חלק שני (תנינא) נא

א.

הַיֵּצֶר הָרָע נוֹקֵשׁ בָּאָדָם בְּכָל פַּעַם וּמְעוֹרְרוֹ לְמַה שֶּׁמְּעוֹרְרוֹ. וְאַף אִם אֵין הָאָדָם שׁוֹמֵעַ לוֹ אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא נוֹקֵשׁ בּוֹ עוֹד פַּעַם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי וְיוֹתֵר. אֲבָל אִם הָאָדָם הוּא חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְאֵינוֹ פּוֹנֶה אֵלָיו כְּלָל אָז הַיֵּצֶר הָרָע מִסְתַּלֵּק וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְכֵן בַּתְּפִלָּה בָּאִים הַמַּחֲשָׁבוֹת לְבַלְבֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים וְאִם הוּא חָזָק לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ כְּלָל אֲזַי הִיא נִסְתַּלֶּקֶת. כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר: