האדרא רבא · פרק מ

תִּקּוּנָא תְּשִׁיעָאָה. דְּאִתְמַשְּׁכָן (ס"א דמתחברן) שַׂעְרֵי בְּשִׁקּוּלָא מַלְיָא, עִם אִינּוּן שַׂעְרֵי דְּתַּלְיָין, כֻּלְּהוּ בְּשִׁקּוּלָא שַׁפִּיר, כְּחַד גִּיבָּר תַּקִּיף, מָארֵי נַצְחָן קְרָבַיָּיא. מִשּׁוּם דְּכֻלְּהוּ שַׂעְרֵי אִתְמַשְּׁכָן בָּתַר אִינּוּן דְּתַלְיָין. וּכְלָלָא דְּכֻלְּהוּ בְּאִינּוּן דְּתַלְיָין. וְכֹלָּא אִתְמְשַׁךְ, (חסר כאן) וְעַל דָּא כְּתִיב, (משלי כ׳:כ״ט) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם. (ונראה על הים כבחור טוב הדא הוא דכתיב) כְּתִיב (שיר השירים ה׳:ט״ו) בָּחוּר כָּאֲרָזִים, כְּגִיבָּר עָבִיד גְּבוּרָאן, וְדָא הוּא תִּפְאֶרֶת, חֵילָא וּגְבוּרְתָּא וְרַחֲמֵי.

תָּנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל הָנֵי תִּקּוּנִין, וְכָל הָנֵי מִלִּין, בָּעֵינָא לְגַלָּאָה לְמָארֵיהוֹן דְּאִתְּקָלוּ בְּמַתְקְלָא, וְלָא לְאִינּוּן דְּלָא עָאלוּ (נ"א דעאלו ולא נפקו) אֶלָּא לְאִלֵּין דְּעָאלוּ וְנַפְקוּ, דְּכָל מָאֵן דְּעָיִיל וְלָא נָפִיק, טַב לֵיהּ דְּלָא אִבְרֵי.