שכרות
חלק ראשון
אעַל יְדֵי שִׁכְרוּת נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ.
בעַל יְדֵי שְׁתִיַּת יַיִן, לְסוֹף שֶׁמְּקַבֵּל שׁחַד.
גהַשִּׁכְרוּת מֵבִיא לִידֵי כְּפִירָה בָּאֱמֶת וּלְהוֹדוֹת לַשֶּׁקֶר.
דהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב מִי. שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר.
ההַשֶּׁמֶן מְבַטֵּל הַשִּׁכְרוּת.
והָרְאִיָּה מְשַׁכֶּרֶת בְּיוֹתֵר.
זעַל יְדֵי שִׁכְרוּת נוֹפֵל לְהִרְהוּרֵי נִיאוּף.
חהַשִּׁכּוֹר אֵין יְכלֶת בְּיָדוֹ לְהַמְתִּיק דִּינִים.
טהַשִּׁכּוֹר אֵין מְגַלִּין לוֹ רָזִין דְּאוֹרַיְתָא.
ייַיִן עִם לְבוֹנָה מַטְרִיפִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם.
חלק שני
אמִי שֶׁלָּהוּט אַחַר עֲבוֹדַת אֲדָמָה, בָּא לִידֵי אֶחָד מִשְּׁלשָׁה, אוֹ לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים אוֹ לִידֵי צָרַעַת אוֹ לִידֵי שִׁכְרוּת.
בהַשִּׁכְרוּת גּוֹרֵם גָּלוּת גַּם גּוֹרֵם הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה.
גאִי אֶפְשַׁר לְשִׁכְרוּת שֶׁלּא יָבִיא לְאֵיזֶה תַּקָלָה.
דעַל יְדֵי שִׁכְרוּת הוּא שׁוֹכֵחַ בְּאַזְהָרוֹת משֶׁה רַבֵּנוּ, כִּי משֶׁה מְלֻבָּשׁ בִּרְמַ"ח אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם, וּבְכָל אֵיבָר וְאֵיבָר מַזְהִיר אֶת הָאָדָם בְּמִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ, וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא "מְחֹקֵק" גִּימַטְרִיָּא רְמַ"ח.
העַל יְדֵי הַשִּׁכְרוּת מַפְשִׁיט אֶת הַדַּעַת מֵהַלְּבוּשׁ חֲסָדִים, וּמַלְבִּישׁוֹ בִּגְבוּרוֹת חֲזָקוֹת, חַס וְשָׁלוֹם.
ומִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שוֹנְאִים, יַזִּיר מִן הַיַּיִן, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֲׂה ראשׁ לָהֶם.