חלק שני (תנינא) כו

א.

צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִשִּׁכְרוּת וּלְדַקְדֵּק שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִיכָלְתּוֹ. כִּי הַשּׁוֹתֶה יוֹתֵר מִדַּאי וּמִשְׁתַּכֵּר, אָז מִתְגַּבְּרִין גְּבוּרוֹת דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְנַעֲשֶׂה כַּעַס וָרֹגֶז וְיוּכַל לָבוֹא לִידֵי רָעוֹת וְכוּ' חַס וְשָׁלוֹם. וְדַע כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הוּא מְלֻבָּשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר וּמַזְכִּיר כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְוָה הַשַּׁיָּכָה לְאוֹתוֹ אֵיבָר. כִּי רַמַ"ח מִצְווֹת כְּנֶגֶד רַמַ"ח אֵיבָרִים. וְעַל־יְדֵי הַשִּׁכְרוּת שׁוֹכֵחַ אוֹתָם: