חלק שני (תנינא) מז

א.

סַכָּנָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה. וְצָרִיךְ לָזֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה וְאָמָּנוּת יְתֵרָה שֶׁיּוּכַל לִשְׁקֹל בַּפֶּלֶס דְּבָרָיו בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִשְׁמַע כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִים רַק מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ – לֹא יוֹתֵר. כִּי מִזֶּה שֶׁאֶחָד שׁוֹמֵעַ יוֹתֵר מִמֹּחוֹ וַהֲבָנָתוֹ יוֹנְקִים הַקְּלִפּוֹת (עַיֵּן פְּנִים) וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת יֵשׁ לוֹ אֵימָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה יוֹתֵר מֵאֵימַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְיוֹם־הַכִּפּוּרִים: