חן

חלק ראשון

אעַל־יְדֵי צְדָקָה זוֹכֶה לְחֵן.

בעַל־יְדֵי שִׁפְלוּת זוֹכֶה לְחֵן.

גלְחֵן יַכְנִיס אוֹרְחִים.

דגַּם יִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מִמַּאַכְלֵי אִסּוּר, וְיִשְׁמר אֶת פִּיו מִדִּבּוּר אָסוּר.

המִי שֶׁמְּפַזֵּר מְעוֹתָיו בִּשְׁבִיל לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ רַב לִלְמד מִמֶּנּוּ, עַל־יְדֵי זֶה יִמְצָא חֵן.

וכְּשֶׁתַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתֶיךָ, תִּמְצָא חֵן.

זעַל־יְדֵי תּוֹכָחָה תִּשָּׂא חֵן.

חשֶׁמֶן־זַיִת מְסֻגָּל לְחֵן.

טסְגֻלָּה לְחֵן תִּכְתּב עַל קְלַף; כֶּסֶף וְזָהָב חֶסֶד וֶאֱמֶת אַלּוּף.

יעַל־יְדֵי הַיִּרְאָה מִתַּלְמִיד־חָכָם תִּזְכֶּה לְחֵן.

יאדִּבּוּרִים הַיּוֹצְאִים בְּנִיחוּתָא נִתְקַבְּלִים אֵצֶל בְנֵי־אָדָם.

יביֵשׁ דָּגִים שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לְחֵן.

יגעֵסֶק הַתּוֹרָה בַּדֶּרֶךְ נוֹתֶנֶת חֵן.

חלק שני

אכְּשֶׁאָדָם בָּא לְעִיר לָדוּר, יִשְׁלַח בָּשָׂר לַעֲנִיֵּי הָעִיר, וְעַל־יְדֵי זֶה יִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי שָׁרֵי הָעִיר.