שער האהבה · פרק ו · חלק ב

ובמפתח של פרנסה יש בו הבחנה להבין לדעת כי יש בורא אחד משגיח על פרטיו ויודע עניניו בטוב לו, ואם באתי להאריך במה ששמעתי מרבותי מנסים שנעשו לאנשים יחידים בענין הפרנסה על ידי אליהו ז"ל, הייתי יוצא מענין הדרוש, ופה צפת אחד מהם עדיין הוא בחיים חיותו.

ומהר"ר שלמה אלקבץ הלוי נר"ו תקן תפלה על המזונות לאומרה בכל יום, וכתב בה אתה האל הזן מקרני ראמים עד ביצי כנים ואין ביד שום מלאך ושר, יכולת לזון ולפרנס ולכלכל כלכלתך, ככתוב על ידי דוד עבדך (תהלים קמה, טו) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, וכתיב (שם קלו, כו) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, ומפתח זה הוא בידך לצרף וללבן בני אדם לשיבטחו בך וידעו כי מושיע אין בלתך.

ובזה יובן פסוק עיני כל אליך וגו', עיני כל ריבה כל העולמות עליונים ותחתונים שלמטה מהשכינה, שכלם ממתינים אל חיותם ושפעם אליה, כי גם המלאכים יונקים בכל יום מזון מלמעלה, וכן הנשמות העליונות כדפירשו בפרשת תרומה (זוהר קנו, ב), ופירשנו בשער הקדושה (פט"ו)

עוד מחסד אל באדם בענין מזונו הוא לתת שכל ובינה ומדע להמציא פרנסתו על ידי אומנות ותחבולה, וזה שאמר הפסוק (דברים ח, יח) ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת כי ה' אלהיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ותרגם אונקלוס ארי הוא יהיב לך עצה למקני נכסין.

וכן אמר בתנא דבי אליהו (רבה, יד), פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שהיה בידו מקרא ואין בידו משנה, אמר לי רבי אומר לפניך דבר אחד ומתירא אני שמא תקפיד, אמרתי לו חס ושלום אם אתה שואלני בדברי תורה. אמר לי רבי מפני מה כתיב (תהלים קלו, כה) נותן לחם לכל בשר וכתיב (תהלים קמז, ט) נותן לבהמה לחמה, וכי אין אדם מכין לחמו. אמרתי לו זהו דרך ארץ, עושה בידיו והקדוש ברוך הוא מברך מעשה ידיו, שנאמר (דברים יד, כט) למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך, יכול יהא יושב ובטל, תלמוד לומר אשר תעשה. אמר לי תשובה זו היא שיטה ראשונה שאמרתי לך. אמרתי לו בני אשיבך צא ולמד מן השוטה שנטלה ממנו חכמה, אינו יכול לפרנס עצמו שעה אחת, לכך בני אדם כשניטלה מהם דעה חשובין כחיה וכבהמה וכעוף, והקדוש ברוך הוא מחלק מזונות לכל באי עולם, עד כאן לשונו. הובא בילקוט (תהלים מזמור קלו סימן תתפג) בפסוק נותן לחם לכל בשר.

ובמדרש (ויקרא רבה פרשה טו) אמר זה לשונו מי פלג לשטף תעלה (איוב לח, כה) אמר רבי ברכיה אית אתרא דצווחין לשערא שטפא. מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ודורש, אין לך כל נימא ונימא שלא ברא לה הקדוש ברוך הוא גומא בפני עצמה, כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה. למחר בקש לצאת לפרנסתו, אמרו לו אתמול היית יושב ודורש אין לך כל נימא ונימא שלא ברא לה הקדוש ברוך הוא גומא בפני עצמה כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה, ועכשיו אתה מבקש לצאת לתור פרנסתך, תיב לך וברייך קאים לך, שמע ויתיב ליה וקם ליה בריה, עד כאן לשונו.

וכדי לעמוד על סוד המאמר הנזכר, צריך שתדע מה שפירשו בתקונים (סז, ב) בענין בני וחיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, פי' שמזל הם שלש ראשונות, ואמר שחיי כנגד חכמה, מזוני כנגד בינה, בני כנגד דעת. ואמרו זכרונם לברכה (תקוני זו"ח קג, ב) ומתמן חיי ומזוני ובני. חיי, והחכמה תחיה בעליה. מזוני, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, ואיהי אמא עלאה. בני בן י"ה, ואיהו יד רמה בינה דאתוון דילה יה"ו, עד כאן לשונו, זה נמצא בכתיבת יד, ובדפוס על דרך זה, אלא שאמר שחיי הוא חכמה ומשפיעם בירך ימין. ומזוני הוא בינה ומשפיעם בירך שמאל, ובני בתפארת. ומפני שמזוני נשפעים מצד אמא אמר הפסוק (איוב לח, כה) מ"י פלג לשטף תעלה, כי מדת מ"י היא הנותנת לכל שער ושער מחיתו בפני עצמו, ולכן עליה נאמר (תהלים נה, כג) השלך על ה' יהבך וגו'.

ואפשר לומר ששלשה מפתחות הנזכרים, הם כנגד בני חיי ומזוני התלויים במזל, ששם סוד המפתח שפי' בפרשת בראשית, ולכך נקראו מפתחות ולא נמסרו ביד שליח, מפני שתלייתם במזל. וכאשר תעמוד על מה שפירשו בתקונים בענין פותח את ידיך (תהלים קמה, טז), תראה ותשכיל ששלשה עולמות ראוי שיקראו שלשה מפתחות.

ואם לפעמים יצטער האדם בהשגת פרנסתו על צד הדוחק, ידע שהקדוש ברוך הוא רוצה ליסרו ביסורין לנכותו מעוונותיו, וכתב החסיד בח"ה גם בענין המזון, כשיבחין מזונות הבריות לסוגיהם בענין זבוב מאכל לעכביש. וכיוצא מה שדרשו זכרונם לברכה (כתובות מט ב, תנחומא עקב ב) בענין (תהלים קמז, ט) לבני עורב אשר יקראו, שהבנים הם לבנים ואין אבותם מכירים אותם, והקדוש ברוך הוא מרחם עליהם ומזמין יתושין מתוך צואתם ונכנסין לתוך פיהם.

ומה שדרשו (מ"ת מזמור מב) בענין (תהלים מב, ב) כאיל תערג על אפיקי מים, זה לשונם כאיל תערוג, כאילת אינו אומר אלא כאיל זכר, תערוג נקבה, למה, אלא אילת זו כשיושבת על המשבר מצטערת ועורגת להקדוש ברוך הוא והוא עונה אותה ומזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם, ומיד הרחם נפתח. כך קראו בני קרח מצרה שלא יאבדו וענה אותם, לכך נאמר כאיל תערג. מהו על אפיקי מים, אילת היא חסידה שבחיות, ובזמן שהחיות צמאות מתכנסות אצל האילת והיא חופרת ומכנסת קרניה בקרקע ועורגת להקדוש ברוך הוא וקורע לה את התהום והמים עולים לה, וזהו כאיל תערג על אפיקי מים, עד כאן לשונו.

ומה שכתב כשיושבת על המשבר וכו' שבא נחש ומכישה וכו', כן פירש הרשב"י עליו השלום (זוהר פ' בשלח נב, ב), ועוד האריכו בסוד האילת בפרשת פינחס (רמט, ב) עיין שם

עוד מענין הבחנת המזונות, מה שפירש הרשב"י עליו השלום (בשלח סא, ב) מענין ד' מזונות, ונעתיק לשונו בשער הקדושה בפרק טו, ומשם יבחן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם.

ובזה יתיישב לך מה שאנו רואים כמה מבעלי תשובה מתענים שלשה ימים ושלשה לילות, ויש שהתענה ארבעה ימים וארבעה לילות, ויש שהתענה ששה, ולא מתו, ולפי דרך הטבע יאמר הרופא כי יסתכן בנפשו, וכיוצא מעניני הסגופין שעושים בעלי תשובה והם בריאים, הכל עזר אלהי להם.

ואפשר שלזה כיון דוד המלך עליו השלום באמרו (תהלים קלו, כה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, ופירש שהקדוש ברוך הוא מזמין המזון שהוא נקרא לחם לכל בשר כפי הכנתו, לאחד מזמין לחם שהוא מזון עב, ולחולים מזון כפי הכנתם, ולתלמידי חכמים כפי הכנתם, שתלמידי חכמים עיקר מזונם הוא התורה, כמו שאמר (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי. וכן פירשו בתיקונים (דף מה, ב) שהשכינה כאשר היא יורדת להביא שפע לבניה לכל חד נחתא ליה מזונא כדקא יאות ליה, למאן נחתא מזונא דאורייתא דאיהי מזונא דנשמתא, למאן נחתא מזונא דגופא, לכל חד כפום רעותיה, עד כאן לשונם.

עוד ראוי שיחשוב בכמה נסים עשה הקדוש ברוך הוא עמו, ומכמה סכנות מיתה הצילו, שהרי כמה חולים יגיעו לשערי מות ויתרפאו. וכן כמה שעומדין עליהם לסטים ואינם הורגים אותם.

ולפעמים יעשה הקדוש ברוך הוא עמו נס ואינו מכיר בו, כמו שמובא במדרש בפסוק (תהלים קלו, ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו, והקשו פשיטא שכל הדברים עשה הקדוש ברוך הוא לבדו בלי שתוף ח"ו, ותירצו, אלא הוא לבדו יודע מה פלאים עושה, כיצד אדם נתון על המטה והנחש לפניו על הארץ, בא לעמוד הרגיש לו הנחש ויצא מלפניו, ואינו יודע מה פלאים עשה הקדוש ברוך הוא עמו, ומי הוא היודע הקדוש ברוך הוא, וכן הוא אומר (תהלים מ, ו) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך, אין להאריך שבחך ואין כדי לספר נפלאותיך. אמר רבי אלעזר אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו, שנאמר לבדו. וכדדרש רב יוסף מאי דכתיב (ישעיה יב, א) אודך ה' כי אנפת בי, במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהלכו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהם התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינת חברו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני, עד כאן לשונו.

הנה מהדברים שצריך האדם לבחון בדעתו שהוא מהשגחת הקדוש ברוך הוא על האדם, הוא ענין החלום, כי בו יבחן האדם מעשיו כמו שהעתקנו לשון הרשב"י ע"ה בפרשת חיי שרה בפרק ד משער הקדושה, כי כפי מעשיו כך יורו לו בחלום, כמו שאמר אליהוא (איוב לג, טו) בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים וגו' אז יגלה אוזן אנשים. והדבר הזה נראה בחוש כי כפי מה שהוא האדם כך צודקים חלומותיו, ולפעמים יראה מראות בעולם העליון וידבר עם המתים ויכירם, ויגלו להם ענין גן עדן וגיהנם, כמו שאירע בזמנינו כמה מעשים, ולא באתי בחיבור זה להאריך בסיפור המעשיות.

ואמרו ז"ל (ברכות פ"ב דף יד ע"ב) שהעומד שבעה ימים בלא חלום נקרא רשע, זה לשונם אמר רבי יונה אמר רבי זירא, כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רשע, שנאמר (משלי יט, כג) ושבע ילין בל יפקד רע, אל תקרי שבע אלא שבע, עד כאן לשונו. ופירש רש"י ז"ל מפני שהוא רשע אין משגיחין עליו מן השמים לפקדו בחלום. ונראה לי, מפני שאין נשמתו עולה למעלה לכן לא יבא לו, שהוא נמשל לרוח הבהמה היורדת למטה לארץ.

וכן על ידי חלום יוודעו הגזירות שנגזרו בעולם העליון, ופירש רשב"י ע"ה (זוהר פ' שמות דף ו ע"ב) שכאשר יש זכאין בדור מודיעין הגזירה לראש הדור, ואם לאו לבני אדם חסירי הדעת או לתינוקות, זה לשונו אמר רבי חייא תלתין יומין עד דלא ייתי תוקפא לעלמא בארעא, או עד דלא תיתי תבירו לעמא בארעא, מכרזי בעלמא ההוא מלה, ולזמנין דאיתמסר ההוא מלה בפומא דרביי, ולזמנין לאינון בני נשא דלית בהון דעתא, ולזמנין דההוא מלה אתמסר בפומא דעופי ומכרזי בעלמא, ולית מאן דישגח בהו. כד עמא זכאין, אתמסר ההוא מלה לאינון רישין זכאין דעלמא, בגין דיודע לון ויתובון למאריהון, וכד לאו אינון זכאין כדקאמר, עד כאן לשונו.

עוד מהדברים שצריך האדם לבחון בשכלו השגחת הקדוש ברוך הוא על ישראל, הוא כשיבחין ענין החכמה הנתונה ממנו יתברך לראוים לה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל הרואה חכמי ישראל מברך ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, וכבר ראינו פה צפת שבגליל העליון חכמים שהיה ראוי לברך עליהם ברכה זו. וגם ראינו חכמים שהיו בקיאים בחכמת הכרת הפרצוף לומר לאדם כל מה שעשה אם טוב ואם רע, ואלו ודאי שלא זכו אל החכמה הזאת הנפלאה שהיא קרובה לרוח הקדש אלא מצד מעשיהם וחסידותם.

עוד מסוג בחינה זו, הוא חכמת הקבלה במעשה השמות הקדושים שפועלים כמה פעולות בשם בן מ"ב ושם ע"ב, וכן פירש הרשב"י ע"ה (פ' בהעלותך קנא, א) על שם ע"ב, זה לשונו ובשמא דא קישורא דאבהן, אשתכחו אורחין לדינא ולרחמי, לסיוע, לחסד, לדחילו, לאורייתא, לחיי, למותא, לטב ולביש, זכאין אינון צדיקיא דידעין אורחין דאורייתא וידעין למהך באורייתא דמלכא קדישא, עד כאן לשונו.

ועם היות שהאמת הוא שאין ראוי לכל אדם להשתמש בשמות הקדושים, כי מי הוא הראוי להשתמש בשרביטו של מלך אלא מי שהוא קרוב אל המלך, אבל ידענו בודאי בלי ספק שהיודע להשתמש והוא ראוי לכך שיפעול פעולות נוראות, כמו שראיתי וכן שמעתי מפי מי שפעל בהם. ושם בן ע"ב הוא היוצא מפסוקים ויסע ויבא ויט (שמות יד, יט-כא) והוא השם שבו נקרע הים, ולכך נזכר שם. ועוד יש שם המפורש, שהוא השם הנזכר על הגלגלים והתגלגלו והוא פועל נפלאות יותר ויותר.

עוד מענין הבחינה אשר יעורר האדם לדעת את יוצרו ולעשות תורתו ומצותיו, הוא בהבחנת ענין המות, שאין המות באדם כמות שאר בעלי חיים, כי המות בשאר הבעלי חיים, אם ימותו מיתת עצמם יהיה הענין מצד חולי, כטרפה שאינה יכולה לחיות, או אפיסת הכוחות מצד הזקנה, ואין כן ענין המיתה באיש, בפרט שהרי מצינו המיתה בקטנים, וכן בבחורים שכוחם שלם והם בתוקפם וגבורתם, וימותו מיתה פתאומית בלי סיבת חולי שקדם להם כלל, ובפרט בחולי מכת המגפה אשר היא שלוחה מאתו יתברך בעונותינו מזמן לזמן, אשר ימות נער וזקן ונשים בלי סבה, ובחולי זה נתבלבל דעת הרופאים שאין בהם מי שידע מטוב ועד רע, שמצינו שיאמר הרופא בענין חולי זה שהחולה טוב ולא יעבור עליו שעה או שתי שעות עד שימות, וכמה חולים במגפה רואים את המלאך המשחית, מהם שיראו בחרב מהם בקשת ובחצים וכיוצא, שראינו פה צפת בגליל העליון כמה וכמה, כי בזמן המגפה מצד הדין הגדול מתגלמים שלוחי הדין שיוכלו לראותם.

וראוי שתדע, כי המות לישראל בפרט, הוא חסד עליון להם לתיקון נפשם, ולכך נאמר בו (תהלים קמה, יז) וחסיד בכל מעשיו, כי מעשיו העקריים הם הנשמות שהם מעשה ידיו ממש, זה כשהקדוש ברוך הוא רואה שהגוף הזה שנבנה משותף איש ואשתו, כי יש בהם בשר מצד הקליפות, אין בו תועלת תיקון המצות, מבטל הוייתו להועיל לתיקון חלקו שהיא הנשמה, שאם לא היה תיקון מה תועלת להקדוש ברוך הוא להמיתו ולבטל הוייתו מן העולם, ומתחלה למה בראו אחר שאחר כך שנים ימיתהו, אלא ודאי הוא סוד הגלגול (שהורונו רבותינו ז"ל, והסכים עמהם פיתג"ורס עם היות שרבו החולקים בדעת זו), אשר בזה עמקו מחשבותיו, כי חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, והקדוש ברוך הוא מביא את הנשמה בעולם הזה לראות אם תטיב מעשיה, ומניחה עד אשר תעשה לתקן אותו הדבר ששולחה בו לתקן, ואם לא תיקן כורתין אותו, שהוא אילן שאינו עושה פירות.

ועל תיקון המיתה לישראל שהיא טובה להם, אמר הנביא (ירמיה יח, ו) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, כי היוצר כשרואה שהקדרה לא תצא כראוי, יבטל צורת החומר ההוא ממה שהיה ויציירהו בציור אחר מתוקן יותר, וכן בסוד הגלגול נאמר (איוב יד, כ) משנה פניו ותשלחהו, שאם היו פניו מתחלה פני אריה יבא בגלגול הב' בפני שור וכן כיוצא לשאר, ולעולם הכוונה אלהית היא לתקן הנשמות באופן הנאות להם, שאם לא היה זה כוונה האלהית לענין המיתה לתיקון הנשמות יקשה וכי ראוי שאומן שיעשה מלאכה מתוקנת ואחר תשלום עשייתה שטרח בה יעלה בדעתו לבטלה, הלא נקהה את שניו ונאמר שאינו שלם בדעתו, אם לא שיאמר שבטולה מפנים האלה הוא לעשותה בפנים משונות יותר מעולות, וכן הענין באומנות הזה שתקן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים לב, ו) הוא עשך ויכוננך, עשוי ובנוי בחכמתו העליונה מכללות כל העולמות, שאם לא היה תיקון בביטול הוייתו מן העולם הזה לא היה ממיתו.

והכל מתנהג כפי מה שיתנהגו התחתונים, אם התחתונים מכשירים מעשיהם השכינה הנקראת גלגל שעל ידה מתגלגלים הנשמות, מכרעת לצד ימין, והעולם מתוקן, ואם לאו ח"ו מכרעת לצד שמאל, כדפירש בסבא (זוהר פר' משפטים דף צה ע"ב) דטיקלא לא שכיך לעלמין, ונשמתין סלקין עאלין ותבין, ואמר לקמיה, וכד איתנהגן בני עלמא בסיטרא דטוב טיקלא קיימא ואכרע בסטרא דטוב, וכד איתנהגן לסיטרא דרע אכרע לההוא סיטרא, עיין שם.

ועל דרך זה פירש גם כן רשב"י ע"ה (שם פרשת וירא דף קט ע"ב) על פסוק (איוב לז, יב) והוא מסבות מתהפך בתחבולתו וגו', אמרו רז"ל רבי אלעזר אמר והוא מסבות מתהפך, הקדוש ברוך הוא מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא, ולבתר דחשיבין בני נשא דיתקיימון אינון עובדין, קודשא בריך הוא מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוו בקדמיתא. בתחבלותיו, בתחבולתו כתיב, כהאי אומנא דעביד מאנין דחרסא, בעוד דההיא טיקלא איסתחרא קמיה חשיב למיעבד כגוונא דא עביד, חשיב למיעבד כגוונא אחרא עביד, מהפך מנא דא למנא דא, בגין דההיא טיקלא איסתחרת קמיה, כך קודשא בריך הוא מהפך עובדוי דאיהו עביד, בתחבולתו חסר יו"ד, ומאן איהו דא בי דינא דלתתא, דאיהו טיקלא דאיסתחרת קמיה, ועל דא מהפך מנין ממנא דא למנא אחרא, וכל דא לפעלם דבני נשא, אי מטיבין בני נשא עובדיהון ההוא טיקלא דסחרא אסחרת לון לימינא, וכדין איתעבידו עובדין בעלמא לאוטבא לון כדקא יאות, וטיקלא אסחרת תדיר בההוא סיטרא דימינא, ועלמא מתגלגלא ביה. אתו בני נשא לאבאשא, תחבולתו דאסחר תדיר והוא קיימא באסחרותא דימינא, קודשא בריך הוא אסחר ליה בסטרא דשמאלא, ומהפך מסבות ומאנין דהוו בקדמיתא לההוא סטר שמאלא, וכדין טיקלא איסתחרת ואיתעבידו עובדין בעלמא לאבאשא לון לבני נשא, וטיקלא אסחר לההוא סטרא עד דבני נשא תייבין לאוטבא עובדיהון, וטיקלא קיימא בעובדין דבני נשא ועל דא בתחבולתו לפעלם, ולא קיימא תדיר, עד כאן לשונו.

ועל ידי המאמר הזה יובן מאמרם ז"ל (קדושין פרק ח דף מ ע"ב) לעולם יראה אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב והעולם חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצוה אשריו שהכריע כל העולם לכף זכות וכו', וההכרעה תלוי על ידי טיקלא האמור, והוא תלוי במעשה התחתונים כמבואר.

ולכן השב בתשובה, עושה חסד עם נפשו, וגופו, ועם כל העולם שמכריעם לכף זכות, ועם הקדוש ברוך הוא. עם נפשו, שמסלקה מדין גיהנם ושאר החשבונות והדינים שנתבארו בשאר היראה, ומדין הגלגול שהוא קשה לנפש. ומגופו, שלא יכרת במיטב ימיו ויתבעו ממנו למה לא תקנת את מעשיך, ושמא היה לך בן מורה הוראות בישראל, כן פירש בספר הבהיר. ועם הקדוש ברוך הוא, שאינו מטריח להקדוש ברוך הוא שיעשה בו דין מיתה וגלגול, שאין חפץ הקדוש ברוך הוא במיתתן של רשעים כי אם בשובן מדרכיהם הרעים, כי דין הגלגול קשה מאד לנשמה, והקדוש ברוך הוא הוא רחמן ודרכו להטיב עם בריותיו ובפרט בנשמותיו הקדושות שהם חלק ממנו יתברך, ואינו רוצה לעקור הנשמה ממקום אשר ממנה חוצבה ממחצבתה הראשון ששם מצב חיותה, והוא כמי שעוקר אילן ממקום נטיעתו הראשון ומשרשיו שהיה חי בהם ושותלו במקום אחר. ומטעם זה מאריך הקדוש ברוך הוא לרשעים אולי ישובו, כי הבחירה בידם, וכאשר רואה שלא שבו אז עוקרם כדי לשתלם במקום אחר. ובדרוש הזה האריכו בתקונים (דף קב ע"ב) עיין שם.

ולכן הבחנת ענין המיתה חייב המשכיל להתבונן בו, כמו שאמרו (קהלת ז, ד) לב חכמים בבית אבל, והחי יתן אל לבו (שם, ב) כי לא שולח בעולם הזה לאכול ולשתות כבהמה כמנהג הכסילים שלבם בבית המשתה, כי לענין זה מה תועלת בבריאתו, והלא יש הרבה מסוג זה מהאומות עובדי ע"א אוכלים ושותים ועושין מלאכתם ומתים וכאשר באו כן ילכו, ואינם נענשים מפני שאין להם נשמה ולא נצטוו על המצות אלא אם הרשיעו, שאז נאמר בהם (שמ"א כה, כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.

ופירש הרשב"י ע"ה בשיר השירים (זו"ח שה"ש דף ע ע"ד) שאחד מן הדברים שאדם נותן חשבון בפטירתו הוא אם חקר וידע למה באה נשמתו לעולם ומה בא לתקן, זה לשונו חכמתא דאיצטריך ליה לבר נש, חד למינדע ולאסתכלא ברזין דמאריה, [וחד] למנדע ליה לגופיה ולאשתמודע מאן איהו והיך איתברי ומאן אתי ולאן יהך, ותיקונא דגופיה היאך יתתקן, והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא, וחד למינדע ולאסתכלא ברזין דנשמתיה, מאן איהי ההיא נפש דביה, ומאן אתיא, ועל מה אתיא בהאי גופא טפה סרוחא דיומא כאן ומחר בקברא, עד כאן לשונו לענינינו.

עוד בענין תיקון המיתה לאדם שהיא תיקון נפשו, האריך הרשב"י ע"ה (זוהר פ' תרומה דף קנ ע"א) הקשה שם על מה שאמרו ז"ל בפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, טוב הוא מלאך חיים ומאד הוא מלאך המות, שהוא יותר טוב למה דאצית פקודא דמריה, והאריך בתירוץ הענין, בענין גן עדן וענין אדם הראשון קודם חטאו. וקיצור כונתו לענין זה, הוא כי בחטא אדם הראשון האדם מלובש בגוף החומר העב אשר מונע הנפש מלהסתכל ברוחניות העליונות, ועל ידי המיתה פושט הלבוש הזה ומתלבש בלבוש רוחני ממעשה התורה והמצוות שעסק בעולם הזה, ועל ידם זוכה להסתכל ולהתעדן באור החיים העליונים, ואמר וקודשא בריך הוא עביד טיבו עם בריין דלא אפשיט ליה לבר נש לבושין אלין עד דאתקין ליה לבושין אחרנין יקירין וטבין מאלין, בר לאינון חייבי עלמא דלא אהדרו בתיובתא שלימתא למאריהון, דערטלאין אתו לעלמא וערטלאין יתובון תמן, עד כאן לשונו. נמצא, היות המיתה תיקון לאדם הצדיק, שעל ידי כך זוכה להתלבש בלבוש הרוחני ההוא, ולרשע, שמפחד המיתה ישוב בתשובה, כמו שבארנו שם לעיל מזה.

ומענין בחינה זו, הוא שיבחין מה שמצינו כמה צדיקים שלא שלט בהם רימה, ומלבד אותם שנזכרו בברייתא (ב"ב יז ע"א), מצינו רבי אלעזר ברבי שמעון כאשר אמרו רבותינו ז"ל (ב"מ פ"ז דף פג), ורשב"י ע"ה כדמוכח בזוהר (פ' בראשית דף ד' ע"א). וכן בזמן האמוראים אחאי בר יאשיה, כדפירשו רבותינו ז"ל (שבת פכ"ג דף קנב ע"ב).

ואפילו בזמנינו במלכות פא"ס, שאירע מעשה כיוצא בו, וכך היה המעשה, חסיד אחד נפטר חוץ ממדינתו בכפר אחד מהלך יום או ב' ימים, ונקבר שם, לאחר כמה שנים הלכו בני אותו החסיד להביא עצמותיו שיקבר עם בני משפחתו ומצאוהו שלא נתעכל מבשרו כי אם רגל אחד לבד, והיה בנו הגדול מצטער על הדבר מאיזו סבה נתעכל הרגל ההוא, והיה מצטער שמא ישלוט בו עוד רמה, והתענה, ובא לו אביו בחלום, ואמר לו דע כי לא שלט בו רימה כי אם ברגל ההוא מפני שבעט בו בבעל תורה, ושאר גופו שלא חטא בו לא שלט בו רימה ולא ישלוט בו לעולם, כך שמעתי מחכם זקן ששמע הדברים האלו מפני בנו של החסיד הנזכר, ועדיין בנו בחיים.

וכאשר יסתכל האדם בדבר זה, שלפי הדור הזה דבר גדול הוא, ובלי ספק אין הכל תלוי אלא במעשה כמו שאמרו (אבות פ"א מי"ז) לא המדרש עיקר אלא המעשה, כי כמה בני תורה יש שלא זכו לזה, והכל תלוי כפי זיכוך האדם נפשו ומעשיו כך יזדכך חומרו ולא ישלוט בו רמה. ואפשר שלטעם זה כך הצדיקים במיתתם נקראים חיים, כי טיהרו נפשם מזוהמת הנחש שהם הקנאה והתאוה והכבוד, ולכן הנחש הארור לא שלט בהם שמצדו הרמה, וכח התורה והמצות הנקראים חיים דבקה בבשר ההוא בקצת עד שלא שלטה בהם רמה.

וזו היא הכונה האלהית בענין המיתה, שיתוקן חטא האדם הראשון ויחזור הדבר לכמות שהיה בעת הבריאה שהיה גלגל עקיבו מכהה גלגל חמה, כדפירשו במדרש (ויק"ר פ' אחרי מות כ, ב) זה לשונם רבי לוי בשם רבי שמעון בן מנסיא אמר, תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה דיסקיא אחד לו ואחד לביתו, של מי עושה נאה לא את שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקדוש ברוך הוא, וגלגל חמה לתשמישן של בריות, עד כאן לשונו, וכן פירשו בתיקונים (תקונים דף י ע"ב) עיין שם.

ועוד פירשו (זוהר פ' חיי שרה מדה"נ דף קכא ע"ב) תא חזי, אמר רבי יהודה דיוקניה דאדם הראשון ושפירותיה הות כזוהריה דרקיעא עילאה דעל גבי שאר רקיעי, וכההוא נהורא דגניז קודשא בריך הוא לצדיקיא לעלמא דאתי, עד כאן לשונו.

ובענין תחיית המתים יתוקן הדבר, כמו שפירשו שם. וכן פירשו רבותינו ז"ל (ילקוט פ' דברים סי' תתא) הצדיקים דומין לעתיד לבא לחמה וללבנה וכו', וכן אמרו בזוהר בפרשת בראשית (זוהר פ' בראשית דף ד ע"א) על רשב"י כאשר ראה אותו רבי חייא, ואמר שם, חמא דמתהדרן ומתחדשן בזיוו ונהירו יתיר מנהורא דזיוא דשמשא, עד כאן לשונו.

והחסיד רבי לפידות ע"ה העיד למורי ע"ה שראה בחלום את החסיד החכם רבי יהודה בר שושן ע"ה אחר פטירתו פה בגליל העליון, וראה שהיה מאיר פניו כאור החמה, וכל שער ושער מזקנו היה מאיר כאלו היה אבוקה, ושאל לו על מה זכה לזה, ואמר לו בשביל מעלת השתיקה שהיה לו, שמימיו לא שח שיחה בטילה, הרי כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה.

ומענין מיתת התינוקות האריכו בזוהר פרשת משפטים, והדרוש הוא ארוך יעויין שם. הרי הבחינה זו מענין הדין והיראה וראינו לכלול אותה בשער זה כדי לכלול היראה באהבה.

עוד מהדברים הגורמים ומעוררים לאדם שיאהב את בוראו, הוא כאשר יסתכל במה שהבטיח הקדוש ברוך הוא על ידי הנביאים ומדברי רוח הקודש בטוב העולם הבא שעתיד להנחיל לצדיקים. ישעיה הנביא אמר (ישעיה ד, ה) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה. ובזוהר (פ' ויקהל מדף רט עד דף ריג) האריכו בעניני גן עדן, ופירשו שם פסוק זה, ורבותינו ז"ל (ב"ב פ"ה דף עה ע"ב) פירשו פסוק זה זה לשונם וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לכל צדיק וצדיק שבע חופות בגן עדן, שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם וגו' כי על כל כבוד חופה, אמר רבי יוחנן מלמד שכל צדיק וצדיק הקדוש ברוך הוא עושה לו חופה לפי כבודו. ועשן בחופה למה לי, אמר רבי חנינא הגדול שכל אחד ואחד חופתו נכוית מחופתו של חבירו, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, עד כאן לשונו.

עוד בסוד פסוק הנזכר ביארו רשב"י ע"ה (זוהר פ' ויחי ריש דף ריט) והוא סוף המאמר שהעתקנו בשער היראה פרק ב, זה לשונו תאנא בתר ז' יומין גופא הוי כמא דהוה, ונשמתיה עאלת לדוכתה, עאלת למערתא דכפלתא, חמאת מה דחמאת ועאלת לאתר דעאלת, עד דמטאת לגן עדן, וערעת לכרובים ושנן דחרבא די בגן עדן דלתתא, אי זכאה היא דליעול עאלת, תנא ארבע סמכין זמינין וחד דיוקנא דגופא בידייהו, מתלבשא ביה בחדוותא ויתיבת בההוא מדורא עד זמנא דאיתגזר, לבתר כרוזא קרי ועמודא דתלת גווני אזדמן, וההוא עמודא אתקרי מכון הר ציון, דכתיב (ישעיה ד, ה) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה, סלקא בההוא עמודא לפתחא דצדק דציון וירושלים ביה, אי זכי לסלקא יתיר טב חולקיה ועדביה לאתדבקא בגו גופא דמלכא, ואי לא זכי לסלקא יתיר, כתיב (שם ד, ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, ואי זכי לסלקא יתיר זכאה הוא דזכי ליקרא דמלכא ולאתעדנא בעידונא עלאה דלעילא מאתר דאיתקרי שמים, דכתיב (ישעיה נח, יד) אז תתענג על ה', על ה' דייקא, זכאה חולקיה מאן דזכי לחסד, דכתיב (תהלים נז, יא) כי גדול עד שמים חסדך, וכי עד שמים הוא, והא כתיב (תהלים קח, ה) כי גדול מעל שמים חסדך, אמר רבי יוסי אית חסד ואית חסד, חסד עילאה וחסד תתאה, חסד עילאה מעל שמים הוא, חסד תתאה הוא דכתיב (ישעיה נה, ג) חסדי דוד הנאמנים, ובהני כתיב עד שמים, עד כאן לשונו.