מסכת בבא בתרא · דף כט
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, ״בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ, וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן״ – מַאי קָאָמַר? אֶלָּא עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן; הָכָא נָמֵי – עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן. תִּדַּע, דִּכְתִיב: ״וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ, לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים״.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: שַׁתָּא קַמַּיְיתָא מָחֵיל אִינִישׁ, תַּרְתֵּי מָחֵיל, תְּלָת לָא מָחֵיל.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, כִּי הָדְרָא אַרְעָא, תִּיהְדַּר לְבַר מִפֵּירֵי! אַלְּמָה אָמַר רַב נַחְמָן: הָדְרָא אַרְעָא וְהָדְרִי פֵּירֵי?
אֶלָּא, אָמַר רָבָא: שַׁתָּא קַמַּיְיתָא לָא קָפֵיד אִינִישׁ, תַּרְתֵּי לָא קָפֵיד, תְּלָת קָפֵיד.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, כְּגוֹן הָנֵי דְּבֵי בַּר אֶלְיָשִׁיב – דְּקָפְדִי אֲפִילּוּ אַמַּאן דְּחָלֵיף אַמִּיצְרָא דִידְהוּ, הָכִי נָמֵי דִּלְאַלְתַּר הָוֵי חֲזָקָה? וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, אִם כֵּן נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין!
אֶלָּא אָמַר רָבָא: שַׁתָּא קַמַּיְיתָא מִיזְדְּהַר אִינִישׁ בִּשְׁטָרֵיהּ, תַּרְתֵּי וּתְלָת מִיזְדְּהַר, טְפֵי לָא מִיזְדְּהַר.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, מֶחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – לָא תִּיהְוֵי מֶחָאָה, דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי מַחֵית בְּאַפַּאי, הֲוָה מִיזְדְהַרְנָא בִּשְׁטָרַאי!
דְּאָמַר לֵיהּ: חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ, וְחַבְרָא דְחַבְרָךְ – חַבְרָא אִית לֵיהּ.
אָמַר רַב הוּנָא: שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁאָמְרוּ, הוּא שֶׁאֲכָלָן רְצוּפוֹת. מַאי קָמַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם! מַהוּ דְּתֵימָא, ״מִיּוֹם לְיוֹם״ לְאַפּוֹקֵי מְקוּטָּעוֹת – וּלְעוֹלָם אֲפִילּוּ מְפוּזָּרוֹת; קָא מַשְׁמַע לַן.
אָמַר רַב חָמָא: וּמוֹדֵי רַב הוּנָא בְּאַתְרֵי דְּמוֹבְרִי בָּאגֵי.
פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא דְּמוֹבַר וְאִיכָּא דְּלָא מוֹבַר – וְהַאי גַּבְרָא מוֹבְרַהּ; מַהוּ דְּתֵימָא, אֲמַר לֵיהּ: אִם אִיתָא דְּדִידָךְ הֲוַאי, אִיבְּעִי לָךְ לְמִיזְרְעַהּ; קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲמַר לֵיהּ: חֲדָא אַרְעָא בְּכוּלֵּיהּ בָּאגָא – לָא מָצֵינָא לִינְטַר.
וְאִי נָמֵי, בְּהָכִי נִיחָא לִי – דְּעָבְדָא טְפֵי.
תְּנַן: חֶזְקַת הַבָּתִּים. וְהָא בָּתִּים – דְּבִימָמָא יָדְעִי, בְּלֵילְיָא לָא יָדְעִי!
אָמַר אַבָּיֵי: מַאן מַסְהֵיד אַבָּתִּים – שִׁיבָבֵי; שִׁיבָבֵי מִידָּע יָדְעִי בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא.
רָבָא אָמַר: כְּגוֹן דְּאָתוּ בֵּי תְרֵי, וְאָמְרִי: אֲנַן אָגְרִינַן מִינֵּיהּ, וְדָרֵינַן בֵּיהּ תְּלָת שְׁנִין בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא.
אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: הָנֵי נוֹגְעִין בְּעֵדוּתָן הֵן – דְּאִי לָא אָמְרִי הָכִי, אָמְרִינַן לְהוּ: זִילוּ הַבוּ לֵיהּ אֲגַר בֵּיתָא לְהַאי!
אֲמַר לֵיהּ: דַּיָּינֵי דִּשְׁפִילִי הָכִי דָּאיָנִי. מִי לָא עָסְקִינַן כְּגוֹן דִּנְקִיטִי אֲגַר בֵּיתָא וְאָמְרִי: לְמַאן לִיתְּבֵיהּ?
אָמַר מָר זוּטְרָא, וְאִי טָעֵין וְאָמַר: לֵיתוֹ תְּרֵי סָהֲדִי לְאַסְהוֹדֵי לֵיהּ דְּדָר בֵּיהּ תְּלָת שְׁנֵי בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא – טַעְנְתֵיהּ טַעֲנָה.
עמוד ב
וּמוֹדֵי מָר זוּטְרָא בְּרוֹכְלִין הַמַּחֲזִירִין בָּעֲיָירוֹת, דְּאַף עַל גַּב דְּלָא טָעַן – טָעֲנִינַן לֵיהּ אֲנַן.
וּמוֹדֶה רַב הוּנָא בְּחַנְוָתָא דְמָחוֹזָא – דְּלִימָמָא עֲבִידָא, לְלֵילְיָא לָא עֲבִידָא.
רָמֵי בַּר חָמָא וְרַב עוּקְבָא בַּר חָמָא זְבוּן הָהִיא אַמְּתָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. מָר אִישְׁתַּמַּשׁ בָּהּ רִאשׁוֹנָה שְׁלִישִׁית וַחֲמִישִׁית, וּמָר אִישְׁתַּמַּשׁ בָּהּ שְׁנִיָּה רְבִיעִית וְשִׁשִּׁית. נְפַק עַרְעָר עִילָּוַהּ,
אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: מַאי טַעְמָא עָבְדִיתוּ הָכִי – כִּי הֵיכִי דְּלָא תַּחְזְקוּ אַהֲדָדֵי; כִּי הֵיכִי דִּלְדִידְכוּ לָא הָוֵי חֲזָקָה, לְעָלְמָא נָמֵי לָא הָוֵי חֲזָקָה.
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא כְּתוּב עִיטְרָא, אֲבָל כְּתוּב עִיטְרָא – קָלָא אִית לֵיהּ.
אָמַר רָבָא: אֲכָלָהּ כּוּלָּהּ, חוּץ מִבֵּית רוֹבַע – קָנָה כּוּלָּהּ, חוּץ מִבֵּית רוֹבַע.
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּבַר זְרִיעָה הִיא, אֲבָל לָאו בַּר זְרִיעָה הִיא – קָנֵי לַהּ אַגַּב אַרְעָא.
מַתְקֵיף לַהּ רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, צוּנְמָא – בַּמֶּה יִקְנֶה? אֶלָּא בְּאוֹקוֹמֵי בָּהּ חֵיוָתָא וּמִשְׁטְחָא בַּהּ פֵּירֵי; הָכָא נָמֵי – אִיבְּעִי לֵיהּ לְאוֹקוֹמֵי בָּהּ חֵיוָתָא, אִי נָמֵי מִשְׁטְחָא בַּהּ פֵּירֵי.
הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי בֵּיתָא? אֲמַר לֵיהּ: מִינָּךְ זְבֵינְתֵּיהּ, וַאֲכַלִית שְׁנֵי חֲזָקָה. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא בִּשְׁכוּנֵי גַּוּוֹאֵי הֲוַאי.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: זִיל בְּרוֹר אֲכִילְתָךְ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָכִי דִּינָא?! הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה!
וְרָמֵי דְּרָבָא אַדְּרָבָא, וְרָמֵי דְּרַב נַחְמָן אַדְּרַב נַחְמָן – דְּהָהוּא