האדרא רבא · פרק מו

וְתָאנָא בִּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, דְּכָל דִּינִין דְּמִשְׁתַּכְחִין מִדְּכוּרָא, תַּקִּיפִין בְּרֵישָׁא, וְנַיְיחִין בְּסוֹפָא. וְכָל דִּינִין דְּמִשְׁתַּכְחִין מִנּוּקְבָּא, נַיְיחִין בְּרֵישָׁא, וְתַקִּיפִין בְּסוֹפָא. וְאִלְמָלֵא דְּאִתְעָבֵידוּ כַּחֲדָא, לָא יַכְלִין עָלְמָא לְמִסְבַּל. עַד דְּעַתִּיק דְּעַתִּיקֵי סְתִימָא דְּכֹלָּא, פָּרִישׁ דָּא מִן דָּא, וְחָבַר לוֹן לְאִתְבַּסְּמָא כַּחֲדָא.

וְכַד פָּרִישׁ לוֹן, אָפִּיל דּוּרְמִיטָא לִזְעֵיר אַפִּין, וּפָרִישׂ לְנוּקְבָּא מֵאֲחוֹרוֹי דְּסִטְרוֹי, וְאַתְקִין לָהּ כָּל תִּקּוּנָהָא, וְאַצְנְעָא לְיוֹמָא דִּילֵיהּ, לְמֵיתָהָא לִדְכוּרָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:כ״א) וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן. מַהוּ וַיִּישָׁן. הַאי הוּא דִּכְתִּיב, (תהילים מ״ד:כ״ד) עוּרָה לָמָּה תִּישָׁן יְיָ. וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו, מַאי אַחַת. דָּא הִיא נוּקְבָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ו׳:ט׳) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, וְסַלְּקָא, וְאִתְתַּקְנָא. וּבְאַתְרָהָא שְׁקִיעַ רַחֲמֵי וְחֶסֶד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:כ״א) וַיִסְגוֹר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וּכְתִיב (יחזקאל ל״ו:כ״ו) וַהֲסִירוֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.

וּבְשַׁעֲתָא דְּבָעָא לְמֵיעַל שַׁבְּתָא הֲוָה בָּרֵי רוּחִין וְשֵׁדִין וְעִלְעוּלִין, וְעַד לָא סִיֵּים לוֹן, אָתַת מַטְרוֹנִיתָא בְּתִקּוּנָהָא, וְיָתִיבַת קַמֵּיהּ. בְּשַׁעֲתָא דְּיָתִיבַת קָמֵּיהּ, אֲנָח לוֹן לְאִינּוּן בִּרְיָיאן, וְלָא אִשְׁתְּלִימוּ. כֵּיוָן דְּמַטְרוֹנִיתָא יַתְבַת עִם מַלְכָּא, וְאִתְחַבָּרוּ אַפִּין בְּאַפִּין, מַאן יֵיעוּל בֵּינַיְיהוּ, מַאן הוּא דְּיִקְרַב בַּהֲדַיְיהוּ. (בגין כך סתימא דמלה עונתן של תלמידי חכמים דידעין רזא דנא משבת לשבת.) וְכַד אִתְחַבְּרוּ, אִתְבְּסָמוּ דָּא בְּדָא. יוֹמָא דְּכֹלָּא אִתְבְּסָם בֵּיהּ. וּבְגִין כָּךְ, אִתְבְּסָמוּ דִּינִין דָּא בְּדָא, וְאִתְתְּקָנוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין.