ואלה המשפטים סימן ז' - תהומות יכסיומו סימן ט' - צוהר תעשה לתיבה סימן קי'ב: – [עוד מבעל המחבר ז'ל, על פי תורה ט' אות ד']

ואלה המשפטים סימן ז' - תהומות יכסיומו סימן ט' - צוהר תעשה לתיבה סימן קי'ב:

[אם אין דרכי לבא ממאמר אחד לחבירו כנ"ל בהקדמה, אבל זה המאמר נראה לעיני כל (עיין חיי"מ שיחות השייכות להתורות אות ג), שהוא מחובר להמאמר שבסימן ט' [על הכתוב תהומות יכסיומו] ושניהם מחוברים להמאמר שבסימן קי"ב צוהר תעשה לתיבה, אשר מוהרנ"ת זצ"ל כתב אותו כפי ששמע מפיו הקדוש את ההשגה הזאת, בשינוי וסגנון אחר מכפי שמסרה לו בכתיבת ידו בעצמו שנדפסה בסימן ט' הנ"ל]

פריטא שפוותיה, זה בחי' התפלה, כמו שכתוב אדני שפתי תפתח וכו'. לכאורה יש להתפלא קצת, מה שבשביל הכתוב הזה, אדני שפתי תפתח, שמקדימים לפני התפלה, נכנה ונקרא לכל התפלה על שם הזה, פריטא שפוותיה. אבל מרחוק תבין בכל זה, כפי דבריו הקדושים שבסימן ט' ובסימן קי"ב הנ"ל, שכל שפת הדיבור, וכל תיבה שבתפלה, הוא כפי הפתח שנפתח במחיצות המסכים אשר סביב יתהלכון [כרום זולות וכו'] כמוב"פ. וממילא מבואר, שזההעיקר והכלליות של התפלה, ושעל זה בעצמו מקדימים ומבקשים על הפתיחה הזאת לפני התפלה, בהכתוב אדני שפתי תפתח הנ"ל:

שתכלה פרוטה וכו', שיכלו האפיקורסים וכו', כשתכלה זאת וכו'. גם על זה יש להתפלא קצת, כי הלא מבואר מלשון חז"ל הנ"ל, שהפרוטה תכלה. אבל כפי המבואר מדבריו הקדושים שבסי' קי"ב הנ"ל, שאף על פי שהפתח נמצא תמיד בהטומאה והחשך לכנוס ולצאת, [אבל] מחמת שגם כל עצם המחיצה היא החושך והטומאה הזאת, ומציאת הפתח שבה הוא על ידי הדחיה [שמדחים ומכלים את החשך, על ידי אור האמת], שייך בזה גם לשון בקיעה [שמבקע הדיבור המאיר וכו']. וכפי היוצא לנו מישוב הפליאה הראשונה הנ"ל, כוונתו הקדושה שמכנה וקורא לכלליות הנסים והתפלה על שם הפתח והחקיקה והחסרון והכליון הזה, שמכלים ומדחים מעצם חושך הכיס ומכסה מחיצות האפיקורסים והקליפות הסובבים הנ"ל מהמוב"פ, שפיר אמרו חז"ל בלשון כליון על עצם הפרוטה, מאחר שבאמת יהיה כל הכליון [ושבירת] ופתיחת הפתח, והפרוטה הזאת, מן הכיס ומכסה האפיקורסים בעצמם, שהם יכלו ויאבדו כנ"ל:

להשפיע חיות, לכל שלשה חלקי העולם וכו'. בכל הענין הזה מבאר יותר מה שכתב לעיל, שכל החיות מקבלין מהתפלה:

עולם השפל, ועולם הכוכבים, ועולם המלאכים וכו'. מה שלענין הזה ובמאמר הזה מחלק את העולם לשלשה חלקים האלה, מבאר בהכתוב הנ"ל [בפנים], דרך כוכב וכו'. ועל פי המאמר חז"ל שהביא על זה, שאין לך 'עשב' מלמטה, שאין לו 'כוכב' 'ומלאך' מלמעלה וכו':

לא זכו לארץ ישראל, לבחינת תפלה, אלא יעקב ובניו. מבואר יותר לפי זה גם דבריו הקדושים שבענין הכתוב הנ"ל, ואני נתתי לך וכו'. כי יתרון החלק שזיכה ונתן לו בארץ ישראל, הוא יתרון התפלה שנתעלה בזה עלשאר אחיו. גם במה שמבואר בהכתוב הזה שלקח אותה מיד האמורי [זה עשו], יבאר יותר מה שכתוב לעיל בפירוש התיבה בצדה וכו', שזהו רומז על הקליפה המעכבת את התפלה [ועושקת אותה לעצמה, כידוע וכו' (עיין ליקו"מ ח"א תורה נ', וע"ע בח"ב תורה צ"ז)] כי ציד בפיו:

ואלו בני אדם וכו', מכסים את הנס עם דרך הטבע וכו', שפוגמים בתפלה וכו'. כבר רמזתי לעיל בדיבור המתחיל שתכלה וכו', שבזה מבאר את הכתוב סביב רשעים וכו' שהביא על זה, [לענין הקליפות המסבבים את התפלה], להבין משל ומליצה גם לענין הרשעים בעצמם:

[שייך להתורה תהומות יכסיומו]

מזריחת האור שבדבריו הקדושים בפתח התיבה המוכרח לצאת ולעלות מן החושך, שיסובב הכתוב באזהרה הזאת בעצמה, להשים הפתח בצד השבט השייך לה, כפי פרטיות הנפש של המתפלל הזה. נראה מבואר, שהפתחים של החושך והטומאה שנפתחים להבא לטמא, הן זה לעומת זה בהסטרא אחרא, כנגד הפתחים והשערים של הקדושה המובא שם. והם יבואו במספר י"ב, כנגד י"ב שבטי יה. אבל גם עוד נחלקים כפי פרטיות אותיותיהם של השבטי יה, להיות במספר מ"ט כידוע. וממילא מבואר, שגם זה לעומת זה בהסטרא אחרא, יתחלקו ויבואו גם פתחי הטומאה הנ"ל, גם כן במספר מ"ט:

.דחא

[עוד מבעל המחבר ז'ל, על פי תורה ט' אות ד']

על פי מאמר רבה בר בר חנה, כמה מרחקינן ממיא וכו', ופירש שם רבינו ז"ל, כמה מרחקינן מבחינת שפכי כמים לבך. תלתא פרסי, היינו הג' תפילות, עדיין מרחקינן וכו'. ועל פי פירוש הפשוט קשה להבין, מה ענין הג' תפילות ומה ענין שפכי כמים וכו'. אך ענין שפכי כמים לבך, הוא תפלת חצות, שהוא ענין אחר לגמרי, שהוא נוכח פני ה' ממש בלי מחיצות ובלי הפסק שערים. ולפי זה מתורץ מה שפירש רבינו ז"ל הגמרא הנ"ל, שיש י"ב שערים נגד י"ב שבטי יה, הלא יש י"ג שבטים וצריך להיות י"ג שערים כנגד י"ג נוסחאות התפלה. ועל פי הנ"ל מיושב היטב, כי תפלה אחת הוא בלא שער אלא נוכח פני ה' ממש. שתפלה זאת היא תפלת חצות, שצריכים לקום חצות, שאז עת רצון שתתקבל תפלתו, כי תפלתו עולה לה' ממש בלי שער מסך המבדיל, כמו שכתוב שפכי כמים לבך נוכח פני ה' ממש:

[עוד מכת"י המחבר על תורה ז' ט' קי"ב]

טרם נבוא לבאר קצת בהתורה הזאת ובהתורה תהומות יכסיומו שבסימן ט' ובהתורה ואלה המשפטים שבסימן ז' [ששלשתן מצורפים זה לזה, כמובן מדבריו הקדושים (עי' חיי מוהר"ן שיחות השייכות להתורות אות ג)] נתפלא בהם לכאורה בשני פליאות.

פליאה א'. הוא בדבר הפתח הנ"ל [של העליה על ידי נפילת חבירו שלמעלהמאתו], שלכאורה מה יעשה לפי זה הגדול מחבירו שאין למעלה מאתו.

פליאה ב'. הוא בדבר הפרוטה שבכיס הנזכרת בהשני מאמרי חז"ל שמביא לזה בסימן ז' ובסימן ט' הנ"ל, שמרמזת על פתחי שפתי התפלה וכלליות הנסים, שנתכסים הם בגלותינו בכיסויי הטבע, והנמשכים אחריה כמוב"פ. ושם בסימן ז' מבאר בזה המאמר חז"ל, שאין בן דוד בא עד שתכלה ותצא הפרוטה הזאת, מן הכיס והמכסה שעליה, [היינו שיכלו האפיקורסים וכו']. ואחר כך בסימן ט' הנ"ל מבואר לכאורה מלשון המאמר חז"ל בענין ירידת הגשמים שמביא לזה, [כי משם מבואר לפי דבריו הקדושים] שאדרבה בארצינו וביציאתנו מהגלות, נזכה לברכת הפרוטה שבהכיס הזה בעצמו, עיין שם:

וכדי לרמז בישוב השני פליאות האלה, מוכרח להקדים לזה כמה הקדמות.

הקדמה א'. הוא מה שמבואר לפי הכלל הא' הנ"ל בההקדמה ב' במסלת קשריו הקדושים, בא נבא להתפלא קצת בגוף המאמר חז"ל על אודות בריאת העולם הזה בה', שלכאורה זה סותר למה שמבואר בספרי אמת (עיין ילקוט שמעוני בראשית רמז א', ועיין בזוהר בראשית באריכות בדף ב: ג.) על אודות כלליות הבריאה, שהיתה בכל האותיות. ואם באמת מבואר לפי מסלת קשרי דבריו הקדושים, שזה היא הה"א [מוצאות הפה, שכלולה מאש ומים כמוב"פ], שכלולה היא בעצמה, מכל שאר האותיות הא"ב היוצאים על ידה במוצאותיה, ושהעיקר הוא אותיות דיבורי התפלה והתהלה לדוד משיח כמוב"פ. אבל גם לפי זה, עוד נבא להתפלא אגב אורחא במה שמבואר מדברי חז"ל (ברכות ד:), ושאר ספרי אמת (זוהר ח"ג ו' ע"א, ועיין ליקו"ה הל' קרי"ש ה"ה אות ט"ז), בנפלאות המאמר חז"ל [על אודות הנופלים, שמוכרח לסומכם ולהעלותם כנ"ל], שבשביל זה לא נזכר ולא הזכיר כלל את הנון, שיש בה נפילה, והיא מרמזת על נפילה בשער הנון של הסטרא אחרא כידוע (עיין בספר ארץ החיים מבעל באר מים חיים (המצורף לספר גליא רזיא) מש"כ בזה). כי הלא גם זה לעומת זה עשה אלקים, ואות הנון בקדושתה, מרמזת היא שבנ'ס מקימים ומעמידים אותה. כי באמת, מעוצם סתימת והעלמת אור הנון, יונק משם דייקא וכו'. ויש לרמז בעניות דעתי, כי היא העומדת בין המ' והס' מזה ומזה, וגם המ' והס' הנ"ל מרמזים בסיבובם על הסיבובים והמסכים של השכחה, והעלמת הדעת, כמובן בסימן ט' הנ"ל, אבל בנ"ס [התפלה], תצטרף ותבא בסמיכת הנופלים, להיות עומדים וקמים מנפילתם דייקא על ידי זה כמוב(ן)[א]. וגם מקודם, באות הח' השייך לה, כידוע (הכוונה על אות החי"ת שבתהלה לדוד שמתחיל חנון וגו'. ומש"כ "השייך לה" אולי הכוונה לספירת החכמה שנרמז באות ח' שהיא שייכת לנו"ן שהיא בינה כי הם תרין ריעין וכו' (ועין עוד ליקו"מ ח"א תורה א' בענין ח"ן), הפליא לרמז אותה במלוי כפיפתה וזקיפתה יחדיו, על אשר בצירופם דייקא, יהיו למדת החנון, כמובא מזה במקום אחר (אפשר הכוונה ע"פ ליקו"מ ח"א תורה רנ"ז בענין תיק"ו ותיקו"ן עיי"ש ודו"ק).... [חסר ההמשך]: