תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת נזיר

מסכת נזיר · דף נא

605 מילים · כ-4 דק׳ קריאה · עם רש״י

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב? מֵת שֶׁנִּקְבַּר עָרוֹם בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה שֶׁל אֲבָנִים — זֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב. נִקְבַּר בִּכְסוּתוֹ, בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ, אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה שֶׁל לְבֵנִים — זֶהוּ מֵת שֶׁאֵין לוֹ רָקָב.

אָמַר עוּלָּא: אֵין רָקָב, אֶלָּא הַבָּא מִן הַבָּשָׂר וּמִן הַגִּידִים וּמִן הָעֲצָמוֹת. אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְעוּלָּא: רָקָב הַבָּא מִן הַבָּשָׂר טָהוֹר. הָא מִן הָעֶצֶם — טָמֵא, וְאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא בָּשָׂר! אֵימָא הָכִי: רָקָב הַבָּא מִן הַבָּשָׂר — טָהוֹר, עַד שֶׁיֵּשׁ עֶצֶם בַּבָּשָׂר.

הָא לֵיכָּא גִּידִים! אִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וְלַעֲצָמוֹת בְּלֹא גִּידִים.

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵי מֵתִים שֶׁקְּבָרָן זֶה עִם זֶה — נַעֲשׂוּ גַּלְגַּלִּין זֶה לָזֶה. מֵתִיב רַב נָתָן: רָקָב הַבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים — טָמֵא!

אָמַר רָבָא: שֶׁקָּבְרוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהִרְקִיבוּ, וְעָמְדוּ עַל מְלֹא תַּרְווֹד רָקָב.

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גָּזַז שְׂעָרוֹ וּקְבָרוֹ עִמּוֹ — נַעֲשָׂה לוֹ גַּלְגַּלִּין. תְּנַן הָתָם: כׇּל שֶׁבַּמֵּת טָמֵא, חוּץ מִן הַשִּׁינַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפּוֹרֶן. וּבִשְׁעַת חִיבּוּרָן — כּוּלָּן טְמֵאִין.

בָּעֵי חִזְקִיָּה: שְׂעָרוֹ הָעוֹמֵד לְגַלֵּחַ, צִפּוֹרֶן הָעוֹמֵד לִיגָּזֵז, מַאי? מִי אָמְרִינַן: כׇּל הָעוֹמֵד לִיגָּזֵז כְּגָזוּז דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא מְחוּבָּרִין?

וְנִיפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה: טַעְמָא מִשּׁוּם דְּגָזַז, הָא לֹא גָּזַז — לָא! הָכִי קָאָמַר: גָּזַז — הֲרֵי זֶה גַּלְגַּלִּים. לֹא גָּזַז — מִיבְּעֵי לֵיהּ.

בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: רָקָב הַבָּא מִן הֶעָקֵב מַהוּ? כִּי גָּמְרִינַן רָקָב הַבָּא מִכּוּלֵּיהּ מֵת, אֲבָל דְּאָתֵי מִן עָקֵב — לָא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא?

תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי נָתָן בְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא: רָקָב הַבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים — טָמֵא. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הַבָּא מִן הֶעָקֵב לָא, זִיל הָכָא — דִּלְמָא דֶּרֶךְ עָקֵב קָאָתֵי, וְהָכָא — דִּלְמָא דֶּרֶךְ עָקֵב קָאָתֵי?

אִי דְּאִירְקִיב כּוּלֵּיהּ מֵת וְקָאָתֵי דֶּרֶךְ עָקֵב — הָכִי נָמֵי. אֶלָּא הָכָא כְּגוֹן דְּאִירְקִיב חַד אֵבֶר, וְקָאָתֵי דֶּרֶךְ עָקֵב. מַאי? תֵּיקוּ.

בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: עוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה, הָוֵי גַּלְגַּלִּים, אוֹ לָא? כֵּיוָן דְּאָמַר מָר עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ — הִלְכָּךְ גּוּפַהּ הוּא, וְלָא הָוֵי גַּלְגַּלִּין, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּסוֹפוֹ לָצֵאת — מִיפְרָשׁ פָּרֵישׁ מִינַּהּ. וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר עוּבָּר דְּסוֹפוֹ לָצֵאת מִיפְרָשׁ פָּרֵישׁ מִינַּהּ,

עמוד ב

שִׁכְבַת זֶרַע בִּמְעֵי אִשָּׁה, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּצַר — כִּי גוּפַהּ דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי — לָא?

בָּעֵי רַב פָּפָּא: פִּירְשָׁהּ, מַהוּ? כֵּיוָן דְּלָא מִקַּיְימָא בִּדְלָא אָכְלָה — חַיּוּתָא הוּא, אוֹ דִלְמָא הָא נָמֵי מֵעָלְמָא אָתֵי? בָּעֵי רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: עוֹרוֹ מַהוּ? בָּעֵי רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ: כִּיחוֹ וְנִיעוֹ מַהוּ?

אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא לְרַב פָּפָּא: וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כׇּל הָנֵי דְּקָאָמַר הָוֵי גַּלְגַּלִּין, רָקָב דִּמְטַמֵּא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ! דְּאַשְׁקְיֵיהּ מֵי דְקָלִים, וְסַכְיֵא נָשָׁא, וּשְׁלָקוֹ בְּמֵי טְבֶרְיָא.

אָמַר אַבָּיֵי, נָקְטִינַן: מֵת שֶׁטְּחָנוֹ — אֵין לוֹ רָקָב. אִיבַּעְיָא לְהוּ: טְחָנוֹ וְחָזַר וְהִרְקִיב, מַהוּ? מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא דְּאִיכָּא בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, וְהָאִיכָּא. אוֹ דִּלְמָא כִּבְרִיָּיתוֹ בָּעִינַן, וְלֵיכָּא? תֵּיקוּ.

תָּנֵי עוּלָּא בַּר חֲנִינָא: מֵת שֶׁחָסַר — אֵין לוֹ רָקָב וְלֹא תְּפוּסָה וְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת.

מֵיתִיבִי: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּמֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוֹב וְרוֹבַע אוֹ מְלֹא תַרְווֹד רָקָב — תֹּאמַר בְּחַי, שֶׁאֵין לוֹ לֹא רוֹב, וְלֹא רוֹבַע, וְלֹא מְלֹא תַרְווֹד רָקָב?!

הֵיכִי דָּמֵי — דְּאַרְקִיב חַד אֵבֶר, דִּכְווֹתֵיהּ גַּבֵּי מֵת: אֲפִילּוּ חַד אֵבֶר אִיכָּא רָקָב! מִי קָתָנֵי הָא מֵת? הָא קָא מַשְׁמַע לַן: שׁוּם מֵת — יֵשׁ לוֹ רָקָב, שׁוּם חַי — אֵין לוֹ רָקָב.

בָּעֵי רָבָא: הִרְקִיב כְּשֶׁהוּא חַי, וְחָזַר וּמֵת, מַהוּ? כִּי גְּמִירִי רָקָב, דְּאִירְקִיב כְּשֶׁהוּא מֵת. אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא מָיֵית?

תָּא שְׁמַע: לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּמֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוֹב וְרוֹבַע וּמְלֹא תַרְווֹד רָקָב, תֹּאמַר בְּחַי כּוּ׳.

טַעְמָא מִשּׁוּם חַי, הָא מֵת יֵשׁ לוֹ רָקָב! מִי קָתָנֵי הָא מֵת? הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּשׁוּם מֵת — יֵשׁ לוֹ רָקָב, שׁוּם חַי — אֵין לוֹ רָקָב.

בָּעֵי רָבָא: נְמָלָה שֶׁחָסְרָה, מַהוּ? שִׁיעוּרָא גְּמִירִין לַהּ — וְהָא חֲסַר. אוֹ בְּרִיָּה גְּמִירִי לַהּ — וְהָאִיכָּא.

עוד במסכת נזיר