תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת נזיר

מסכת נזיר · דף ח

508 מילים · כ-3 דק׳ קריאה · עם רש״י

מַתְנִי׳ ״הֲרֵינִי נָזִיר כִּשְׂעַר רֹאשִׁי״, וְ״כַעֲפַר הָאָרֶץ״, וּ״כְחוֹל הַיָּם״ — הֲרֵי זֶה נְזִיר עוֹלָם, וּמְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם.

רַבִּי אוֹמֵר: אֵין זֶה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. וְאֵיזֶהוּ מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים? הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי נְזִירוּת כִּשְׂעַר רֹאשִׁי״, וְ״כַעֲפַר הָאָרֶץ״, וּ״כְחוֹל הַיָּם״.

״הֲרֵינִי נָזִיר מְלֹא הַבַּיִת״, אוֹ ״מְלֹא הַקּוּפָּה״ — בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם אָמַר: אַחַת גְּדוֹלָה נָזַרְתִּי — נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם אָמַר: סְתָם נָזַרְתִּי — רוֹאִין אֶת הַקּוּפָּה כְּאִילּוּ הִיא מְלֵאָה חַרְדָּל, וְנָזִיר כׇּל יָמָיו.

״הֲרֵינִי נָזִיר מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי״ — אוֹמְדִין כַּמָּה יָמִים מִכָּאן עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי, אִם פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם — נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם לָאו — נָזִיר כְּמִנְיַן הַיָּמִים.

״הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה״ — מוֹנֶה נְזִירוֹת כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה הָיָה, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִים — מֵת.

גְּמָ׳ רוֹאִין אֶת הַקּוּפָּה כְּאִילּוּ מְלֵאָה חַרְדָּל וְנָזִיר כׇּל יָמָיו. וְאַמַּאי? וְלִיחְזְיַיהּ כְּאִילּוּ מְלֵאָה קִישּׁוּאִין וְדִלּוּעִין, וְתִיהְוֵי לֵיהּ תַּקַּנְתָּא!

אָמַר חִזְקִיָּה: בְּמַחֲלוֹקֶת שְׁנוּיָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: אָדָם מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְדָבָר שֶׁסְּפֵיקוֹ חָמוּר מִוַּדַּאי.

דְּתַנְיָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁיְּהֵא בִּכְרִי זֶה מֵאָה כּוֹר״, וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד — רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר, שֶׁסְּפֵק נְזִירוּת לְהַחְמִיר.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, שֶׁסְּפֵק נְזִירוּת לְהָקֵל.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָתָם לָא נָחֵית לֵיהּ לִנְזִירוּת. הָכָא נָחֵית לֵיהּ לִנְזִירוּת, בְּמַאי לְסַלּוֹקֵיהּ מִינֵּיהּ?

אַמַּאי לָא? לִיחְזְיַהּ לְקוּפָּה כְּאִילּוּ מְלֵאָה קִישּׁוּאִין וְדִלּוּעִין, וְתִיהְוֵי לֵיהּ תַּקַּנְתָּא. הָא סָלְקָא דַּעְתִּין, נְזִירוּת הוּא דְּקַבֵּיל עִילָּוֵיהּ!

עמוד ב

דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי. דִּתְנַן, רַבִּי אוֹמֵר: אֵין זֶה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. וְאֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּח אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם? הָאוֹמֵר ״[הֲרֵי] עָלַי נְזִירוֹת כִּשְׂעַר רֹאשִׁי״ וְ״כַעֲפַר הָאָרֶץ״ וּ״כְחוֹל הַיָּם״.

וְרַבִּי יְהוּדָה מִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי? וְהָתְנַן: הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁלִים — מֵת.

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא נְזִירוֹת קָא מְקַבֵּל עֲלֵיהּ, הַיְינוּ טַעְמָא דְּכֵיוָן דְּהִשְׁלִים — מֵת. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ חֲדָא נְזִירוּת קַבֵּל עִילָּוֵיהּ — מִי הָוֵי הַשְׁלָמָה כְּלָל?

וְעוֹד: מִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי? וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״הֲרֵינִי נָזִיר מִנְיַן הִילְקְטֵי קַיִץ״, וּ״מִנְיַן שְׁבִלֵי שְׁמִיטָּה״ — מוֹנֶה נְזִירוֹת כְּמִנְיַן הִילְקְטֵי קַיִץ וּכְמִנְיַן שְׁבִלֵי שְׁמִיטָּה!

״מִנְיָן״ שָׁאנֵי.

וּמִי שָׁאנֵי לֵיהּ לְרַבִּי מִנְיָן? וְהָתַנְיָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה״ — מוֹנֶה נְזִירוֹת כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. ״כִּימֵי הַלְּבָנָה״ — מוֹנֶה כִּימֵי הַלְּבָנָה. רַבִּי אוֹמֵר: עַד שֶׁיֹּאמַר ״נְזִירוֹת עָלַי כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה וּכְמִנְיַן יְמוֹת הַלְּבָנָה״!

רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא. סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בַּחֲדָא — נְזִירוּת קַבֵּיל עִילָּוֵיהּ. וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא — דְּאִילּוּ רַבִּי יְהוּדָה שָׁנֵי לֵיהּ מוֹנֶה, וְרַבִּי לָא שָׁנֵי לֵיהּ מוֹנֶה.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵינִי נָזִיר כֹּל יְמֵי חַיַּי״, ״הֲרֵינִי נְזִיר עוֹלָם״ — הֲרֵי זֶה נְזִיר עוֹלָם. אֲפִילּוּ ״מֵאָה שָׁנָה״, אֲפִילּוּ ״אֶלֶף שָׁנִים״ — אֵין זֶה נְזִיר עוֹלָם, אֶלָּא נָזִיר לְעוֹלָם.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵינִי נָזִיר וְאַחַת״ — מוֹנֶה שְׁתַּיִם. ״וְעוֹד״ — מוֹנֶה שָׁלֹשׁ. ״וְשׁוּב״ — מוֹנֶה אַרְבַּע. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: ״וְשׁוּב״ כִּי כּוּלְּהוּ, וְהָוְיָא לֵיהּ שֵׁית, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵינִי נָזִיר״ — סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: ״הֵן״ — אַחַת, ״דִּיגוֹן״ — שְׁתַּיִם, ״טְרִיגוֹן״ — שָׁלֹשׁ, ״טֶטְרָגוֹן״ — אַרְבַּע, ״פּוֹנְטִיגוֹן״ — חָמֵשׁ.

תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית עִגּוּל, דִּיגוֹן, טְרִיגוֹן, פּוֹנְטִיגוֹן — אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים, טֶטְרָגוֹן — מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. מַאי טַעְמָא? לְמַטָּה הוּא אוֹמֵר ״קִיר״ ״קִירוֹת״. לְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר ״קִיר״ ״קִירוֹת״. הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע.

הַדְרָן עֲלָךְ כׇּל כִּינּוּיֵי

עוד במסכת נזיר