מפלת

חלק ראשון

אעַל־יְדֵי פַּחַד הָאִשָּׁה מַפֶּלֶת.

בסְגֻלָּה לְמַפֶּלֶת נְפָלִים שֶׁתִּשָּׂא אֶצְלָהּ מַגְנֵט, גַּם תִּשָּׂא אֶצְלָהּ חֲתִיכַת עֵץ מִקֶּבֶר הַצַּדִּיק, גַּם יִתֵּן צְדָקָה.

גאִשָּׁה שֶׁהִיא מַפֶּלֶת, תִּשָּׂא אֶצְלָהּ מֵי טַל.

דסְגֻלָּה לְמַפֶּלֶת – שֶׁתִּמְכּר עֻבָּרָהּ

הבַּעֲווֹן שִׂנְאַת־חִנָּם הָאִשָּׁה מַפֶּלֶת נְפָלִים.

ועַל־יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁלָּהּ הִיא מַפֶּלֶת.

חלק שני

אאִשָּׁה הַמַּפֶּלֶת נְפָלִים, לא תֵּלֵךְ בְּקִשּׁוּטֵי זָהָב.

בהַטְּחִינָה שֶׁל קֶמַח וְהַלִּישָׁה שֶׁל הַמַּצּוֹת שֶׁל פֶּסַח הִוא סְגֻלָּה לְאִשָּׁה, שֶׁמַּפֶּלֶת נְפָלִים.