מסכת בבא בתרא · דף מב
אִינְהוּ אַפְסִידוּ אַנַּפְשַׁיְיהוּ.
וּמִי אָמַר רַב הָכִי? וְהָתְנַן: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בִּשְׁטָר – גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, עַל יְדֵי עֵדִים – גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין!
וְכִי תֵּימָא: רַב תַּנָּא הוּא וּפָלֵיג, וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מִלְוֶה עַל פֶּה – אֵינוֹ גּוֹבֶה לֹא מִן הַיּוֹרְשִׁים וְלֹא מִן הַלָּקוֹחוֹת!
מִלְוֶה אַזְּבִינֵי קָא רָמֵית?! מִלְוֶה, כִּי קָא יָזֵיף – בְּצִנְעָא קָא יָזֵיף, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיתַּזְלוּ נִכְסֵיהּ עֲלֵיהּ. זְבִינֵי, מַאן דְּזָבֵין אַרְעָא – בְּפַרְהֶסְיָא זָבֵין, כִּי הֵיכִי דְּלִיפּוֹק לַהּ קָלָא.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֲכָלָהּ הָאָב שָׁנָה וְהַבֵּן שְׁתַּיִם; הָאָב שְׁתַּיִם וְהַבֵּן שָׁנָה; הָאָב שָׁנָה, וְהַבֵּן שָׁנָה, וְהַלּוֹקֵחַ שָׁנָה – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
לְמֵימְרָא דְּלוֹקֵחַ אִית לֵיהּ קָלָא?! וּרְמִינְהִי: אֲכָלָהּ בִּפְנֵי הָאָב שָׁנָה וּבִפְנֵי הַבֵּן שְׁתַּיִם; בִּפְנֵי הָאָב שְׁתַּיִם וּבִפְנֵי הַבֵּן שָׁנָה; בִּפְנֵי הָאָב שָׁנָה, וּבִפְנֵי הַבֵּן שָׁנָה, וּבִפְנֵי לוֹקֵחַ שָׁנָה – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לוֹקֵחַ אִית לֵיהּ קָלָא, אֵין לְךָ מְחָאָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ!
אָמַר רַב פָּפָּא: כִּי תַּנְיָא הָהִיא – בְּמוֹכֵר שְׂדוֹתָיו סְתָם.
מַתְנִי׳ הָאוּמָּנִין, וְהַשּׁוּתָּפִין, וְהָאֲרִיסִין, וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין – אֵין לָהֶם חֲזָקָה. לֹא לָאִישׁ חֲזָקָה בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְלֹא לָאִשָּׁה חֲזָקָה בְּנִכְסֵי בַּעֲלָהּ; וְלֹא לָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן, וְלֹא לַבֵּן בְּנִכְסֵי הָאָב.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמַחְזִיק; אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה, וְהָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, וְהַמַּחְזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר – נָעַל וְגָדֵר וּפָרַץ כׇּל שֶׁהוּא – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
עמוד ב
גְּמָ׳ אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי תָּנוּ: שׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְכׇל שֶׁכֵּן אוּמָּן. שְׁמוּאֵל תָּנֵי: אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה, אֲבָל שׁוּתָּף יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ – דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַשּׁוּתָּפִין מַחְזִיקִין זֶה עַל זֶה, וּמְעִידִין זֶה עַל זֶה, וְנַעֲשִׂים שׁוֹמְרֵי שָׂכָר זֶה לָזֶה.
רָמֵי לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב יְהוּדָה בִּמְעָרְתָּא דְּבֵי רַב זַכַּאי, מִי אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת דָּמֵי. לָאו לְמֵימְרָא דְּשׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה? לָא קַשְׁיָא; הָא דִּנְחֵית לְכוּלַּהּ, הָא דִּנְחֵית לְפַלְגָא.
אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא, וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא.
רָבִינָא אָמַר: הָא וְהָא דִּנְחֵית לְכוּלַּהּ; וְלָא קַשְׁיָא – הָא דְּאִית בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ, הָא דְּלֵית בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ.
גּוּפָא – אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף – כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת דָּמֵי. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, שׁוּתָּפוּת אֵין לוֹ חֲזָקָה? לֵימָא: שׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה!
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לוֹמַר שֶׁנּוֹטֵל בַּשֶּׁבַח הַמַּגִּיעַ לִכְתֵפַיִם – בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִיטַּע, כְּשָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לִיטַּע.
וּמְעִידִין זֶה לָזֶה.