מסכת בבא בתרא · דף קסט
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף שִׁטְרֵי מִקָּח וּמִמְכָּר אֵין כּוֹתְבִין. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ, וְהֶחְזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁטָר – חָזְרָה מַתְּנָתוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת.
אָמַר מָר: חוּץ מֵאַחְרָיוּת שֶׁבּוֹ. מַאי טַעְמָא?
אָמַר רַב סָפְרָא: לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת עַל שָׂדֶה אַחַת; דִּלְמָא אָזֵיל בַּעַל חוֹב טָרֵיף לֵיהּ לְהַאי, וְאָזֵיל הַאי וּמַפֵּיק חַד – וְטָרֵיף לָקוֹחוֹת, וְאָמַר לֵיהּ לְבַעַל חוֹב: ״שׁוּף לִי דְּאֵיקוּם בַּהּ, וַהֲדַר תָּא טִירְפַן״. וּמַפֵּיק אַחֲרִינָא, וַהֲדַר אָזֵיל טָרֵיף לָקוֹחוֹת אַחֲרִינֵי.
וְכֵיוָן דִּקְרַעְנֵיהּ לִשְׁטָרָא דְמַלְוֶה, בְּמַאי הָדַר טָרֵיף לַהּ?
וְכִי תֵּימָא דְּלָא קְרַעְנֵיהּ, וְהָא אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל טִירְפָא דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ: ״קְרַעְנֵיהּ לִשְׁטָרָא דְמַלְוֶה״ – לָאו טִירְפָא הוּא. וְכׇל אַדְרַכְתָּא דְּלָא כְּתִיב בַּהּ: ״קְרַעְנֵיהּ לְטִירְפָא״ – לָאו אַדְרַכְתָּא הִוא. וְכׇל שׁוּמָא דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ: ״קְרַעְנֵיהּ לְאַדְרַכְתָּא״ – לָאו שׁוּמָא הִיא.
לָא צְרִיכָא, דְּקָאָתֵי מִכֹּחַ אֲבָהָתֵיהּ.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וּלְמָה לֵיהּ לְמֵימַר לֵיהּ לְבַעַל חוֹב: ״שׁוּף לִי בְּהַאי אַרְעָא וְאֵיקוּם בַּהּ״? תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּכֵיוָן דְּנָקֵיט תְּרֵי שְׁטָרֵי – טָרֵיף וַהֲדַר טָרֵיף!
אִם כֵּן, נְפִישִׁי עֲלֵיהּ בַּעֲלֵי דִינִין.
וְלִכְתּוֹב לְהַאי שְׁטָרָא מְעַלְּיָא, וְלִכְתּוֹב תְּבָרָא לְמוֹכֵר: ״כֹּל שְׁטָרֵי דְּיִפְּקוּן עַל אַרְעָא דָּא – פְּסוּלִין, לְבַר מִן דְּיִפּוֹק בְּזִמְנָא דָּא״!
אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא, וְאָמְרִי לַהּ קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי: זֹאת אוֹמֶרֶת, אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר.
עמוד ב
אֲמַר לְהוּ: בְּעָלְמָא כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא – דְּדִלְמָא אָזֵיל בַּעַל חוֹב וְטָרֵיף מִינֵּיהּ דְּלוֹקֵחַ, וְאָזֵיל אִיהוּ וְטָרֵיף לָקוֹחוֹת, וְשׁוֹבָר גַּבֵּי לָקוֹחוֹת לֵיכָּא.
סוֹף סוֹף, לָקוֹחוֹת לָאו אַמָּרֵי דְאַרְעָא הָדְרִי?
אַדְּהָכִי וְהָכִי שָׁמֵיט וְאָכֵיל פֵּירֵי.
אִי נָמֵי, לְלוֹקֵחַ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת.
אִי הָכִי, שְׁטָרֵי הַלְוָאָה נָמֵי!
הָתָם, דְּזוּזֵי מַסֵּיק – אָמְרִי: פַּיְּיסֵיהּ בַּעַל חוֹב בְּזוּזֵי. הָכָא, דְּאַרְעָא מַסֵּיק – מִידָּע יָדְעִי דְּמַאן דְּמַסֵּיק אַרְעָא, בְּזוּזֵי לָא מִפַּיַּיס.
אָמַר מָר: חוּץ מִן הָאַחְרָיוּת שֶׁבּוֹ. הֵיכִי כָּתְבִינַן? אָמַר רַב נַחְמָן, דְּכָתְבִי הָכִי: ״שְׁטָרָא דְּנַן דְּלָא לְמִיגְבֵּי בֵּיהּ לָא מִמְּשַׁעְבְּדִי וְלָא מִבְּנֵי חָרֵי, אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּתֵיקוּם אַרְעָא בִּידֵיהּ דְּלוֹקֵחַ״.
אָמַר רַפְרָם, זֹאת אוֹמֶרֶת: אַחְרָיוּת – טָעוּת סוֹפֵר הוּא; טַעְמָא דִּכְתַב לֵיהּ הָכִי, הָא לָא כְּתַב לֵיהּ הָכִי – גָּבֵי.
רַב אָשֵׁי אָמַר: אַחְרָיוּת – לָאו טָעוּת סוֹפֵר הוּא, וּמַאי ״חוּץ מֵאַחְרָיוּת שֶׁבּוֹ״ – דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ אַחְרָיוּת.
הָהִיא אִיתְּתָא דִּיהַבָה לֵיהּ זוּזֵי לְהָהוּא גַּבְרָא לְמִיזְבַּן לַהּ אַרְעָא, אֲזַל זְבַן לַהּ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת. אָתְיָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן,
אֲמַר לֵיהּ: ״לְתַקּוֹנֵי שַׁדַּרְתָּיךָ, וְלָא לְעַוּוֹתֵי. זִיל זִבְנַהּ מִינֵּיהּ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת, וַהֲדַר זַבְּנַהּ נִיהֲלַהּ בְּאַחְרָיוּת״.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ, וְהֶחְזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁטָר – חָזְרָה מַתְּנָתוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אָמַר רַב אַסִּי, נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לוֹ: שָׂדֶה זוֹ נְתוּנָה לְךָ כׇּל זְמַן שֶׁהַשְּׁטָר בְּיָדְךָ.
מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה: אִי הָכִי, נִגְנַב אוֹ אָבַד נָמֵי!
אֶלָּא אָמַר רַבָּה: בְּאוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה קָמִיפַּלְגִי – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה, וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַבָּא לִידּוֹן בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, נִידּוֹן בִּשְׁטָר; דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בַּחֲזָקָה.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: בְּאוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה קָא מִיפַּלְגִי –