מסכת בבא בתרא · דף לד
הֵיכִי נִידַיְּינוּהּ דַּיָּינֵי לְהַאי דִּינָא? לִישַׁלֵּם? לֵיכָּא תְּרֵי סָהֲדִי! לִיפְטְרֵיהּ? אִיכָּא חַד סָהֲדָא! לִישְׁתְּבַע, הָא אָמַר מִיחְטָף חַטְפַהּ, וְכֵיוָן דְּאָמַר דְּחַטְפַהּ – הָוֵה לֵיהּ כְּגַזְלָן!
אֲמַר לְהוּ רַבִּי אַבָּא: הָוֵי מְחוּיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע, וְכׇל הַמְחוּיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע – מְשַׁלֵּם.
אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי?! הָתָם סָהֲדָא לְאוֹרוֹעֵי קָאָתֵי – כִּי אָתֵי אַחֲרִינָא בַּהֲדֵיהּ, מַפְּקִינַן לַהּ מִינֵּיהּ; הָכָא לְסַיּוֹעֵי קָא אָתֵי – כִּי אֲתָא אַחֲרִינָא, מוֹקְמִינַן לַהּ בִּידֵיהּ!
אֶלָּא אִי דָּמְיָא הָא דְּרַבִּי אַבָּא – לְחַד סָהֲדָא וּלְתַרְתֵּי שְׁנֵי – וּלְפֵירֵי.
עמוד ב
הָהוּא אַרְבָּא דַּהֲווֹ מִינְּצוּ עֲלַהּ בֵּי תְרֵי, הַאי אָמַר: ״דִּידִי הִיא״, וְהַאי אָמַר: ״דִּידִי הִיא״. אֲתָא חַד מִינַּיְיהוּ לְבֵי דִינָא, וְאָמַר: תִּיפְסוּהָ אַדְּמַיְיתֵינָא סָהֲדֵי דְּדִידִי הִיא. תָּפְסִינַן, אוֹ לָא תָּפְסִינַן? רַב הוּנָא אָמַר: תָּפְסִינַן. רַב יְהוּדָה אָמַר: לָא תָּפְסִינַן.
אֲזַל, וְלָא אַשְׁכַּח סָהֲדֵי. אֲמַר לְהוּ: אַפְּקוּהָ, וְכֹל דְּאַלִּים גָּבַר. מַפְּקִינַן, אוֹ לָא מַפְּקִינַן? רַב יְהוּדָה אָמַר: לָא מַפְּקִינַן. רַב פָּפָּא אָמַר: מַפְּקִינַן. וְהִלְכְתָא: לָא תָּפְסִינַן, וְהֵיכָא דִּתְפַס – לָא מַפְּקִינַן.
זֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״ – אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל דְּאַלִּים גָּבַר. וּמַאי שְׁנָא מִשְּׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִין בְּיוֹם אֶחָד –