שער האהבה · פרק ז · חלק א
פרק זה יהיה בביאור אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל, אמר בתנא דבי אליהו (רבה פכ"ה) ז"ל אנכי ה' אלהיך (שמות כ, ב), ברוך המקום שבחר בהם בישראל מכל האומות מכל באי עולם ומכל מעשה ידיו, וקנה אותם קנין גמור בנים ועבדים, וקרא אותם בשמו, הרבה פעמים שהוא מדבר עמהם, וכשהוא מדבר עמהם מדבר עמהם באהבה שאהב אותם בשמחה ששמח בם, לפיכך חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי כמעשה אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו עולם הזה ועולם הבא וימות המשיח אלא בשביל מעשים טובים ותלמוד תורה, לפיכך אדם חייב לומר בשבילי נברא העולם, במה קונה אדם לאביו שבשמים במעשים ובתלמוד תורה, והקדוש ברוך הוא מקנהו עולם הזה וימות המשיח והעולם הבא, קונה אדם לאביו שבשמים מתוך אהבה ומתוך אחוה ומתוך רעות ומתוך האמת ומתוך השלום ומתוך רבוי ישיבה ומתוך מיעוט סחורה ומתוך פלפול תורה ומתוך שמוש חכמים ומתוך פלפול הגמרא ומתוך שפל ברך ומתוך ענוה ומתוך לאו לאו ומתוך הן הן.
אנכי ה' אלהיך ברוך המקום וכו', אמר להם הקדוש ברוך הוא, בני אני הוא שהנחתי תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ובאתי ונדבקתי בכם, אני הוא שהנחתי אומות עובדי עבודת אלילים שבארץ ובאתי ונדבקתי בכם, אני הוא שהנחתי כל העולם עובדי עבודת אלילים ובחרתי אתכם וקראתי אתכם בני ועבדי, אני הוא שנאמר בי (ישעיה מג, י) לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה, וקראתי אתכם אחי, אני הוא שנאמר בי (שם מה, כא) צדיק ומושיע אין זולתי, והשויתי את שמכם לשמי הגדול, ושמי הגדול לשמכם. אני הוא עד שלא נברא העולם ואני הוא משנברא העולם, אני הוא בעולם הזה ואני הוא בעולם הבא, אני אמית ואני אחיה מחצתי ואני ארפא (דברים לב, לט), עד כאן לשונו.
וכיוצא בזה אמר במכילתא פרשת משפטים (נזיקין ב) בפסוק (שמות לד, כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל, אמרו ז"ל והלא כבר נאמר (דברים טז, טז) את פני ה' אלהיך, ומה תלמוד לומר האדון אלהי ישראל, אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו, ד), והלא כבר נאמר ה' אלהינו, ומה תלמוד לומר ה' אחד, אלא עלינו ייחד שמו ביותר, כיוצא בו (ירמיה לב, לו) לכן כה אמר ה' אלהי ישראל, והלא כבר נאמר אלהי כל בשר, ומה תלמוד לומר אלהי ישראל, אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו (תהלים נ, ז) שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד, אלהים אני לכל באי עולם אף על פי שלא ייחדתי שמי אלא על ישראל, עד כאן לשונו.
ומלבד שייחד שמו על ישראל ליקרא אלהי ישראל, עוד מאהבתו אותם השרה שכינתו בתוכם. וכן פירש רבי תנחומא (תרומה ט) על פסוק (מלאכי א, ב) אהבתי אתכם אמר ה', רבותינו דרשו, דורו של מלאכי הוא היה מדבר עמהם והם היו משיבין אותו, הוא אומר להם (שם ג, ח) היקבע אדם אלהים, השיבו אותו במה קבענוך, אמר רבי לוי לשון ערבי הוא בא להסיח עם חברו אמר לו הרי אתה גוזלני אומר לו הרי אתה קובעני, ואמרתם במה קבענוך, המעשרות והתרומה שאין מוציאין כראוי. חזר ואמר להם הלא אח עשו ליעקב ואמרתם במה אהבתנו, בנוהג שבעולם מי שיש לו ב' בנים א' בכור וא' קטן מי נוטל הרבה הבכור, עשו יצא תחלה שנאמר (בראשית כה, כה) ויצא הראשון אדמוני, והיה ראוי ליטול ב' חלקים, ולא עשיתי כך אלא יעקב נטל ב' חלקים העולם הזה והעולם הבא ועשו לא נטל אלא העולם הזה. ראו מה אהבתי אתכם, מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן מרקיע לב', ומב' לג', ומג' לד', ומד' לה', ומה' לו', ומו' לז', ואין צריך לשער מטלפי החיות, והכסא למעלה מכלם, וראו כמה חבבתי אתכם שהנחתי כולם ואמרתי לכם עשו לי יריעות עזים, שנאמר (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, עד כאן לשונו.
עוד במדרש תנחומא (קדושים ה) שמאהבת הקדוש ברוך הוא בישראל קראם בשמו, זה לשונו כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל (ירמיה יג, יא), אמר הקדוש ברוך הוא, איני כבשר ודם, בשר ודם אין לו רשות להדיוט להקרא בשמו של מלך, אבל ישראל נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא, כל שם חביב שנקרא להקדוש ברוך הוא בו בשם קרא את ישראל. נקרא אלהים וקרא לישראל אלהים, (תהלים פב, ו) אני אמרתי אלהים אתם. נקרא חכם שנאמר (איוב ט, ד) חכם לבב ואמיץ כח, וקרא לישראל חכם שנאמר (דברים ד, ו) רק עם חכם ונבון. נקרא דוד שנאמר (שה"ש ה, י) דודי צח ואדום, וקרא לישראל דודים שנאמר (שה"ש ה, א) אכלו רעים שתו ושכרו דודים. נקרא בחור שנאמר (שה"ש ה, טו) מראהו כלבנון בחור כארזים, וקרא לישראל בחורים שנאמר (דברים יד, ב) ובך בחר ה' אלהיך. נקרא חסיד שנאמר (ירמיה ג, יב) כי חסיד אני נאם ה', וקרא לישראל חסיד שנאמר (תהלים נ, ה) אספו לי חסידי. נקרא קדוש ונקראים ישראל קדושים, שנאמר (ויקרא יט, ב) קדושים תהיו כי קדוש אני. ואף לעתיד לבא כל אחד ואחד יאמר לו קדוש, שנאמר (ישעיה ד, ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, עד כאן לשונו.
וכיוצא בזה אמרו בזוהר (פ' משפטים דף קכא ע"א) זכאין אינון ישראל, דקודשא בריך הוא בעי ליקרא לון יתיר על כל שאר בני עלמא, בקדמיתא אמר לון (שמות יט, ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, לא אעדי רחימותא סגיאה מנהון עד דקרא לון וגוי קדוש, דאיהו יתיר, לא אעדי רחימותא מנהון עד דקרא לו (דברים ז, ו) כי עם קדוש אתה, לא אעדי רחימותא מנהון עד דקרא לון (שמות כב, ל) ואנשי קודש תהיון לי, דאיהו יתיר מכלא, עד כאן לשונו.
עוד פירש רשב"י ע"ה (פ' שמות דף כ ע"א) אמר שם, שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא למעלה בעליונים ברא בתחתונים כדי שיהיו העולמות יחוד אחד. ואמר אח"כ, ברא בעליונים המלאכים, ברא בעולם הזה בני אדם, ברא בים לויתן כד"א (שמות לו, יח) לחבר את האהל להיות אחד. כתיב באדם (בראשית ט, ו) כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלהים, אי בני נשא יקירין בעובדוי כל האי, ואינון מתחברין מטיפה דבירא, כמה אתיין לשאבא מניה. ובחר בעליונים ובחר בישראל, לעליונים לא קרא בנים ולתחתונים קרא בנים, הדא הוא דכתיב (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. הוא קרא להם בנים והם קראו לו אב, דכתיב (ישעיה סג, טז) כי אתה אבינו, וכתיב (שה"ש ב, טז) דודי לי ואני לו, הוא בחר בי ואני בחרתי בו, עד כאן לשונו.
ועל בחינה זו אמר במשנה (אבות פ"ב) חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם.
עוד במדרש ילמדנו על פסוק בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד, א), שה' שמות של חבה נקראו המלאכים, ובכולן קרא הקדוש ברוך הוא לישראל, וחבבן יותר ממלאכי השרת, נעתק בילקוט (פ' ראה סי' תתצא דף רעח) בפסוק בנים אתם וגו'.
ועוד שם לקמיה, אמר רשב"י ראה בכמה לשונות חבבן הקדוש ברוך הוא לישראל, קרא אותם בנים וחזר וקרא אותם עם קדוש בפרשה זו, וג' פעמים יחד שמו עליהם בפרשה זו בנים אתם לה' אלהיכם, כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, ובך בחר ה' אלהיך (יד, א-ב). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה בחרתי בכם ויחדתי שמי עליכם, לעתיד לבא אני בכבודי מתהלך ביניכם, והתהלכתי בתוככם, עד כאן לשונו.
עוד בענין אהבת הקדוש ברוך הוא אמר בתנא דבי אליהו (רבה פכ"ח), והוא סוף המאמר שהעתקנו בפרק א משער זה, זה לשונו זה שאמר הכתוב (שה"ש ח, ז) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, בית ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהם, שאין מלין ולא קורין ולא שונין אלא באהבת אביהם שבשמים, לפי שאומר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני נשבע אני בכסא הכבוד שלי שאפילו יעמדו אומות העולם עובדי עבודת אלילים ויתנו כספים וכו'.
עוד מענין אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל, אמרו ז"ל בפסיקתא רבתי (סי' מ) זה לשונם הזכירני נשפטה יחד (ישעיה מג, כו) זה שאמר הכתוב (שם מב, כא) ה' חפץ למען צדקו, וכן הוא אומר (שם סג, א) אני מדבר בצדקה, אמר הקדוש ברוך הוא אני חפץ שתזכו בדין, בוא וראה, שנים נכנסים לדין, זה משתק את בעל דינו ואומר אני ראשון, וחבירו אינו מניחו אלא אומר אני ראשון, והקדוש ברוך הוא בזמן שאמר לישראל בואו נשפטה יחד, כדכתיב הזכירני נשפטה יחד, אמר מי ידבר תחלה, אמר להם הקדוש ברוך הוא אמרו אתם תחלה, ספר אתה למען תצדק (שם מג, כו), למה, אם נצחתי אתכם בדין אני הוא שמפסיד, אבל אם נצחתם אותי אני משתכר, נצחתי לדור המבול הפסדתי את כל אותן האוכלוסין (בראשית ז, כג) וימח את כל היקום, נצחני משה (תהלים קו, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו, נשתכרתי, הדא הוא דכתיב (תהלים ד, א) למנצח מזמור, זמרו למי שמנצחים אותו ושמח, עד כאן לשונו.
ובזוהר (פ' בלק דף רג ע"ב) דברו בענין אהבת הקדוש ברוך הוא ענין מתיחס למאמר הקודם, זה לשונם פתח ואמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, עמי, כמה קודשא בריך הוא רחמן על בנוי, דאיהו אף על גב דחבו לגביה כל מילוי כאבא לגבי בריה, חטי בריה לגבי אבוי אלקי ליה, כ"כ דמלקי ליה לא תב מארחיה, נזיף ביה במלין ולא קביל, אמר אבוי לא בעינא למעבד לברי כמה דעבדנא עד יומא, אלו אלקייה יהא חש ברישיה הא כאיבא דיליה גבאי, אהא נזיף ביה הא דיוקניה משתניא, מה אעביד, אלא איזיל ואתחנן לגביה ואימא ליה מלין רכיכין בגין דלא איתעצב. כך בכל זינין אזיל קודשא בריך הוא בישראל, שארי עמהון לאלקאה ולא קבילו, אמר קודשא בריך הוא חמינא בברי דבגין מלקיותא דלקינא לון חששו ברישיהון, ווי דהא מגו כאיבא דילהון חשישנא אנא דכתיב (ישעיה סג, ט) בכל צרתם לו צר, נזיפנא בהו אשתנא דיוקנא דלהון דכתיב (איכה ד, ח) חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות, ווי כד אסתכלית בהו ולא אשתמודעו, השתא אהא מתחננא לגבייהו גו תחנונים, עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך, ברי יחידאה דילי חביבא דנפשאי, מה עשיתי לך, שליטת לך על כל בני היכלי, שליטת לך על כל מלכין דעלמין, ואי עבדית לך עובדין אחרנין ענה בי, אנת הוי סהיד בי. עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור, זכור נא, הוי דכיר במטו מינך מה יעץ, עד כאן לשונו.
וכיוצא בזה אמר במדרש תנחומא בפסוק (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל, זה לשונו בשעה שהיו ראויים להתקלל לא נתקללו, אלא בשעה שנכנס יעקב לקבל את הברכות, דכתיב (בראשית כז, טז) ואת עורות גדיי העזים וכו', אמר לו אביו מי אתה, אמר לו אנכי עשו בכורך, המוציא מפיו שקר אינו ראוי להתקלל, ולא עוד אלא שנתברך שנאמר גם ברוך יהיה, והיאך אני מקללו, היינו לא קבה אל.
דבר אחר, בנוהג שבעולם לגיון שמרד במלך יש לו חיים, ואלו כפרו ומרדו בו ואמרו אלה אלהיך ישראל לא ראויין לכלייה, אפילו אותה שעה לא זז מחיבתן אלא ליוה עליהם ענני כבוד והמן והבאר, וכן הוא אומר (נחמיה ט, יח) אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם וגו' ומנך לא מנעת מפיהם, והיאך אני יכול לקללם.
בשעה שמצוה אותם על הברכות ועל הקללות, על הברכות הוא מזכירן שנאמר (דברים כז, יב) אלה יעמדו לברך את העם, ובקללות לא היה תובען, שנאמר (שם כז, יג) ואלה יעמדו על הקללה. ועוד כשהן חוטאין ואומר להביא עליהם קללה, אינו כתיב שהוא מביאן, אלא בברכות הוא עצמו מברכן, שכן הוא אומר (שם כח, א) והיה אם שמוע תשמע ונתנך ה' אלהיך עליון, יצו ה' אתך את הברכה, ובקללות כתיב (שם כח, טו) והיה אם לא תשמע ובאו עליך, מעצמך, הוי מה אקב לא קבה אל, עד כאן לשונו.
וכיון שאנו רואין שהקדוש ברוך הוא חפץ בברכתן של ישראל ובשבחן, צריך אדם ללמד סניגוריא עליהם לעולם ולא קטיגוריא. וכן אמר בילמדנו בענין גדעון, כאשר נאמר לו (שופטים ו, יד) לך בכחך זה, אמר רבי יהודה בר שלום ליל פסח היה אותה הלילה שאמר לו (שם ו, יג) ואיה כל נפלאותיו, היכן הן הפלאים שעשה האלהים לאבותינו בלילה הזה והכה בכוריהם של מצרים והוציא משם ישראל שמחים, וכיון שלמד סניגוריא על ישראל אמר הקדוש ברוך הוא דין הוא שאגלה לו בכבודי עליו, שנאמר ויפן אליו ה' ויאמר לך בכחך זה, אמר להם הקדוש ברוך הוא יש בך כח ללמד סניגוריא על ישראל, בזכותך הם נגאלים, שנאמר והושעת את ישראל, עד כאן לשונו.
עוד בתנא דבי אליהו (זוטא פ"ח) על פסוק (מל"א יט, ט) מה לך פה אליהו, זה לשונו מה לך פה אליהו, היה לו שיאמר לפניו רבונו של עולם בניך הם בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולמך, הוא לא עשה כן אלא אמר קנא קנאתי וגו', התחיל הקדוש ברוך הוא לדבר עמו דברים של תנחומין, אמר כשירדתי ליתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאכי השרת שרצו בטובתן, שנאמר (שם יט, יב) לך ועמדת בהר וגו' ואחר הרעש אש, המתין לו שלש שעות עדיין עמד בדברים הראשונים ואמר קנא קנאתי, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם יט, טז) ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, מה שבדעתך אין אתה יכול לעשות, אמר לו לעולם [אתה] מקנא, עד כאן לשונו.
ועוד באהבת הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עמהם בגלות, כמו שהאריכו בזוהר פרשת בחוקותי (קטו ע"ב) בפסוק (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים, והוא נקרא נושע בגאולתם, שנאמר (זכריה ט, ט) צדיק ונושע וגו', כמו שהאריכו במדרש תנחומא סוף פרשת אחרי מות (סי' יב).
עוד אמרו במדרש (משלי) ברוב עם הדרת מלך (משלי יד, כח), אמר רבי חמא בר חנינא להגיד שבחו וגדלו של הקדוש ברוך הוא, שאף על פי שיש לו אלף אלפי אלפים ורוב רובי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה אלא בשבחן של ישראל, שנאמר ברוב עם הדרת מלך, ואין עם אלא ישראל, שנאמר (ישעיה מג, כא) עם זו יצרתי לי, למה בשביל שתהלתי יספרו, וכן הוא אומר (תהלים מז, י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, אמר רבי סימון מתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמו בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנין שבח והודאה וגדולה להקדוש ברוך הוא. ואמר רבי ישמעאל, באותה שעה כששומעין הגדה מפי חכם ואחר כך עונין אמן יהא שמיה רבה, באותה שעה הקדוש ברוך הוא שמח ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם שיצרתי לי כמה הם משבחין אותי, באותה שעה מלבישין הוד והדר, לכך נאמר ברוב עם הדרת מלך, ובאפס לאום מחתת רזון, אם הפסיקו עצמם מדברי תורה אף אני אפסוק מהם ראיות של תורה, עד כאן לשונו.
ומענין המעורר, שיזכור אדם כמה נסים עשה הקדוש ברוך הוא עמנו והראה אהבתו לנו, ראשונה ביציאת מצרים מענין המכות שהיו דוקא למצרים, והרי מכת הדם היה דם למצרים ומים לישראל, וכיוצא בזה במכת דבר (שמות ט, ד) והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר. שלישית במכת החשך (שם י, כג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, בכל מקום שהיה הולך הישראל היה האור הולך עמו, כדפירשו ז"ל (שמ"ר יד, ג). עוד במכת בכורות (שם יא, ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. ומה שצוה בענין נתינת הדם שהיה הענין כמין סגולתא, לרמוז אל ג' יודין שהוא רחמים, ואמר (שמות יב, כג) ולא יתן המשחית לבא.
וכן הוכיח משה רבינו ע"ה לישראל במשנה תורה (דברים ד, לד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך. ואמרו חכמינו ז"ל במדרש פרשת המן (ילקוט סי' רנח) שכתוב (שמות טז, ו) וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים, אמר, מכאן אתה למד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה המקום לישראל, עד כאן לשונו.
עוד אמרו במדבר רבה בפסוק (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה, אמר הקדוש ברוך הוא כביכול אדם קונה עבד שיהא העבד נוטל הפנס ומאיר לקונה, ואני לא עשיתי כן אלא אתם עבדי (ויקרא כה, כה) כי לי בני ישראל עבדים, ואני נוטל את הפנס ומאיר לכם, עד כאן. ופירוש פנס הוא משל לעמוד האש שהיה מאיר להם בלילה. ולפי האמת עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, הם כנגד מדת יום ומדת לילה, והמשתתפים עמהם חסד ודין, ושניהם כאחד הם ידו"ד אלהי"ם, וזה מורה על תוקף אהבתו יתברך לנו, ולא ירגישו בזה בעלי הפשט שלא ידעו בפנימיות סוד התורה.
ואמר עוד שם, דבר אחר בנוהג שבעולם אדם קונה עבד, שאם יצא לדרך יהא עבדו קודם לו ומתקן לו איטימסיא, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדי ואני הייתי מתקן לכם אטימסיא, שנאמר (במדבר י, לג) וארון ברית ה' וגו' לתור להם מנוחה.
דבר אחר, בנוהג שבעולם אדם קונה עבד שיהא עבדו אופה לו לחם, ואני לא עשיתי כן, אתם עבדי ואני הייתי אופה לכם לחם מן השמים, וכן הוא אומר (תהלים עח, כה) לחם אבירים אכל איש.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה אכלה אותם מלפני, אמר לפניו רבונו של עולם אתה מאריך אף, ועבד אם יהיו מעשיו טובים ויהא שומע לרבו ויהא רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות אין מחזיקין לרבו טובה, ואימתי הם מחזיקין, בזמן שהעבד של תרבות רעה ורבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, כך אתה אל תביט בקשה ערפם, שנאמר (דברים ט, כז) אל תפן אל קשי העם הזה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא בשבילך אסלח להם, שנאמר (במדבר יד, כ) ויאמר ה' סלחתי כדבריך, עד כאן לשונו.
וסמוך לזה פירש שם שכל הדברים שהאב חייב לבנו עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל, האב חייב לפדותו, ללמדו תורה, לסוכו ולהלבישו, כל אלו עשה עם ישראל, עיין שם.
אמרו במדרש (מד' שלשה וארבעה סי' נח, תנחומא בשלח י) בפסוק (שמות יד, טז) ואתה הרם את מטך, בענין קריעת ים סוף, שאמרו ז"ל שעשר נסים נעשו בו, זה לשונם י' נסים נעשו לישראל על הים, נבקעו המים ונעשו כמין כפה, שנאמר (חבקוק ג, יד) נקבת במטיו. נחלק לשנים, שנאמר (שמות יד, כו) נטה את ידך על הים ובקעהו. נעשה יבשה, שנאמר (שם שם, כט) ובני ישראל הלכו ביבשה. נעשו כמין טיט, שנאמר (חבקוק ג, טו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. ונעשה פרורים פרורים, שנאמר (תהלים עד, יג) אתה פוררת בעזך ים. נעשה סלעים סלעים שנאמר (שם) שברת ראשי תנינים על המים. נעשה גזרים גזרים, שנאמר (שם קלו, יג) לגוזר ים סוף לגזרים. נעשה ערימות ערימות, שנאמר (שמות טו, ח) וברוח אפיך נערמו מים. נעשו כמו נד, שנאמר (שם) נצבו כמו נד נוזלים. יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר (תהלים עח, טז) ויוציא נוזלים מסלע. קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בולס (פירוש מראה של זכוכית), שנאמר (שמות שם) קפאו תהומות בלב ים, עד כאן לשונו.
עוד להסתכל ולבחון מעשה הנס שנעשה להם בירדן בכניסתן לארץ, אמרו רבותינו ז"ל שם (סוטה לד ע"ב, ילקוט יהושע סי' יד) וכמה רחבן של מים י"ב מילין על י"ב מילין כנגד מחנה ישראל. אמר לו רבי אלעזר לרבי שמעון לדבריך וכי אדם קל או מים קלים, הוי אומר מים קלים, אם כן באים מים ושוטפין אותן, אלא מלמד שהיו מים נגדשין כיפין על גבי כיפין יותר משלש מאות מיל, עד שראו אותם כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר (יהושע ה, א) ויהי כשמוע וגו'.
עוד בספור הנס אמר לקמיה (ילקוט), תנו רבנן כיון שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו המים למקומם, שנאמר (שם ד, יח) ויהי כעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן וגו', נמצא ארון ונושאיו מצד אחד וישראל מצד אחר, נשא ארון נושאיו ועבר, שנאמר (שם ד, יא) ויהי כאשר תמו כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם. ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר (שמ"ב ו, ו) וישלח עוזא אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר ויחר אף ה' בעוזא, אמר לו הקדוש ברוך הוא, עוזא, נושאיו נושא עצמו לא כל שכן, עד כאן לשונו.
ורבותינו ע"ה תקנו לנו ברכת שהכל נהיה בדברו ובורא נפשות רבות על שתיית המים, כדי שנזכור הנסים שנעשו לנו על המים, והכי מוכח בואלה הדברים רבה בפרשת עקב זה לשונם (דברים ט, א) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן, הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהיה בדברו. רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם. רבנן אמרי בוא וראה כל הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל לא עשאן אלא על המים, כיצד עד שהן במצרים עשה להם נסים ביאור, אמר רבי יצחק היו המצריים וישראל הולכים לשתות מים מהנהר, המצרי שותה דם וישראל שותה מים, וכשיצאו ממצרים לא עשה הקדוש ברוך הוא נסים אלא על המים, מנין שנאמר (תהלים קיד, ג) הים ראה וינוס, מה ראה, רבי נהוראי אמר שם המפורש היה חקוק על המטה ונקרע, שנאמר (תהלים עז, יז) ראוך מים יחילו. באו למרה כשעלו מן הים והיו המים מרים, עשה שם להם נסים, מנין שנאמר (שמות טו, כה) ויורהו ה' עץ וגו'. בסלע עשה להם נסים במים, שנאמר (במדבר כ, ח) ודברתם אל הסלע וגו'. בבאר עשה להם נסים ואמרו שירה, שנאמר (שם כא, יז) אז ישיר ישראל. אמר להם משה הוו יודעים כל הנסים שעשה לכם הקדוש ברוך הוא לא עשה אלא על המים, אף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן, עד כאן לשונו.
ומה שיש לדקדק במאמר הוא פשוט, כי מה קשר במה שהתחיל הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו, עם פסוק שמע ישראל. וקשר רבנן אמרי בא וראה כל הנסים שעשה, עם הברכות הקודמות, בפרט בורא נפשות רבות.
אלא הענין הוא, כי בעל המאמר הרגיש בפסוק כי מה בא ללמדנו משה באומרו אתה עובר היום את הירדן, וכוונת תירוץ קושיא זו הוא במ"ש בסוף המאמר שהכוונה היא שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות להם נסים במי הירדן, וכדי לפרש ענין זה הוכרח להקדים כל הקדמה הזאת.
ואמר, הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו מברך שהכל, והוא כמודיענו ורומז לנו שטעם מה תקנו ברכה זו על המים בנוסח זה שהכל נהיה בדברו, ולא פרטו בה המים כענין שאר הברכות בורא פרי העץ, והיה ראוי שיאמר שברא המים. ועוד רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם, למה רבי טרפון השמיענו ענין זה במים יותר משאר הדברים, וכפי הדין כל דבר שתחלתו שהכל כגון דברים שאין גידולם מן הארץ בסופו מברך נפשות רבות, ועוד נוסח הברכה של בורא נפשות רבות וחסרונם היא ברכה כוללת, וכן כתב הטור אורח חיים סימן רז, שפירוש בורא נפשות רבות וחסרונם, וכל מה שהם חסירים, וכתב רבינו יונה שהוא מלשון כל מחסורך עלי, שהכוונה הצורך, ועל כל שאר הדברים שברא בעולם שאינם אלא לתענוג להחיות נפש כל חי ברוך חי העולמים, על כל מה שברא הוא דבוק עם סוף הברכה. אם כן נחזור לקושייתנו, שכיון שהברכה זו היא ברכה כוללת למה נזכר פרטה על המים.
ושני קושיות אלו כוונו רבותינו ז"ל לתרץ, ואמרו רבנן, בוא וראה כל הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל לא עשאן אלא על המים, וצריך לדקדק בדברים אלו, שאי אפשר בשום פנים להבינן כפשוטן, שהרי כמה נסים נעשו לישראל שלא היו על המים, אם במצרים ח' מכות לא היה בהם חלק למים כי אם מכת דם ומכת הברד, ואחר כך עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ונתינת המן והשלו, ונתינת התורה באש, ומלחמת עמלק, ומלחמת סיחון ועוג, וכמה נסים שעשה אליהו ואלישע לא היו במים, אתמהא.
אלא בלי ספק הכוונה היא שכל הנסים שנעשו לא נעשו אלא על צד החסד הפשוט, והמשילן במים, שהמים הם קיום העולם, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ג) המקרה במים עליותיו, וכתיב (שם פט, ג) אמרתי עולם חסד יבנה, ולכך אי אפשר לעולם בלי מים.
ולכך הביא כל הנסים האלו שנעשו במים, שכל הנסים בעצמם מורים על צד החסד, כיצד ביאור ישראל שותה מים והמצרי דם, הרי צד החסד, ומפני קשרה בגבורה דם למצרי, ושאר החלוקות מבוארות הם.
ואמר בסוף המאמר, אף בשעה שתעברו את הירדן, שלא תאמר שלא נשתמשה במדת חסד אלא עד בואם לארץ. וכן יש ראיה בויקרא רבה פרשת ונטעתם כל עץ מאכל (ויקרא יט, כג), עיין שם. לזה השמיענו שאפילו בעברם את הירדן לירש את הארץ צד החסד הוא ההולך שם עמהם, וזה שאמר הכתוב (דברים ט, א) אתה עובר היום את הירדן, כי מלת אתה מיותרת, שכבר אמר שמע ישראל, ועוד שהיה ראוי שיאמר אתם עוברים, אלא הכוונה היא על מדת החסד הנקרא את"ה (תהלים קי, ד) אתה כהן לעולם, הוא העובר אתכם את הירדן לעשות לכם נס במי הירדן.
והטעם שיתיחסו הנסים אל החסד, מפני כי הנס הוא שינוי הטבע, והטב"ע עולה כמנין אלהי"ם, והנה מדת הגבורה שהיא אלהים משתמשת במדת אלהים התחתון, ובריאת העולם היה בדין בראשית ברא אלהים (בראשית א, א), אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מח, יג), נמצא כי שינוי הטבע הוא מצד החסד והרחמים, ומדת צדיק נקרא נס, וכן פירש בתיקונים. ונראה לי, מפני שסודו כי כל בשמים ובארץ, ועולה ק"י, כמנין מ"ה ואדנ"י, וייחוד זה מצד החסד, דהיינו אלו"ה א"ל ו"ה כדפיר' פרשת ויקרא (כג ע"ב).
והנה בהקדמה זאת נבין ברכות אלו שתקנו רבותינו ז"ל על המים. הטעם שאמר שהכל נהיה בדברו, הכוונה שהכל, רצה לומר כל הנסים שנעשו לנו הכל נהיה בדברו, שהוא החסד. ואמר שהכל שהנסים הם ממדת כ"ל, כ"ל העובר על הפקודים. ואמרו שהכל בה', לרמוז כל ה' כדפי' שם בתיקונים. וכל הנסים נעשים בהקשר הנס בחסד, והיינו נהיה בדברו.