מסכת בבא בתרא · דף מט
אֵין נֶאֱמָנִים; ״מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין!
הָנֵי מִילֵּי עַל פֶּה – דְּלָא אָתֵי עַל פֶּה וּמַרַע לִשְׁטָרָא, אֲבָל בִּשְׁטָרָא – אָתֵי שְׁטָרָא וּמַרַע לִשְׁטָרָא.
גּוּפָא – אָמַר רַב נַחְמָן: ״אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין, ״מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין.
וּמָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: ״אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – אֵין נֶאֱמָנִין, ״מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ – נֶאֱמָנִין. מַאי טַעְמָא? שֶׁזֶּה נִיתַּן לִיכָּתֵב, וְזֶה לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב.
וְלֹא לָאִישׁ חֲזָקָה בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא – כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ לְפֵירָא, פֵּירָא הוּא דְּקָאָכֵיל!
לָא צְרִיכָא, דִּכְתַב לַהּ: ״דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִיךְ״.
וְכִי כְּתַב לַהּ – מַאי הָוֵי? וְהָתַנְיָא, הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ״, וְ״אֵין לִי עֵסֶק בָּהּ״, וְ״יָדַי מְסוּלָּקוֹת מִמֶּנָּה״ – לֹא אָמַר כְּלוּם!
אָמְרִי לַהּ דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: מַתְנִיתִין בְּכוֹתֵב לָהּ וְעוֹדָהּ אֲרוּסָה – וְכִדְרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא:
עמוד ב
נַחֲלָה הַבָּאָה לוֹ לְאָדָם מִמָּקוֹם אַחֵר, אָדָם מַתְנֶה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה. וְכִדְרָבָא – דְּאָמַר רָבָא: כׇּל הָאוֹמֵר ״אִי אֶפְשִׁי בְּתַקָּנַת חֲכָמִים״ כְּגוֹן זֹאת, שׁוֹמְעִין לוֹ.
מַאי ״כְּגוֹן זֹאת״? כִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב – דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: יְכוֹלָה אִשָּׁה שֶׁתֹּאמַר לְבַעְלָהּ: ״אֵינִי נִיזּוֹנֶת וְאֵינִי עוֹשָׂה״.
הָא רְאָיָה – יֵשׁ? תֵּימָא: ״נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי״!
מִי לָא תְּנַן: לָקַח מִן הָאִישׁ, וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה – מִקָּחוֹ בָּטֵל; אַלְמָא אָמְרָה: ״נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי״, הָכָא נָמֵי תֵּימָא: ״נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי״!
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא בְּאוֹתָן שָׁלֹשׁ שָׂדוֹת – אַחַת שֶׁכָּתַב לָהּ בִּכְתוּבָּתָהּ,