד סבבה כל כוונתו יתברך בכלליות הבריאה כנ"ל], וכל כוונת חז"ל בתשובתם מכל שכן עושר וכבוד, הוא מצד התיקון, וכלליות תחתון בעליון:

אות י"א. שבכל הנ"ל תבין מרחוק בהכרח הורדת הצדיק לגשר שלא לשמה, שכל שם הגשר שלא לשמה, הוא מצד הקליפות שבכל ימי עולם, ובסיבת הקליפה, והשד יהודי הנ"ל שמתגבר ועולה על ידה להתאחז ביניקתו וקבלתו [מצד] הימיני בעצמו כנודע (אפשר הכוונה ע"פ הכלל הידוע שהסט"א אינה יכולה לינק מהקדושה ממש רק ע"י קליפת נוגה, עין ליקו"מ ח"א תורה י"ט, ועיין ליקו"ה יין נסך ה"ד אות י' ודו"ק). עד אשר נכרח גם הצדיק בכל עת יותר להשלים בזה.... יותר לכוונתו יתברך הנ"ל. כי בהשוורתו גם בהתפשטות החסרון שלא לשמה.... ביחודו לשמה ותיקונה לבד....:

אות י"ב. שעוד בכל הנ"ל תבין מרחוק בישוב הפליאות, כי כל הריצה לשמאל, וגשר שלא לשמה הנ"ל, הוא מחמת שזה לבד כל איכותה ועצמה, ושגם כל טובת העולם [הוא] טובת השכינה, ושמצד היחוד וכלליות התחתון בעליון [כנ"ל וכמובא מזה בספרי אמת], נזכה מכל שכן גם בעושר וכבוד, כתשובת חז"ל הנ"ל:>

אשרי השגחה - סימן י'ג

ואופנים הן הגופין וכו', הן הן גופי הלכות. מבואר כוונתו הקדושה על פי זה הלשון שבדברי חז"ל, ועל פי הכתוב כי רוח החיה באופנים [כמו התלבשות הרוח שבגוף]:

מקלינן מהבלא כי יש הבל וכו'. לכאורה אין זה מבואר מקודם. אבל לעניות דעתי, זה זה ענין הבל חמימות הקנאה של כל אחד, שאינם זוכים כל אחד להיות שמח בחלקו, כנ"ל בפנים:

מעיבור הנ"ל. שכל התהוותו היא על ידי בחינת עיבורא המוב"פ, דאייתי בזוזא לשכך חמימות תאוותו וכו', [ו]על ידי עיבור הנפשות להמשכת התורה שזוכים על ידי זה, נכלל יותר הרי"ו גבורות, בהע"ב חסדים. וכל ההתחלה והסוף, הוא על ידי בחינת משה משיח, הנתכסה לפני ולפנים בבנין בית הדעת [עיין היטב בפנים], שכשיתקרבו אליו נפשות ישראל, יהיה נגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדיו, כי פי ה' דיבר את כל דברי תורתו. כי היא אורייתא דעתיקא סתימאה המוב"פ, העושה חסד למשיחו כמוב"פ, עד כי קרן באור פניו יתברך המוב"פ כפני החמה המוב"פ, באור החסד והדעת של השני שכליים, לקבל ולהעלות גם שאר נפשות, שעדיין הם מעורבבות ומשוקעות בתאות ורצונות מרות ורעות, ובפרט בחמימות תאוות ממון, שעל ידי זה גורמים חס ושלום באיתערותא דלעילא הנור דליק בהרי"ו גבורות, בחרון אף וחימה כמוב"פ. ופוק חזי גבורתא דמרך, לעלות לעיר הגבור המוב"פ, להוריד משם עוז מבטחה. כי מעוצם התגברותו לכוללם בימינא דא וכו' של החסד[ו]עושר פני השכל עיין היטב בפנים, על ידי זה דייקא מבחינת השור שבשמאל המרכבה, השרים ישורו, בההשגחה והמראה עינים שבאור פניך, הצפון במהלך נפש המוב"פ. כי גם כל נגינת הטעמים, שהיא הבחינה העליונה [מהד' בחינות שבההשגחה] היא בסטרא דלוואי כמוב"פ. כי כאשר נכללים בבחינת מט"ט, שר [ואור] הפנים המוב"פ, דאיהו רשים בשם משה, גימטריא ש'כ'כ'ה', נתשכך יותר החימה והחמימות, למעלה ולמטה, שהיא הבל חמימות הקנאה, של כל אחד בחלק חבירו. ואי דלינן טפי, הוי מקלינן מהבלא, להיות כל אחד שמח בחלקו. כי כשזוכים להתקרב אליו, נתייחדים ונתתקנים שני המרכבות שלמעלה ושלמטה, על ידי השני שכליים והשינין המוב"פ, שין אחד של ג' ראשים, היא לקיחת וקיבוץ הבת גלים [שגם היא בת [ראשי ה] אבהן כמוב"פ], והשין של ד' ראשים, היא העלאתם להתחדשות התורה, שהיא השגת הבת עין, הנכללת בג' ראשי בית אבותם:

[העתק מכ"י המחבר - ביאורים על סימן י"ג באות אחרי אות]

אות א'. מהתהוות ומעשה האדם בצלם דמות קומתו, [על ידי] הליקוטים לבד, שנתלקטים יחד נפשות גדולות וקטנות, ובהמבואר מדבריו הקדושים שבזה לבד משככים וממתיקים [הבל] הנור וחמימות בתאות ועסקי ממון, [(ו)[ש]האמונה חסירה ונחסרה ברבים הנתפקרים, בראותם רשע וטוב לו וכו']. מבאר יותר בביאור מאמר רבה בר בר חנה אי דלינן טפי הוי מקלינן מהבלא:

אות ב'. בדבר הכסא שבנפש, לכסות ולהלביש את החכם בכלליות [קומת] הנפשות. מבאר יותר בביאור מיכסי שקא שבמעשה דר' יונה, על אודות הנפשות שנקראים בשם שק:

אות ג'. לכאורה יש להתפלא מהפלגתו בבקשת החכם [לבקש מאד ולחזור וכו'], מזה לבד שמוכרח לעשות זאת בשני שכליים [ולא בשכל אחד]. כי הלא נראה מבואר, שגם בשכל ילקוט וחיבור הנפשות גבהה ונסתרה דעת החכם. ולמה זה כבדה ונכבדה יותר הדעת והשכל השני, להיות מאתו לבד כל ההפלגה הנ"ל. ואולם, מרחוק נראה לעניות דעתי מדבריו הקדושים, שהיא היא הפלגת משה משיח לבד, גם על תלת ראשי האבות שהזכיר בענין זה. כי גם הם, ומדריגות שכליותיהם, לא יהיה זולת בתלת ראשי השין והשכל שבחיבור הנפשות, [ואגב אורחא, מבאר יותר בקריאת הנפשות בשם בת גלים, שהיא בת אבהן]. אבל עצםהעליה, בהעלאתם לעיר גבורים, ולהוריד ולקבל עצם התורה, לא יזכה לזה רק משה משיח לבד, [הנגלה שבה בגאולה הראשונה, והנסתר שבה בגאולה האחרונה, כמובא במקום אחר (מובא כמה פעמים ועיין ליקו"מ ח"א תורה ל"ג אות ד' בסופו)]. ובו לבד, נשלמים ארבע ראשי השין שניה [ויורדים עד למטה, בד' רגלי הכסא והמרכבה]:

אות ד'. בהכרח היחוד הנ"ל שנמצא בליקוט הנפשות [להיות בהם גדולים וקטנים, מסכני ועתירי כמוב"פ]. מבאר יותר בדבר האהבה וההתעוררות, מהגדול השואל ודורש בקול דבריו, אל הקטן, מי שבקית וכו'. כי מזה נראה מבואר, שזה הדורש והשואל על זה, כבר זכה ונזדכך לגמרי מהתאוות ומדות רעות, עד שיעלה ברצונו וכוספו, לסייע בזה גם לחבירו המשיב לו פוק חזי וכו', אשר מתשובתו נראה מבואר, שהוא בתכלית הקטנות כנגדו:>