כי תצא למלחמה - סימן ר'פ

מענין המשא ומתן של זבולון, שגם היא עבודה גדולה, מחמת שהוא מספיק את הלומדי תורה. נראה לפי עניות דעתי כוונתו הקדושה, שגם זה ענין שכתב לעיל, שכל המשא ומתן היא תורה עיין שם. היינו מחמת שמהמשא ומתן הזה יוצא ונסתבב התורה בעצמו של יששכר, כי אם אין קמח של זבולון אין תורה של יששכר, שלא יהיה ביכלתו כלל ללמוד אם לא יספיק אותו זבולון בפרנסה. [וא"כ] כל חיות המחשבה של המשא ומתן, מקושר ומדובק אל התורה של יששכר [כמובא במקום אחר (ליקו"מ ח"א תורה כ"ט אות ט), שצריך לכוון בכל הילוך והילוך, ובכל דיבור ודיבור, שכל זה כדי שירויח ויתן צדקה, להספיק את הלומדי תורה], שזה בחינתפנימיות חכמה בינה דעת דעשיה של זבולון, היא עולה אל היצירה שהוא התורה של יששכר, שעל ידי זה מקבלת בחינת מלכות דעשיה שהוא אמונת המשא ומתן של זבולון, כח להעלות הניצוצות מהקליפות עיין שם, [שזה בעצמו בחינת הקמח והפרנסה דקדושה שהוא מרויח, כי אם אין תורה אין קמח]. ומחמת שכל בחינה כלולה מכל הבחינות כמובא, על כן גם ביששכר באהליך בדביקותו אל התורה, נמצא גם בחינת המשא ומתן שהוא צאתך של זבולון, כי הוא בחינת צאתך נגד המדריגה שלמעלה ממנו עיין שם. והוא מקשר ומדבק פנימיות מחשבתו ותשוקתו בכל עת ועת לבחינת אהליך של התורה שבמדריגה היותר עליונה. וכן גם בזבולון בצאתך למשא ומתן, נמצא בחינת אהליך של התורה, כי כל דיני התורה מלובשים בכל פרט ופרט של המשא ומתן, ובעשייתו את המשא ומתן הוא מכונה בשם עוסק בתורה [עיין שם לעיל בהמשנה של המחליף פרה בחמור וכו' ובמהמשנה של השוכר את הפועל וכו'], וכל פנימיות מחשבתו צריך שתהיה מקושר לזה, שמחמת זה גם המשא ומתן שלו היא עבודה גדולה. אך אף על פי כן גם זה, היינו גם בחינת אהליך שלו, שהוא כל דיני התורה שהוא עוסק בהם בשעת המשא ומתן, הכל הוא בחינת צאתך נגד אהל התורה של יששכר בעצמו, וכל בחינה משפעת בחברתה הנמוכה ממנה, על כן בחינת אהליך של יששכר והתורה, משפעת ונותנת הכח של בירור הניצוצות בבחינת צאתך שהוא לימוד התורה של זבולון, שגם זה בחינת אהליך של יששכר והתורה, נגד בחינת צאתך של המשא ומתן בעצמו, וכן עד אין תכלית כידוע, כי גם זה הבחינה צאתך של המשא ומתן בעצמו, כלול משניהם, מה שאי אפשר לבאר כל כך, כמובן כל זה מספרי אמת (עיין לעיל בכללים כלל השביעי ובמ"מ שם):

והנה, לולא דמסתפינא, הייתי מבאר את המשל של המחליף פרה בחמור, כנ"ל בהקדמה עיין שם (עיין בכללים כלל י"א), על פי המובן בספרי אמת (עיין ע"ח שער י"ח פ"ה בתחילתו), שענין פרה בחמור הוא בסוד הניצוצין [הרפ"ח, כמספר פרה עם האותיות], שנפלו למטה בין הקליפות, שהם היכלי התמורות והחליפין. וכל עסקינו בבחינת צאתך של המשא ומתן, הוא כדי לברר כל אחד לפי מדרגתו את הרפ"ח ניצוצין מהיכלי החליפין [עיין בהלכות דיינים (ה"ד עיי"ש באות ד) הנ"ל]. וכל הבירור, הוא בכח התורה של יששכר, שהוא בחינת חמור דקדושה, כמו שכתב בהתורה יששכר חמור וכו', ויט שכמו לסבול. ויש בזה בחינות וענינים בלי שיעור, שכולם כלולים זה מזה כנ"ל, עד שגם בחינת צאתך של תוקף גשמיות המשא ומתן בעצמו, גם הוא כלול בהעלם מבחינת אהליך של יששכר והתורה שהוא בחינת חמור כנ"ל. ובכל זה, ממילא מובן ונמצא מבואר על ידי כן, שעל ידי כל מיני המשא ומתן, מורידים עצמם להיכלי החליפין, לברר בכח החמור, את הרפ"ח ניצוצין. ומחמת זה, כל עניני משא ומתן נקראים על שם המחליף פרה בחמור [והוא האב לכולן], כי על ידי החילוף הפרהבחמור, נתגלה ביותר הבחינות הנ"ל המרומזות בזה:

וכל מה שהמדריגה של צאתך נמוכה ומושפלת ביותר, נתברר על ידה הניצוצות מעמקי הקליפות ביותר, שזה שלימות התיקון ביותר שצריך להיות נעשה על ידי לימוד התורה. ולפי זה מבואר גם מה שכתב בתחלת האות בשם הבעל שם טוב ז"ל, ומכל שכן כשעושין וכו', הוא בודאי תורה. אך אף על פי כן, עיקר הכח לברר, הוא על ידי מה שמקבלת מהמדריגה שלמעלה מאתה, שהיא נגדה בחינת אהליך, והיא מקבלת עוד מלמעלה כנ"ל:

[שייך לסימן הנ"ל]

על ידי שמקושר להתורה, על ידי זה מקבלת כח לברר הניצוצות מן הקליפות, ולעלות מהם, כי בלא זה, היה [אפשר] שיתאחזו גם הם בעצמן בהאמונה. וענין אחיזת הקליפות בהאמונה, הוא מה שמעקמים עקמימיות לב האדם, לשנות ולהחליף את דבריו, שלא יהיו באמונה ובאמת [כמובן בהלכות דיינים שעל המאמר הזה באות ד' עיין שם היטב]. וממה שכתב בזה [אדמו"ר ז"ל] לשון אפשר, נראה מבואר, שיש בזה שני בחינות. כי לפעמים כשאינו מקשר מחשבתו אל התורה, אין להאמונה כח לברר וכו', אבל אינם נאחזים על כל פנים בה בעצמה. ולפעמים, כשאינו מקשר מחשבתו אל התורה, הם נתאחזים גם בהאמונה בעצמה. וממילא מובן, שהכל כפי הפגם של העדר ההתקשרות. כי יש מי שאינו עוקר חס ושלום מכל וכל את מחשבתו מן התורה, והוא נזהר על כל פנים לבלי ליצא מדיני ודרכי התורה בפשיטות, לבלי להחליף ולשנות את דיבורו. ויש מי שעוקר את מחשבתו ושוכח כל כך התורה, עד שהוא מחליף ומשנה את דיבוריו. ועל פי זה נראה לפי עניות דעתי בפירוש דבריו הקדושים, שהם הם בעצמם השני בחינות שהזכיר מקודם, ממי שזוכה בדין וממי שאינו זוכה בדין. כי בודאי אלקים נצב בעדת אל, לברר וללבן דין אמת לאמתו, מי המחליף את דבריו וחייב, ומי הבלתי מחליף וזכאי:>

~ אזמרה לאלקי - סימן רפ'ב

.>

אפילו הוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה עיין שם. כפי המובן מדבריו הקדושים, שהעלאת הרשע לכף זכות להשיבו בתשובה, הוא על ידי שדנים אותו לכף זכות, שבאמת אינו חייב כל כך ברשעתו ופשעיו העצומים, וכענין המובא בחלק ב' סימן א', כי מי יודע כל המקומות שעבר בהם עיין שם. ומה [זה] שמזהיר כל כך למצוא בו דוקא מקודם איזה מעט טוב, ומבאר זאת בהפסוק ועוד מעט וכו'. אמנם שמובן מדבריו הקדושים, שמחמת זה בעצמו, יכולים לדון את הרשע לכף זכות. כי על ידי שאנו רואים, שגם הוא מתעורר ומתגבר ממקום שהוא שם לעשות איזה דבר טוב, שגם בעת ההעדר התגברותו, אינו חייב כל כך.

עוד יש לבאר כוונת דבריו הקדושים, על פי מה שכתב בספר הא"ב (אות הרחקת רשעים סעיף ו), שמי שמלמד זכות על הרשע וכו'. ועל כן, הוא מזהיר כאן מאד, למצוא בו מקודם איזה דבר טוב, ששם אינו רשע, לדונו לכף זכות, וגם על ידי זה בעצמו, הוא נידון לכף זכות כנ"ל. כי כל אחד מישראל, איך שהוא, מאחר שיש בו איזה ניצוץ דניצוץ ישראל, שהם חלק אלוק ממעל, עצם הטוב, אי אפשר בשום אופן להיות נופל לרע לגמרי, שיהיה רשע גמור, [ומה שלעינינו נדמה לרע חס ושלום, הוא מסמיית עינינו מלמצוא בו טוב], וכמובא בהשיחות שאחר הספורי מעשיות באות י' (הוא ספר שיחות הר"ן) עיין שם:

למצוא גם בעצמו וכו', על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות, ויוכל לשוב בתשובה, בבחינת ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו וכו'. ועל ידי זה נעשין נגונים וכו', ואזי הוא יכול להתפלל וכו'. כי זה ידוע, שכשהאדם נופל בדעתו וכו', אינו יכול להתפלל כלל מחמת זה, ואינו יכול לפתוח פיו כלל וכו'. וזה בחינת אזמרה לאלקי בעודי וכו'. ודע, שמי שיכול לעשות אלו הנגונים, דהיינו ללקט הנקודות טובות שנמצא בכל אחד מישראל, זה הצדיק שאוחז במדרגה זאת, הוא יכול להיות חזן ושליח צבור, דהיינו להתפלל לפני העמוד וכו'. ודע, שיש בכל דור ודור וכו', אך לידע דהיינו לדעת כל צדיק וצדיק וכו', איזה הם התינוקות השייכים לו וכו', ולידע כל הבחינות שיש בזה, והדור שיבא מהם עד הסוף, דע מי שיוכל לעשות הנגונים, הוא יוכל לידע כל זה. וזה שאמרו חז"ל, באמת אמרו, החזן רואה וכו' עיין שם. מקושר למה שכתב לעיל, שגם מהתפלה ביחידות, נגינה וזמרה של השפל שבשפלים, על ידי השתדלותו לברר הנקודות טובות שבו מתוך הרע והפסולת, נעשה ונתהווה על ידי זה תפילתו בנגינה וזמרה, בבחינת אזמרה וכו'. וכאן מוסיף והולך להודיענו בתעלומות דרכיו, שעוד הוא יכול לזכות על ידי זה לבחינת תפלה לפני העמוד, להוציא על ידי זה גם את הרבים ידי חובתם:

והנה, אף על פי שברהיטת לשונו הקדושה, נראה לכאורה, שהוא מדבר בפשיטות.... מוריד הענין הזה בדרך כלל, מריש כל דרגין עד.... שכל אחד צריך לבקש ולמצא. שגם הגרוע שבגרועים צריך לברר הנקודות טובות מתוך הרע והפסולת, שעל ידי זה נתהוה ונעשה הנגינה וזמרה, עד שיוכל להיות שליח צבור, ולהוציא גם אחרים בתפלתו. אבל באמת נראה מבואר מדברי מוהרנ"ת ז"ל בחלק א' באות (עיי"ש בכל ההלכה בהל' השכמת הבוקר ה"א), ומשאר דבריו הקדושים שבענין זה בכתב ובעל פה, כי בכל זאת גבהה דעתו ודרכו נסתרה גם בזה [וכן בכל תורותיו הקדושים], ושיש בזה ענינים נפלאים ונעלמים בתכלית ההעלם, עד שאין מי שידע איך להתנהג ולהשתדל בענין הזה כי אם מי שגילה זאת בעצמו, שהוא היה המשה משיח האמיתי, והוא הרואה והמשגיח האמיתי היכן התינוקות קוראים. כי מאתו בעצמו, נמשכים כל המשכנות של הרועים שהיו ושיהיו, שהוא מקור ההבל פה שאין בו חטא של התינוקות,ועליו נאמר ויקם משה את המשכן, שהוא הבית תפלה, מרוב הזדככותו בתכלית הזכות והבהירות מיום הולדו עד יום הסתלקותו, להיות בעצמו בבחינת הבל פיו שאין בו חטא, שהתפאר עצמו (חיי"מ מעלת תורתו וספריו אות מ"ה) שגם הבל פה אינו יוצא מאתו בלי חידוש. ועליו נאמר ויקם משה את המשכן אמיתי, כי על זה נאמר [כי ביתי בית תפלה, והוא עוסק לבנותו], כי הוא אשר בכוחו לברר ולמצוא הנקודות טובות גם במי שנפל וירד בתכלית הירידה שאין ירידה אחריו, ועל ידי בירור הטוב הזה בעצמו, הוא עוסק לבנות ולהמשיך משכן ובית תפלה, שלא יחרב עוד, [מובן כל זה בהלכות השכמת הבוקר הלכה א' עיין שם]. כי עולה ונכלל בעצמו עד להוציא את הרבים, וכל נשמות.... כול כל אחד, שיתקיים והתבוננת על מקומו ואיננו.... ועל כן עשה דרך כבושה לכל אחד ואחד, כי אף על פי כן הוא צריך לכל זה אתערותא דלתתא גם מאתנו, כמובא במקום אחר (מובא הרבה ועיין חיי"מ מעלת המתקרבים אליו אות מ). וכל אחד כפי מה שעוסק ומתגבר להתעורר ולקיים ככל דבריו בפשיטות, בכל לבבו ונפשו, וכמו כן הוא זוכה לפי בחינתו לאיזה בחינה מכל זה. כי ממה שבאתגליא כשמחזקים את עצמו על ידי הנקודות טובות שבו, נתעוררים ונתעלים על ידי זה ממדריגתו ומקומו הראשון בעומק הארץ שהיה מונח שם מגודל נפילתו בדעתו, שגם זה בחינת והתבוננת על מקומו ואיננו, ועל ידי זה באים לשמחה וניגונים וזמירות, ולבחינת התפלה בכוונה, כי על ידי כל זה נתחזק לזמר ולהודות ולהלל ולהתפלל לה'. וכן אצל אחרים, על ידי שנזהר לדון את כל חביריו לכף זכות, וכולם יקרים בעיניו כבבת עין, על ידי שנזהר להביט עליהם בעין טובה, רק על הנקודות טובות שבהם, אז גם הם נתעוררים כל פעם, ויוצאים על ידו מנפילתם בדעתם, ומתחזקים להתפלל וכו', שכל זה בחינת והתבוננת על מקומו ואיננו. כל זה הוא מהתערותא דלתתא, שנתעורר על ידי זה אתערותא דלעילא, שיהיה גם באחרים הבחינות הנפלאים, והתבוננת על מקומו ואיננו, הן לעצמו הן לאחרים, ושיהיה נמשך גם הניגונים והתפלה ביתר שאת, של בירור הטוב מהצדיק האמת, אשר בעוצם רוממות מדריגתו, מוכרח שיהיה לו בכל פעם ירידה קודם העליה, ובעת הירידה הוא מונח מאד בדעתו, מחמת שנדמה לו שעדיין אינו יוצא כלל נגדו יתברך, עד שמוכרח כביכול לחזק עצמו בבחינת שלא עשני גוי.... שיהיה נתעורר על ידי זה אתערותא דלעילא, כמובא בהשיחות המעשה מצדיק שסיפר אדמו"ר ז"ל (מובא בסוף הסיפורי מעשיות עיי"ש), עד שנתעורר יותר ויותר לבחינת הניגונים והתפלה בתכלית השלימות, עד שמשיג בכל פעם יותר איך למצוא טוב גם בהגרוע שבגרועים, ולדון את כולם לכף זכות, שעל ידי זה מרומם ומנשא אותם בפלאי נפלאותיו ממקומם ומדרגתם, שיתקיים על ידי זה והתבוננת על מקומו ואיננו. ומחמת שיש בו בחינה גבוה כזו, על ידי זה בעצמו תאבים ומתאוים כל הנקודות שבהם להיות עולים ונכללים בו, שעל ידי זה הוא מתפלל ובונה בכל זה משכן ובית התפלה, שיוצא משם הבל פה להתינוקות, שהוא ברור וזך מחטא בתכלית הזכות. כל זהנראה לפי עניות דעתי מבואר מאד בעומק דבריו הקדושים:

נעשין ניגונים וכו', שמלקט הרוח טובה מן הרוח נכאה וכו'. נמצא שנתהפך על ידי זה העונות לזכיות, כי אם לא היה הרוח נכאה מהעונות, לא היה נבנה הניגון מהרוח טובה לבד, כי בנין הניגון הוא דייקא על ידי הבירור כידוע (עיין ליקו"מ ח"א תורה נ"ד אות ו). ועל כן עיקר שלימות הניגונים, נעשה דייקא על ידי הצדיק האמת, המופלג בתכלית המעלה, שביכלתו למצוא את הטוב אפילו בתכלית הירידה, בהפושע שבפושעים. וזה בעצמו בחינה גבוה כל כך, שעל ידי זה כל הנקודות טובות שבכל אחד מישראל תאבים להכלל בו, שיהיה נתהוה על ידי זה דייקא תפלתו בתכלית השלימות. [ויש לרמז, שעל כן מובא בספרי אמת (עיין כריתות ו:, ועיין לעיל בביאורים על תורה י' בד"ה בלועי דקרח וכו' עיי"ש בסופו) ששלימות התפלה הוא כשנצטרפים גם הפושעי ישראל, שזה בחינת חלבנה שבקטורת]:

אינו יכול להתפלל. עיין לעיל בההקדמה (בכללים כלל השלישי עיי"ש), שכל מקום שמוזכר בדברי רביז"ל איזה דבר למשל ולדוגמא, יש גם בזה כוונה עמוקה עיין שם. וגם כאן, מה שתפס העיקר לדוגמא ענין התפלה, אף על פי שבאמת כוונתו על כל דבר שבקדושה שזוכה לעשות על ידי ההתחזקות. אבל העיקר נתעלה התפלה, על ידי ההתחזקות. כי כמו שהצדיק האמת, על ידי מה שמברר ומוצא את הטוב גם בהגרוע שבגרועים, עלה תפלתו להוציא גם את הרבים כמובא לקמן, כן נעשה איזה בחינה מעין זה אצל כל אדם בפרטיות, שעל ידי בירורו ומציאותו את הטוב בעצמו, נתעלה תפלתו ביחידות, וכמבואר בהלכות השכמת הבוקר הנ"ל, עיין שם מה שמבאר בזה כל סדר התפלה בפרטיות אמירת הקרבנות והקטורת ופסוקי דזמרה וכו':

הוא עושה משכן. עיין בהלכות השכמת הבוקר הנ"ל, שהמשכן נעשה ונבנה מהנקודות טובות, שהם בחינת זהב וכסף ונחושת ותכלת וכו', שהם הגוונין עלאין סגיאין, שונים זה מזה, שנמצאים בכל אחד כפי נדבת לבבו הטוב לעבודתו יתברך. ובזה מקושר היטב, מה שמובא לקמן בפנים, שזה שיכול למצוא כל הטוב שיש בישראל, (ש)הוא בחינת חזן, שיודע כל הבחינות שיש בעשיית ובענין המשכן של כל אחד מהצדיקים עיין שם:

[שייך לעיל]

לענין הנגון שנעשה דייקא על ידי התגברות הרע, כמו שמובא בהלכות השכמת הבוקר, כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפלה, כמו שאי אפשר לקטורת בלתי חלבנה. כי היוד סמנים חוץ חלבנה, הם בעצמם העשרה מיני זמרה, שהם נעשין על ידי בירור הטוב שבפושעי ישראל, שהם בבחינת חלבנה. גם מה שמובא בהלכה הנ"ל, שהמשכן הוא התפלה, כי ביתי בית תפלה וכו':

ודע, שתינוקות של בית רבן, הבל פיהם שאין בו חטא, ועל כן תינוק שמתחיל לקרוא ולהכנס בתורה, הוא מתחיל מןויקרא, כי ויקרא מדבר מגמר הקמת המשכן, שאז קראו השם יתברך והתחיל לדבר עמו מהמשכן, ועל כן שם מתחילין התינוקות, כי משם מקבלין הבל פיהם וכו'. כי זה הקול בעצמו שקרא השם יתברך, הוא בחינת קול התינוקות, שהוא קול הכרובים שהיו בדמות תינוקות כידוע (סוכה ה: עיי"ש). והוא מקור התורה, כי על ידי זה הקול קיבל משה כל דיני התורה באוהל מועד כידוע (עיין במדבר ז' פסוק פ"ט ובפרש"י שם וע"ע ויקרא א' פסוק א' ובפרש"י שם). ועל כן מזה דייקא מתחילין התינוקות לקרא בתורה, כי זה בעצמו הוא בחינת הקול והתורה של התינוקות שנתגלה בהמשכן, שכל בנין המשכן היה בעבור זה. כי עיקר שכינת עוזו יתברך היה לפני ולפנים במקום הארון והתורה והכרובים כידוע (מובא הרבה מאד ועיין ליקו"ה יו"ד הל' שחיטה ה"ד אות י"ד). ועל פי זה מבואר מאד מה שמובא בהקדמת הזוהר הקדוש (דף א:), שעל ידי קלא דינוקא וכו' מתקיימים כל החייבים והרשעים שלא יהיו נאבדים עיין שם, מאחר שזה הקול בעצמו נמשך....

החזן רואה היכן התינוקות קורין. ועל פי זה מבואר מאד מה שמובא [במקום אחר (ליקו"מ ח"א תורה ג) בדבריו הקדושים] חזן הוא מלשון נבואה כי מקבל הנגינה מאתר דנביאים ינקין, היינו מהקול של הכרובים, שזה בעצמו בחינת הבל פה של התינוקות. גם מזה מובן ממילא, שכשמתקלקל הענין הזה, והפושעי ישראל נשארים ברשעתם חס ושלום שזה בחינת חורבן המשכן [והתהפכותו לבחינת משכון כמובן במדרש (עיין מד"ר שמות פ' ל"א, וע"ע ליקו"מ ח"א תורה ע)], אז נגרם היזק גדול להתינוקות חס ושלום, שמתמשכנין חס ושלום על עון הדור. אבל אתה מרום לעולם ה', כי בכח הצדיקי האמת ממשיכין בכל פעם בנין המשכן, שעל ידי זה נתקיימים התינוקות והבלפיהם הקדוש וכל העולם על ידם: