תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת נזיר

מסכת נזיר · דף כח

511 מילים · כ-3 דק׳ קריאה · עם רש״י

בִּזְמַן שֶׁהֵן סְתוּמִין וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְפוֹרָשִׁין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבָּנוֹ״. בְּקׇרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא, וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּקׇרְבַּן אָבִיו.

יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה, מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה, אֲבָל יוֹצֵא בְּקׇרְבָּן שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה, מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבָּנוֹ ... עַל חַטָּאתוֹ״, עַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשׁוּם חֶטְאוֹ.

יָכוֹל לֹא יֵצֵא בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה, אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה,

שֶׁכֵּן אִם הִפְרִישׁ בְּהֵמָה עַל הַחֵלֶב וְהֵבִיא עַל הַדָּם, אוֹ עַל הַדָּם וְהֵבִיא עַל הַחֵלֶב — שֶׁהֲרֵי לֹא מָעַל וְלֹא כִּיפֵּר,

אֲבָל יוֹצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה לַקַּלָּה, וּמִן הַחֲמוּרָה לַחֲמוּרָה, מִן הַחֲמוּרָה לַקַּלָּה, וּמִן הַקַּלָּה לַחֲמוּרָה,

שֶׁכֵּן אִם הִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מָעוֹת מִן הַחֵלֶב וְהֵבִיא עַל הַדָּם, עַל הַדָּם וְהֵבִיא עַל הַחֵלֶב, שֶׁהֲרֵי מָעַל וְכִיפֵּר —

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל חַטָּאתוֹ״ — עַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ.

קָתָנֵי מִיהַת בְּהֵמָה, מַאי לָאו אֲפִילּוּ בַּעֲלַת מוּם? לָא, תְּמִימָה.

אֲבָל בַּעֲלַת מוּם מַאי — כִּסְתוּמָה דָּמְיָא? מַאי אִירְיָא דְּקָתָנֵי מָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו? לִיתְנֵי בַּעֲלַת מוּם! הָכִי נָמֵי, דִּלְמַאי חַזְיָא — לִדְמֵי, דְּמֵי הַיְינוּ מָעוֹת.

מַתְנִי׳ נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ נִשְׁחֲטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכׇּל הַבְּהֵמוֹת — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּתִגְלַחַת הַטׇּהֳרָה, אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטּוּמְאָה — יָפֵר, שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנֻוֶּולֶת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף בְּתִגְלַחַת הַטׇּהֳרָה יָפֵר, שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגַלַּחַת.

גְּמָ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָאָמַר: תִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת. וְכֵיוָן דְּלָא גִּילְּחָה — אֲסִירָה בְּחַמְרָא. וְכֵיוָן דְּאִית לַהּ נִיוּוּל — מָצֵי מֵיפַר (וּבְהָא פְּלִיגִי),

עמוד ב

תַּנָּא דִידַן סָבַר: כֵּיוָן דְּאִיזְדְּרִיק עֲלַהּ דָּם, לְאַלְתַּר שַׁרְיָא בְּחַמְרָא, וְהָא לֵית לַהּ נִיוּוּל. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֲפִילּוּ אִישְׁתְּחִיטַת בְּהֵמָה — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, מִשּׁוּם הֶפְסֵד קָדָשִׁים.

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וְאַמַּאי? לִזְרוֹק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, וְיַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה! מִי לָא תַּנְיָא: כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן לִפְנֵי זְמַנָּן אוֹ לְאַחַר זְמַנָּן — הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל.

וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת — לֹא יִזָּרֵק. וְאִם זָרַק — הוּרְצָה, לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב!

אָמְרִי: אִי דִּשְׁחַט עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים — הָכִי נָמֵי. אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט חַטָּאת בְּרֵישָׁא.

כְּדִתְנַן: אִם גִּילַּח עַל אַחַת מִשְּׁלׇשְׁתָּן — יָצָא.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּתִגְלַחַת טׇהֳרָה. אֲבָל בְּתִגְלַחַת טוּמְאָה — יָפֵר (מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנֻוֶּולֶת). וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בְּתִגְלַחַת טׇהֳרָה — יָפֵר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגַלַּחַת.

וְתַנָּא קַמָּא אָמַר לָךְ: אֶפְשָׁר בְּפֵאָה נׇכְרִית. וְרַבִּי מֵאִיר סָבַר: בְּפֵאָה נׇכְרִית, אַיְּידֵי דְּזוּהֲמָא — לָא נִיחָא לֵיהּ.

מַתְנִי׳ הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר, וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר. כֵּיצַד? גִּילַּח, אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ קְרוֹבָיו. מִיחָה, אוֹ שֶׁמִּיחוּ קְרוֹבָיו.

הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מוּפְרֶשֶׁת, הַחַטָּאת — תָּמוּת, וְהָעוֹלָה — תִּקְרַב עוֹלָה. וּשְׁלָמִים — יִקְרְבוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.

הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין — יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִׁים, דְּמֵי חַטָּאת — יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. דְּמֵי עוֹלָה — יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, דְּמֵי שְׁלָמִים — יָבִיאוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.

גְּמָ׳ אִישׁ — אִין, אֲבָל אִשָּׁה — לָא. מַאי טַעְמָא? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא

עוד במסכת נזיר