מסכת נזיר · דף נז
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — הֲלָכָה, וּרְבִיעִית דָּם — קַל וָחוֹמֶר, וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה.
אוֹ דִלְמָא: רְבִיעִית דָּם — הֲלָכָה, וְעֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — קַל וָחוֹמֶר, וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה? תָּא שְׁמַע: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — הֲלָכָה, וּרְבִיעִית דָּם — קַל וָחוֹמֶר, וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה.
שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד ״רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״ — מְגַלְּחִין, וּמְבִיאִין קׇרְבַּן טוּמְאָה וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה. וְאוֹמֵר: אִם אֲנִי הוּא טָמֵא — קׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלְּךָ, וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלְּךָ.
וְסוֹפְרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קׇרְבַּן טׇהֳרָה, וְאוֹמֵר: אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא — קׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלְּךָ, וְזֶה קׇרְבַּן טׇהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלְּךָ, וְזֶה קׇרְבַּן טׇהֳרָתְךָ.
גְּמָ׳ קָתָנֵי: שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶם ״רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״. וְאַמַּאי? כֹּל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מֵהֵיכָא יָלְפִינַן לֵהּ — מִסּוֹטָה.
מָה סוֹטָה, בּוֹעֵל וְנִבְעֶלֶת, אַף כֹּל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּגוֹן דְּאִיכָּא בֵּי תְרֵי. אֲבָל הָכָא, שְׁנֵי נְזִירִים וְהַאי דְּקָאֵי גַּבֵּיהוֹן — הָא תְּלָתָא, הָוֵה לֵיהּ סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֹל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — סְפֵיקוֹ טָהוֹר!
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: בְּאוֹמֵר ״רָאִיתִי טוּמְאָה שֶׁנִּזְרְקָה בֵּינֵיכֶם״. אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי
עמוד ב
דְּקָתָנֵי ״וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״. שְׁמַע מִינַּהּ.
מְגַלְּחִין וּמְבִיאִין. וְאַמַּאי? דִּילְמָא לָאו טְמֵאִין אִינּוּן, וְקָעָבֵיד הַקָּפָה! אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאִשָּׁה וְקָטָן.
וְלוֹקְמָא בְּגָדוֹל, וְהַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — לֹא שְׁמָהּ הַקָּפָה! מִדְּלָא מוֹקֵים לַהּ הָכִי, שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר שְׁמוּאֵל: הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — שְׁמָהּ הַקָּפָה.
מָר זוּטְרָא מַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא דִּשְׁמוּאֵל אַסֵּיפָא: נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק וּמוּחְלָט בְּסָפֵק — אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לְאַחַר שִׁשִּׁים יוֹם, וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת. וְהָא קָעָבֵיד הַקָּפָה! אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאִשָּׁה וְקָטָן.
אָמַר רַב הוּנָא: הַמַּקִּיף אֶת הַקָּטָן הֲרֵי הוּא חַיָּיב. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרַב הוּנָא: וְדִידָךְ מַאן מְגַלַּח לְהוֹן? אֲמַר לֵיהּ: חוֹבָה. תִּקְבְּרִינּוּן חוֹבָה לִבְנַיהּ. כּוּלְּהוּ שְׁנֵי דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לָא אִקַּיַּים לֵיהּ זַרְעָא לְרַב הוּנָא.
מִכְּדִי תַּרְוַיְיהוּ סְבִירָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ שְׁמָהּ הַקָּפָה, בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַב הוּנָא, סָבַר ״לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית [אֵת] פְּאַת זְקָנֶךָ״. כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַשְׁחָתָה — יֵשׁ לוֹ הַקָּפָה, וְהָנֵי נְשֵׁי, הוֹאִיל וְלֵיתַנְהוּ בְּהַשְׁחָתָה — לֵיתַנְהוּ נָמֵי בְּהַקָּפָה.
וְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה סָבַר: אֶחָד הַמַּקִּיף וְאֶחָד הַנִּיקָּף בַּמַּשְׁמָע. וְאִיתַּקַּשׁ מַקִּיף לְנִיקָּף: כׇּל הֵיכָא דְּנִיקַּף מִיחַיַּיב — מַקִּיף נָמֵי מִיחַיַּיב. וְהַאי קָטָן, הוֹאִיל וְהוּא גּוּפֵיהּ לָאו בַּר עוּנְשִׁין הוּא דְּמִיחַיַּיב, מַקִּיף נָמֵי לָא מִיחַיַּיב.
לֵימָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ תַּנָּאֵי הִיא, דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״רֹאשׁוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם״,