האדרא רבא · פרק לז

תִּקּוּנָא שְׁתִיתָאָה. נָפִיק שַׂעֲרָא, כְּחַד חוּטָא דְּשַׂעֲרֵי בְּסַחֲרָנֵיהּ דְּדִיקְנָא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא, תנא תקונא דא הוא דאקרי) פְּאַת הַזָּקָן וְאִיהוּ חַד מֵחָמֵשׁ פֵּאִין, דְּתַלְיָין בְּחֶסֶד (וברחמי), וְלָא אִבְעֵי לְחַבְּלָא הַאי חֶסֶד, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּבְגִין כַּךְ, (ויקרא י״ט:כ״ז) לֹא תַּשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ כְּתִיב.