חלק שני (תנינא) · וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים – צא

א.

כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל הַחָכְמוֹת הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל צְרִיכִין לְקַשֵּׁר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשְּׁרָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּחִינַת "נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" שֶׁמַּפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְגוֹרֵם חַס וְשָׁלוֹם פְּגִימַת הַלְּבָנָה. גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. כִּי כָּל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם צָרִיךְ לְקַשֵּׁר שִׂכְלוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא לְהַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכָל זֶה נִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים כִּי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם מַעֲלִים וּמְקַשְּׁרִים הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי שִׂיחָתָן שֶׁמְּשִׂיחִין שִׂיחַת חֻלִּין בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם. כִּי גַּם שִׂיחָתָן שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת יְקָרָה מְאֹד כִּי עַל־יְדֵי שִׂיחָתָן דַּיְקָא הֵם מְקַשְּׁרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד. וְאָז כָּל דִּינִין מִתְעַבְּרִין. וְכָל חוֹבִין אִתְכַּפְיָן. וְכָל נְהוֹרָא וְכָל שְׁלִימוּ אִשְׁתַּכַּח:

ב.

עַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וּלְכַפָּרַת עָווֹן. וּלְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל כָּל הַדִּינִים. וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ: