חלק שני (תנינא) פח

א.

צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פְּרִי קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ עַל הָאִילָן. כִּי יָכוֹל לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ עַל־יְדֵי־זֶה. גַּם אָסוּר לִתְלֹשׁ פְּרִי קֹדֶם בִּשּׁוּלוֹ כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לָקוּץ אִילָן קֹדֶם זְמַנּוֹ:

ב.

כְּשֶׁמְּבָרֵךְ הַבְּרָכָה עַל הַפְּרִי בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם כָּרָאוּי. עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהִנָּצֵל שֶׁלֹּא לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ עַל־יְדֵי הַפְּרִי שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל. וּמְאֹד צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין בִּפְרָט בְּבִרְכַּת הַפֵּרוֹת כִּי יֵשׁ בָּהֶם אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה שֶׁצְּרִיכִין לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם:

ג.

יֵשׁ שֶׁאוֹבְדִים אֲבֵדוֹת עַל־יְדֵי הַתַּאֲווֹת בְּחִינַת (תְּהִלִּים קי"ב ו): "תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד". וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא צַדִּיק אוֹבֵד גַּם כֵּן לִפְעָמִים בְּחִינַת (קֹהֶלֶת ז' טו): "יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ". וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַחוֹפְרִים וּמְבַקְּשִׁים אַחַר אֲבֵדוֹת אוֹבְדִים גַּם כֵּן לִפְעָמִים בְּחִינַת (תְּהִלִּים פ"ג יח): "יַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ". וְדַע שֶׁיֵּשׁ מַלְאָךְ וְתַחְתָּיו כַּמָּה מְמֻנִּים וְכֻלָּם אוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת וְחוֹפְרִים תָּמִיד וּמְבַקְּשִׁים אַחַר אֲבֵדוֹת. וְתוֹקְעִים תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. וּכְשֶׁמּוֹצְאִים אֵיזֶה אֲבֵדָה נַעֲשֶׂה רַעַשׁ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה: