ספר הזוהר · ספר הזוהר · האדרא רבא

האדרא רבא · פרק ז

353 מילים · כ-2 דק׳ קריאה

מִצְחָא דְגֻלְגַּלְתָּא רַעֲוָא דְרַעֲוִין, רְעוּתָא דִזְעֵיר אַנְפִּין לָקָבְלֵי הַהוּא רְעוּתָא (נ"א מצחא דגולגלתא, רצון אקרי. דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא לקבל דא לתתא. כתיב) דִּכְתִּיב (שמות כ״ח:ל״ח) וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן וְגוֹ' וְהַהוּא מִצְחָא דְּאִקְרֵי רָצוֹן, הוּא גִּלּוּיָיא דְּכָל רֵישָׁא וְגוּלְגַּלְתָּא, דְּמִתְכַּסְּיָיא בְּאַרְבַּע מְאָה וְעֶשְׂרִין (נ"א ועשר) עָלְמִין.

וְכַד אִתְגַּלְיָא, אִתְקַבְּלָא צְלוֹתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. אֵימָתַי אִתְגַּלְיָא. שָׁתִיק רַבִּי שִׁמְעוֹן. שָׁאַל תִּנְיָינוּת אֵימָתַי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אֵימָתַי אִתְגַּלְיָא. אָמַר לֵיהּ בְּשַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא (רפ"ח) דְּמִנְחָה דְּשַׁבְּתָא. אָמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא. אָמַר לֵיהּ, מִשּׁוּם דְּהַהִיא שַׁעֲתָא בְּיוֹמֵי דְּחוֹל, תַּלְיָא דִּינָא לְתַתָּא בִּזְעֵיר אַפִּין. וּבְשַׁבְּתָא אִתְגַּלְיָא מִצְחָא דְּאִתְקְרֵי רָצוֹן. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתְּכִיךְ רוּגְזָא. וְאִשְׁתְּכַח רַעֲוָא, וּמִתְקַבְּלָא צְלוֹתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ס״ט:י״ד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן. וְעֵת רָצוֹן מֵעַתִּיק יוֹמִין, לְגַלָּאָה מִצְחָא. וּבְגִין כָּךְ אִתְתָּקַּן הַאי קְרָא, לְמֵימְרֵיהּ בִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה בְּשַׁבְּתָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, בְּרִיךְ בְּרִי לְעַתִּיק יוֹמִין, רַעֲוָא דְּמִצְחָא תִּשְׁכַּח בְּשַׁעֲתָא דְּתִצְטְרִיךְ לֵיהּ.

תָּא חֲזֵי, בִּשְׁאָר (ס"א בשעתא) דִּלְתַתָּא, כַּד אִתְגְּלֵי מִצְחָא אִשְׁתְּכַח חוּצְפָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תא חזי בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כמה דאת אמר) (ירמיהו ג׳:ג׳) וּמֵצַח (קל"ו) אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם. וְהָכָא כַּד אִתְגְּלֵי מִצְחָא, תִּיּוּבְתָּא (ס"א חביבותא) וְרַעֲוָא שְׁלִים אִשְׁתְּכַח, וְכָל רוּגְזִין אִשְׁתְּכָכוּ וּמִתְכַּפְיָין קַמֵּיהּ.

מֵהַאי מִצְחָא (ס"א דלתתא), נַהֲרִין אַרְבַּע מְאָה בָּתֵּי דִּינִין. כַּד אִתְגַּלְיָיא הַאי עֵת רָצוֹן, כֻּלְּהוּ מִשְׁתַּכְכִין קַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (דניאל ז׳:י׳) דִּינָא יְתִיב. (כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד) וְתָאנָא, שַׂעֲרָא לָא קָאִים בְּהַאי אֲתָר, מִשּׁוּם דְּמִתְגַּלְיָיא, וְלָא אִתְכַּסְּיָיא. אִתְגַּלְיָא, דְּיִסְתַּכְּלוּן מָארֵי דְּדִינָא, וְיִשְׁתַּכְּכוּן. וְלָא אִתְעֲבִידוּ.

תָּאנָא, הַאי מִצְחָא אִתְפְּשָׁט בְּמָאתָן וְשִׁבְעִין אַלְפִין נְהִירִין בּוּצִינִין (ס"א דנהרין) מֵעֵדֶן עִלָּאָה. דְּתַנְיָא, אִית עֵדֶן דְּנָהִיר לְעֵדֶן. עֵדֶן עִלָּאָה לָא אִתְגַּלְיָיא, וְהוּא סָתִים בִּסְתִּימָא וְלָא מִתְפָּרְשָׁא לְאָרְחִין כִּדְקָאַמְרָן. וְהַאי עֵדֶן דִּלְתַּתָּא, מִתְפְּרַשׁ בִּשְׁבִילוֹי, לִתְלָּתִין וּתְרֵין (עיבר) שְׁבִילִין.

וְאַף עַל גַּב דְּמִתְפְּרַשׁ הַאי עֵדֶן בִּשְׁבִילוֹי, לֵית דְּיֵדַע לֵיהּ, בַּר הַאי זְעֵיר אַפִּין. וְעֵדֶן דִּלְעֵילָּא, לֵית דְּיֵדַע לֵיהּ, וְלָא שְׁבִילוֹי, בַּר הַהוּא אֲרִיךְ אַנְפִּין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב כ״ח:כ״ג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ. אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ, דָּא עֵדֶן דִּלְתַּתָּא, דְּיָדַע זְעֵיר אַפִּין. וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ, דָּא עֵדֶן דִּלְעֵילָּא, דְּיָדַע עַתִּיק יוֹמִין, סְתִימָאָה דְּכֹלָּא.

עוד בהאדרא רבא