מסכת בבא בתרא · דף קו

מַתְנִי׳ ״בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו״; פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – הִגִּיעוֹ, עַד שְׁתוּת – יְנַכֶּה.

גְּמָ׳ אִיתְּמַר, רַב הוּנָא אָמַר: שְׁתוּת – כְּפָחוֹת מִשְּׁתוּת. רַב יְהוּדָה אָמַר: שְׁתוּת – כְּיוֹתֵר מִשְּׁתוּת.

רַב הוּנָא אָמַר: שְׁתוּת כְּפָחוֹת מִשְּׁתוּת – הָכִי קָאָמַר: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת, וּשְׁתוּת בַּכְּלָל – הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִשְּׁתוּת – יְנַכֶּה. רַב יְהוּדָה אָמַר: שְׁתוּת כְּיוֹתֵר מִשְּׁתוּת – הָכִי קָאָמַר: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – הִגִּיעוֹ. עַד שְׁתוּת, וּשְׁתוּת בַּכְּלָל – יְנַכֶּה.

מֵיתִיבִי: ״בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו״, פִּיחֵת שְׁתוּת אוֹ הוֹתִיר שְׁתוּת – הֲרֵי הוּא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין, הִגִּיעוֹ. וְהָא שׁוּם הַדַּיָּינִין, דִּשְׁתוּת כְּיוֹתֵר מִשְּׁתוּת הוּא!

אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: וּלְטַעְמָיךְ, ״הִגִּיעוֹ״ קָא תָּנֵי! אֶלָּא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין – וְלֹא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין; כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין – לִשְׁתוּת, וְלֹא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין – דְּאִילּוּ הָתָם, בָּטֵל מִקָּח; וְאִילּוּ הָכָא, הִגִּיעוֹ.

רַב פָּפָּא זְבַן אַרְעָא מֵהַהוּא גַּבְרָא,

עמוד ב

אֲמַר לֵיהּ: הָוְיָא עֶשְׂרִין גְּרִיוֵי. מְשַׁחֵיהּ, וְלָא הֲוַאי אֶלָּא חֲמֵיסְרָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, אֲמַר לֵיהּ: סְבַרְתְּ וְקַבֵּילְתְּ.

וְהָתְנַן: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – הִגִּיעוֹ, עַד שְׁתוּת – יְנַכֶּה! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא קִים לֵיהּ בְּגַוַּהּ, אֲבָל הֵיכָא דְּקִים לֵיהּ בְּגַוַּהּ – סְבַר וְקַבֵּיל.

וְהָא עֶשְׂרִין אֲמַר לִי! אֲמַר לֵיהּ: דַּעֲדִיפָא כְּעֶשְׂרִין.

תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, כֵּיוָן שֶׁעָלָה גּוֹרָל לְאֶחָד מֵהֶן – קָנוּ כּוּלָּם. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כִּתְחִלַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – מָה תְּחִלָּה בְּגוֹרָל, אַף כָּאן בְּגוֹרָל.

אִי – מַה לְּהַלָּן בְּקַלְפִּי וְאוּרִים וְתוּמִּים, אַף כָּאן בְּקַלְפִּי וְאוּרִים וְתוּמִּים?! אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּהָהוּא הֲנָאָה דְּקָא צָיְיתִי לַהֲדָדֵי, גָּמְרִי וּמַקְנוּ לַהֲדָדֵי.

אִיתְּמַר: שְׁנֵי אַחִין שֶׁחָלְקוּ, וּבָא לָהֶן אָח מִמְּדִינַת הַיָּם; רַב אָמַר: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מְקַמְּצִין.

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: לְרַב דְּאָמַר בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת, אַלְמָא הָדַר דִּינָא; אֶלָּא מֵעַתָּה, הָנֵי בֵּי תְלָתָא דְּקָיְימִי, וַאֲזוּל בֵּי תְרֵי מִינַּיְיהוּ וּפְלוּג, הָכִי נָמֵי דְּבָטְלָה מַחְלוֹקֶת?

הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, נְחִיתוּ אַדַּעְתָּא דְּבֵי תְּלָתָא מֵעִיקָּרָא; הָכָא, לָא נְחִיתוּ אַדַּעְתָּא דְּבֵי תְלָתָא מֵעִיקָּרָא.

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר מְקַמְּצִין – לְמֵימְרָא דְּקָם דִּינָא?! וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ אֲפִילּוּ בִּסְאָה הָאַחֲרוֹנָה. ״כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים – סְאָה בְּסֶלַע אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה!