חלק שני (תנינא) · כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה – פב

א.

כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ. וְיִהְיֶה בִּבְחִינַת מָה וְאָז יַחֲזֹר לֵילֵךְ לוֹ כְּסֵדֶר:

ב.

עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל. כִּי הֵם יְמֵי רָצוֹן שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְקַבֵּל לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת וּפָתַח דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לֵילֵךְ בָּהּ. וְדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה הוּא כָּךְ, שֶׁצָּרִיךְ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֲפִלּוּ עִם הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל. כִּי אֲפִלּוּ בְּפָחוּת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ בְּוַדַּאי אֵיזֶה אֱלֹהוּת. וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִמּוֹ. גַּם צָרִיךְ שֶׁבְּכָל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה שֶׁעוֹלֶה לְמַעֲלָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה יִמְצָא שָׁם אֱלֹהִים. כִּי לִפְעָמִים עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹלֶה לְמַעֲלָה, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעַשֵּׁר, אָז הוּא שׁוֹכֵחַ בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. גַּם אֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מָצִינוּ שֶׁאֱלִישָׁע־אַחֵר עָלָה לְמַעְלָה וְכָפַר בָּעִקָּר רַחֲמָנָא לִצְלָן. אַף שֶׁבֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי רָאוּי לִהְיוֹת לְהִפּוּךְ. אֲבָל דַּע שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאוֹת". כִּי מֵחֲמַת שֶׁנִּתְקָרֵב בְּיוֹתֵר אֶל אוֹר הָאֱלֹהוּת כִּי כָל הַטּוֹב אֲפִלּוּ בְּגַשְׁמִיּוּת הוּא אֱלֹהוּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "טוֹב ה' לַכֹּל". וְעַל־יְדֵי־זֶה הָאוֹר מַכְהֶה עֵינָיו וּמַזִּיק לוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל בְּעֶצֶם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מַזִּיק אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לְעֵינָיו. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבֵהוּ בְּהִתְקָרְבוּת שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ:

ג.

כְּשֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת מָה וְתַמְשִׁיךְ לְךָ אֱלֹהוּת. שֶׁתְּקַשֵּׁר תָּמִיד בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הָרְצוֹנוֹת שֶׁהֵם נֶגֶד רְצוֹנְךָ: