האדרא רבא · פרק לט

תִּקּוּנָא תְּמִינָאָה דְּנַחְתִּין שַׂעְרֵי בִּתְחוֹת דִּיקְנָא, מְחַפְּיָין קְדָלָא דְּלָא אִתְחֲזֵי. דְּתַנְיָא, אֵין לְמַעְלָה לֹא עֹרֶף וְלֹא עִפוֹי, וּבְזִמְנָא דְּאַגָּח (ס"א דנצח) קְרָבֵי אִתְחֲזֵי. מִשּׁוּם לְאַחֲזָאָה גְּבוּרְתָּא. דְּהָא תָּנֵינָן, אֶלֶף עָלְמִין אִתְאַחֲדָין מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ד׳:ד׳) אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים. וְאֶלֶף הַמָּגֵן רָזָא הוּא. בִּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים דְּאָתוּ מִסְּטַר גְּבוּרָה חַד, מֵאִינּוּן גְּבוּרָאן.