חלק שני (תנינא) יא

א.

כְּשֶׁהָאָדָם מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה אָז כָּל הָעֲשָׂבִים וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה בָּאִים בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה וּמְסַיְּעִין וְנוֹתְנִין לוֹ כֹּחַ בִּתְפִלָּתוֹ, וְזֶה בְּחִינַת: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה", שְׁתְּפִלָּתוֹ הָיְתָה עִם סִיּוּעַ וְכֹחַ עִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה, וְעַל כֵּן בַּקְּלָלָה נֶאֱמַר "וְהָאֲדָמָה לֹא תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ", הַיְנוּ שֶׁיְּבוּל הָאֲדָמָה לֹא יִתְּנוּ כֹּחַ בִּתְפִלָּתוֹ. יְבוּל – רָאשֵׁי־תֵּבוֹת וַ'יֵּצֵא יִ'צְחָק לָ'שׂוּחַ בַּ'שָּׂדֶה: