בית
חלק ראשון
אבַּיִת שֶׁאֵין דָּרִין בּוֹ – יִזָּהֵר מִלְּהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ, כִּי הוּא מְקוֹם שֵׁדִים.
במָאן דְּבִּישׁ לֵהּ בְּמָתָא דָּא יֵלֵךְ לְמָתָא אַחֲרִיתָא.
גכְּשֶׁהַבַּיִת מְזֻמָּן לִבְרָכָה, אֲזַי כְּשֶׁהַצַּדִּיק בָּא לַבַּיִת הַזֶּה גַּם הַבְּרָכָה בָּאָה.
דיֵשׁ מָקוֹם מְזֻמָּן לְטוֹבָה וְהוּא־הַדִּין לְהֵפֶךְ.
הלְעִנְיַן טוֹבוֹת וְרָעוֹת הַבָּאוֹת לָאָדָם קָרוֹב לְדֶרֶךְ הַטֶּבַע, הַכּל לְפִי הַזְּמַן וּלְפִי הַמָּקוֹם.
ודְּפָרַע קִנְאָה מַחֲרִיב בֵּיתוֹ.
זמָקוֹם שֶּׁאָדָם יוֹצֵא מִמֶּנּוּ אֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְאוֹתוֹ מָקוֹם לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ.
חאִם עַם־הָאָרֶץ חָסִיד, אַל תָּדוּר בִּשְׁכוּנָתוֹ.
טכָּל בַּיִת שֶׁנִּשְׁמָעִין בּוֹ דִּבִרֵי־תוֹרָה, שׁוּב אֵינוֹ נֶחֱרַב.
יעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת מַזְקִינִין בַּחֲצִי יְמֵיהֶם.
יאאִם נִשְׁפָּךְ בַּבַּיִת יַיִן כַּמַּיִם אִיכָּא בְּרָכָה.
יבאַל תִּכָּנֵס לְבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צְלָמִים.
יגמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְבַיִת לָדוּר בְּתוֹכוֹ, יאמַר הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְאַחַר־כָּךְ יִכָּנֵס לָדוּר בְּתוֹכוֹ.
ידמִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע, אֵינוֹ אָדָם.
טויֵשׁ מָקוֹם הַגּוֹרֵם לַעֲבר עֲבֵרוֹת.
טזכַּעַס וּזְנוּת שֶׁל אִשָּׁה מַחֲרִיב אֶת הַבַּיִת.
יזכְּשֶׁנֶּחֱרָב אַסְקֻפַּת הַבַּיִת אוֹ פְּתָחֶיהָ הוּא סִימָן רָע לַבַּיִת.
חלק שני
אלָדוּר בַּעֲלִיָּה הוּא טוֹב יוֹתֵר לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא מִלָּדוּר בְּבַיִת תַּחְתּוֹן.
בלִפְעָמִים בִּנְיַן הַבַּיִת גּוֹרֵם לְאִשָּׁה שֶׁלּא תֵּלֵד, כְּשֶׁהָעֵצִים שֶׁבַּבִּנְיָן אֵינָם מֻנָּחִים כַּסֵּדֶר הַנִּתַּן לָהֶם מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְאָז הַבַּיִת נִקְרָא הָרוּס אֲפִלּוּ בְּבִנְיָנוֹ, וְהֶהָרוּס הַזֶּה בָּא וּמַזִּיק לָאִשָּׁה וְאֵינָהּ מוֹלֶדֶת.
גבְּפֶתַח בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם נִכָּר, אִם תַּמּוּ זְכוּת אֲבוֹתָיו אוֹ אִם חָלָה זְכוּת אֲבוֹתָיו.
דצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּבִנְיְנֵי הַבַּיִת, שֶׁלּא יִהְיֶה בְּבִנְיָנוֹ עֵץ מֵאִילָנֵי הָעוֹשִׂין פֵּרוֹת.
ההָעֵצִים שֶׁבַּבִּנְיָן, זָכָה אָדָם הֵם בִּבְחִינַת שְׂרָפִים עוֹמְדִים, וְעוֹמֵד הַבִּנְיָן זְמַן רַב, לא זָכָה – הַשְּׂרָפִים נִשְׂרָפִים, וְזֶהוּ הַשְּׂרֵפוֹת דִּשְׁכִיחֵי.
וכְּשֶׁאָדָם בּוֹנֶה חוֹמָה וְנוֹפֵל כִּפָּתוֹ, יֵדַע שֶׁזֶּה סִימָן רַע, חַס וְשָׁלוֹם, לְזַרְעוֹ.
זאֵין אָדָם נֶהֱנֶה אֶלָּא כְּשֶׁדָּר בַּמָּקוֹם שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתָיו.
חסְגֻלָּה כְּשֶׁנִּכְנָס לְבַיִת חָדָשׁ לָגוּר, יַכְנִיס לְשָׁם חֶרֶב אוֹ סַכִּין אוֹ שְׁאָר כְּלֵי־זַיִן. וְסִימָן לַדָּבָר: בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בַּיִת – כְּ'לֵי חָ'מָס מְ'כֵרוֹתֵיהֶם; חַרְבוֹתֵיהֶם, מְגוּרוֹתֵיהֶם.
טהַכִּפָּה שֶׁל בַּיִת הוּא סִימָן לַחֲבוּרָה אוֹ מִשְׁפָּחָה מַה שֶּׁיִּקְרֶה לָהֶם.