שער האהבה · פרק ז · חלק ב

ואין קושי ממלת דברו בחסד, שכבר מצינו מלת דבר ודברו מיוחסים אל החסד, כאומרו (תהלים קז, כ) ישלח דברו וירפאם, וכן (תהלים קל, ה) קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי, ישלח דברו וימסם (שם קמז, יח), והתכת השלגים הוא מצד החסד כדפי' בפרשת בראשית (כט ע"ב). וכן מי יתן אלוה דבר (איוב יא, ה), כי באחת ידבר אל (שם לג, יד), (תהלים פה, ט) אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום. וכן נמשל הדבור אל המים, כאומרו (משלי יח, ד) מים עמוקים דברי פי איש. פתח דבריך יאיר (תהלים קיט, קל) ויאיר הוא חסד, אור ודאי.

וכשישתה האדם מים לצמאו, צריך לכוון כוונה זו לזכור נסי אל עמנו. ודוקא לצמאו, מפני כי בהיות האדם צמא הוא כי האצטומכא מתלהבת באש, וזה מורה על הדין, ובשתייתו המים מורה שהם מי החסד המכבים את הדין.

וכן ברכת בורא נפשות רבות הוא ממש כוונה זו על זכירת נסי החסד, אלא שברכת שהכל היא כלל ובורא נפשות היא פרט, והכוונה בורא נפשות וחסרונן, בריאה זו היא מצד החסד, כי הוא הבורא מה שהנפשות צריכות, דהיינו די ספוקם שאי אפשר לעולם להתקיים אלא על ידם כענין מים שהם חיי העולם.

ובברכה הראשונה נזכר לשון נהיה, וכאן בריאה, ב' פעולות אלו מתייחסים אל החסד, יד"ו י"ה הוא כענין יהי אור (בראשית א, ג). וכן בריאה, נודע מה שפירשו בתיקונים (דף קלג ע"א) אדם דבריאה רכיב באריה, עיין שם.

על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי. על כל, עם היות שפי' שהנסים הם באים מצד החסד, הכוונה היא שגלויים בחסד וחסד בצדיק, אבל נביעתם הם יותר מלמעלה, והעד קריעת ים סוף שפירש בזוהר (פ' בשלח נב ע"ב) דבעתיקא תלייא. ולכן אחר שהזכיר מה שברא החסד, דהיינו הסיפוק שאי אפשר בלעדו, אמר אחר כך ענין עשיית הנסים שהם למעלה והם המתגלים במי החסד, וזהו על כל מה שברא להחיות.

וזהו שהתחיל בעל המאמר ואמר, כל הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל לא עשאן אלא על המים, דהיינו מקום גילוים במים, ולכך המכה הראשונה היתה במים להראות שכל שאר הנסים שיעשו יהיו מתגלים על ידה.

ואמר על כל מה שברא, ואמר בלשון על כעין (ישעיה נח, יד) אז תתענג על ה', שפי' בזוהר (פ' יתרו דף פג ע"א), ועל ה' הוא ממש ע"ל כ"ל מ"ה, פי' מה שהוא למעלה מכ"ל מ"ה, משם ברא להחיות נפש כל חי, שמשם הם החיים להיות הנפשות. ומפני היות הדבר במקום הנעלם, לא אמר על שאתה בורא להחיות, שהיא פעולה הווה תמיד, אלא מה שברא, והוא נעלם למעלה במקום הנסתר אדם דבריאה דעליון.

ובזה נכללו כמה דברים, הא' מה שפירשו המפרשים שלהחיות נפש כל חי הם התענוגים היתרים, שכך הוא שמשם נשפעים, כאומרו תתענג על ה'. וכן הנסים שהם חיים לישראל משם באים. ונפש כל חי שבהם שולטת המיתה הם מתחיים על ידי השפע העליון. גם בזה נכלל עונג הנשמות, נשמות הצדיקים בעולם הבא, שהצדיקים נקרא כל אחד מהם חי, שנאמר (שמ"ב כג, כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי, והיינו להחיות נפש כל חי.

ונתקנה ברכה זו על המים בפרט, כי בזכור האדם החסד התחתון ההווה תמיד, שהם המים או שאר הדברים מהתענוג שאדם אוכל, שכלם הם בכלל החסד התחתון, אז יזכור החסד העליון שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות, וזהו על כל מה שברא - שפי' ששם הוא התענוג הנפלא, וכן מה שעשה כבר מענין הנסים, ובזה תדבק באהבתו כראוי.

ובסוף הברכה שאנו אומרין ברוך חי העולמים, יובן מה שאמר רשב"י ע"ה (זוהר פ' תולדות יצחק סוף דף קלה) שאמר שם בענין צדיק שנקרא חי העולמים, אמר זה לשונו חי הוא בתרי עלמין דלעילא דאיהו עלמא עילאה, חי לגבי עלמא תתאה, ועלמא תתאה בגיניה קיימא ונהרא, עד כאן לשונו. ואפשר לומר כי ב' מיני שפע שאמרנו, שם הא' שפע הקיום, והב' שפע התענוג והנסים, הם הם ב' עולמים שפי' במאמר, והבן.

עוד מה שהראה לנו אהבתו יתברך ירידת המן, כמו שאמר בתנחומא (בשלח [בובר]) בפסוק (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם, זה שאמר שהכתוב (איוב לו, לא) כי בם ידין עמים יתן אוכל למכביר. השמים הללו בם הוא דן את אומות העולם, תדע לך כשחטאו דור המבול דנם בהם, שנאמר (תהלים יא, ו) ימטר על רשעים פחים. אנשי סדום כשחטאו דנם בשמים, שנאמר (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום וגו'. סיסרא כשחטא דנו בשמים, שנאמר (שופטים ה, כ) מן שמים נלחמו. יתן אוכל למכביר, מהם נתן מזון לישראל, שנאמר (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, משל למה הדבר דומה לנחתום שהיה עומד על הכבשן, נכנס שונאו וחתה הגחלים ונתן על ראשו, נכנס אוהבו ורדה פת חמה ונתן לו, הגחלים והפת שניהם יצאו מן הכבשן, כך הקדוש ברוך הוא הוריד אש על סדומיים ושרפן, ומן השמים הוריד מן לישראל, עד כאן לשונו לעניננו. עוד האריכו שם בכמה נסים נעשו במן ודי בזה לעורר את הלב באהבה.

עוד מה שהראה הקדוש ברוך הוא אהבתו לנו בנתינת התורה, כאומרו (שמות יט, ד) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ופירשו רבותינו ז"ל במכילתא, והייתם לי סגולה מכל העמים, שתהיו פנויים לי ועוסקין בדברי תורתי, ולא תהיו עסוקין בדברים אחרים. סגולה, מה סגולתו של אדם חביבה עליו, כך אתם תהיו חביבין עלי. רבי יהושע בן קרחה אומר, כדי שתקבע אוזן, כשם שהאשה מסגלת אחר בעלה, והבן אחר אביו, והעבד אחר אדוניו, והשפחה אחרי גברתה, יכול אף אתם מסוגלין, תלמוד לומר כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני, וכן הוא אומר (תהלים קכא, ד) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ממלכת כהנים, איני ממליך מאומות העולם עליכם, וכן הוא אומר (שה"ש ו, ט) אחת היא יונתי, עד כאן לשונו לענינינו.

ומאמר רבי יהושע בן קרחה, מובן עם מה שפירש רש"י פסוק זה, זה לשונו סגולה, אוצר חביב, כמו וסגולת מלכים, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם, כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת לי, כי לי כל הארץ והם בעיני ולפני לכלום. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שרים כמה דאת אמר (שמ"ב ח, יח) ובני דוד כהנים היו.

והורה ענין האהבה לנו באומרו ואתם תהיו לי, ופירשו ז"ל איני משליט עליכם אלא אני. וכיוצא בזה פירש רשב"י ע"ה בפרשת ויקרא (זוהר פ' ויקרא דף ז ע"ב) זה לשונו זכאין אינון ישראל דלא יהב לון קודשא בריך הוא לרברבא או לשליחא אלא ישראל אחידן ביה ואיהו אחיד בהו, ומחביבותא דילהון קרא לון קודשא בריך הוא עבדין, הדא הוא דכתיב (ויקרא כה, כה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, לבתר קרא לון בנים, הדא הוא דכתיב (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, לבתר קרא לון אחים, הדא הוא דכתיב (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי, בגין דקרא לון אחי בעא לשואה מדוריה בהו ולא יעדי מנייהו, עד כאן לשונו לעניננו.

וכן מענין אהבת התורה, מה שהוכיח לנו משה רבינו ע"ה במשנה תורה (דברים ד, לב) כי שאל נא לימים ראשונים וגו' הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו השמע עם קול אלהים, ואמר (שם לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש, ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים.

וכיוצא מענין האהבה בנתינת התורה לנו (שם ד, לח) להוריש גוים גדולים ועצומים ממך מפניך להביאך לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה.

ובענין אהבתו לנו בנתינת התורה, עיין מה שפירש הרשב"י ע"ה (זוהר פ' בלק דף קצב ע"א) בפסוק (דברים לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר וגו'. משם מורה תוקף אהבתו יתברך לנו כאב האוהב בנו ידידו.

ועל בחינת אהבה זו בנתינת התורה אמר במשנה (אבות פ"ג מי"ד) חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם וגו'.

ועל כלל הנסים שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא אנו אומרים בהגדת ליל פסח על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו, הוציאנו ממצרים, עשה בהם שפטים, עשה דין באלהיהם, הרג בכוריהם, נתן לנו את ממונם, קרע לנו את הים, העבירנו בתוכו ביבשה, שקע צרינו בתוכו, נתן לנו את התורה, הכניסנו לארץ ישראל, ובנה לנו בית הבחירה.

וכן מהדברים המראים אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל, הוא כשיסתכל האדם בסדור התפלה אשר תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, האחד מהם מה שאנו אומרים בכל יום בתפלה אהבת עולם אהבתנו ה' אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו, וכמה פרטים נזכרו בה המורים על אהבתו הגדולה לנו, ואם באנו להאריך בה נצא מן המכוון. ודרך כלל הם, א' חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו, והוא דרך כלל לכל הבחינות שיתבאר בברכה, א' אבינו בעבור שמך הגדול, פירוש המשותף עמנו. הב' בעבור אבותינו שבטחו בך. הג' ותלמדם חוקי חיים. הד' אבינו אב הרחמן רחם נא עלינו. הה' ותן בלבנו בינה, ששם לנו דעה להבין יותר משאר האומות. הו' כי לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד, דהיינו לעולם שכולו ארוך. הז' נגילה ונשמחה בישועתך, דהיינו עמו אנכי בצרה (תהלים צא, טו). הח' ושבור עול הכותים מעל צוארינו, דהיינו קיבוץ גלויות. הט' כי אל פועל ישועות אתה, שלעולם פועל ישועות לקיום העולם, והם ה' ישועות שפירשו בזוהר בריש פרשת בראשית (דף א' ע"א) ועוד בפרשת תרומה. הי' ובנו בחרת מכל עם ולשון, דהיינו (דברים לב, ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם כי חלק ה' עמו. הי"א וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול, שמעתי מפי מורי הה"ר יצחק די לורי"א אשכנזי שצריך לכוין בזה שקרבנו לשמו במעמד הר סיני לתת לנו התורה, כי התורה ושמו הגדול הכל אחד, כדפירש בזוהר בכמה מקומות. הי"ב להודות לך. הי"ג ליחדך ולאהבה, כי אהב"ה עולה אח"ד, והם י"ג מיני אהבה שנזכרו בברכה זו כמנין אהב"ה.

וכן מהדברים המעוררים את האהבה אנו מזכירים בברכת אמת ויציב, אלהי עולם מלכנו צור יעקב מגן ישענו לדור ודור, אמת שאתה הוא ה' אלהינו ואלהי אבותינו מלכנו מלך אבותינו גואלינו גואל אבותינו צורינו צור ישועתינו וכו' עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם, ומכאן ואילך כל הדברים כלם עד גאל ישראל, הכל מורה על אהבת הקדוש ברוך הוא לנו ועשיית כמה נסים כיציאת מצרים ומכת בכורות וקריעת הים ושאר הפרטים הנזכרים, שיתן האדם אל לבו בקריאתו הברכה ולא יהא קורא אותה מצות אנשים מלומדה, בודאי יתעורר לבו בחשק אהבה גדולה להקדוש ברוך הוא, ויתדבק בו בהיותו עומד ומתפלל לפניו.

וכן בברכת מגן אברהם, שהוא רומז אל החסד, כל מה שאנו מזכירין בה היא חסדים ופעולות החסד המעוררים את האהבה. אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, והבחינה הזו כבר הזכרנו לעיל אותה שהוא ענין (דברים י, טו) רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם וגו' שפי' לעיל. האל הגדול, אל עליון, גומל חסדים טובים קונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל וכו', וכל הפעולות האלו מורים על התמדת החסד בנבראים בלי הפסק, שלא אמר גמל חסדים אלא גומל, שלעולם גומל, וכן קונה הכל, לא אמר קנה הכל ויזכור חסדי ויביא גואל, אלא קונה זוכר ומביא, שמורה ודאי על התמדת פעולות החסד. ובפירוש התפלה יתבאר כל פעולה ופעולה מאלו היאך יורה על החסד.

וכן בברכת אתה גבור, עם היות שהיא דומה לגבורה, היא הגבורה המתוקה הנקשרת בחסד, שהרי אנו רואים שכל מפעלות החסד נזכרו בה, מחיה מתים, מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקיים אמונתו, ולא נזכר ענין הדין בפירוש אלא במלת מלך ממית וסמוך לה אמר ומחיה, שאפילו ענין המיתה שהוא הדין היותר הקשה כוונתו יתברך לטובה אל האדם כדי להחיותו כדי שיצא העולם מקללותיו, שאז ישמח ה' במעשיו. ופרטי ענייניה שנזכר בה כמה פעמים ענייני המיתה ושאר פעולותיהם, יתבאר בענין התפלה. נמצא שברכה היא הגבורה הקשורה בחסד, וכן הוא על דרך שפירש הרשב"י ע"ה (זוהר פ' כי תשא דף ק"צ ע"ב) והעתקנו בפרק א משער זה, דאברהם רחים ליצחק ויצחק לאברהם, מתחבקן דא בדא.

עוד מה שאנו מזכירין בברכת מודים, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל נסיך שבכל יום עמנו, הטוב כי לא כלו רחמיך. ומה שאנו מזכירין אחר תפלותינו י"ג מדות של רחמים אל רחום וחנון וכו' המורים על חסד הגדול עם כל אדם, ידקדק בהם. וכן מה שאנו אומרים ביום שבת ואלו פינו מלא שירה כים וכו' מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלהינו, על כן אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו, ולשון אשר שמת בפינו וכו', מציל עני מחזק ממנו, שועת עניים אתה תשמע.

וכן מה שאנו אומרים בברכת המזון בברכת נודה, על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה וכו' על שהוצאתנו מארץ מצרים על בריתך שחתמת בבשרנו, וזה מורה על קשר האהבה שהוא יתברך קשור עמנו שאות שמו חתום בבשרנו, וכן דרך החברים האוהבים זה לזה לעשות קשר סימן ביניהם לאות על האהבה שלא תשכח לעולם. על תורתך שלמדתנו, פי' לעיל. ובחינת המזון גם כן מאות חסדו עם כל הנבראים.

וכן כאשר יזכור כמה נסים נעשו על ידי הנביאים, מהם על ידי שמואל, מהם על ידי אליהו, מהם על ידי אלישע, יכיר גדלו וטובו עם ישראל. ומלבד זה הנסים הנעשים לישראל בכל דור ודור, שאם היינו באים לספרם לא יכילם ספר, והוא מה שאנו אומרים שבכל דור ודור עומדים האומות עובדי עבודת אלילים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

וכלל הנסים שכתבנו, ועוד כמה מהם שלא זכרנו, כלם נזכרו בספר עזרא (עזרא [נחמיה] ט, ו-כח) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו' אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו' ותרא את עני אבותינו במצרים וגו' והים בקעת לפניהם וגו' ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם וגו' ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים וגו' ואת שבת קדשך הודעת להם וגו' ולחם משמים נתת להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבא לרשת את הארץ וגו' והם ואבותינו הזידו ויקשו את ערפם וגו' ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ולא עזבתם אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמים הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם יומם וגו' ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם וגו' מ' שנה כלכלתם במדבר שלמותיהם לא בלו וגו' ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ובניהם הרבת ככוכבי השמים וגו' וילכדו ערים בצורות ואדמה שמנה ויירשו בתים מלאים כל טוב וגו' וימרו וימררו בך וגו' ותתנם ביד צריהם ויצרו להם ובעת צרתם יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וברחמים הרבים תתן להם מושיעים וגו' וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד אויביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם ברחמים רבות עתים. וכן נאמר בספר שופטים (שופטים י, טז) ותקצר נפשו בעמל ישראל, ראה כמה חבתו לנו, כאדם שמצטער על צרת בנו.

ועוד שם בעזרא (ל-לא) ותמשוך עליהם שנים רבות ותעד בם ברוחך ביד נביאך ולא האזינו וגו' וברחמים הרבים לא עשיתם כלה ולא עזבתם כי אל חנון ורחום אתה, עד כאן בספר עזרא.

עוד יבחין מה שאמרו רבותינו במסכת אבות (אבות פ"ה מ"ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, לא הפילה אשה וכו'. וזה בזמן שהיה בית המקדש קיים אות לישראל ששכינה שרויה בנו, וכמו שכתב החסיד ה"ר יוסף יעבץ במשנת בושת פנים לגן עדן (שם מ"כ) יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, עיין שם.

וכמו שהמשכן נקרא משכן העדות, שהיה עדות לישראל ששרתה שכינה ביניהם, במציאות זה היה במקדש במעשה נסים שהיו בו, בפרט ביום הכפורים בלשון של זהורית שהיה מתלבן להורות אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו' (ישעיה א, יח).

ואפילו עתה שהוא חרב הוא אות שבעונותינו הוא, ועתיד הקדוש ברוך הוא לבנות בית המקדש ממעשה ידיו, שכשיצאו ישראל ממצרים היתה כוונתו יתברך להוריד לנו בית המקדש הבנוי למעלה אלמלא לא חטאו בעגל, וכן פירש בזוהר (פ' פנחס דף רכא ע"א) זה לשונו דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קודשא בריך הוא למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא, ובעא למבני לון ביתא קדישא, ולנחתא לה מגו שמי רקיעין, ולנטעא לון לישראל נציבו קדישא כגוונא דדיוקנא דלעילא, הדא הוא דכתיב (שמות טו, יז) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, באן אתר מכון לשבתך פעלת ה', בההוא דפעלת אנת ה' ולא אחרא, מכון לשבתך פעלת דא בית ראשון, מקדש ה' כוננו ידיך דא בית שני, ותרוייהו אומנותא דקודשא בריך הוא אינון, ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכנס לון קודשא בריך הוא לבנייהו בארעא דאליפי עובדיהון, וביתא אתבני על ידא דבר נש ובגין כך לא אתקיים, עד כאן לשונו. ועוד האריכו שם בדרוש עיין שם.

וכן הנס שנעשה לכל ישראל בימי מרדכי ואסתר היה קיום לכל התורה כדפירוש רבותינו ז"ל (שבת פרק ר"ע דף פח ע"א) כי בתחלה כפה עליהם ההר כגיגית והיא מודעא רבא לאורייתא, אבל בימי המן קיימו וקבלו, קיימו מה שכבר קבלו, הכוונה קיימו ברצון ומאהבה מה שקבלו על כרחם, ביען שראו כמה נסים עשה הקדוש ברוך הוא עמהם כאב המרחם על בנו שחייב הבן לעשות רצון האב.

וצריך שתדע שכל הנסים שנעשו לנו ומה שנעשה בכל יום ומה שיעשה, הכל הוא על ידי השכינה הקשורה עמנו והיא האם המרחמת, וכן מבואר בתיקונים (דף יז ע"ב) ובגין דאיהו חבוש עמהון בגלותא אתמר ביה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ושכינתא איהי בבית האסורים דיליה, בגין רחימו דילה איהו אסור בה, ורזא דמלה (שה"ש א, יג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין, ובגין דא מאן דבעי לאשגא למלכא לית ליה רשו לאשגא ליה אלא בשכינתא, הדא הוא דכתיב (ירמיה ט, כב) אל יתהלל חכם וגו' כי אם בזאת. ואהרן כד עאל לקדש הקדשים ביומא דכפורי בה הוה עאל, דכתיב (ויקרא טז, ג) בזאת יבא אהרן אל הקדש, דאיהי עת לעשות לה'. ומשה בגינה איתקיים בעלמא, הה"ד (דברים לג, א) וזאת הברכה אשר ברך. ובה עביד עשר מכתשין לפרעה, הדא הוא דכתיב (שמות ט, טז) ואולם בעבור זאת העמדתיך, ויעקב בגין דהוה ידע דכל רעותא דמלכא בה מני לבנוי דלא ייעלון קדם מלכא אלא בה, וכל שאלתין דילהון בצלותין ובעותין למלכא דיהון בה, הה"ד (בראשית מט, כח) וזאת אשר דבר להם אביהם. ודוד בגין דהוה ידע דכל רעותא וחילא ותוקפא דמלכא בה, אמר (תהלים כז, ג) אם תחנה וגו' בזאת אני בוטח, דאיתמר עלה (תהלים קג, יט) ומלכותו בכל משלה, ובגין דא כד ישראל בעאן בעותין למלכא אמרין לה (שה"ש ו, א) אנה פנה דודך ונבקשנו עמך, בכמה בקשות דצלותין ובעותין, דבגינך איהי נחתא עלן, דלא זז מיננא אלא בגין דלא נהגנא יקרא בך, דבגינך הוה אסיר עמנא כל שית יומין, עד כאן לשונו. הרי בפירוש שעשר מכות נעשו על ידה.

וכן גם כן פירש רשב"י ע"ה (זוהר פ' האזינו דף רצו ע"ב) בענין (דברים לב, ו) הלה' תגמלו זאת, זה לשונו אמר רבי יהודה הלה' תגמלו זאת, בגין דאתון דור עקש ופתלתול אתון הויתון גרמין דתגלי זאת בגלותא, הלה' תגמלו זאת, דא הוא גמול דעביד עמכון בכל אינון נמוסין דמצרים בכל אינון אתוון דעבד לכו, דא הוא גמול דאתון שלמין להאי, מאן גרם לכון דא, בגין דאתון עם נבל ולא חכם, ולא מסתכלן בכל אינון טבאן דעבד לכון עד השתא, הלה' תגמלו זאת דא שכינתא, והא אוקימנא מלי, עד כאן לשונו.

וכן פי' גם כן בואלה שמות רבה פ' ויסע משה וגו' (כד, א) על פסוק זה, והזכירו שם הנסים, וכפי המובן משם ששני ההי"ן אימא עילאה ואימא תתאה היו משתתפין בעשיית הנסים, זה לשונו ויסע משה את ישראל, הדא הוא דכתיב הלה' תגמלו זאת, רבי שישא בנו של רבי אבא היה כותב ה' למטן ולמ"ד למעלן, כלומר הוי, הלה' תגמלו זאת, אחר כל הנסים שעשה לכם, שקרע לכם את הים לי"ב קרעים ושקע את המצרים בים והיתה ידו משקעתן וידו אחת מצלת אתכם, שנאמר (שמות טו, ו) ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו' והעלה אתכם מן הים, ונתן לכם כספם וזהבם, וכל מה שהיה על סוסיהם שהיו מקושטים בכסף וזהב, וזן אתכם מ' שנה, ולא הניח אתכם אפילו שעה אחת, כמה שונאים באים עליכם ולא הניח אתכם לברוח אלא היה מפילן לפניכם ומשמרכם, ולא משונאיכם לבד אלא אף מן הנחשים ומן העקרבים, והיה מאיר לפניכם שנאמר (שם יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם. שכחתם כל הנסים האלו שעשה עמכם הקדוש ברוך הוא, והיה צלמו של מיכה עובר עמכם, והנחתם דברי תורה והתעסקתם בדברים אחרים, הדא הוא דכתיב הלה' תגמלו זאת, עד כאן לשונו.

ולכן מן הראוי שלא נהיה כפויי טובה על הטובות והחסדים שקבלנו ממנו יתברך, אלא שנשתדל לעשות רצונו ולאהוב אותו כשם שהוא אוהב אותנו, ומציאות אהבה זו אנו מעוררים בתפלתינו ומצוותינו ליחד השכינה, וכל יחוד הוא אהבה כמו שפי' למעלה, והיינו ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו, ה). ובפרט בגלותינו זה שנפרד היחוד ואמנו בגלות בעונותינו, כמו שאמר (ישעיה נ, א) ובפשעיכם שולחה אמכם, שצריכים אנו לתקן היחוד בתפלתינו ומצוותינו, והוא כמשל הבן האוהב את אמו שישאל מאביו שאר כסות ועונה אמו העניה, ויתרעם אל אביו ויבכה על גירושיה, ויזכיר לאביו אהבת נעורים כאומרו (שם נד, ו) ואשת נעורים כי תמאס, ובזה מעורר אהבת הת"ת אליה, והבנים חייבים לעורר אהבה זו בתפלתם, וכן פירש בתיקונים (דף נו) בהג"ה ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא ועיינין, דלא משתדלין למנדע ביקרא דמאריהון לרצויי ליה בשכינתא בכמה תחנונים ופיוסין, לנחתא ליה לגבי שכינתא, כל שכן לאתערא ביה רחימו לגבה, כמה דתקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה, עד כאן לשונו.

עוד פירש בתיקונים (דף לה ע"א) שהשכינה היא השומרת אותנו בכל מקום ולכן מחויבין ישראל ליחדה במצוותם ותפלתם, זה לשונו זכאין אינון ישראל דאינון רגלין לשכינתא למיקם עמה בין בריוח בין בעאקו, דכד אינון בדינא ביומא דדינא דאיהו ראש השנה, איהי קמת עמהון לדינא, דקיימין לה בצלותין, דעלייהו אתמר בה (משלי ו, כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, דבכל אתר דקיימין ישראל בכל פקודא ופקודא לשכינתא, איהי קיימת בגינייהו בכל דוחקא וצערא בין בארחא בין בישובא בין בימא, ודא הוא בהתהלכך דמדברא תנחה אותך, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, בשכבך בישובא תשמור עליך, והקיצות למיחת בימא היא תשיחך, עד כאן לשונו.

והנה מעין אהבה זו אמר שם רשב"י ע"ה (זוהר פ' האזינו ריש דף רחצ) תניא רבי יהודה אומר, בכמה איסתכלנא דקודשא בריך הוא לא אעדי רחימותא מנייהו דישראל, דבכל אתר דאינון הוו קודשא בריך הוא בינייהו, דכתיב (ויקרא כו, מד) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, דייקא אתם בינייהו עמהון, לא אעדי מינייהו לעלמין. רבי יצחק הוה אזיל בארחא ופגע ביה רבי חייא, אמר לו חמינא באנפך דהא במדורא דשכינתא מדורך, מאי דכתיב (שמות ג, ח) וארד להצילו מיד מצרים, וארד, ארד מבעי ליה, וארד בקדמיתא, אימתי כד נחת יעקב למצרים, ולמה, להצילו מיד מצרים, דאלמלא לא הוה בינייהו לא יכלין למיסבל גלותא, כלומר עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו (תהלים צא, טו), אמר לו ודאי בכל אתר דישראל שריין קודשא בריך הוא בנייהו, עד כאן לשונו.

עוד שם, אמר רבי חייא כתיב (ישעיה מט, טו) התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה וגו' האי קרא אוקמוה, והכא מאי קא מיירי, תא חזי הכי אמר רבי אלעזר משמיה דאבוי, אמרו ישראל קמי קודשא בריך הוא מיומא דנפלנא בגלותא קודשא בריך הוא שביק לון בגלותא ואנשי לון, הדא הוא דכתיב (ישעיה מט, יד) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני, אמרת שכינתא התשכח אשה עולה, וכי ישראל דאיקרון בנים דכתיב (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, מרחם בן בטנה, כמה דאת אמר (ירמיה ב, כא) ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת, גם אלה תשכחנה, דכתיב (בראשית ב, ד) אלה תולדות השמים והארץ, ואנכי לא אשכחך, מכאן דקודשא בריך הוא לא שביק לון לישראל לעלמין. תו אמר, התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה, דא הוא רזא עילאה דאמר קודשא בריך הוא, דהא מלין אלין בשמיה אחידן, כמא דקודשא בריך הוא לא אינשי שמיה דהא הוא כולא, כך קודשא בריך הוא לא אנשי לון לישראל דאינון אחידן בשמיה ממש, עד כאן לשונו.

וכיון שישראל קרויים בנים והם אחוזים בשמו, ראוי הוא שיעשו מעשה בנים כדרך מעשה הכבוד לאביו, וכן פירשו במדרש אלה הדברים רבה פרשת כי תבא פסוק ויקרא משה אל כל ישראל, זה לשונו דבר אחר (משלי ב, א) בני אם תקח אמרי, אמר רבי יהודה בר שלום, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אימתי אתם נקראים בני כשתקחו אמרי, למה הדבר דומה למלך שאמר לו בנו סיימני בתוך המדינה שאני בנך, אמר לו אביו מבקש אתה שידעו הכל שאתה בני, לבוש פורפירא שלי ותן עטרה שלי בראשך וידעו הכל שאתה בני, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל מבקשים אתם שתהיו מסויימין שאתם בני, עסקו בתורה ובמצוות והכל רואים שאתם בני, עד כאן לשונו. ומה שנאמר בנמשל פורפירא ועטרה, פורפירא הם המצוות שהם לבוש לנשמה, ועטרה היא התורה, ובמקומו נאריך בטעמו.

עוד שם, דבר אחר אימתי אתם בני משתקחו אמרי, א"ר כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם, והיה עשן המערכה ועשן הקטרת עולה, והיו שני זיקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפין לפניהם את הנחשים ואת העקרבים, והיו אומות העולם רואים אותם והיו אומרים אלוהות הן אלו כל תשמישן אינו אלא באש, אמר להם משה וכל השבח הזה שעשה לכם הקדוש ברוך הוא על ידי שקבלתם תורתו בהר סיני, הוי (דברים כט, ב) ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם, עד כאן לשונו.

וכן דרשו עוד בואלה שמות רבה (כד, א) פ' ויסע (שמות טו, כב), על פסוק (דברים לב, ו) הלה' תגמלו זאת וגו', כי מתנאי הבנים הוא לעשות רצון אביהם, ואז נקראו בנים והאב עושה רצון בניו, זה לשונו הלא הוא אביך קנך, אם זכיתם אביך, כשם שבנו מתחטא עם אביו והוא עושה רצונו כן אתם מתחטאים לפניו והוא עושה רצונכם.

דבר אחר, אם אביך למה קנך אם קנך למה אביך, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא מרחם עליהם כאב על בנים, ובזמן שאין עושין רצונו הוא רודה אותם כעבד, מה עבד בטובתו ושלא בטובתו משמש לאדוניו בעל כרחו, כך אתם תעשו רצונו של מקום בטובה ושלא בטובה על כרחכם. רבי תחליפא דקסרין בשם רבי פילא אומר, בוא וראה כמה נסים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם והוא אינו יודע, שאלולי היה אוכל פת כשהיא חיה היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקדוש ברוך הוא מעין בתוך גרגרתו שהוא מוריד את הפת בשלום. הוא עשך ויכוננך, עשאך למה שאתה צריך, ואחר כל אלו הלה' תגמלו זאת, הולך אתה ומדבר דברים יתירים, עד כאן לשונו.

עוד מהדברים המעוררים האהבה פירש במדבר רבה פרשת נזיר בפסוק (שה"ש ה, טז) חכו ממתקים וכלו מחמדים, זה לשונו כלו מחמדים, רבי חייא בר אבא בנוהג שבעולם פועל עושה עם בעל הבית, על ידי שהוא מנבל עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו, אבל הקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל ואומר להם אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכרכם, הדא הוא דכתיב (ויקרא יא, מג) אל תשקצו את נפשותיכם וגו', מהו אני ה', נאמן אני לשלם מתן שכר על כך, אתמהה, הוי כלו מחמדים.

רבי תנחום בר חייא בשם רבי יוחנן, כתיב (יחזקאל כ, כ) ואת שבתותי קדשו, במה את מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, מה כתיב בו (שם) והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלהיכם, אני ה' נאמן לשלם לכם מתן שכר על כך, הוי כלו מחמדים. זה דודי, כמה דתימא (ויקרא כ, כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, עד כאן לשונו.

עוד מהדברים המעוררים לנו אהבתו יתברך, כנזכר מה שהשכינה שומרת אותנו בגלות זה, כמו שכתוב בהגדה היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו וכו' והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, ואמרו רבותינו ז"ל (יומא פ"ז דף סט ע"ב) כי אחר החרבן בקשו לעקור מלומר האל הגדול הגבור והנורא, ובאו אנשי כנסת הגדולה והחזירום, ואמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שמעמיד אותנו בין האומות, ואמר גדול הרועה ששומר את צאנו, ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה ט ע"א) חצי אכלה בם, חצי כלים והם אינם כלים, והוא מה שהנביא מקונן (איכה ה, כב) כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד. והכוונה שאם הקדוש ברוך הוא היה מואס אותנו היה הקצף עד מאד לכלות הכל, וכיון שאנו רואים שהקדוש ברוך הוא הניח לנו שארית לא היה כוונתו בגלות ובחרבן כי אם לייסרנו ושנשוב בתשובה, לכן אמר השיבנו ה' אליך ונשובה. וכן אמרו רבותינו ז"ל בסוף מגילת איכה (איכ"ר ה, כ) כי הקוצף סופו להתרצות, וכן נאמר על ידי ישעיה (ישעיה נז, טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף.

וכתב החסיד בחובת הלבבות ע"ה (ש' הבחינה פ"ה) והגדולה שבטובות שהטיב בהם לאדם היא התורה הנתונה לנו על ידי משה נביאנו, והראות האותות על ידו, ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לעניינים ההם, יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות וסידור עניינינו ביניהם וכו', ע"ש.

ומלבד זה מה שהוא עונה אותנו בכל צרותינו בהיותנו מהרהרים תשובה ומתחרטים מעונותינו ועושים תענית ותשובה מיד הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו, בפרט בענין עצירת גשמים נבחן דבר זה בישראל פעמים אין מספר, כי ישראל עם קדוש וחביב לפני קונו בגזרם ג' תעניות יענו, ובזה מתקדש שם שמים ומורה שיש אלהים לישראל, וכמו שאמר הנביא (ירמיה יד, כב) היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה ה' אלהינו ונקוה לך וגו', הרי בחינת אהבה זו כוללת לכל ישראל.

עוד בחינת אהבה אחרת כוללת למקצת אומת ישראל, אשר נתקבצו בהיותם נדחים ושבו וחסו תחת כנפי השכינה, אשר עשה הקדוש ברוך הוא עמהם נסים לאין מספר, ויתחייבו להודאה ושבח לבורא מה שאנו אומרים בכל יום ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן החוטאים ונתן לנו תורת אמת, וכמה היו הנפשות שם משוקעות בתוך עמקי הקליפה, ויציאה משם דומה ממש ליציאת מצרים, וכן אין עיקר יציאתנו ממצרים על יציאתנו משעבוד הגוף לגאולה אלא שהיו נפשותינו גם כן משוקעות בקליפת אלו עובדי ע"א ואלו עובדי ע"א כנודע מה שפירשו ז"ל (שמ"ר טז, ב) משכו וקחו, משכו ידיכם מן הע"א.

ועוד יש בחינת אהבה כוללת, והיא פרטית לכל איש ואיש כפי מדרגתו, כשיבחון בעצמו כמה נסים עשה הקדוש ברוך הוא עמו מיום עמדו על דעתו, מלבד מה שהטיב עמו בימי הילדות, וכאשר יטיב לו הקדוש ברוך הוא בחכמה או עושר או ממשלה יתר על שאר העם, יתחייב בעבודה פרטית לבורא על העבודה הכוללת, יותר ממה שעושין כל האומה, וכן כתב החסיד בחובת הלבבות (ש' קבלת עבודת האלהים סוף פ"ג) זה לשונו וכשיבחין טובות הבורא עליו אשר ייחד בהם עמו ושבטו משאר העמים, יאמין בחיובו במצות השמעיות מבלעדי שאר האומות, וכן כאשר יבחין טובת האלהים עליו אשר ייחד בהם שבטו ועמו מבלעדי שבטי שאר עמו ככהונה ולויה, יאמין בחיובו במצוות אשר ייחד בהן האלהים שבטו, ועל כן תמצא תורת כהונה כ"ד כנגד כ"ד טובות שהטיב בהם הבורא לכהנים, והם כ"ד מתנות כהונה, ועל ההקשה הזאת כל מי שמיחד האלהים אותו בטובה מבלעדי שאר בני אדם, צריך שיחייב עצמו עבודה שיתיחד בה מבלעדיהם עם השתדלותו בעבודה [ה]כוללת אותו עמהם, כפי יכלתו והשגתו, להודות לאל יתברך על מה שיחדו בו מן הטוב, ויהיה גורם התמדתו, ולהוסיף לו עליה לגמול על עבודתו בבא, ולא יהיה כמו שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל, עד כאן לשונו.

ובפרק ו כתב עוד בענין זה ומי שימרה אלהים בטובה אשר ייחדהו בו, יפול מכל המעלות היתרות, וידקדק עליו הבורא בחשבון יותר בעולם הזה, כמו שנאמר (ויקרא י, ג) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש וגו', ואמר (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד וגו', ויהיה עוד ענשו בעולם הבא יותר קשה, כמו שנאמר (ישעיה ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן וגו'.

וכתב עוד וכל אשר יוסיף הבורא טובה לאדם חייב עליה העבודה, ומן הראיה על זה, כי התבואות חייבים במעשרות שנאמר עשר תעשר וגו', ומי שנתן לו האל ק' כורים חייב מהם י' כורים, ומי שנתן לו י' כורים חייב מהם כור א', ואם יוציא הא' ט' וחצי והשני כור א', יהיה הראשון ענוש והב' מקבל שכר. וכן במי שלא היה לו בן בטלה ממנו חובת המילה ולימוד תורה, ומי שהוא פסח בטלה ממנו חובת החג, ומי שהוא חולה בטלו ממנו מן המצוות מה שאינו יכול לעשותם, ועל ההקשה הזאת יתחייב מי שייחדהו הבורא יתברך לטובה בתוספת עבודה עליה. ועל כן היו החסידים הראשונים כשהיתה באה להם טובה מטובות העולם מתפחדים לה, מב' פנים, א' שלא יקצרו מהשלמת העבודה עליה וההודאה בעבורה ותשוב להם לרעה, כמו שאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית לב, י) קטנתי מכל החסדים וגו'. וב' שלא תהיה גמול הבורא על עבודתם, ויגרע מגמולם לעולם הבא, כמו שפירשו הקדמונים בענין (דברים ז, י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, עד כאן לשונם.

עד כאן הגיעו ענייני ההבחנות אשר מצאנו בדברי רבותינו ז"ל ובמפרשים ז"ל, שחייב האדם לבחון בהם אהבת הבורא כדי שמתוך כך יזדרז בעבודתו ויקיים מאהבה.

ובזה נכלל הפרק הזה: